הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
השב"כ כסיכון בטחוני - תזכורת על משפט האפרטהייד
<StrippedTag/FONT>
ביום שלישי האחרון התקשרה אלי חולוד לאמר ששני פלסטינים צעירים מא – ראם נעצרו בגלל ההפגנה המשותפת של יהודים ופלסטינים לפני קרוב לחודש וחצי. ההפגנה בא – ראם היוותה של חידוש הפעילות המשותפת בירושלים כנגד הגדר, והפגנה ראשונה מאז חילופי השלטון הן בישראל והן בפלסטין. <StrippedTag/FONT>
הגעתי למגרש הרוסים בשלישי בלילה כדי לפגוש את העצורים בליווי חברתי המתורגמנית. את ד` עצר ג`יפ צבאי בחצות הליל בביתו ב – 21.6 וע` הגיע התייצב בעצמו במגרש הרוסים ושל עצר אותו שוטר ירושלמי ממפלג המיעוטים. האישום היה השתתפות בהפגנה משותפת עם יהודים ואף ארגון של אותו ההפגנה. מאוחר יותר אמרו להם שהם נאשמים גם בזריקת אבנים. שניהם נחקרו ע"י חוקרי שירות הבטחון הכללי. ע` לא חווה אלימות בחקירה אלא רק איומים, הוא לא הודה בהשתתפות בהפגנה עם יהודים. ד`, שאמור להתחתן בשבועות הקרובים, חטף סטירות, מכות, בעיטות בבטן ובגב, מכות על הראש עם לוח עץ, קללות ואיומים כנגד אחותו ואימו ובשלב מסוים החוקר פתח את חגורתו ואיים עליו שיבצע בו מעשים מגונים. נאמר לו בחקירתו הראשונה שאם יודה שהשתתף בהפגנה ילך הביתה. ד` הודה בעבירה, למרות שהיה לו אליבי מוצק (הוא עבד במשך כל אותה שבת שהתקיימה ההפגנה שפוזרה בכוח על ידי שוטרים ומג"ב בגז מדמיע בשעה 14:00) 3 עדים ראו אותו בעבודה עד 16:00. בהמשך החקירה והמכות נאמר לו כי עליו להודות שזרק אבנים. הוא הודה. <StrippedTag/FONT>
לפני 5 שבועות ייצגתי, יחד עם חברים מהסניגוריה את פלסטינים שנעצרו בהפגנה שהואשמו בסיכון חיי אדם (יעני זריקת אבנים) בהליך המעצר עד תום ההליכים. שופט בית משפט שלום שחררם בערבות יום למחרת (6 היהודים שנעצרו בהפגנה שוחררו באותו יום בתחנת המשטרה. גם שם הצבע עוזר.) <StrippedTag/FONT>
הגשנו בקשה דחופה לשחרור בערבות והלכנו לשתות בפאב הסירה (יעני דיוואן) מאה מטר מאתר הלחץ הפיסי המתון במגרש הרוסים ולראות את המשחק של שוייץ אוקראינה. במשחק היו שלוש הארכות, כמספר הימים שבהם ד` היה עצור באופן בלתי חוקי, גם על פי הצווים הצבאיים המאפשרים מעצר ראשוני של 96 שעות. <StrippedTag/FONT>
למחרת בבוקר, בדיון אצל סגן נשיא בית משפט השלום, הגיע החוקר ממפלג המיעוטים וטען כי אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה, שכן זוהי סמכותו של בית המשפט הצבאי כיוון שדובר בפלסטינים תושבי שטחים. הוא טען ששוטרי משטרת ירושלים הוסכמו על ידי אלוף פיקוד מרכז לטפל באיזור "עוטף ירושלים" סמכות שעד היום היתה מסורה לשוטרי מטה בינימין. בית המשפט הופתע והשופט ביקש אסמכתאות לריבונות חדשה זו (שוטר ירושלמי, שחוקר במגרש הרוסים, אבל שולל סמכות מבית המשפט האזרחי הסמוך לו). אני דווקא הייתי מודעת למשפט האפרטהייד שמתקיים, אבל הדיון בסמכות היה חשוב ובמקרה זה אף מועיל. כשטענתי כי זוהי הפליה שכן עצורי ההפגנה נשפטו בבית משפט שלום לפני חודש, אמר לי השופט כי יכתוב נוסח החלטה שיאפשר פנייה לבג"צ. הוא קבע את הדיון ליום חמישי ב 14:20 וביקש שמשפטן צבאי יגיע לדיון להסביר לבית המשפט את חוקי הסמכות החדשים שהרי הם אינם מתפרסמים. <StrippedTag/FONT>
יום למחרת, ב – 10:00 שוחררו שני העצורים. כנראה שהפחדת האוכלוסיה מפני השותפות פוליטית בהפגנות משותפות לא היתה חשובה מספיק כדי לגרום לחשיפת צווי הפעולה הצבאיים החדשים אשר מעניקים סמכות של חיילים לשוטרים בתוך ישראל ומרחיבים שליטה וריבונות בפועל בניגוד לחוק הבינ"ל. <StrippedTag/FONT>
השב"כ מנסה למנוע הפגנות משותפות של יהודים ופלסטינים על ידי הפיכתה של השותפות הפוליטית לעבירה פלילית שגוררת מעצר, חקירות, עינויים והודאות במעשים שהם למעשה שימוש בחופש הביטוי וההפגנה (אחותה הפלסטינית של ההפגנה בחוק הצבאי נקראת "הפרת סדר"). זה לא חדש, אבל דווקא עכשיו יש חשיבות עצומה לסולידריות יהודית ופלסטינית בכל הקשור לגיבוי וסיוע במקרים אלו ובחשיפת השימוש בשב"כ ככלי פוליטי שמנסה לרמוס כל כיס של אופוזיצית התנגדות משותפת על ידי קרימינליזציה של פעילות פוליטית. השב"כ החליט לראות בשותפות יהודית פלסטינית פצצה מתקתקת. הוא אמור לקבל הוראות ממשרד ראש הממשלה. זהו שימוש בלתי לגיטימי בשירות הבטחון הכללי, בגושפנקא לעינויים של בית המשפט העליון במקרים של "פצצה מתקתקת" ובסמכות לעצור ולחקור. השב"כ, בדרכי פעולתו הופך לא רק לסיכון פוליטי, אלא גם לסיכון בטחוני. <StrippedTag/FONT>
