אסטרטגיה של שינוי חברתי - תכנית למאבק בגזענות

דב קולר

התיישבות שיוויונית בישובי משגב – כמקרה מבחן

1. הנחות יסוד
כולנו נולדנו שווים, ולכולנו זכות יסודית להזדמנויות שוות.
משאבי החברה כמו קרקע, מים ונוף, נועדו לכולנו על בסיס צדק חלוקתי.
כל אדם זכאי להכרה, קבלה, כבוד והליך הוגן.
במצב של עימות היסטורי בין קהילות, כדאי להעדיף את גישת השותפות על
גישת השליטה וההפרדה.

2. המצב בישובי משגב


סקר העלה מימצא בדבר רוב יהודי בישובי משגב שאינו מעוניין לקבל משפחות
ערביות לקליטה בישובים הקהילתיים בגוש (28 ישובים).
ועדות הקליטה בישובים והועדה האזורית לקליטה, דחו כבר כ-40 משפחות
ערביות שפנו. רוב המשפחות הערביות התיאשו מהנסיון.
הדחיה מתבטאת בהתחמקות מתשובה ובגושפנקה של "אי התאמה חברתית"
של הזוג הערבי שפנה, "לפי מימצאי מכון המיון".
מכון המיון נפגש בשנים האחרונות עם ועדות הקבלה בישובים, וגיבש
קריטריונים חסויים ל"התאמה חברתית" לכל ישוב.
למועצת משגב עמדה היסטורית נגד קליטת ערבים בישובי משגב ועמדה
שתמכה במשטרה באירועי 10/2000, בהם 5 מתוך 13 מפגינים ערבים אזרחי
מדינת ישראל שנהרגו מירי כוחות הבטחון, היו מאזור משגב : 2 מעראבה, 2
מסכנין ו-1 ממנדא.
קיבוץ תובל מקיים מדיניות קליטה פתוחה-ליבראלית.
הליכים משפטיים בנושאי קליטה ומגורים של משפחות ערביות בישוב קהילתי
יהודי, מתנהלים בצורית, ברקפת.
בישובים מסויימים קיימות משבצות קרקע ערביות בתוך הישוב (עם או בלי
מגורי המשפחה בהן).

3. המצב הפורמאלי בארץ


המדינה בגיבוי בג"צ, נתנה לגיטימיות לקיומן של ועדות קבלה בישובים שגודלם
פחות מ-300 משפחות. (כל ישובי משגב קטנים מ-300 משפחות לישוב).
הלגיטימיות לסלקטיביות כוללת : זכות סירוב לקבל משפחה נטולת יכולת
כלכלית לבנות בית, וזכות סירוב לקבל משפחה עקב "אי התאמה חברתית".
בג"צ קעאדן-קציר ופס"ד נוספים, קבעו זכות עקרונית שווה ליהודי וערבי
להנאה ממשאבים ציבוריים.

4. ניתוח פסיכו-היסטורי של המצב הגזעני ומדיניות האפרטהייד


ממנה ניזונים גזענות, אפליה ודעה-קדומה ?: 
פחד (עקב עימות מתמשך ואלים בין 2 הקהילות),
בורות (אי לימוד : הנרטיב הפלשתיני, חוקי האפליה בארץ, ממצאי ועדת
אור),
יחסי שליטה במקום יחסי שיתוף (מועצת משגב שולטת בקרקע ובמשאבים),
העדר הזדמנויות לקשרים אישיים (חינוך, מדיה, שרותים, כלכלה, מגורים 
כולם בדרך כלל – נפרדים),
מלחמה, מדינת ישראל במצב מלחמה מעודדת :
אתנוצנטריות (בדלנות, "אנו הטובים"),
אחוות לוחמים (שרות צבאי גם לקיום כיבוש ושלילת זכויות מעם אחר),
קדושת האדמה ("ארץ מולדת"- כולה שלי, "שמירה על אדמות הלאום"),
ודה-הומניזציה של האויב ("סרטן בגוף האומה", "המשפחות הערביות יורידו
את ערך הקרקע בישוב", "מה יקרה כאשר הם ידרשו מסגד בישוב ?").

