בגנות האידי-אלים

רפרם חדד

כרגיל, המחשבות שלי מפוזרות לחלוטין. אני שוטח אותן כאן, כי בכל זאת מדובר במסגרת אישית.

לפי תורת הנפש הפרוידיאנית ה"איד" הוא החלק בנפש המאגד את החלק המונע על ידי יצרים. סוג של אנרגיה.

מישהו סיפר לי פעם על המעשייה אודות הזקן שהיה יושב ושותה קפה בניחותא בבית קפה קאהירי וכשנכנסו הנאצים פנימה, עמד הזקן ומחא כפיים בהתלהבות. לאחר מספר שנים, כשהבריטים נכנסו לאותו בית קפה, הזקן עמד שוב ומחא כפיים באותה התלהבות. ילד שהיה במקום שאל אותו לפשר ההתנהגות הלא עקבית. על כך ענה הזקן לילד: "שים לב שגם הגרמנים וגם הבריטים כבר לא נמצאים פה. אני תמיד אשאר כאן. אחדל להיות כאן כשאתעקש על עקרונות מסוימים".

כבר הרבה שנים שאני מלא התלבטויות לדרך בה אני צריך ללכת. לדרך בה אני אמור ללכת. הביוגרפיה הקצרצרה שלי כוללת תהפוכות רבות, בעיקר בתקופה מלפני עשר שנים. גדלתי בחברה דתית לאומית, למדתי בישיבה תיכונית בהתנחלות אפרת, עשיתי גיחה מוזרה לישיבה חרדית. השתתפתי בהפגנות ימין, השתתפתי בבניית הישוב בת עין. סירבתי לשרת בשטחים ונכלאתי על כך.

הנסיעות האחרונות שלי לג`רבה, למקום בו נולדתי, היו למטרת בירור עצמי. חיפוש עצמי אם תרצו. אני באופן אישי שייך לעולם היהודי, וגאה בשייכות זו. ההיכרות שלי עם העולם החרדי (גם דרך אחי הצעיר שלמד בפוניבז` ומתפקד כיום כליטאי בעל משפחה), דרך ההיכרות שלי עם העולם של הציונות הדתית וכמובן ההיכרות שלי עם היהדות החילונית, עוזרות לי לגבש פרספקטיבה מסוימת. לנסות ולהבין את המקום שלי כאן, בישראל.

בתחילת שנותיי בשמאל וכמובן בימין, הייתי מה שנקרא "אידיאליסט". למילה הזו יש ניחוח צברי. פורטרטים של אנשים במוספי סוף השבוע פותחים במלים "אידיאליסט", "בעל עקרונות", "עקשן", כשהכוונה היא להחמיא למושא הכתבה (!). צבריות נתפשה אצל מנהיגי המדינה כתכונה מערבית. מנוגדת לתפישה של היהדות עד לאותו זמן. אם היהדות ייצגה את המזרח (הן במזרח אירופה והן במדינות ערב), ראשי הציונות ניסו לבנות את הישראלי החדש המערבי על חורבות היהודי המזרחי (ואני לא מדבר על המזרחי-ערבי).

כשיאסר ערפאת (שם רשעים ירקב) קרא לפלסטינאים לעלות ולכבוש את ירושלים ואת כל ישראל ויום לאחר מכן הוא הגיע למשא ומתן, הוא עמד מול אנשים שנראים כמו שאול מופז שאמרו לו, עם מה שאמרת אתמול אי אפשר להגיע להסכם. ערפאת בתגובה ודאי אמר, אבל עובדה שהגעתי לשולחן הדיונים. מה שאמרתי אתמול היה כדי לרצות את האנשים בשטח.

אז התקשורת הישראלית הגדירה את ערפאת כשקרן. כאדם המדבר משפה ולחוץ. בפועל ערפאת נהג כמו כל מנהיג מזרחי, הוא ניסה לשרוד. לשרוד מול אנשיו ומול ישראל. על פחות מכך נסגרו משאים ומתנים בעבר. התנגשות של מערביות חדה, קורקטית עם עיגול פינות מזרחי.

במאמר מבריק של חביבה פדיה באסופת המאמרים שערך יגאל נזרי, "חזות מזרחית", היא מציעה דימוי של פסנתר "מערבי" מול קאנון "מזרחי". צליל החלטי מול צליל מסתלסל, משתפך.

יש משהו באידיאלים, מימין ומשמאל, הגורם להזעפת הגבות ולחוסר הבנה של הנאמר על ידי האחר, של המציאות. חוויתי זאת מהאידיאולוגים הימניים שירו עלי כדור ששרק ליד האוזן השמאלית, בעת מסיק זיתים. חוויתי זאת מהאידיאולוגים השמאליים שתמיד ידעו להחליט מה טוב לפלסטינאים ואף פעם לא הצליחו להכניס ויכוח אמיתי בתוך השמאל. רק פלגנות מטומטמת על קוצה של יוד של סיעות בנות שני אנשים.