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
כל כך חשוב בימים אלה לעשות ולהפגין ולארגן כל דבר שיש בו משום השותפות היהודית-ערבית ולו רק בגלל שזה כל כך מפחיד את השלטון כאן, בוודאי שהם ינסו לרמוס כל ניצן של שיתוף פעולה בין העמים, איך אפשר לדכא פלסטינים כאשר יש יהודים שמתייחסים אליהם כבני אדם שווים? ולא רק פלסטינים הם מדכאים, גם את אלה שפועלים למען חברה צודקת יותר ושוויונית יותר הם יעצרו ויכו ויפחידו, כמו בהפגנה שהיתה מול כינוס קיסריה הידוע לשמצה. כדאי להבהיר למי שצריך שאותנו לא יפחידו ואנחנו נמשיך לפעול להחזיר את השפיות לאיזור הזה. מקווה לראות כמה שיותר בהפגנה הערב בירושלים, לפחות שם ארגיש שיש כמה אנשים שלא איבדו צלם אנוש…
תיעוד בווידיאו של אותה הפגנה בא-ראם, כולל עצירת אחת המפגינים ע"י הצבא:
http://www.tv.social.org.il/medini/a-ram1-web.htm
אמי מבקש כאן להמשיך מעט את הסרקזם שאפיין את הודעתו האחרונה של איצייק ספורטא (ראי כאן למטה):
" מה, יעל, את לא יודעת שכנופיות המרצחים שהגיעו מטוניס רוצים להשמידנו? ואיך את מעזה שלא להזכיר בהודעתך את גל האנשטימיות הנורא שפושה בעולם (אבל חלילה לא בישראל ביתנו המתוקתקה)? ולמה אין שום מילה על הנאצים ימח שמם וזכרם על מה שהם עללו לנו בשנות ה- 40?" וכך אפשר להמשיך הלאה והלאה והלאה.
בנימה מעט רצינית יותר, היה טוב עורכי דין דוגמתך, דוגמת סמדר בן שלום, או גבי לסקי (האם זה מקרה שרבים מכם נשים?) יעדכנו את העם בהעוקץ לעיתים תכופות הרבה יותר בכל הנוגע למה שנעשה בהיכלי הצדק של מדינת ישראל.
ן
אני מסכים לעיוות הצדק שבעניין, מוסדות המדינה לא צריכים למנוע הפגנות משותפות כל עוד הן אינן אלימות, ובטח שלא לענות בחקירה.
אבל רק חשוב לי לציין שאין לזה שום קשר לגזענות – צבע העור שלי כהה יותר משל הפלסטיני הממוצע. יש כאן שני לאומים שונים במצב מלחמה, ולא שני גזעים עם שנאה א-רציונלית של גזע אחד לשני (כמו שהיה באפרטהייד, שאתם כל-כך אוהבים להשתמש בו בהקשר המקומי). תפנימו כבר!
למען האמת לא הצלחתי להבין כיצד הסיפור המובא בכתבה מוביל למסקנה שהשב"כ מהווה איום בטחוני. להיפך, מאחר שהרקע הכללי הוא המאבק על הקמת גדר ההפרדה, הגדר היא אמצעי חשוב להשגת בטחון, ואילו העצורים הם מהצד המנסה לסכל את הקמת הגדר – הרי ההגיון מחייב שגם אם מישהו מהמוזכרים בכתבה מהווה סיכון בטחוני הרי אין זה השב"כ.
ודרך אגב, יש לקוות שמרבית קוראי ה'עוקץ' יודעים שאת תיאורי הזוועה לגבי מהלך החקירה יש לקבל בעירבון מוגבל – אין אלה עובדות מוכחות וכבר פעמים רבות הופצו שקרים כחלק ממלחמת התעמולה.
הכתבה כאילו לקוחה ממציאות אחרת. אבל לא. הרבה לפני שנבחין בכך נהפוך למדינת עולם שלישית. העשירון העליון יתבצר בתוך אחוזותיו. אולי אף כל אחד מהם יבנה מבצר, או מעון תת-קרקעי כדי להתגונן מפני האלימות של בני המעמד התחתון שילך ויגדל. החוק, המשטרה , מערכת המשפט יהיו בידי העולם התחתון. יחסי הגומלין בין העשירון העליון לעולם התחתון כמעט ברורים. זו אינה נבואת זעם. זו אמת לאמיתה. זו המציאות אותה נראה עוד 15-20 שנה. לטובים שבינינו כדאי לדאוג לילדיהם, לארוז (גם את התנ"ך) ולעבור לחיות במקום אחר. עד יעבור זעם. עד שמישהו שם למעלה יתעורר.
אולי כדאי להבהיר דבר או שניים בענייני משטר דמוקרטי. במשטר דמוקרטי תפקידם של כוחות הבטחון לפעול בהתאם להנחיות הדרג המדיני-אזרחי כדי לסכל סיכונים בטחוניים. במשטר דמוקרטי הצבא שומר על הגבול החיצוני, והמשטרה שומרת על הסדר הפנימי. כוחות חשאיים מטשטשים את הגבול הזה, אבל עדיין מקובל לחשוב שפעילותם מכוונת לסיכול של סכנות בטחוניות. בגלל זה מעטים רואים בעין יפה את הפעולה של גורמים כאלה במסגרת של ארגונים פוליטיים (מצפן בעבר, תנועת כך ודומותיה בהווה). אבל אם יש הצדקה לפעולה כזו, אם קיימת כל עוד המטרה היא סיכול סכנה "קרובה וודאית" כמו שאוהבים להגיד אצלנו בבג"צ.
