מירב ארלוזורוב והכחשת השואה

גיא בן פורת

יש לעיתים דברים שכל פרשנות להם היא מיותרת. אז הנה, מירב ארלוזרוב בעיתון "העיר" פורשת את משנתה על הויכוח שהתנהל גם כאן באתר על הכלכלה כמדע. אפשר לומר כאן כמה דברים על "העיתון לאנשים חושבים" ועל איך נבחרת עורכת בכירה במדור הכלכלי שלו, אפשר לומר גם כמה דברים על החוגים באוניברסיטה שמוציאים בוגרים עם ידע מעמיק באתיקה, מוסר ופילוסופיה של המדע או סתם לחשוב על המושג "כלכלנים וולגריים" של מרקס. מצד שני, אפשר פשוט לקרוא את הטקסט הקצר.

אז הנה, ארלוזרוב מסבירה:

"לטעון שהכלכלה היא לא מדע זו בורות. זה נכון שהיא לא מדע מדויק ושיש הרבה מודלים ואי דיוקים, אבל להגיד שהכלכלה זה לא מדע זה מביש. להכחיש את מדע הכלכלה זה כמו להכחיש את השואהזה לא נכון שהכלכלה היא תפיסת עולם יחידה, זה כן נכון שהכלכלה היא מדע. זה עדיף על חרטוטים. זה נכון שהכלכלה השלטת היא המודל הימני, כי זה המודל שהצליח ביותר בכל העולם. הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יודעים לנהל את הכלכלה שלנו, שאנחנו רוצים להיות שמאלנים ונחמדים ומחלקים כסף לכל מי שלא מגיע לו."

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שור

    שמטרתו להבין טוב יותר את היחסים הכלכליים בין בני אדם,
    להבין מצבים כמו שוק מונופולי, קרטלי או תחרותי,
    ובעיקר להציע דרכים להשגת יעדים חברתיים המו הקטנת אבטלה ועוני,ף ויצירת שיגשוג חברתי ורווחה גבוהה.
    ממש כמו באירופה שהחיליטה על חוקי תחרותיות ועל מיגבלת גרעון תקציבי.

    חבל שאנשים עם אידיאולוגיות 'חברתיות' יביאו את ישראל למצב של מדינת עולם שלישי ענייה, ריכוזית, מושחתת שישראלים רבים יצרו לברוח ממנה אל עבר ארצות החופש במערב.
    ממש ממש כמו שמיליוני היספנים ואפריקאים מהגרים מארצותיהם הריכוזיות על עבר הארצות הקפיטליסטיות.

    שור

  2. פוליצר

    גיא, האם תוכל בטובך לפרט באיזה הקשר נאמרו הדברים? כלומר, באיזו מסגרת טקסטואלית וקונצפטואלית? כתבה? ראיון? פרופיל של סבא של ארלוזורוב הצעירה? דיון מעמיק בתיאוריות כלכליות?
    והאם "העיר" הרים גבה? המראיין שאל אותה איזו שאלת המשך? אולי בכלל מדובר בהכחשת השואה הארמנית, לך תדע.
    לא שיש לי ציפיות מוגזמות ממקומוני שוקן או יומוניו, זה רק ש"העיר" לא זמין לכולנו, מסיבות גיאוגרפיות.

  3. גיא

    ראשית, (וממש לא חשוב) גם אני לא תל אביב אבל העיתון מגיע גם אל הדרום הרחוק.

    לעצם העניין, הכתבה עוסקת בסיקור של העוני בתקשורת ומחקר של גדי וולספלד בנושא. הכתבה מבקרת את אופן הסיקור של הנושא ונותנת מקום נרחב גם ליוסי דהאן (ומסגרת לאפרים דוידי), ארלוזרוב מגיבה לדברים של יוסי דהאן ומכאן הציטוט.

  4. שרה

    כל אדם בר דעת, שקורא את השורות שהבאת, גם בלי להבין דבר בכלכלה כמוני, יגחך וישליך את העיתון לאשפה. איני מכירה את מירב ארלוזורוב, אבל מה שכתבה נראה כמו תרגיל משועמם במריחה של כותבת ירוקה שזה עתה נשכרה למלא משבצת ריקה בעיתון שמיועד לאנשים לא חושבים.
    חבל שגם "הארץ", שפעם נחשב עיתון רציני, הולך עם הזרם הכללי ושוכר "עיתונאים" חסרי ידע והשכלה לנתוחים ופרשנויות בתחומים שבהם הם נדרשים לכתוב, וזאת לשם הרייטינג.

  5. שניר

    כל עוד לא יהיה איגוד עיתונאים שיבטיח תנאים סוציאליים וביטחון תעסוקתי, אנחנו הקוראים נאלץ להסתפק בזבל מילולי בסגנון דומה לזה שהפיקה הגברת ארלוזורוב, מפיהם של ילדים בני 25-30 המקבלים בקושי 4000 שקל לחודש רק כדי שיוכלו לומר את מה שהעורך רוצה לומר. מה שמעצבן ברוב הכותבים הללו זה שהם עדיין סוחבים את התואר עיתונאי ביוהרה והתנשאות. "מקצוע חופשי", לא?

    אני מפנה את הגברת ארלוזורוב לנושא התגובה שלי. נראה לי שזה נכון גם לגביה.

  6. דור לוי-רפורמה כלכלית ב BSH

    בקשות ושאלות לגיא:
    1. לטובת ונוחות כולנו: האם לעיתון העיר יש אתר ומה כתובתו? האם אפשר לצרף קישור לכתבה?
    2. יכול להיות מעניין להזמין אותה לדיון פתוח באתר שלא מצנזר תגובות כמו הארץ. בא לך להזמין אותה?

    ולדעתי בעניין:
    ארלוזרוב כתבה>> "לטעון שהכלכלה היא לא מדע זו בורות. "
    לא, זו לא בורות אנטיתזה לכל מי שטענו (או התנהגו בהתאם להנחה) שהכלכלה היא מדע מדוייק. לא זה ולא זה נכונים.
    בהמשך לתזה, ולאנטיתזה מגיעה הסינתזה שזו, במקרה שלנו, ההכרה שהכלכלה היא מדע לא מדויק.

    ארלוזרוב כתבה>> "זה נכון שהיא לא מדע מדויק ושיש הרבה מודלים ואי דיוקים "
    יותר גרוע, יש גם סתירות לוגיות. אם יש בה טיפת יושר אקדמי,
    אולי היא תרצה לקרוא את ספרם של ביכלר וניצן מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום.
    אגב, הם טוענים שהכלכלה בצורתה היום היא לא מדע, ובעצם יש לחזור לגישה של הכלכלה הפוליטית/מוסדית.

    ארלוזרוב כתבה>> "להכחיש את מדע הכלכלה זה כמו להכחיש את השואה… "
    יש כלל בדיונים בפרט באינטרנט, בדיוק זרח מפרחוני שמו, שטוען שהראשון שמזכיר בדיון את השואה הפסיד בו.
    אם כך זה מראה שהתקדמנו… כבר מכירים בעיתון שחושב שהוא עיתון לאנשים חושבים, אבל מצנזר חלק מהם ואינו מאפשר להם זכות ביטוי שהכלכלה היא מדע לא מדויק (זוכרים את הפיזיקה של הכלכלה של נתניהו?), ועכשיו מזכירים את השואה? יפה אני מעודד.