5. עקרונות לאסטרטגיה של שינוי חברתי – מאבק בגזענות


יש להתמודד ברמה הפסיכולוגית – המשפטית – החינוכית – והכלכלית :
א- התמודדות עם הפחד
מצעדי פרחים של 40 משפחות ערביות יחד עם חברי "קול אחר בגליל"
ו"שביל הזהב" בין ישובי משגב : מחלקים פרחים ומחלקים עלון הסברה :
בעלון יופיע סיפורן וכתובתן של המשפחות הערביות המעוניינות, בג"צ
קעאדן-קציר (מתומצת), תמצית הסטורית לתופעת "תחום המושב"
שנכפתה על יהודי פולין, וקריאה לפעולה לכל תושב ותושב בישוב.

ב- התמודדות עם הבורות–
יש ליזום מפגשי לימוד בנושא השיוויון – בישובים הקהלתיים במשגב :
+ מאפרטהייד לדמוקרטיה בדרום אפריקה,
+ יהודים בתנועות לשיוויון זכויות אתני באירופה וארה"ב,
+ מרתין לותר קינג ומאבקי השחורים לשיוויון בארה"ב,
+ מהטמה מוהנדס גאנדי והדרך הלא-אלימה לזכויות ועצמאות לאומית,
+ קהילות בשליטה מול קהילות בשותפות : קנדה, בלגיה, שוויץ מול
קפריסין, אירלנד, יגוסלביה,
+ משפט וחברה, אסטרטגיות משפטיות לשינוי : עם האגודה לזכויות
האזרח, עדאלה, מוסאווה, הקשת הדמוקרטית המזרחית,
+ מגדר, נשיות, פמיניזם ושיוויון – דרכים ייחודיות בעולם פטריארכלי,
+ ועדת אור- המימצאים, ההמלצות – ומה התקדם (עם "סיכוי",
"עדאלה", "הפורום להסכמה אזרחית"),
+ פרלמנטריזם וחקיקת שיוויון – איך עושים את זה ?,
+ הפסיכולוגיה של הפחד – בדיקטטורה, בנאציזם, באפרטהייד.
+ ועדות הקבלה, "התאמה חברתית", מבחני IQ ועוד מכשירים של
הדרה ואפליה.

ג- התמודדות עם יחסי השליטה 
להפוך יחסי שליטה ליחסי שיתוף :
יש ליזום פעולות משפטיות :
– לביטול הסעיף המפלה קליטה על בסיס יכולת כלכלית,
– לביטול הסעיף המפלה על בסיס קריטריונים סודיים של התאמה חברתית,
– לחלוקה משותפת בין המועצות של כספי הארנונה מא.ת. תרדיון ובר לב,
– לחלוקה משותפת של שליטה וניהול מוניציפאליים בקרקעות,
– לחלוקה שיוויונית של תקציב המדינה לתיעוש, תשתיות, חקלאות, מים,
חינוך,
– להעסקה שיוויונית של יהודים וערבים מתחומי משגב במחלקות המועצה,
– להשקעה במייזמים מרחביים : עמק נטופה, אוניברסיטה, תיירות.
– לציון והכרה שיוויוניים וממלכתיים של ימים לאומיים במערכת החינוך :
נכבה, יום האדמה, טבח כפר קאסם, 13 הרוגי אוקטובר 2000.
– להקמת ישוב משותף בגליל, לפי ידע ולקחים מהישוב "נוה-שלום".

ד- התמודדות עם העדר הזדמנויות לקשרים אישיים בין יהודים וערבים בגליל :
יש לתמוך ציבורית ומעשית בבי"ס גליל דו-לשוני :
+ מיזם "מאגר הידע הקהילתי" להרחבת תחומי הענין והמחקר בביה"ס,
+ מיזם "קהילת העסקים המשותפת" לפיתוח עסקים ועסקאות (5% לטובת
ביה"ס),
+ לתמוך בעמותת "גאמאסה" לקולנוע ואומנות משותפים בסכנין,
+ הקרקס המשותף בכרמיאל, בהנהלת ג`יל מיודפת,
+ תאטרון בובות "בובתרצה" מכפר ורדים, המעלה השנה את "כיפה אדומה"
בערבית,
+ גני ילדים במשגב, המקבלים ילדים ערביים : מעלה צביה, אבטליון,
אנתרופוסופי בשכניה,
+ פרויקט הכדורגל לשלום, קייטנות שמש, מייזמי לינק ומעלה צביה לאיכות
הסביבה,
+ כל מיזם תרבותי, חינוכי, כלכלי, פוליטי – המקדם הידברות, שותפות
וחלוקה צודקת של משאבים בין יהודים וערבים.