ברגע שגורם כמו השב"כ עוסק בסיכול פעולה פוליטית לגיטימית, כמו הפגנה או שיתוף פעולה יהודי-ערבי בתחום המחאה הלגיטימית, זו פעולה פוליטית. זוהי התערבות גסה של כוח בטחוני במעשה שהוא פוליטי. לא בטחוני.
לכן נשמח יעל לשמוע עוד על הפרות כאלה. אולי לא נצליח למנוע אותן, אבל לפחות לחשוף אותן לאור השמש.
תודה על הדיווח וברכות על הכוחות.
לא הצלחתי להבין דבר אחד: אני מאמינה בקלות כמובן, למה שאת מספרת וברור שיש לשלטונות הישראליים אינטרס שלא יהיה שיתוף פעולה בין פלסטינים לישראלים-יהודים. יש והיו הזדמנויות רבות לראות את זה. אם הם החליטו שזו עבירה, למה הם עוצרים אנשים שיש להם אליבי, אנשים שלא השתתפו בהפגנות בעצם? הרי יש מועמדים בין המשתתפים עצמם שמצולמים גם. האם זה רק כדי להרתיע מ"ע (מפגינים עתידיים) בקרב הפלסטינים?
אם זה רק לטרטר הרי יש להם כבר שיטות מוכחות ומנוסות, ולא ברור לי למה להמציא משהו חדש, אלא אם כן הם התחילו להשתעמם מהפרקטיקות שלהם ומרגישים צורך לחדש מדי פעם (גם להם מגיעות השתלמויות עם יום כיף וארוע של בדרן, לא?)
גל, תודה על תגובתך.
אם לתמצת את הענין, אתה כותב שדרך הפעולה שתוארה בכתבתה של יעל ברדה עלולה להוות איום מסוים על כללי המשחק הדמוקרטיים. זה בהחלט ברור ואכן בכל מקרה יש לשקול את האיזון בין הסיכון (פגיעה בגדר ולכן בבטחון) ובין הסיכונים המובנים באמצעים המופעלים כנגדו (למשל הסמכויות הנתנות לכוחות חשאיים).
אבל זה עדיין לא מסביר כיצד מגיעים למסקנה שהשב"כ מהווה סיכון ב ט ח ו נ י.
כדרך משל, דעתי היא שחוגי השמאל הקיצוני התומכים אוטומטית בצד הפלסטיני אינם מאזנים כראוי בין שני השיקולים. לכן אני רשאי לומר שלדעתי, המדיניות שחוגים אלה מציעים תהיה מדיניות מסוכנת מבחינה בטחונית. אתה רשאי לא להסכים איתי אבל ההגינות תחייב אותך להודות שאם אני צודק ברישא אזי הסיפא משתמעת ממנה.
יחד עם זאת אני עלול, מרוב כעס ורצון להכפיש, להאשים את השמאל הקיצוני בכל הרעות שבעולם: בהתחממות כדור הארץ, ברעידות אדמה ובנזק לאיכות הסביבה. וזה משתמע מתוך פעולות השמאל בדיוק כמו שהיותו של השב"כ סיכון ב-ט-ח-ו-נ-י משתמעת מתוך הכתבה.
הייתה רק הארכה אחת.
לא יודע איך יעל הגיעה לשלוש
אין ספק מאמר חשוב שמראה כמה איכפת לאשכנזים ( לא ברדה) יותר מפלסטינים ובכלל לא ממזרחים
אני אגיד לכם מדוע השב"כ מהווה סיכון בטחוני ואפילו סיכון חמור מאין כמוהו: כי כל פעולה המשתמשת בכח, ופה
מדובר לא סתם בכח כי אם באלימות, שלא נישענת על חוק, ובודאי לא על צדק, סופה, ולעיתים קרובות כבר בטווח המיידי, לגרום רק להחרפת המצב שאותו היא באה למנוע. וראו היכן נמצאת המדינה שלנו היום- פחות משש שנים
מאז תחילת האינתיפדה השניה- לעומת מצב הבטחון בה לפני אוקטובר 2000.המצב הביטחוני רק הולך ומתדרדר,
שלא לדבר על אובדן שטח- צפון השומרון ורצועת עזה. יישר כח, יעל.
ועוד מלה ליעל על ההסתלקות מהארץ: אין לנו לאן לרדת. לא נחזור לגלות. בטווח הזמן שאת נוקבת- 15 שנה, אני
מעז להתנבא, תהיה כאן מדינה בינלאומית, אם במתכונת השוויצרית או אחרת, שתהיה עדיפה אלף מונים על ישראל
של היום.
רבותי וגבירותי התעשתו נא :הערבים רוצים מאיתנו כניעה(בערבית איסלאם(להכנע) )או מוות.
ויש להם משכנעים (השוטר הרע ) איראנים השיעים +חיזבאללה בצפון במערב ובדרום יש חמס הסוני .
ויש את המפגינים החמודים והמוכים (השוטר הטוב ).
והנה הגענו למצב שבו ישראלים אוניברסלים (קוראים להם בטעות שמאלנים)מפחידים במלחמת מעמדות ובתרבות הרצח בעם כל זה.
לפני 58 שנה ערבים גורשו .יהודים גורשו גם כן .