    ארלוזרוב כתבה>> "זה עדיף על חרטוטים. "
    ואת לא מחרטטת לפעמים?
    יש כתבות שאפשר להסכים, יש כתבות שלך שכבר עשו כאן ניתוחים ברמה של הסברת הבנת הכתיבה לכותבת…

    ארלוזרוב כתבה>> "זה נכון שהכלכלה השלטת היא המודל הימני, כי זה המודל שהצליח ביותר בכל העולם. "
    את בטוחה??
    א- את בטוחה שזה המודל שהצליח בכל העולם? דהאן וספורטא ישמחו לתת לך דוגמאות נגדיות. אפילו סבר פלוצקר…
    ב- חשבת שאולי המודל הזה שולט כי יש בעלי אינטרסים שהוא ישלוט? כאלו שמממנים את כל מי שתומך בו?
    מאיפה מגיע הכסף לכל כך הרבה טנקי חשיבה ומוסדות שמטרתם לקדם אותו?
    שוב אני מציע שתקראי קצת, עם ראש פתוח, מדבריהם של ביכלר וניצן.
    אולי גם תפגשי את פורום החוקרים במכון ון-ליר ואת הפעילות שמתבצעת באתר ויקיקריטיק:
    http://www.hevra.org.il/wiki

    ארלוזרוב כתבה>> "הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יודעים לנהל את הכלכלה שלנו, שאנחנו רוצים להיות שמאלנים ונחמדים ומחלקים כסף לכל מי שלא מגיע לו "
    בהמשך לכתוב לעיל, אולי גם את היא בעצם זו הממומנת ע"י בעלי אינטרסים? אולי את בובה שתוכנתה לייצג אינטרסים?
    אולי בעצם מחלקים גם לך כסף שלא מגיע לך, עקב העובדה שבמקרים רבים הפגנת שאינך מסוגלת לכתוב כתיבה עיתונאית רצינית ואוביקטיבית? אולי יש מתנגדים לדרך המוצעת והם אינם שמאלנים?

    אני מניח שאם מירב ארלוזרוב כ"כ בטוחה בידיעותיה ובהבנתה בנושאי כלכלה היא תשמח להתארח בסביבה פתוחה לדיון. אני מניח שיהיו כאן מספיק אנשים שירצו להתדיין איתה דיון רציני.

  7. שרה

    חרטוטים?
    🙂
    חבל"ז.

  8. נמרוד קפון

    זה מזכיר לי חיבור שכתבתי לקראת פורים בכיתה ג'. הטיעון המרכזי בו היה שהמן הרשע היה רשע כי הוא עשה דברים מרושעים.
    מצד שני, מירב ארלוזורוב כותבת בלי שגיאות כתיב, שזה כבר דבר מרענן בנוף ארצנו. חוץ מזה, אילו טיעונים היא כבר יכולה להעלות כאשר היא טועה באופן כ"כ בסיסי ומוחלט. היא הייתה יכולה גם להזכיר את בן-לאדן. לא ממש קשור אבל זה בטח לא יכול להזיק.

  9. אורן אלמליחי

    נו… אז אמרה

  10. יואל קורנבלום

    כלכלה כמו כל שאר הענפים היא לכל הפחות קומבינציה ליניארית של מדע ואומנות. הבעיה בדרך כלל היא מי ה"מדענים" שעוסקים בזה ולא המדע. אם מקבלים "מדע" מהביבי(ם) אז כמובן יש תוצאות מזעזעות שאפשר לראות היום בשטח. הצרה גם כן שאפילו אם יש מחקר כלכלי מעמיק הפוליטיקאים יקחו מהפירסום מה שנוח להם לצרכהם ויתעלמו מהשאר.

    אני מסכים עם מירב שאנחנו לא יודעים איך לנהל את הכלכלה שלנו אבל לא מהסיבות שהביאה. ברור לכל שיש בארץ קבוצת אנשים עם קשרים טובים לשילטון שלמקבלת נתח גדול ולא מוצדק מהכלכלה בעוד שרוב התושבים מקבלין טיפין או כלום. אל תשכחו שלכל אילו שמרוויחים מהשיטה הכלכלתית הקיימת היום החברה הישראלית ממש לא מעניינת אותם. כל מה שהם רוצים זה להרוויח כמה שיותר באיזה צורה שאפשר. הם לא רואים את העתיד, רק חשים את כיסם. כמובן שבמקרים רבים אין ערך מוסף לחברה מרוב הרווח שלהם.

    לטווח ארוך זה מאד מסוכן. חלק גדול שיכול יברח מהמדינה פשוט מכיוון שאינו יכול להתקיים פה בכלל ובמקום אחר מציעים לו קיום. אילו הם המוחות הבורחים. מה שישאר יהיו אילו שמדינות אחרות לא רוצות, רמה נמוכה יותר, אולי חסרי השכלה. סך הכל רמת התושבים תירד ויחד עם זה מדינת ישראל גם כן תרד מהמפה.

    חוץ תמיד מדברים על שוק חופשי. בעיקרון איך לי התנגדות לשוק החופשי אבל תמיד צריך לבדוק אם תנאים לשוק החופשי מתקיימים. הרבה אנשים משתמשים במילים "שוק חופשי" אבל זאת בעצם מכבסת מילים שבעצם אומרת אני אעשה מה שאני רוצה כי המדינה מאפשרת לי ולא אכפת לי מה קורה לכולכם.

    שבת שלום לכולם.

  11. אריה קרמפף

    נכון שלהזכיר את השואה בהקשר הזה, זה קצת חסר טעם. אבל לגופו של עניין, שלך, גיא, על דבריה של ארלוזרוב אינה מבחינה בין שתי שאלות. האחת היא האם הכלכלה היא מדע והשנייה היא האם מן הטענה שהכלכלה היא מדע נובע, שהיא מייצגת את המציאות הכלכלית נאמנה, מספקת תחזיות מוצלחות המלצות יעילות המשפרות את הטוב האזרחי המשותף.
    לגבי השאלה הראשונה, ארלוזרוב טוענת, ובצדק, כי הכלכלה היא מדע. למעשה (גם אם ארלוזרוב לא מודעת לכך) זוהי טענה סוציולוגית. המדעיות של הכלכלה היא עובדה חברתית ותו לא. קרי, היא נובעת מכך שקיימות מחלקות לכלכלה באוניברסיטה, שקיימים כללים ברורים ומוסכמים על קהיליית הכלכלנים מהו ידע כלכלי, כיצד מייצרים ומפיצים אותו. העובדה שהכלכלנים טועים פעמים רבות אין בה כדי להפריך את המדעיות של הכלכלה. כל מדע טועה.
    השאלה היא מה זה אומר לנו, כאזרחים וכעיתונאים, שהכלכלה היא מדע. הבעיה שיש לי עם הכתיבה של ארלוזרוב היא, שהיא, כמו כלכלנים רבים, תופסת את הפרדיגמה הניאו-ליברלית לא כתיאוריה מדעית אלא כתיאולוגיה ואידיאולוגיה. הנאמנות האידיאולוגית שלה מסנוורת את המבט הביקורתי שצריך לאפיין את המבט המדעי. העובדות שהיא מציגה, התיאוריות והמחקרים אליהם היא מתייחסת מסוננים דרך נטיית הלב הימנית שלה.
    מנקודת המבט של איש שמאל זו טעות להתעקש ולהפריך את המדעיות של הכלכלה באשר היא. אם זה מה שנעשה נאלץ לוותר גם על המחקרים של מרקס וסבירסקי כבעלי בסיס מדעי, יחד עם המחקרים של פרידמן והטענות של פישר. חשוב יותר להפריך את טענותיהם של הארלוזרובים, השטרסלרים והרולניקים על בסיס מדעי, רציונלי ועובדתי – כפי שרבים עושים. זהו הבסיס היחיד לדיון ציבורי אפקטיבי. הבעיה המרכזית כיום היא שהקולוניאליסטיות של השיח הכלכלי הניאו-ליברלי הצליח לנכס לעצמו את הדימוי 'הרציונלי' ו'המדעי', ואת כל השאר כקבצנים, משוגעים או הולכי בטל. הדיון צריך להתמקד לא בשאלת המדעיות של הכלכלה אלא בשאלת התיאולוגיות הניאו-ליברלית.