6. איך עושים את המאבק החשוב הזה :
א. מתוך מודעות להיבטים השונים, כל אחד מאיתנו יפעל ויעשה טוב בתחומו,
וידווח לחברים בקבוצתו,
ב. בתמיכה הדדית של הקבוצה, שתיפגש אחת לתקופה,
ג. בגיוס תקציב לצוות משימה שיקדם את הדברים עפ"י תוכנית עבודה
מקצועית,
ד. בהפעלת מיזם "קהילת העסקים המשותפת", שיקציב עוד 5% לפעילות זו,
ה. בפעולות לובי להקמת משרד ממשלתי פעיל לשלום ולשיוויון בישראל,
ו. באמונה, בשמחה ובעקשנות.
חז"לנו איתנו : "אל תעשה לחברך את השנוא עליך", ו "אהבת לרעך כמוך".

דב קולר, יזם שלום מהררית העוסק בפרסום וכתבות תדמית, כתב תוכנית זו
עבור עמותת "קול אחר בגליל" – תנועה אזרחית לשיוויון בגליל.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שמעון

    האפילה וההדרה של ערבים נעשית באופן גלוי ומוצהר. גם מזרחים נמצאים תחת אותה קטגוריה אלא שבמקרה זה ההדרה היא סמויה. המזרחי לא יתקבל כי היא לא מדבר באותה שפה, רמת השכלתו שונה,לא נראה כמונו וכו'.

  2. מאור

    תיוג הרגשות והפרקטיקות האנטי-ערביות בישראל כגזענות מהווה זילות המושג גזענות. ראשית, מבחינה כמעט טכנית, אין כאן שני גזעים שונים כי אם שני לאומים נבדלים. שנית, הטיעונים נגד הפלסטינים אזרחי ישראל מנוסחים במונחים תרבותיים, ליברליים לעיתים: היציאה היא נגד התרבות הערבית-מוסלמית המאפיינת את ערביי ישראל כמו את אחיהם הפלסטינים והערבים. שלישית, ההתנגדות היא ללאום הפלסטיני המאפיין את ערביי ישראל – לאום שאינו רק מצוי בקונפליקט אם הלאום הישראלי אלא גם מנוגד לו וסותר אותו – השאיפה הלאומית הפלסטינית היא להכחיד את הלאומיות היהודית. טוב אני לא ארחיב בנקודה זו, ברור לכולם מה אני מנסה להגיד..

    במקום לקרוא את הסב-טקסט של השיח האנטי-ערבי בישראל, תנסו לפעמים לקרוא את הטקסט עצמו. כל עוד תמשיכו להתעלם מהגורמים האמיתיים של התופעה, כלומר תמשיכו לקרוא לזה גזענות ותתעלמו מהטיעונים המוצגים נגד הפלסטינים אזרחי ישראל, אותם אתם משום מה מנתקים מאחיהם הפלסטינים ביהודה, שומרון ועזה וממשפחתם המוסלמית הענפה והמושרשת ברחבי המזרח-התיכון, לא תצליחו להילחם בתופעה. אתם יכולים לדבר איתי מבוקר ועד ערב על כך שיש להכיר ולכבד את השונה – אני אפתח מהדורת חדשות או סתם אתר אינטרנט דוגמת ממר"י, אראה מה האנשים האלה באמת חושבים עלי ועושים נגדי – ואבין שבעצם "זיינתם לי את השכל", או אפילו ניסיתם לשטוף לי את המוח עם אידיאולוגיה שמאלנית-נאיבית-מתרפסת. בעצם זה מה שאתם מנסים לעשות..

    אגב, מחקר מעניין יהיה איך למרות העובדה שאנו מוקפים מיליארד מוסלמים שקוראים מהבוקר עד הערב להכחיד אותנו, ולמרות שערביי ישראל לא מראים התנגדות לאותם רעיונות ופרקטיקות איסלאמיסטיות וחלקים מהם גם מאמצים אותם, השיח האנטי-ערבי, אנטי-מוסלמי בישראל הוא מינורי למדי, ומרבית הישראלים אינם מחזיקים בדעות שליליות כלפי האוכלוסיה הערבית בישראל, כפי שאולי ניתן היה לצפות מכל חברה אנושית. החברה הישראלית היא באמת מיוחדת.