מהארץ גורשו ערבים שרצחו רופאים ושיירות ופחדו שיבואו חשבון דמים עמם, הם נשארו במחנות והיות אצל הערבים יש חמולות אף אחד לא עוזר לאף אחד ….רק היהודים האוניברסליים .
הערבים מבחוץ ומבפנים לא מונעים לא בהצהרה לא בדיבור לא במעשה את רצח העם היהודי המתבצע כאן.
רבותי וגבירותי הם לא מסכנים הפלשתינאים הם חכמים והופכים אותכם הישראלים האוניברסלים לנביאי כזב ושקר.
אני דור תשיעי בארץ סב-סבי לא הגיע עם אידיאל של הרצל. הוא חזר לארצו .נקודה.
בחול אני מעדיף ערבי -נוצרי שכן על פולני -נוצרי ……
כאן בישראל לא נוכל להקים גם עם ערבים נוצרים עוד הרבה דורות בית משותף על אדמת ישראל ספוגת הדם עד שהדם יחלחל .
שבוע טוב .
Yael, you are a Lamed Vavnikit.
I would have given up and throw the towel after reading here and elsewhere 'learned' opinions and exhortations about 'the essence of (Jewish) Democracy' from people who do not have a clue what Democracy is..
Their Democracy is riddled with RACISM and paranoia steaped with Jewish aboriginal orthodoxy etc. etc.
Keep up the good work
[You must be versed with Tchernikhovski's
'Sakhki sakhki al hakhalomot,
Zoo any hakholem sakh
Sakhki sakhki ki ba'adam a'amin
ki odeni ma'amin bakh'
ואני כותבת את זה כיון שניראה לי שזה מסכם את העשרים תגובות שחסרות לפוסט הזה לעומת אחרים…
לאיציק – תיקון טעות שספק אם נעשתה בתום-לב – אסלאם (إسلام) פירושו כניעה לאלוהים, או בטרמינולוגיה יהודית: קבלת עול מלכות שמים. כניעה לבשר ודם היא "אסתסלאם" (استسلام). באותו אופן, שבועה בשם אלוהים, למטרה ראויה, מכונה בערבית "אקסאם" (إقسام), ואילו השבעה פגאנית, למטרות ניחוש וכישוף, מכונה "אסתקסאם" (استقسام). כמו בבדיחה על החתול הנובח – טוב ללמוד שפות זרות.
למנשה – תכלית השמירה על הביטחון הוא קיום מדינת ישראל. תכלית קיומה של מדינת ישראל היא קיום ערכים מסוימים, ביניהם: חירות ושוויון. אם השב"כ פוגע בערכים האלה, וכאן תוארה בפנינו פגיעה אנושה בהם, הרי שמירתו על הביטחון היא חסרת טעם. מה הטעם בשמירה על קיומה של מדינה שאינה מקיימת את הערכים שלשמם היא נוסדה? לפיכך, אולי השב"כ אינו מהווה סיכון ביטחוני, אבל הוא בהחלט מעקר את הטעם לקיומה של המדינה, וזה דבר חמור בהרבה.
אכן, לא הבהרתי את הנקודה הזאת כראוי במאמר. תודה גל, על ההערה המפרידה בין הסיכון הפוליטי של השב"כ לסיכון הבטחוני. למה אני מתכוונת: מנקודת מבט בטחונית, השב"כ הוא גוף מודיעיני האמון על גיוס מידע. בתוך המתחם הזה כלולים גם כל נושא החקירות והעינויים כשיקבלו גושפנקא באמצעות הנוסחא של לנדוי "לחץ פיסי מתון". לשב"כ יש גם תפקיד של איתור וסיכול של פעולות המסכנות את הבטחון של הציבור היהודי בישראל. טענתי היא, שפעולות השב"כ, שמטרתן פוליטית, כולל ריסוק ומניעה של אופוזיציית התנגדות דמוקרטית, תוך שימוש במעטה הסיכון הבטחוני מייתר הן את המשמעות של המושג הזה והן את היכולת של שאר המערכות ושאר הציבור לאבחן בין מקרים, ותוך ההאבחנה הזאת להתאים אמצעים למטרות. אני מדברת עכשיו ארגונית ומערכתית. אם העצורים האלו סווגו כעצורים בטחוניים, ויש לך השלכות מרחיקות לכת הן על זכויותיהם הבסיסיות, זכויותיהם המשפטיות, האפשרות לפרסום וחקירה ציבורית של המקרה, הסיווג הזה יוצר טשטוש, שלטענתי הוא מכוון, בין פצצה מתקתקת לפעולה פוליטית. תראו, בבתי המשפט הצבאיים אנשים נשפטים יום יום על שותפות בהתארגנות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, הפצת כרוזים, ריסוס סיסמאות, ארגון פגישות באוניברסיטאות והעברה של ספרים ומידע. בפועל, הפעיל הפוליטי הפלסטיני משלם מחיר כבד על פעילותו.
הטשטוש בין מניח המטען לבין הפעיל הפוליטי מייצר את הסיכון הבטחוני הנוכח בכל מקום ובכל זמן, זה שלמעשה אי אפשר לפעול נגדו, כי לפי גרסה זו, כל פלסטיני הוא מחבל פוטנציאלי. הבעייה שבטשטוש הזה הוא שמייצר את זה כאופציה יחידה וכך המערכת כולה איננה יודעת לפעול, גם לשיטתה שאליה אני מתנגדת, על מנת לנטרל סיכונים. כך נוצר המצ"ב שרק השב"כ יכול לטפל, ורק השב"כ ואם כולם סיכונים בטחוניים, או מנועים בטחוניים או שאר הסיווגים, הם מייצרים אי של שליטה שרק השב"כ חי עליו, ושאר מערכת הבטחון יכולה לעגון בו לפעמים. זו איננה רק סכנה פוליטית\ זוהי סכנה בטחונית, שכן המערכות מקבלות מידע מעוות, לא נכון, ושגוי באופן מכוון על מנת לבצר את כוחו של השב"כ, גם כאשר פעולה זאת מונעת מידע חיוני הן במישור הפוליטי ובמישור ההתנהלות הבטחונית.