  12. יוסי דהאן

    אני סבור שההנחה שלך שמירב ארלוזורוב צודקת בטענתה כי הכלכלה היא מדע בעייתית. ההגדרה מה קובע האם דיסציפלנה היא בגדר מדע נקבעת לטענתך על פי העובדה הסוציולוגית "מכך שקיימות מחלקות לכלכלה באוניברסיטה, שקיימים כללים ברורים ומוסכמים על קהיליית הכלכלנים מהו ידע כלכלי, כיצד מייצרים ומפיצים אותו" , הנחה זו יוצרת קריטריון שלא ניתן להצדקה להבחין בין מדע ללא מדע. קיימות גם מחלקות למדע המדינה, לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה שמייצרות ידע ומפיצות אותו ועדיין יש טעם לשאלה האם התיאוריות שלהן הן תיאוריות מדעיות. השאלה מה מבחין בין תיאוריה מדעית לבין תיאוריה בלתי מדעית היא שאלה ותיקה ובלתי פתורה בפילוסופיה של המדע. פילוסופים מרכזיים כקרל פופר (שסבר שתיאוריה מדעית חייבת לכלול את תנאי הפרכתה) לא סבר שהכלכלה היא מדע וכך גם תומס קון, שתפיסתו מהו מדע התבססה על הסוצוולוגיה של המדע, הוא לא סבר שכלכלה היא מדע ובכלל שבמדעי ההתנהגות קיימות תיאוריות מדעיות. בדיוק מהסיבה שאין הסכמה על פרדיגמה משותפת, על הגדרות של מושגים בסיסיים, מתודות חקירה וכו', עבורו זה שיש מחלקות העובדות על פי כללים המייצרות ידע ומפיצות ידע לא הייתה מספיקה.

    אבל מה שחשוב בדיון הזה הוא לא השיבוץ של הכלכלה במשבצת היוקרתית של "מדעיות" או במשבצת הפחות יוקרתית של "לא מדעית". מה שחשוב הוא שאחת ממשמעויות האמירה שהכלכלה היא מדע זה שזו דיסציפלינה שעיסוקה הוא אך ורק בתיאור העולם, בהספקת הסברים ותחזיות באופן נייטרלי לחלוטין מבחינה ערכית וכאן הבעייה המרכזית. ההנחות של הכלכלה, (ומירב ואחרים לא מתכוונים למכלול הגישות המסבירות התנהגות כלכלית, למשל גישות מרקסיסטיות או אחרות, אלא אך ורק לגישה הניאו קלסית השלטת) הן שמשמעות האמירה שהכלכלה היא מדע היא שזה מכלול תיאוריות נטולות ערכים, דיסציפלינה נייטרלית לחלוטין מבחינה ערכית וזה כמובן מופרך. ההנחות הבסיסיות של הכלכלה הניאו קלסית (שאכן הפכה לדת שאחד ממרכזיה הקדושים הוא ישראל), מניחה הנחות ערכיות מאד בעייתיות לגבי התנהגות אנושית. היא מניחה לצורך הסבר שמה שקיים בעולם אלו אינדיבידואלים בלבד (מה שמכונה אינדיבידואליזם מתודולוגי), האינדיבידואלים הללו רציונאליים לחלוטין ומה שמניע אותם הוא אך ורק מקסום האינטרסים האישיים שלהם. ההנחות הללו בעייתיות מהרבה מאד בחינות וכלל אין הסכמה עליהן. כפי שכתבתי בפוסט בעבר שביקר את ארלוזורוב, דניאל כהנמן (שאת מחקריו הוא ערך יחד עם עמוס טברסקי ז"ל) זכה בפרס נובל לכלכלה על הפרכת אחת ההנחות הבסיסיות ביותר של "מדע הכלכלה" – ההנחה שאנשים מתנהגים באופן רציונאלי, הוא גילה לא להפתעת רבים שלעיתים קרובות ובמצבים מסוימים אנחנו לא רציונאליים במובן שאותו מניחים הכלכלנים. גם ההנחה המובלעת הערכית שהמוטביציה המרכזית של בני אדם היא מקסום האינטרסים האישיים שלהם אינה עומדת במבחן המציאות התרבותית, הסוציולוגית, הפוליטית וההיסטורית, ואנחנו גם יודעים זאת מחיי היום יום שלנו, אנשים לעיתים לא פועלים למקסום האינטרסים האישיים שלהם אלא גם ממגוון של מניעים שונים אחרים. ובכלל מסתבר שלא מעט כלכלנים, ביניהם לא מעט חתני פרס נובל לכלכלה מקבלים כמובן מאליו שבסיס התיאוריה הניאו קלסית קיימות הנחות יסוד בעייתיות שיש להיות מודעים למגבלותיהן, המפורסם שבהם הוא אמרטיה סן, רק חסידיהם השוטים הפנדמנטליסטיים עדיין אינם מוכנים להטיל ספק באמונתם הדתית.

    כך שזה שיש מחלקות לכלכלה (ושוב כיום, ודאי בארץ אבל גם במקומות אחרים המדע הכלכלי מוגדר ככלכלה ניאו קלאסית) אינה הופכת אותה למדע במספר מובנים, אולם המובן החשוב ביותר לצורך הדיון הזה ושמן הראוי להדגיש זה שלא מדובר בגישה נייטרלית מבחינה ערכית אלא בגישה בעלת הטיות ערכיות בעייתיות מאד. זה כמובן לא צריך להפריע לחוקרים לנסות להסביר או לנסות לחזות התנהגות כלכלית של בני אדם, כמו שהדבר נעשה בסוציולוגיה או בכל דיסציפלינה אחרת במדעי החברה אבל חשוב להיות מודעים להנחות המובלעות של הגישות השונות, אחרת אנחנו עלולים לקבל את ההנחה שהמדיניות הכלכלית הנוכחית המבוססת על "מדע הכלכלה" היא פשוט נייטרלית, לקחת מהעניים ולתת לעשירים זו מדיניות המבוססת על חוקיות כמו זו של חוקי הטבע, וכך, כמו שזה טפשי להתנגד לחוקי הפיסיקה מבחינה ערכית כך זה גם טפשי, או בלשונה הציורית של ארלוזורוב חרטוטים של שמאלנים נחמדים שרוצים לתת כסף לעניים שלא מגיע להם, להתנגד לחוקי הכלכלה שמעצבים את המדיניות הכלכלית והחברתית הנוכחית.