    ואם כבר גזענות, ישנה אידיאולוגיה חזקה מאוד בעולם הערבי-מוסלמי, בו נכללים גם ערביי ישראל, המהווה את שיא הגזענות בעולם מאז האידיאולוגיה הנאצית, והיא האיסלאם הקיצוני. לפני כמה ימים שוחחתי עם חבר מאחד מארגוני השמאל הרדיקלי בארץ, זה הלך בערך ככה:

    מ: תגיד, גזענות ואידיאולוגיות גזעניות זה דבר רע נכון?
    א: כן, ברור.
    מ: ונכון שצריך לחנך נגדם בבתי-הספר, וצריך ללמד את הסכנות שבגזענות ואת הצורך בקבלת השונה והאחר לשמירה על לכידות החברה?
    א: נו, מה אתה רוצה להגיד?..
    מ: נכון שהאיסלאם הקיצוני הוא תיאוריה גזענית, בכך שהוא אקסלוסיבי ומדיר ודוחה את השונה (הלא-מוסלמי) רק בשל היותו כזה?
    א: נכון, במידה מסוימת.
    מ: אז למה אין תכניות לימוד בישראל, ובפרט במגזר הערבי, נגד האיסלאם הקיצוני? למה לא מחנכים את הנוער נגד הגזענות הזו?
    א: אז מה אתה אומר, שכל המוסלמים קיצוניים? אתה גזען.

  3. יואל קורנבלום

    אני מאד מאד מסכים עם תגובתו של מאור ואוסיף עוד. קיימים הרבה ישובים וקהילות הומוגנים שהמגורים בהם תלויה בהסכמת התושבים האחרים בישוב. למשל קיבוצים, מושבים, ישובים דתיים וכן עוד כמה ללא שם מיוחד. דבר זה אינו בהכרח גזענות. זה יכול להיות רק ביטוי של קבוצת משפחות לנסיון לחיות בצורה מסוימת הנוחה להם ללא הפרעה. אין בזה שום רע. במיקרה יש חשיבות רבה לבחירת חברי הקהילה מכיוון שהקהילה קטנה והומוגנית וכל שינוי יכול להרוס אותה. אולי כדאי לערבים לבנות לעצמם ישוב קהילתי מהסוג הזה אם זה מה שכמה מהם רוצים.

    גם לא ראיתי תנועה גדולה של יהודים מהעיר אל הכפר הערבי. אולי זה ביטוי לזה שצורת החיים של שני הלאומים שונה מאד. האם יהודים גרים ברהט למשל? קיבוצים שובל, להב, דביר, בית קמה, שער הנגב נמצאים בשכנות פיסית לרהט אבל ממש לא בשכנות חברתית. אני לא הייתי מאשים אף אחד מהם בגזענות.

    כמובן, כפי שכתב מאור, אי אפשר להפריד את נושא הערבים בישראל מנושא מלחמת הערבים בישראל. הדבר הזה מאד נאיבי. למרות כל הרצון הטוב ממש קשה להשתחרר מכל בעיות מלחמת היהודים והערבים ובמקרה זה עדיף לחיות לפי כבדהו וחשדהו מאד. אפשר תמיד לשאול מדוע ערבי רוצה לבוא לגור בישוב יהודי הומוגני? אולי הוא בא מטעם איזה אירגון ורק יגרום צרות? דברים כאילו עולים בדעת תושבי המקום בהתחשב בפעולות החבלה בארץ.

    נראה לי שיש הרבה אנשים במיוחד בשמאל הקיצוני שיש להם קשיים בתיחסותם לעולם הממשי הקיים כאן ובמקום זה הם ממציאים עולם דמיוני אחר שבו החיים ממש קלים אם אחוות עמים וכו'. האמת, גם אני חולם על זה אבל אני מתעורר בבוקר.

    אולי כדאי לכל יפי הנפש הנאיבים להפנים שצריך יסודות טובים לפני שבונים את בנין האחווה ואהבת העמים. ללא יסודות טובים הבנין הזה יקרוס עם הבעיות הראשונות.