אני טוענת זאת מנקודת המבט של המערכת, כיוון שבאופן אישי אינני מקבלת לא את שיח הבטחון ולא את הביטוי סיכון בטחוני. אבל צריך לבדוק גם מה קורה מאחורי המסופים, המזכרים והכוונות, כי לכל המערכת השב"כ מספר סיפורים שמפריעות לה לעבוד.
הסיכון הבטחוני הוא המים הכבדים של הכור בהם השב"כ מייצר את כוחו שלו, לא של אף אחד אחר. כמו שאמרה פעם דורית ביניש(לפני שהיתה שופטת) במפגש עם אנשי שב"כ לשעבר שדנו בפרשת קו 300(נחום ברנע, ידיעות אחרונות יוני 04): "הרגשנו מאוימים. שאנשים יעשו הכל כדי להגן על הארגון, כולל פעולה כנגד הדרג הפוליטי או הדרגים הבכירים ביותר בשירות המדינה……"
צריך עוד לחשוב על זה, על ה"סיכון הבטחוני" כסיכון בטחוני. אולי לשמוע קצת בבניין של נפתלי מה קורה בחוג ללימודי בטחון.
1. מה הבדיחה על החתול שנבח? לא יפה להשאיר אותנו ככה, במתח
2. לדיוואן קוראים דיוואן כבר שבע שנים. לקרוא לו "סירה" נע על התפר בין "הסתה" ל"שותפות בדבר עבירה"
3. תודה ליעל על התגובה האחרונה, שהוסיפה בהרבה לקטע המקורי. הציטוט של בייניש בסוף הדברים מצמרר ממש.
מטרת העל של הציונות היתה השגת והקמת מסגרת מדינית ריבונית ועצמאית ליהודים על אדמת ארץ ישראל.
לחלוטין לא כדי להגשים ערכים .
לא זו היתה המטרה.
אנשים חיפשו קודם כל את הערכים הבסיסיים של ביטחון פיזי וכלכלי מינימלי אישי.
נכון שתוך מאבק קיומי ב-48 לא הירפו ממיצוות שימור ערכים נוספים.
פשוט,התקווה היתה שנגיע לשלב בו יהיה אפשרי להתפנות לקיומם ושמירתם של ערכים נוספים ואלא הכתובים במגילת העצמאות מבטאים אותם בהחלט.
רק למי שלכאורה יש לו את אלו יכול להתחיל לדבר על ערכים נוספים.
שום מסגרת אינה מוקמת כדי לקיים ערכים "גבוהים" לפני שהיא מצליחה לקיים את ערכי הקיוןם הפיזי.
הערכים הינם כלים ואמצעים כדי לקיים את המיסגרת הזו.
נוח לך להפוך את הדברים על ראשם כדי להציג את המדינה באור המתאים לך.
מכאן גם ויתורך הקל והמהיר על המדינה.
בא בקלות הולך בקלות.
לא השקעתי לא איכפת לי.
הרי זאת המטרה שסומנה-חיסול המדינה.
קודם כל, יפה שהזכרת את זה, כיון שאלה מן האמיתות המוכחשות תדיר, גם כאן באתר. כיון שכולם אמיצים כל כך…
בייניש אמרה נכון, אך אין ספק שהיא בעצמה נכנעה לאיומים האלה באופן גורף והפכה במידה מסוימת חותמת גומי וחלק מהפעולות שלה אפילו התפרסמו במזכר המפורסם שהעלה מיקי איתן לרשת האינטרנט חרף איסור הפרסום. לא רק היא אלא צמרת הפרקליטות הוכרעו בשלב מסויים, באמת סביב השנים האלה, לאחר שורה של "פיגועים" במערכת המשפט, נאפסו, וענונו, ואינני זוכרת עוד, אך משפטים בסגנון עמוס ברנס שהותירו את המערכת מרוטת נוצות וכנועה לחלוטין. הפעילות של השב" כ בשדה זה היתה אישית, מן הסוג שבייניש מתארת בצורה כביכול תיאורטית אבל כדאי שנדמיין למה בדיוק, בפרטים, היא התכוונה. כלומר, איך זה ניראה, מריח ומרגיש.
קו פרשת המים, להערכתי סביב מחצית שנות השמונים סימן את המדרון החלקלק שהגיע למה שאנחנו מכירים היום, מה שאת מתארת בכשרון רב. בעוד שהיה ידוע תמיד שמערכת הבטחון היא "מעל לפוליטיקאים" ובודאי לכנסת, הרי עם הרשות השופטת הם נאלצו לנהל קרב, וזה לזכות השופטים והפרקליטים. אבל, יש גם להודות שהקרב הוכרע, ובמידה מסויימת פסקי הדין של ברק, העקרוניים, שכביכול מפליקים קצת לשב"כ הם עלה תאנה שאינו טורד את מנוחת המערכת.