  13. דרור ניסן

    אם הכלכלה היא אמנם מדע, יוצא איפוא שמרב ארלוזורוב היא בכלל מדענית וה"דה-מרקר" הוא כתב עת מדעי.

  14. מני אביב

    מהי כלכלה? האם היא בחזקת מדע?
    מהו בכלל מדע? ומדוע למה שקרוי 'תאוריות מדעיות' יש אחיזה כה גדולה על החברה האנושית, עד כדי כך שרובם המוחלט של בני האדם מקבלים את אמיתותן ללא כל פקפוק וספק, בהרכנת ראש כנועה, כמו שחסיד חב"ד מקבל בכל לב את האמונה בדבר האמיתות ההסטורית של מעמד הר סיני?
    יש משהו מרתק בתופעה הכלל אנושית הזו, ההופכת המוני יצורים חיים וחושבים למעין קהל אמורפי ונגרר הנושא את עיניו אל קתדרלת המלומדים ומצפה מהם לפתור לו את מסתריו המופלאים והמביכים של העולם.

    כשאומרים לך בשיעורי מיקרו כלכלה שהחברה האנושית היא מצבור של פרטים השואפים למקסם את תועלתם האישית, מיד צצות כל מיני שאלות, כמו עשרות זיקים בוערים הנפלטים מהמדורה לאחר שמוטחת בה אבן גדולה. אתה רוצה לעצור לרגע ולדון בהנחה הזו. מי הם הפרטים הללו? מדוע הם זהים? מה הקשרים שמחברים אותם? לאיזה מעמדות, זרמים, תפיסות פוליטיות הם שייכים? האם הם באמת שואפים רק לממש את תועלתם האישית כל הזמן? כל הזמן? ומהי בכלל תועלתם האישית? איך נגדיר את המושג תועלת? האם כאשר אני נותן שקל לקבצן אני מבקש את תועלתי בלבד? ואם כן, הרי שאדם רואה את תועלתו הרבה מעבר למרחבי ההגדרה האקדמיים. כלומר: משהו כאן מופרך לחלוטין.

    אבל מטרת לימודי הכלכלה היא לא ליצור דיון. הרי זהו מדע מדוייק. ישבו אנשים חכמים ועשו את מלאכת המחשבה המייגעת עבורנו, ולנו נותר רק לקטוף את הפירות. אז למה להיות נודניק?

    האמת היא שלא צריך לייגע יתר על המידה את גלגלי המוח כדי להבין את צרות האופק של 'מדע הכלכלה' כפי שהוא נלמד כיום. אבל מאי נפקא מינה אם נזעק כל היום שהמלך הוא עירום? הרי השיירה עוברת למולנו במלוא תפארת מחלצותיה, והיא אוספת אל חיקה עוד ועוד נערים ונערות, שיתעצבו במנגנוניה העצומים ויהפכו לכלכלנים ולעיתונאי מדורים, וילעגו לשמאלנים יפי הנפש שסתם, סתם, רוצים לחלק כסף למי שלא מגיע.

  15. חנה קים

    מירב ארלוזרוב בתגובתה החלולה, המתנשאת והבלתי מנומקת, עושה שירות רע להגמוניה השלטת בעדיין "מדע" הכלכלה הגלובלי. זוהי תגובה מופלאה של ממש, משום שהיא מקפלת בתוכה את השיפוט הכה לא מדעי – למי "מגיע" ולמי לא "מגיע". אני מניחה שלשיטתה כלכלן גדול דוגמת קיינס הוא חרטטן בעוד שאברהם טל ונחמיה שטרסלר מעיתונה הם הם המדענים האמיתיים. תגובה כמו זו של ארלוזרוב מפיחה בי תקווה שהשינוי הולך ומתקרב והוא מכרסם מעט פה ומעט שם עד שיגיע לבסוף גם אלינו, עד שהשכל הישר יצוץ לפתע ויבהיר את מה שאמור להיות נהיר לכל מדען או אדם מן הישוב – העוני הוא לא רק הבעיה של העניים, הוא קודם כל הבעיה של החברה שבה הם חיים.

  16. חנה קים

    ובאותה הזדמנות אני רוצה לומר מלה טובה לעורך העיר אודי שאלתיאל ולכתב עמיר מנור, על פרסום כתבה נדירה שיש בה ביקורת גלויה על העיסוק התקשורתי בעוני

  17. אלי

    אני לתומי (ואני לא כלכלן) תמיד סברתי שהכלכלה נועדה לשרת את החברה. ממש כמו שהמזון, הלבוש, המגורים וכו'
    באים לשרת את האדם. את ה- well being של האדם. או בנימשל- של החברה. גם נתניהו כיום נאלץ להודות בכך.
    מצבה של החברה הוא הקריטריון הקובע לגבי ערך הכלכלה. ואל יגידו לי שהסטטיסטיקה הכלכלית, כשהיא מנותקת
    ממצבה של החברה, עומדת בפני עצמה. הרי זה כאילו היינו אומרים: הניתוח הצליח- החולה מת. ואולם, לצערי, ואמרתי
    זאת בפעמים קודמות ב- "עוקץ", אין כלכלה בארץ. זה הכל סוג של חנטריש. מדוע? משום שהיצור המלאכותי הזה
    אצלנו, חי ונושם ולא עושה צעד, מבלי להיזון מסיוע מבחוץ, בעיקר אמריקאי. סיוע שהוא בראש וראשונה כלכלי אך גם
    פוליטי. ואם לחזור לנתניהו- זכור לכם אולי שלפני הרפורמות שלו, וכתנאי לרפורמות שלו, הוא אץ- רץ לקונדוליסה
    רייס שתיתן לו את הערבויות בסך 10 מיליארד דולר, ורק כשאלו אושרו נוצרה התשתית לרפורמות האלו.
    בקיצור, חברים, בואו נדבר על הבעיה האמיתית של הכלכלה בישראל- זה שאין לנו כלכלה של ממש. האין זה מזכיר
    את ה- "לופט- גישעפטען" של היהודים בגלות שהציונות המקורית כה התריעה נגדם והתכוונה למגר את אורח החיים
    הזה?

  18. שוקי קרית שמונה

    ומה חדש?
    גב' ארלוזורוב וחבריה, חיים בביצה החמימה התל אביבית בלי לחשוד לרגע שאולי יש חיים מעבר לירקון, שאולי יש דיעות מגוונות שונות ואחרות מהמיין סטרים הדה-מרקרי והגלובסי.
    ההתעסקות במדע הכלכלה היא לא יותר מניסיון להעניק ערך מוסף לפרסונה העיתואית ולא רק שלה.