  4. ג. אביבי

    זה מוסרי וצודק להלחם נגד הגזענות הישראלית כלפי הערבים. אולם הערבים אינם הקורבן הבלעדי של הגזענות בישראל – למרות שכלפיהם היא חמורה ביותר. קיימת גזענות אשכנזית נגד מזרחים וקיפוח שיטתי של מזרחים מראשית הציונות ועד היום הזה. הדרך להמנע ממאבק נגד הגזענות הזאת היא אחת מהשלוש:
    א. להצדיק אותה,
    ב. להכחיש את קיומה,
    ג. להכריז כי הגזענות היא כלפי הפלשתינאים אזרחי ישראל ולהתעלם מהמזרחים. ובכך לדחוק את בעית המזרחים לשוליים – סוג של התכחשות המסייע להנצחת הגזענות הזאת.

    אין היום ב"שמאל" הישראלי (סמול) אף אחד שיכחיש את קיומה של הגזענות כלפי הערבים, אבל רובם משתמשים בזאת כתרוץ או להכחשת קיפוח המזרחים והגזענות כלפיהם או לדחוק את מאבק המזרחים בגין היות הערבים אוכלוסיה יותר מקופחת (וזה נכון). ל"שמאל" הישראלי, שהוא בעיקרו אשכנזי, יש רצון לטהר את עצמו בגין מעשי אבות הציונות נגד הערבים ב48 ו67 ולכן הם מעדיפים "להלחם" את מלחמתם לשויון וצדק. צבור המזרחים אף פעם לא יזם קיפוח של הערבים, אדרבא, בשל ערביותו הוא נוצל וקופח מראשית המאה ה-20.

    מובילי המאבק המזרחי צריכים להחליט אם הם סניף של מלחמתם (הצודקת) של ערביי ישראל נגד הקיפוח והגזענות כלפיהם, או אולי סניף של ה"שמאל" הציוני, או שהם מחויבים לצבור המזרחים ("רק" 2.5 מיליון). כזכור, בשמם הם יצאו למאבק (כגון "הקשת"). מובילי המאבק המזרחי צריכים להחליט אם הם רוצים להרתם למאבק למען קידום המזרחים בכל שטחי החיים, להלחם נגד גילויי הגזענות בצבוריות ובתקשורת הישראלית שרק מתעצמים והולכים כל יום.

  5. דובי

    דב מונה את הסיבות לאי הקמת ישובים מעורבים או קליטת ערבים בישובים במספר סיבות שכל במאחד ביניהן הוא רגשות עזים שליליים ולא כך הוא. אני פעיל במשגב בנושא השיוויון האזרחי, הקמתי, ביחד עם חברים גוף פעיל כבר שנים בש "סיכוי במשגב" לשיוויון אזרחי ולי יש גרסה קצת שונה. אין ספק שאצל חלק מהמתנגדים קיימים גם רגשות גזעניים- פחד וכד,. אני מעדיף ישוב שאיננו מעורב כי יש לי רצון לקיים חיים תרבותיים יהודיים עם חברי היהודים בישוב בלא שאצטרך לחשב ולשקלל כל צעד בתחו םשאני הולך לעשות- ואני עושה. מגורים מעורבים מעלים פן נוסף של טיפול בעצמנו ולא תמיד יש חשק או פנאי להם. אני אלחם בכל כוחי והעת העומדת בפני לשיוויון אזרחי ולזכויות כל בני האדם באופן שוה ואמשיך, אך לא בהכרח, חיים משותפים מחייבים את כל הגזרות. אני יודע שזה יותר מורכב אך לא נכון לפשט כדי להרגיש טוב בעמדה המוסרית. אני אוכל לגור בסכנין אך לא אוכל לאורך חיי להיות חלק מכל מה שקורה שם גם אם ארצה מאוד. ככה זה כשגדלים כל אחד בתרבותו וסביבתו.

  6. אחד

    עאדל קעדאן, שניהל במשך שנים מאבק להתקבל לישוב ליהודים בלבד, הוא אח בבית חולים. סתם בורגני חילוני, שאורח חייו לא שונה בכלום משל שכניו היהודים. אף אחד לא בדק מה התרבות שלו, איזה מוזיקה הוא שומע ועד כמה הוא דתי – שמעו שהוא ערבי ולא נתנו לו לגור שם. נקודה. ההכללות הפרועות על "התרבות הערבית-מוסלמית המאפיינת את ערביי ישראל כמו את אחיהם הפלסטינים והערבים" הם בדיוק הבעיה (והרי ההבדל בין ערבי ויהודי חילוניים ליברליים באורח החיים הוא קטן בהרבה מההבדל בין יהודי חילוני ודתי, למשל, ובכל זאת לא חסרים ישובים "מעורבים" ליהודים דתיים וחילוניים).