לדעתי, פיספוס מסויים במאבק שאת וחבריך מנהלים נעוץ גם בכך שאתם נכנעים להפרדה המלאכותית, הוירטואלית בין "העקרוני-פוליטי" ובין האישי, המקצועי. כלומר, נוח לשב"כ להעביר את השיח לשדה של ,זכויות אדם מול בטחון, ובמידה מסויימת את נענית לכך. בעוד שנכון היה למשל לראות בזה גם מאבק מקצועי של המשפטנים, השופטים והפרקליטים ואולי אף לשכת עורכי הדין (למה לא ?) על זכותם המינימאלית לתפקד מקצועית בלי אימת האלימות של אנשי שב"כ. ובכך להעביר את הכל ממיסטיקה או פילפוליסטקה תלמודית לקרקע המציאות, אותה מציאות שהשב"כ חי בה מאד נוח, מציאות של איומים סמויים, של הטלת אימה על שופט או פרקליט באופן שהוא לא יוכל לתמלל אותה בלי לצאת מטומטם קצת או פרנואיד, למציאות של איך ניראה שיבוש הליכי משפט והונאה בעדויות, הרי זה לא בעלמא, יש לזה גוף וריח של זיעה באולמות. איך ניראית ספק הטרדה של עורך דין העוסק בתחומים האלה, שאולי הוא שומע תקתוקים בטלפון, ואולי פרצו לו למשרד בדיוק יום לפני דיון מסוים ואולי מישהו מרכל עליו שהוא בוגד באשתו, או התחרפן, והמציאות הקטנה הזו, היומיומית שבייניש סיכמה במשפטים גבוהים. אך כל עוד זה נותר כביכול ויכוח עקרוני, כפי שתיארת אותו עד כה, לדעתי ידם תהיה על העליונה. או שמחליטים לפחד, וזה בסדר (אני אומרת בריש גלי שאני מפחדת) ואז כדאי להקדים ולאמר, כי גם זה מכניס בשר וממשות ולא מחזק את הדיסוציאציה שהשב"כ מבקש להשליט עלינו בארץ. העניין שלך צריך להיות לא רק "זכויות האדם" כאילו הן תורה מסיני תיאולוגית, אלא בעיקר זכותך כעורכת דין ישראלית לפעול מקצועית ולייצג את לקוחותיך, במלוא הכשרון והטענות העומדות לרשותך, והכל במסגרת החוק. בוא נודה על האמת, שזה אינו המצב בישראל, לא מצד עורכי הדין ובודאי לא מצד הפרקליטות והשופטים. ומי שמוחל על כבודו, כבודו מחול.
הטכניקות של השב"כ להשגת שליטה על אנשים אכן בנויות מזיהוי וניצול חולשות אנושיות: פחדים, חששות, תאוות, צרכים וכו'. ע"י זיהוי החולשה האישית ושימוש בה משיג השב"כ את שיתוף הפעולה עם מטרותיו (ע"ע משת"פים).
יחד עם זאת, יש הבדל עצום בין השב"כ לבין צה"ל. השב"כ אינו מבצע את הפגיעה הפיזית, אלא רק יוצר את תנאי השטח לביצוע הפגיעה ע"י צה"ל. כלומר: צה"ל הוא בעל הסמכות והכח לפגוע. תפקיד השב"כ הוא רק להכין את התנאים הנוחים לצה"ל.
מדוע אני מדקדקת בהבחנה הזו? על מנת להראות שהשב"כ מומחה בזריעת חששות, יצירת פחדים וכדומה, אך הוא אינו רשאי להוציא את האיומים המדומים האלה לפועל. התפקיד הביצועי הוא של צה"ל.
אלא שפעמים רבות אין כלל צורך בפעולה לאחר האיום המרומז (או ההבטחה המרומזת). כאמור, השב"כ מומחה בזיהוי ושימוש בחולשות אנוש, ולכן בדרך כלל האיום המדומה מספיק כדי להשיג את התוצאה המקווה (במקרה שתואר ע"י אירית: הכנעת המערכת המשפטית – עניין שאין חמור ממנו).
חשוב מאוד שעורכי דין ושופטים שמרגישים שינוי כלשהו, אי נוחות כלשהי או כל דבר יוצא דופן, אפילו עניינים פעוטים ויומיומיים, ואפילו מגוחכים ומביכים לכאורה, יתעדו את האירועים האלה וידווחו עליהם (לחברים ומשפחה, מקום העבודה, ועדות בלשכה, בית המשפט, ארגוני זכויות אדם, תקשורת). אחת הדרכים העיקריות של השב"כ להשיג את מטרותיו היא באמת באמצעות כך שהאדם עצמו מתחיל לחשוש שהוא מדמיין וממציא איומים. אך זוהי דרך פעולה ידועה: האיום חייב להיות מרומז ומעורפל כדי להשיג את התוצאה של השתקה, וחייבים להבין זאת היטב.
כדאי ורצוי להפטר מרעיון העוועים על הכח הדמוני של השב"כ. הכח של השב"כ אינו שלו, אלא הוא כח שנובע מהפחדים של מי שעומד מולו. האם מישהו מאמין ברצינות שאבי דיכטר, גדעון עזרא, יובל דיסקין ושאר כוכבי החבורה הזו יותר חכמים מאהרון ברק, דורית בייניש ואנשי הפרקליטות? הרי ברור לכל רואה שמדובר בבריונים בהרשאה, לא חדים במיוחד ולא מבריקים במיוחד. יש לזכור תמיד: השב"כ חזק רק מול חלשים, הרי הוא מתמחה באוכלוסיה שהיא מהחלשות והמוכות ביותר בעולם, הפלסטינים. אז כדאי להכניס דברים לפרופורציות.
כמובן שבין עובדי השב"כ יש גם עשבים שוטים. יתרה מזו, המציאות מוכיחה שארגונים חשאיים מעדיפים להעסיק אנשים מסוג מסוים. פרשת קו 300 הוכיחה שיש ביניהם כאלה שמסוגלים אף לרצוח בדם קר. יחד עם זאת, ההנחה היא שאלה עשבים שוטים, שיש לטפל בהם במלוא חומרת הדין (וכידוע, הטיפול בארוע הזה היה מחפיר). שוב אנחנו מגיעים, אם כן, למסקנה שהכח מצוי בידי מערכת המשפט, והיא זו שיכולה להחליט אם לתת לעבריינות לעבור ללא מחיר, אם לאו.