  19. אריה קרמפף

    יוסי, קראתי את מה שכתבת למעלה וגם את מה שכתבת לפני מספר חודשים על כתיבתה של ארלוזרוב. ("דה מארקר" – המבצר המדעי האחרון). אנסה לאור זאת לחדד את דברי.
    אני סבור שחשוב להגדיר את הכלכלה כמדע. ומיד אני אומר, חשוב להכיר את גבולותיו של כל מדע באשר הוא מדע. האסון האקולוגי שיוצרות הפקולטות לכלכלה הוא, שהם מייצרים סטודנטים עם דימוי כוזב של מדע ומדעיות, ואין הם מכירים בכך שכל מדע (כולל פיזיקה וביולוגיה) מושתת על הנחות יסוד הכרחיות המאפשרות אותו, אך שהן עצמן אינן ניתנות להוכחה והצדקה באופן מדעי. אבל זה לא הופך את תחומי הידע הללו לבלתי-מדעיים.
    במקרה של הכלכלה הבעיה גדולה יותר משום שהיא מבוססת על הנחות יסוד בדבר 'הטוב המשותף' אליו המערכת הכלכלית צריכה ואמורה לשאוף. הכלכלנים שוכחים ומשכיחים את העובדה שתוכנו וצורתו של 'הטוב' שהם שואפים אליו (נניח 'צמיחה') לא יכול להיקבע על-ידי אף אחת מן התיאוריות הכלכליות. להפך, תוכנו וצורתו של 'הטוב' קובע את התיאוריה הכלכלית.
    מבחינה זו יכול להיות יעיל לחזור לוובר ולהניח את ההבחנה בין מדע וערכים, בין מטרות ואמצעים. אני מוכן לקבל את הטענה כי קיימים חוקים כלכליים, שבתנאים מסוימים ניתן להתייחס אליהם כאוניברסליים (גם אם חוקיות זו היא תוצר אנושי, היסטורי ומוסדי). מבחינה זו הכלכלה היא מדע העוסק בזיהוי של סדירויות כלכליות החוזרות על עצמן בזמנים שונים ובמקומות שונים. אני מאמין כי קיימים סדירויות כלכליות החוזרות על עצמן, ולכן אני מאמין כי הכלכלה היא מדע. כמו כן, אני מאמין שהכלכלה היא מדע משום שבהינתן מטרה מוגדרת (בתחום הכלכלי) כלכלן מקצועי ידע להשיג את מטרה זו טוב יותר מאשר מאדם שהוא חסר השכלה כלכלית.
    ארלוזרוב ודומיה עושים את הטעות הבסיסית, והיא להניח שניתן לגזור מתוך מדע הכלכלה המלצות לגבי מה 'צריך' לעשות. 'הצריך' דורש הנחות קודמות לגבי מהו 'הטוב' אליו יש לשאוף, ולכן הוא חורג בהכרח מכל הגדרה של מדע. השיח הכלכלי השתלט על השיח הציבורי וחרק מן המנדט המדעי בכך שהוא אינו מסתפק בהצעת אמצעים להשגת מטרות אלא מבקש לכפות את ניסוח וקביעת המטרות הלאומיות. השיח המאפיין את 'דה-מרקר' מניח שהמטרות הלאומיות, 'הטוב המשותף' ברורים ומובנים מאליהם, ממש כמו שקיומו של אלוהים היה ברור מאליו לתיאולוגים במאה השש-עשרה. זה בדיוק מה שאפשר להם למצוא עוד ועוד הוכחות מדעיות לקיומו.
    אני מאמין שבחוסר הרציונליות של התיאולוגיה הכלכלית ניתן להיאבק רק באמצעות מחשבה מדעית ורציונלית. באמצעות הצגה של טיעוני נגד מבוססים אמפירית ובאמצעות חשיפה של הנחות היסוד הלא מדעיות של השיח הכלכלי המדעי. זה אולי לא מאוד אפקטיבי, אבל זה הכי אפקטיבי שיכול להיות.

  20. דודי

    שעוזרת לנו לחשוף את הרשעות והטמטום שלה ושל חבריה לקאסטה של מלחכי פינכת ההון המורשע (התכוונתי לכתוב מרושע, ויצאה לי טעות כתיב שמעידה על תקוות גדולות)..
    כלכלה הוא מדע, אבל מדע החברה ולכן לא כלכך מדויק, רק תחשבו על זה שבכל יום נתון יש מיליארדים של פעילויות כלכליות….
    איך אפשר להשתמש בחרטוטים שלה כדי להראות כמה היא וחבריה עלובים?

  21. דרור קמיר

    גם אני חושב שהכלכלה היא מדע. אז מה? אז זה אומר שיש שיטה לתיאור פן מסוים של התנהגות אנושית ויחסים בין בני אדם. אין כל מדיניות שנובעת בהכרח מהתיאור הזה. מרב ארלוזרוב חושבת שיש מדיניות שנובעת בהכרח מהתיאור המדעי של הכלכלה ובכך היא סותרת את עצמה, שהרי מדיניות הכרחית היא ביטוי לאידאולוגיה ולא למדע. מדע שאינו חשוף לביקורת איננו מדע. אם מרב ארלוזרוב חושבת שבעלי הביקורת טועים, תתכבד לתסביר במונחים כלכליים מדעיים איפה הם טועים. בינתיים היא רק דוחה את הטענות בקש כמו רב שמנסה להוכיח את קיומו של הר סיני.

  22. כתב

    כמעט מיותר להתווכח עם מירב, שמפגינה ברבים עד כמה היא חסרת טכם טוב וחוש מידה, בהשוואת השואה למדע הכלכלה.

    מה לעשות, יש בה משהו דוגמטי מוגבל ונעדר אינטלקט. יתר הבכירים בדה מרקר מדברים בקול אחיד, קולו של גיא ועמוס שוקן, אותם הם מהדהדים, אין דרך אחרת להתקדם במקום הזה. לשבחה של מירב יאמר דבר אחד:

    גם אם קשה להבחין בזה מבעד לכתיבה הפובליציסטית הירודה והרדודה שלה, לערוך היא יודעת ועוד איך. כל כתבה שמגיעה אליה תוחזר לכותב כמה וכמה פעמים עד שתימצא תשובה לכל השאלות. לפעמים היא מגלה קצת בוקיות בשאלות האלה, אבל לרוב זה לא מיותר וזה הופך כתבות או סתם ידיעות למושלמות. הקטע הוא שמירב כבר לא עורכת, והמדור הנוכחי שלה נותן פתחון פה לאליטה המשפטית והכלכלית של המדינה. מה להם ולעוני