אני מתחיל להבין שהמודל המערבי המולבש כאן על מדינה שרובה יהודים שבאו מהמזרח ושיותר חמור מכך, מדינה שנמצאת במרחב מזרחי ושכל שכנותיה (ואויביה) מתנהגים לפי התנהגות מזרחית (גם אם לא בכוונה, גם מבחינה יצרית בלבד), הוא מודל שפשוט לא יאפשר לנו לצאת מהברוך הנוכחי.

היהדות, כקבוצה הומוגנית, לא הייתה שורדת אלפיים שנה אלמלא הייתה נוהגת כקבוצה מזרחית. אימפריות ענק קמו וגם נפלו בגלל עיקשות מערבית. תאווה לשלטון, העברת "מסר" מסוים. אם זה בימי הצלבנים, שכל האירופים הרחיקו עד ירושלים רק כדי להוכיח שהם נאמנים לישו (יימח שמו וזכרו).

היהדות שרדה בגלל משפטים כמו זה של החפץ חיים: "בשבילי ארץ ישראל היא פולין. פה לומדים תורה". אי ההתעקשות לאדמה שנמצאת אי שם, התעקשות פאטאלית, השאירה את העם היהודי בחיים.

יש משהו מאד אלים באידי-אלים. יש משהו מאד החלטי, שבא מתוך יצריות מסוימת. לרוב מדובר בזריקת חץ וסימון מטרה שבא בעקבותיו.

מה אני עושה פה לא יודע. אני כואב כל יום שמליון וחצי אנשים מוחזקים כמו בגואטנמו, מפעולות שאני מממן. ברור לי גם שאסרב שוב להשתתף בצבא הישראלי לזרועותיו. אני אנסה להשפיע בקטן, מלמטה. אגיד לאנשים שחם פה, וחבל להתעקש על כל דבר קטן. אומר לאנשים שחשובה לאין ערוך היא החשיבה העצמאית וגם לפעמים הרדיקלית. אך חשוב גם לדעת לתמרן בין עמדות נכונות בנוגע למצבים מסוימים לעקשנות שלא מובילה לכלום.

הציונות הדתית אימצה לחלוטין את השיח המערבי. בעלונים שמחולקים מדי שבת בבתי הכנסת השונים, מפורסם מלל מביש וקיצוני. דודה שלי, אישה מדהימה שעלתה לפני כשנה מג`רבה והייתה סמל של סובלנות, ישבה על הספה וקראה את הטקסטים האלה. הגעתי אליה לארוחת צהריים של שבת ומצאתי אותה במצב הזה. פתאום שמעתי אותה מדברת על כך שאסור לצאת לחו"ל, כי ככה כתוב בדפים. וזאת אמרה אישה שעד לפני זמן קצר חיה לא בארץ ושעדיין חלק ממשפחתה חי בג`רבה. אני כמובן מבין אותה, היא מנסה להיות צדיקה מסוג אחר שהוא הורגלה אליו. צדיקה ישראלית. לאמץ את הדת החדשה שהרבנים פה מנסים להלביש על היהדות הדתית. זו שהייתה סמל לסובלנות.

אבא שלי שבשנים האחרונות שומע רק את אותם רבנים מטורפים, מצהיר על גזענות בכל שיחה שלי איתו. כשהוא הגיע לביקור מולדת לפני שלוש שנים בג`רבה, אמא שלי סיפרה לי שבשדה תעופה הקטן שבאי הוא פגש חבר ערבי מלפני הרבה שנים. הם מיד נסעו לשתות קפה ולהעלות זיכרונות.

בשיחה האחרונה שהייתה לי עם אהרון שבתאי וצ`יקי ארד על מלים אלו, צ`יקי טען שכאחד שנולד לתוך הכיבוש, הוא מסרב להיות עצוב כל חייו. הוא היה רוצה לפעול נגד מה שקורה, אך גם להיות שמח. במלים כאלו הוא הצהיר על מודל נכון של התנהלות.

עברו רק מספר דקות מאז שאמרתי ליגאל ניזרי שאכתוב טקסט שהוא אולי ישנא. הוא טען שהוא לא שונא מאמרים, הוא מוכן מקסימום להתווכח איתם. הוא גרם לי לחשוב בחיוך על כך שאולי יש עוד סיכוי לשיחה אמיתית.

ועד אז, כדאי להיות שמח. שימחה מזרחית של טברנה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור ניסן

    ערכים איננה מילה גסה, גם לא אידיאלים. אפילו המקף שמפרק את האידיאלים לשניים איננו הבעייה. השאלה היא אילו ערכים, באיזה זמן ונסיבות והיכן חל שיבושם.

    הפסיכוזה המשיחית שהביאה עימה מלחמת 67' חוללה שינוי מוטציוני בציבוריות הדתית והסיטה את הציבור האמוני למחוזות ההזייה. הדרך אבדה ושיבוש ערכי עמוק התרחש. אגב, זו לא פעם ראשונה שזה קורה ליהודים.
    הנביא ישעיהו בן אמוץ כבר עמד בימי נבואתו על הצביעות ושיבוש ערכי האמונה על-ידי המאמינים, ונעץ בה את הסיבות לחורבן. מקריבי הקורבנות, מביאי המנחה והקטורת, שומרי השבת והמועד הם האשמים, בכסותם על מעשי העוול, בהעלימם עין מהטיית המשפט, משפיכת הדמים והתעלמות מהחלש תוך צדקנות מעושה של שומרי תורה, שאינם שמים כלל לב שעיוותו אותה, את דרכה וערכיה.