בגלל שהעשבים השוטים הללו לא טופלו במועד, ובשל טכניקות ההפחדה המדומה, אנו מצויים במצב בו השב"כ מתעצם גם בתוך ישראל פנימה בעוד המערכת המשפטית נחלשת. אבל, כאמור, מאזן הכוחות יכול להתהפך במהירות כאשר המערכת תבין שהכח האמיתי מצוי בידיה, הן כמערכת והן לכל אחד מהיחידים המרכיבים אותה.
ברמת הפרטים, אני מקווה שהבהרתי את החשיבות של התיעוד והדיווח, ובעיקר שיתוף אנשים אחרים בחששות, וזאת ללא מורא, ובעיקר ללא מבוכה. כאמור, השב"כ מצטיין בדרך כלל בפעולה ביחס ליחידים, הרבה יותר קשה לו לפעול כנגד אדם שזוכה לתמיכה ואמון מהסביבה.
אולי אפשר להרים אתר למידע ותיעוד ספציפיים לשב"כ. תיעוד של המנועים הבטחוניים, הגשות החומר החסוי, ההצעות לשיתוף פעולה תחת איומים ומעקב אחרי ההתרעות שמכופפות את הידיים לאנשי הציבור ובתי המשפט. צריך זרקור על הדבר הזה. יש המון חומרים אצל הועד נכד עינויים ואצל עורכות הדין העוסקות בכך שנים. זה דורש עבודה ומחויבות, אבל אחד הדברים החשובים ביותר שלך זאתי, היא שהם לא אלים ולא חצאי אלים. פשוט יש להם כוח בלתי מוגבל, לא מבוקר , שמבוסס על חוסר הודאות הן של כוחם והן של המציאות. חנה ארנדט אומרת שהדבר שמחליש את כוחה של הסמכות הוא האפשרות לצחוק עליה. אבל קודם עלינו להסיר את המחסום שנתקע לנו בפה.
זאתי, התיאור שלך מחייה נפשות, שכן הוא נוגע בדבר מוכחש ומנסה לתת לו מענה ומסגרת. מה שאינו פשוט הוא ההתמודדות עם סוג ההשפעה והאיום, שכן אף שאינם גאונים או בני אלים, הרי האדונים שתיארת עברו הכשרה רבת שנים ומן המעולות בעולם (מארגונים זרים במשמע, כולל ארצות הברית) בדיוק ב"הילוך אימים" מסוג זה, מניפולציות, זריעת חשדות, זיהוי מדוייק של אינטרסים ומחלוקות, ובאמת…אלה מקצוענים וזה מקצועם לא עלינו.
ניקח דוגמא היפותטית כמובן. עורך דין העוסק בתיק בעל השלכות, בזמן ההליכים השותף בדירה של ביתו הסטודנטית נתפס, בפריצה של המשטרה, עם נפאס בכמות של "סחר" ומתעוררת מחלוקת במשטרה האם גם השותפה, ביתו של עורך הדין במקרה זה, נאשמת כ"מחזיקה בנכס" או שמא היא לא בתמונה. אף אחד לא קושר בין הדברים חוץ מאשר כולם בעצם כלומר נפתח דיאלוג לא ישיר, שחלקו אולי "במוחו" של עורך הדין אבל רוב הסיכויים שזה לא פרנויה. לאחר מכן, מישהו מפוקפק ושרמנטי באופן מקצועי, מתחיל לחזר אחרי הבת, למגינת ליבו של האב עורך הדין באותו תיק, וכולי, בוא נאמר שבשלב זה הוא מתפטר מהתיק או ממתן קצת את התפקוד שלו, מתקיים כבר דיאלוג. על מה הוא ידווח ? או לפתע נשלחת אליו חוליה של איזו רשות מעצבנת (מיסים עיריה ווט נוט, שתמיד אתה אשם במשהו כלפיהם, את יודעת איך זה בישראל אף פעם אי אפשר לקיים את כל הוראות החוקים המנהליים האלה על רישוי, ספרים וכולי). אף אחד לא אומר שזה קשור…וכולי.
לחילופין, מקרה מן החיים, בזמן תיק "בעל השלכות", כל שבוע יש צורך להחליף פקונג ראש במכונית, זה לא פעם אחת התחממות, אלא ממש הפלא ופלא מעשה שטן, כל שבוע ! ולא משנה מה עושים מחליפים מנוע מחליפים אוטו….התופעה חוזרת, וזה הרי לא מבוטח אבל עולה הון עתק, וגם תוקע את הנהג באמצע הדרך תמיד. טוב, אפשר לשכור מכונית לזמן המשפט, אבל הרעיון ברור…אני מקווה. אלה דברים שאנשים מסוימים מתמחים גם בעשייתם וגם בהעברת המסר בצורה כזו שאי אפשר לשים עליה אצבע, הדיאלוג יווצר בצורה מעצבנת ביותר, וכולי. שלא לדבר על דברים חמורים יותר, איומים בחשיפה של מידע פרטי (מתחום האישות, הבריאות וכולי), בצורה שאף היא לא תיוחס לגורם ממלכתי אלא "במקרה"..בקיצור, להערכתי הצנועה, זה מתבצע ככה. והצד השני הוא חלוקת גזרים, באותו אופן. הרי אי אפשר להכחיש שהשוחד יעוור עיני חכמים, ולא מדובר בשוחד אלא בצ'ופרים לגיטימיים, אבל כולנו יודעים איך משפיעה עלינו מילה טובה, מתנה, זה קושר, זה יוצר השפעה גם אם לא רוצים, הדעה מתמנת, לפתע רואים "את שני הצדדים" וכולי.
אין עצה בדיוק נגד הדברים האלה, למעט הצפתם לדיון.