  23. אבי

    לאריה- הבעייה היא שהתיאוריה הניאו-קלאסית מלאה סתירות ופגמים אמפיריים ותיאורטיים.
    כך, לדוגמא, הוכח להם פעם אחר פעם שהעלאת שכר המינימום לא מעלה אוטומטית את שיעור האבטלה (העלאת שכר המינימום בשנים האחרונות ע"י קלינטון בארה"ב, בלייר בבריטניה, אהרן באירלנד, קלארק בניו-זילנד, קירשנר בארגנטינה וכו' לא הגדילה את שיעור האבטלה), אז מה? הכלכלנים עדיין ימשיכו לחזור על המנטרה הנ"ל וזו רק דוגמא קטנה אחת. אני כתבתי מאמר ב"דה מרקר" בו הראיתי שבכל המדדים שבודקים איכות חיים ב-5 מדינות סקנדינביה שמייצגות את המודל הסוציאל דמוקרטי איכות החיים גבוהה מאיכות החיים ב-5 המדינות האנגלו-סקסיות שמייצגות את המודל הניאו-קלאסי, הכלכלנים ושאר הכותבים פשוט התעלמו ממאמר זה. בספרם של ביכלר וניצן "מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום" ובספרו של סטיב קין debunking economics מסופר על "מחלוקת קיימברידג'" בשנות ה-60 בין כלכלנים הקיינסיאנים לכלכלנים ניאו-קלאסיים אודות הפריון השולי של ההון, בו הודו בסופו של דבר הכלכלנים הניאו-קלאסיים וביניהם זוכי פרס נובל בכלכלה כמו פול סמואלסון ורוברט סולו שאי אפשר למדוד את הפריון השולי של ההון ולכן פונקציית חלוקת ההכנסות שהמציא ג'ון קלארק היא שגויה. אז מה? הם פשוט מתעלמים ממחלוקת זו וממשיכים למדוד את הפריון השולי של ההון ולהצדיק את חלוקת ההכנסות. כדאי שתבדוק בשני הספרים הנ"ל ותראה שמבחינה תיאורטית מתימטית גרידא כמעט כל הנחות ומסקנות התיאוריה הניאו-קלאסית כבר הופרכו די ממזמן ובכל זאת הם ממשיכים ללמד אותם ולהשתשמש בהם. אנשי הכלכלה אפילו לא הכניסו לתיאוריה שלהם פירסום ושיווק (אשר נכנס מזמן לתיאוריות של מנהל עסקים) והם מניחים את ההנחה המוזרה שהיצרן לא יכול להשפיע על הביקוש בשוק ושיש נתק מוחלט בין פונקציית ההיצע לפונקציית הביקוש (הנחה מופרכת מהרבה סיבות- תבדוק את הספר של קין שמסביר מדוע זו הנחה שגוייה לחלוטין). הבעייה היא שאנשי מדעי הרוח נותנים לאנשי הכלכלה קרדיט רב מדי ולא בודקים מה באמת קורה שם

  24. קורט אייזנר

    לגבי האסכולה הנאו ליברלית ישנם כלכלנים רבים שאינם רואים בשיטה זאת שיטה אובקטיבית ונכונה ומוצאים בה נקודות רבות לסתירה והפרכה.
    מכאן שאין בגישה זאת ידע אוביקטיבי המקובל על כולם כפי שמקובל על כל המדענים ברגע זה, כגון הידע לפעולתה של מערכת הדם בגוף האדם.
    הבעיה הגדולה יותר היא המטרה שאותה מעמידים אנשים שונים לגבי לאן שאנו רוצים להגיע ע"י שימוש בידע כלכלי, מירב קובעת מה היא רוצה- לא לתת כסף לאנשים שלא מגיע להם ואני קובע דווקא לקחת כסף מכל אדם שמקבל את כספו לא מעבודה כי עם מירושה או מתנה.
    על הערכים שלי ועל הערכים שלה מתעורר הויכוח.
    במשטר דמוקרטי העם צריך להחליט מה הם הערכים אליהם הוא רוצה להגיע ובמדינתנו בבחירות האחרונות אותן מטרות שחשובות הן למירב והן לביבי לא קיבלו את הקולות הדרושים ולכן יש להעמיד מטרות אחרות להגשמה ע"י ידע כלכלי מכל מיני אסכולות לדוגמה סוציאל דמוקרטיה.

  25. יפת

    המדענים ארלוזורוב, פלוצקר, שטרסלר, טל, רולניק, פרל,
    פחחחחחחחח…

  26. יפת

    טיבו של מדע שאין בו שום מקום להכרעות ערכיות. רק להכרעות לוגיות צרופות.
    במדעי החברה יתכן ואפשר להתייחס למתודולוגיות ולטרמינולוגיות של התחומים השונים כאל מדע, מתוך כך שיש עליהם הסכמה כללית. השקפה חברתית או כלכלית יכולה להשתמש במתודולוגיות ובטרמינולוגיות לצרכיה, אבל בדיוק כאן מסתיים המדע. השקפה היא עניין להכרעות ערכיות, היא עומדת בפני עצמה והיא לעולם לא התוצר של המתודולוגיה המדעית, וזה בדיוק הפח שבו נופלת ארלוזורוב או הפח שבו היא מנסה להפיל אחרים.
    השקפה חברתית-כלכלית של הדיוט לא נופלת במאום מזו של כלכלן, כמו שהשקפה מדינית-פוליטית של הדיוט לא נופלת במאום מהשקפה של מזרחן או איש מדעי המדינה.

  27. עזרא דלומי

    אורטגה אי גסט קרא לטיפוסים דוגמת מירב ארלוזורוב "הברברים המתמחים", אלה שרואים את כל העולם דרך הדיסצפלינה הצרה שבה הם מתחמחים. אני מניח שסבא חיים ארלוזורוב, הסוציאל-דמוקרט, מתהפך בקיברו

  28. מיכאל

    מדהים. שמישהו יגיד לי שזה לא נכון! זה נשמע מופרך לגמרי- זה הרי הבסיס ההכרחי של כל ייצור בעידן שלנו. אז על מה אנחנו בכלל מדברים?! אני מבקש מהכלכלנים הניאו-ליברלים שבינינו שירימו את הכפפה ויתייחסו לעניין זה. בוודאי יש תיאוריות במסגרת מדע הכלכלה שמכניסות את השיווק והפירסום למשוואה.

  29. קורטני

    שלילת הזכות לירושה, מעבר לויכוח על המוסריות והצדק שבה, מנשלת את מרבית התביעה לעושר של נשים בעולם שלנו. נכון, נשים רבות עובדות, אבל אם תחליט לבטל את הירושה, המתנה וזכויות כלכליות אחרות מהן נהנות נשים ובנות-של, כדאי שתקדים לכך חוקי-צדק נוספים, כמו תשלום שכר לאמהות עבור גידול לילדיהן.

    משהו כתב למעלה שהדרך לצמצום האבטלה היא סבסוד מעונות היום. דרך אחרת היא תשלום להורים צעירים לגידול ילדיהם עד גיל שלוש. כך יוענק חופש בחירה אמיתי גם לנשים שלא זכו בירושה או במתנה ותצומצם המגמה של חינוך תעשייתי מגיל כה צעיר.

  30. קורט אייזנר

    נתתי בסה"כ דוגמה להחלטה ערכית השונה מההחלטה הערכית של מירב ארלוזרוב. באותו אופן שמירב רוצה לא לתת כסף לאנשים שלא מגיע להם ישנם אנשים שרוצים לתת את כל הכסף למען בתי כנסיות ועבודת ה' ויראו בדבר את הטוב והערכי ביותר.
    הידע הכלכלי שנצבר באסכולות ובגישות השונות הוא בסה"כ האמצעי בו נשתמש על מנת להגשים ערכים מסויימים ועל ערכים אלו הויכוח.
    למה הדבר דומה ליכולת הטכנולוגית לבנות מנוע על מנת להטיס מטוס, הבעיה הערכית היא האם להשתמש במטוס לשם הובלת אנשים או לשם הטלת פצצות מהאוויר. בכלכלה הידע והגישות הן רבות ואף סותרות אחת את השניה ועדיין לא נמצאה דרך אחת שלגביה יסכימו כל "המדענים" שהיא הידע האוביקטיבי המקובל על כולם כפי שעל כל המדענים ומתכנני מנועי מטוסים יש הסכמה לגבי הידע המכני הדרוש לבנית מנוע.