הפצת לשון הרע, שמועות, ואפשר אף יותר מזה ואני לא רוצה להיכנס פה לדברים המפחידים יותר. לגבי בכירים, כמו שופטים או פרקליטים, מקל וחומר קל יותר לעשות להם כל מיני אמבושים, וגם הרגישות שלהם גבוהה יותר כיון שמספיק לכלוך קטן כדי להרוס קריירה. ואף אחד לא צדיק, ויש מי שיודע לאסוף וגם להנדס אמבושים של "נקיון כפיים" ומה לא.
"צדיק" ידוע, עמרי שרון, קרא לזה "טנגו עיגולים" כלומר שכל אחד מחזיק את השני ב…נקודה החלשה שלו. מדובר בארץ כבר על תרבות מאפיוזית, אז בהקשר המשפטי מקל וחומר. אחת הבעיות לדעתי היא שמחוסר מודעות, לפעמים הציבור הטוב מתנפל באמת על זה ש"מסומן" לחיסול, ולא מבין שמדובר בחיסול, וקשה במקרים האלה לעצור את הסחף, והדברים ידועים.
איך מתמודדים ? אין לי עצה, למעט שצריך לדבר וגם לא להמעיט (ואף לא להפריז כדי לא לחזק את ההרתעה) בכוחם של המניפולטורים המקצועיים האלה. השאלה אם כדאי לדבר (ואז כביכול מעצימים את כוחם ונותנים להם יחסי ציבור חינם) או להשתיק. לדעתי, ההשתקה מיצתה את עצמה וכבר לא עוזרת.
המשפט שאירית אמרה בסוף דבריה, שאין להמעיט ביכולתם אך אין גם להפריז בה, הוא משפט המפתח להתמודדות עם ארגוני הביון בישראל. המשמעות היא שיש להישיר מבט, להתגבר על החששות בהתמודדות עימם, ולהציב להם גבולות ברורים ונחרצים.
אני חייבת לומר פה דבר חשוב נוסף, והוא שמי שעוסק בהגנה על נטולי הכח מול כוחות שמעוניינים לפגוע בהם, חייב להבין שהוא נמצא בעימות לא קל, וייתכנו לכך משמעויות גם ביחס אליו. אך חשוב לזכור שכל הנזק שהם מסוגלים לגרום לך אינו מתחיל להשתוות לנזק שהם מסוגלים לגרום לאותם אנשים שזקוקים להגנה מפניהם. מי שלא מוכן לכך ומחפש עשייה סטרילית, צריך לפנות את כס השיפוט או לעסוק בתחום המסחרי (כאילו ששם אין איומים מעבריינים, וגרוע מכך).
ברור שהתחזקות השב"כ מתרחשת על רקע של התפוררות הקשרים בתוך החברה, וכשלים בתודעה החברתית (כגון הדוגמה של האדרת שופטים כאילו הם עצמם לא בני אנוש, שמשחקת בסופו של דבר לרעת המערכת, בגלל הפגיעות הגבוהה שלהם שנוצרת מהצורך להצטייר כעל אנושיים). לכן המערכת עצמה צריכה לחשוב איך לחזק את עצמה באופן הנכון, ואיך לתקן את הכשלים שלה.
המערכת תתחזק בעקבות יחידים שיגלו מודעות ויזכו לתמיכה מסביבתם. עורכי דין כמו יעל, שעוסקים בזכויות אדם בשטחים, צריכים ליידע על כל אירוע מרגיז שקורה להם, והם חייבים לדעת שיש להם תמיכה רחבה. לדוגמא, אני קוראת עכשיו באופן אחר לגמרי את הרשימה של יעל על מסיבה שהיא ערכה עם 183 תלונות למשטרה. במקום ללגלג על התלונה, היינו צריכים להקשיב יותר לעומק, כי זה באמת לא מסתדר עם התיאור של יתר המסיבות שנערכות שם בקיץ. אם אנחנו מתייחסים לתלונה כזו או אחרת בביטול או לגלוג, האדם יפסיק להתלונן, והוא ינסה להסתדר לבד. וכבר הסכמנו שלא טוב היות האדם לבדו מול השב"כ.
כשמתחילים לדבר, לספר ולחלוק מידע, בדרך כלל מתגלה שהרבה אנשים נוספים חולקים את אותן חוויות ואותן תהיות. לכן הכלים העיקריים להתמודדות נכונה הם תקשורת ושיתוף.
השב"כ עצמו כארגון מצוי בתוך החוק, ולא מחוצה לו. אם הארגון הזה חושב שהוא מחוץ לחוק, מעליו או מתחתיו – המשמעות היחידה של הדברים היא שזהו ארגון עברייני. במדינה נורמלית, אני לא מכירה משמעות אחרת לביטוי "מחוץ לגבולות החוק" חוץ מעבריינות. כל עוד הארגון הזה לא מפנים את שלטון החוק באופן שיטתי, ענן העבריינות רובץ עליו כולו, מכף רגל ועד ראש, אם להשתמש בביטוי שנאמר לאחרונה בעניין אחר, והכתם דבק בכל אדם ואדם שמשתייך לארגון הזה.
ובנוגע להטרדות חוזרות ונשנות, פגיעה בפרטיות, הוצאת דיבה, איום על ביטחונם של בני משפחה, איומים לגבי פגיעה במקור פרנסה וכדומה, ישנן מספר דרכים חוקיות להתמודד עם עבריינות כזו. בנוסף, לאור ההיסטוריה של יחסי הארגון הזה עם החוק והמשפט, כפי שעולה גם מדברי בייניש, ניתן בהחלט להתייחס באופן גורף לכל אמירה והצהרה של אנשיו ע"פ חזקת השקרנות, ובקיצור, לדעתי, ניסיון העבר מלמד שאין להאמין לאף מילה שלהם, אלא אם אמיתותה הוכחה במקרה מסוים.