  31. דוד גלבוע

    ארלוזורוב טועה ומטעה. עליה לבדוק למי חולקו כספים. לטענת ביבי, הגורו של רולניק, שטרסלר וארלוזורוב מנועי הצמיחה של המשק אותם הם רוצים לתגמל הם משפחת דנקנר שודדת קרקעות המדינה בעתלית, גד זאבי מלבין הכספים , המפכל במיל פלד, שודד חברות הבורסה, הנהלתו השערורייתית של בנק הפועלים, חברות שסובסדו שנים על ידי קרנות הממשלה ואינן מעלות על הדעת להחזיר המענקים מרווחיהן, כל אלה שהביאו ליצירת החובות האבודים במאזני הבנקים והשלמתם באמצעות עמלות העתק שאנו משלמים. אם תיערך השוואת שוד הקופה הציבורית אין לי ספק למי חולקו מרבית כספי המדינה ועבור איזו צמיחה שהניבו. הבעייה היא שהעתונאים האלה "אוכלים לישון על ידנו" כפי שהתבטאה אבירת הטפשות למשפחת בורוביץ האגדית.

  32. קרן

    הוא ש"מייצרים" אותו מדענים…
    איפה עובר הגבול בין הלוגיקה וההוכחה להשקפת העולם? לי לא ממש ברור. דוגמא אחת היא חוסר הנחת של איינשטיין מתורת הקוונטים. למרות שהכיר בנכונותה (ואף המליץ להעניק למנסחיה את פרס הנובל) הוא גם בילה את עשרים השנים האחרונות של הקריירה שלו בנסיון לנסח תורה מדעית שתאשר את אמונתו שהעולם הוא דטרמיניסטי. אז פיזיקה היא לא מדע? או אולי איינשטיין לא מדען?

  33. קורט אייזנר

    קרן את מחזקת את יפת ולא מפריכה…כך המדע מתקדם ומשתנה לאורך הדורות.
    כפי שרשמת איינשטין הכיר באובקטיביות של הידע וניסה כפי שמדענים רבים מנסים להוכיח ולמצוא סתירות על מנת להשיג ידע אובקטיבי חדש.
    העניין הוא שבנקודת זמן מסויימת הידע הוא אובקטיבי ומקובל כפי שהידע לפיצוח האטום ידוע ומקובל על כל המדענים.
    בכלכלה הידע הזה אינו מקובל ועל מנת נניח ליצור צמיחה או הגברת פריון בעבודה ישנם מספר תאוריות ושיטות שסותרות אחת את השניה.
    הבעיה המרכזית היא השאלה הערכית האם להשתמש בידע לפיצוח האטום להפקת אנרגיה לשימוש אזרחי או ליצירת פצצת אטום.
    או האם ליצור צמיחה על מנת לחלק את הכסף באופן שוויוני לכל מרכבי החברה או להמשיך לתמרץ בעלי ההון או שבכלל יצירת צמיחה כלכלית היא מטרה לא ראויה וכדאי להעמיד מטרות אחרות חשובות יותר.

  34. סימון בוליבר

    קרן אכן, איינשטיין לא היה מדען בעיני רבים ובעיקר בתקופה בה חי. הדיון בקהילה המדעית הבינלאומית בזמנו נסב, בניגוד לתעמולת "סנט איינשטיין" השוטפת אותנו, סביב התמהון על עצם המחשבה להעניק לו איזשהו פרס על מה שנידון מעל בימות מדעיות מכובדות כפלגיאט, גניבה מדעית ממדענים שפיתחו את תיאוריית היחסיות לפניו. איינשטיין התחמק ללא הרף עד יומו האחרון מלתת תשובות והסברים לחורים השחורים האלו בביוגרפיה שלו.

  35. יפת

    הבעיתיות של תורת הקוונטים לפי איינשטיין היא אך ורק מושגית ונוגעת לערעור מעמדה של הפיזיקה כמי שיכולה לספק תאור של המציאות הפיזיקלית האובייקטיבית המבוסס על ההיגיון הצרוף. איינשטיין וכל מבקריה לחלוטין לא מערערים על כך שמדובר בתאוריה מדעית מוצלחת במיוחד אשר כל תחזיותיה התממשו בכל הניסויים הרבים שנעשו עד כה. תורת הקוונטים משמשת כבסיס איתן לאין ספור פיתוחים טכנולוגיים ששינו את התרבות והחברה האנושית. היא בשום אופן לא השקפה. היא תאוריה מדעית שאין לה כרגע חלופה והיא משותפת ומוסכמת על כולם וללא תנאי, ממדען החלל ב-NASA ועד למדען הגרעין באירן.

  36. גיל

    אני לא מכיר את מדעי החברה, ולכן אני לא יכול להתייחס למהו "מדע" מבחינה פילוסופית.
    במדע ה"קשה", אי אפשר להתבלבל בין לוגיקה להשקפת עולם. פיזיקה משתמשת בשפה מתמטית. במתמטיקה, לוגיקה זה תחום עיסוק מוגדר היטב (ולמעשה תחום מחקר מתמטי פורה), לא השקפת עולם. קחי לדוגמא את הפיזיקה:
    את הפיזיקה ניתן לבסס כמודל מתמטי המבוסס על הנחות יסוד (אקסיומות). אם למשל נתמקד במכניקה קלאסית, יש ארבע עובדות אמפיריות שמתקבלות כאקסיומות של המודל:
    1. המרחב שבו אנו חיים הוא מרחב אוקלידי תלת-מימדי, הזמן הוא מרחב חד-מימדי.
    2. חוקי הטבע זהים בכל מערכת אינרציאלית, בכל רגע בזמן.
    3. מערכת הנמצאת בתנועה קבועה יחסית למערכת אינרציאלית היא בעצמה כזו (המשמעות היא שאם אני נוסע בתוך קרון רכבת סגור שנע במהירות קבועה, אין שום ניסוי מכני שיכול לגלות לי שהקרון נע).
    4. מצבה של מערכת מכנית בכל רגע בזמן נקבע אך ורק על פי המיקום והמהירות ההתחלתיים שלה.

    לכל ארבע האקסיומות הללו יש ניסוח מתמטי. מרגע שהן מנוסחות מתמטית, אפשר להפעיל עליהן את חוקי הלוגיקה המתמטית. סך כל ההיסקים הלוגיים של המודל הפורמלי הזה הוא מה שאנחנו מכנים מכניקה קלאסית. אפשר לשאול איך זה שמערכת פורמלית מתמטית מתאימה לעולם המציאותי, וזו כבר שאלה פילוסופית מעניינת אך אחרת לגמרי.

    הכלכלה מזכירה לא פעם לבורים בתחום את הפיזיקה, מסיבה אחת עיקרית. גם הכלכלה מנסחת אקסיומות בצורה מתמטית מוגדרת היטב. לכל משפט בשפה טבעית שאנחנו מכירים על אינדיבידואלים או על מקסום רווחים יש מקבילה מתמטית במודלים כלכליים. אלא שכאן נגמר הדמיון. ב"מדע" הכלכלה ישנם שני כשלים ההופכים אותו ללא יותר מצל חיוור של הפיזיקה:

    1. האקסיומות אינן מבוססות מבחינה אמפירית. בעוד שארבע האקסיומות של המכניקה הקלאסית אוששו שוב ושוב בניסויים מדעיים, האקסיומות הכלכליות הופרכו בניסויים במקרה הרע, או חסרות כל הוכחה או רלוונטיות למציאות במקרה הטוב.
    על פניו, זה לא נורא. גם מאקסיומות חסרות קשר למציאות אפשר לבנות מודלים מתמטיים לתפארת. אלא שכאן מגיע הכשל השני:
    2. המודלים הנאו-קלאסיים שלומדים סטודנטים לתואר ראשון פותחו בראשית המאה העשרים, ע"י אנשים בעלי הבנה מתמטית בינונית לכל היותר. כפי שציין אבי בתגובתו, גם כללי ההיסק הלוגי-מתמטי אינם מיושמים באופן נכון במודלים הפשטניים שלומדים בתואר ראשון (וברוב המקרים גם שני) בכלכלה. אותם אנשי המאה התשע-עשרה השתמשו בקרובים ליניאריים מופרכים במקום בו יש לפתור משוואות דיפרנציאליות חלקיות משום שלא היה להם מושג איך לעשות זאת, והגיעו למסקנות חסרות כל תוקף לגבי מערכות דינמיות מורכבות משום שהתאוריה המתמטית של מערכות דינמיות לא פותחה אלא כמה עשרות שנים מאוחר יותר (זהו עדיין תחום מחקר מתמטי פעיל ופורה). המודלים הכלכליים הללו חסרי תוקף מתמטי – הם כוללים סתירות לוגיות.

    יש חלקים מודרניים בכלכלה שמבוססים טוב יותר. אלו נלמדים בדר"כ ברמת הדוקטורט, או בידי אלו העוסקים במחקר פעיל. דוגמא אחת לכך היא למשל התחום של תורת המשחקים – שלמעשה הינו תחום מתמטי לכל דבר. אם עוסקים בכך אנשים מקצועיים והגונים אזי מדובר על מודלים מתמטיים תקפים ומרתקים כשלעצמם, אולם כמובן שאין זה אומר שיש קשר בין המודלים הללו למציאות.

    הבעיה היא שהשטרסלרים והרולניקים למיניהם מעולם לא היו חוקרים פעילים, וספק אם היו מסוגלים לזהות משוואה דיפרנציאלית גם לו היתה קופצת ונושכת אותם בתחת. הם למדו לכל היותר את הבזיון הנקרא תואר ראשון בכלכלה, וכל קשר בין זה לבין מדע הוא מקרי בהחלט. הם מכירים גרסאות חלקיות של מודלים שהיו מתוחכמים לזמנם, בסוף המאה ה-19, תחילת המאה העשרים. הטרגדיה של מקצוע הכלכלה היא שספק רב אם אותם הוגים מקוריים שהמציאו את התאוריות היו מקדישים להן יותר מחצי שעה לו היו חיים כיום. מן הסתם הם היו משנסים מותניים, לומדים קצת מתמטיקה מודרנית, מצחקקים על תמימותם שלהם מלפני מאה שנה, זורקים את התאוריות בנות המאה לפח, וממשיכים לחקור הלאה מתוך הגינות אינטלקטואלית.

  37. עירית קינן

    דבריה של מירב ארלוזורב בהעיר שמשווים את "הכחשת מדע הכלכלה" להכחשת השואה הם עוד צעד במצעד הבורות והזילות של השואה. כמה אבסורד שיהודים מסייעים בעקיפין להכחשת השואה באמצעות שימוש היתר הזול והמניפולטיבי בזכרון השואה בכדי להצדיק כל אידיאולוגיה. זו אינה רק בורות וזילות, אלא אף הצדקה עקיפה של טענותיהם של מכחישי השואה שהשואה אכן לא הייתה דבר נורא כל כך כמו שטוענים היהודים. הנה, הם עצמם משווים את זה – פעם לפינוי התנחלויות ופעם לויכוחים על הכלכלה… אז על מה הם מלינים? מה כל כך נורא בשואה?
    חוסר האחריות בהתבטאויות בע"פ ובכתב, והרצון "לעשות כותרות" ולזעזע בכל מחיר מתחרה בבורות המדהימה שלא לומר דברים חריפים יותר.

  38. דרור רשף

    שלום לכולם

    כתבו כבר כאן על מדע וכו'. אני רק רוצה להוסיף עוד כמה קיסמים למדורה.

    1. בתוך התאוריה הנאו קלאסית יש סתירות פנימיות ומושגים שאינם מוגדרים בצורה ברורה. לדוגמה כסף (כן, אין הגדרה ברורה מה זה), או הון (מחלוקת קיימבריג'). בספר "הכלכלה במערומיה" מתאר המחבר סטיב קין בצורה לא רעה אוסף של סתירות פנימיות כאלו , ושל סתירות את חוקי המתמטיקה (לדוגמה התואר של פירמה המוכרת בשוק משוכלל סותר את חוק חיבור הנגזרות).

    2. אקסיומות זה דבר שלא ניתן להפריח או להוכיח על ידי התאוריה. הכלכלנים בוחרים בסט מסויים של "אקסיומות" שניתנות להפרכה (לדוגמה הראציונליות של האדם). אם היו עקביים היו צריכים להיות ענפים אחרים של התאוריה הנאו קלאסית בעלי אקסיומות אחרות. על כל פנים מרגע שהופרכו האקסימות היה צריך לנטוש את התאוריה הנאו קלאסית. דבר זה לא התרחש, היות והתאוריה הזאת דומה הרבה יותר לדוגמה דתית, מאשר לתאוריה מדעית.

    3. מדענים וכלכלנים אקולוגים הצביעו על כך שהתאוריה הכלכלית הנאו קלאסית עומדת בסתירה לחוקים פיסיקלאיים. התואריה הנאו קלאסית (וגם התאוריות האחרות), עומדות בסתירה לחוק הראשון (ובעקבות זה לכשלים לוגיים כאשר מדברים על נושאי אנרגיה כמו שיא תפוקת הנפט) ולחוק השני של התרמודינמיקה. כל עוד לא יוכפפו התאוריות לחוקי הפיזיקה, והכימיה, הם ימשיכו להיות בבל"ת, כשם שתאוריה כימית, העומדת בסתירה לחוקי הפיסיקה, או תאוריה ביולוגית העומדת בסתירה לחוקי הכימיה הינם בלתי נכונות, גם אם באופן מקומי הן מציעות הסבר מסויים לכמה תופעות נצפות (תולעים נוצרות מנסורת של עץ, וכו').

    4. להרחבות בנושאים אלו ניתן לראות http://www.hevra.org.il/wiki