    "למה לי רוב זבחיכם יאמר… מי ביקש זאת מידכם, רמוס חצרי… חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי מנשוא. גם כי תרבו תפילה איני שומע, ידיכם דמים מלאו… הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חידלו הרע לימדו היטב דירשו משפט, שיפטו יתום ריבו אלמנה".

  2. שניר

    טקסט שובה-לב.
    חוסר היכולת של התרבויות לתקשר אחת עם השניה היא כל כך בסיסית שבאמת קשה שלא להתייאש ולהרים ידיים כמוך רפרם. נדמה שלמבט דרך משקפי הישראליות המערבית יש יכולת להפוך כל פעולה פלסטינית לחלק מתוכנית שלבים הזויה של כמה ברברים מהצד השני. אם הם מגינים על עצמם מטנקים שמסתובבים בשכונת הילדות שלהם אז מדובר בחוליגנים ומותר לשבור לפורעי הסדר האלו את הרגליים, אם הם יורים על צבא כובש כחלק מפעולה לגיטימית על פי בין דין בינלאומי אז הם פושעי מלחמה וכשהם כבר משתכנעים מאיתנו שהערביות האותנטית שלהם משמעותה אך ורק ג'יהאד והם מתאבדים ברחובותינו אז פתאום הישראלי הממוצע נזכר שהוא בעצם תמיד חתר לשלום בגבולות 67' אבל לצערו הכבד "אין עם מי לדבר, אמרנו לכם שהם תמיד היו ונשארו חיות". אפילו בתחום אוניברסלי לגמרי כמו השתתפות בצער של ילדה מוכת גורל אשר איבדה את רוב משפחתה בבילוי על חוף הים אנחנו לא מצליחים לרחם ומיד פולטים שטויות כמו "למה הם בכלל היו שם?".
    הדרך היחידה לגשר על פער בין תרבותי כזה הוא בהידברות ארוכה וממושכת. אך אני חייב לומר רפרם, שבינתיים את התזה שלך על פתלתלות מזרחית אני מוצא יותר בצד הישראלי. תשאל את ויסגלאס למה פינינו את עזה ותקבל תשובה אחרת לגמרי ממה שהקונצנזוס הישראלי אכל בצדקנות גדולה כל כך ועדיין מלקק את האצבעות המדממות שלו.
    אולי המנהיגים שלנו בכל זאת מראים סימנים ראשונים של השתלבות במרחב?.

    לדרור ניסן – אני מבין את הצורך הנפשי שלנו לערוג לציונות מעשית פרגמטית ושפויה שהתקיימה לפני 67' אבל אני באמת לא מצליח להגיע למקום הזה. אילו אלמנטים משיחיים אתה מוצא ב67' שאני לא יכול למצוא אצל ברנר, נורדאו או בן גוריון לפני ואחרי 48'? אני רואה רק אחד כזה – לילדים הטובים של גוש אמונים, בניגוד ליפי הבלורית המקוריים, יש כיפה על הראש ואולי הם גם קוראים בקול רם פסוקים עם אופי קצת שונה מאלו שאתה בוחר ללקט.
    יש משפט לא כל כך עתיק אבל עדיין מאוד חכם שאומר "לא נפתור את 67' עד שתשכיל להבין את 48'". את זה אפילו בן לתרבות מערבית כמוני הצליח להטמיע בתוכו כתוצאה מדיאלוג עם בני התרבות השכנה.

  3. נתן.

    אם המנטליות המיזרחית היא מתכון להצלחה והישרדות,מדוע העולם המוסלמי בכלל והפלשתינאים בפרט נמצאים במקום בו הם נמצאים?

  4. ליאור שוורץ

    המאמר כתוב יפה -אבל הכל במסגרת משאלות לב- אולי החשיבה מערבית לא מתאימה למזרח התיכון-אבל ממה שאני רואה אצל שכני,אני בטוח שמה שקורה שם לא מתאים לי-ברחת קצת מהשאלה הדתית-כי לדעתי הבעיה הגדולה נעוצה
    בדת ולא באידיאלים -אין חשיבה ביקורתית בלי אידיאלים-לדוגמא הרבה מאנשי הקשת-קוראים לעצמם "יהודים ערבים"
    תלושים ממולדת תלושים מאתוס לאומי-התפיסה המודרנית שאנרכיה או במילים יותר יפות "דמוקרטיה ישירה", היא התשובה לתחלואי העולם והאזור, טומן את ראשו בחלומות .צריך מדינה וצריך לאום וצריך כמה חבל "כור היתוךו"צריך שכנים שיבינו שמקומנו כאן, ומה שנשאר זה להתמקח על המחיר.עד שזה יקרא ישפכו כן הרבה דמים.

    ונ.ב יהודי אשכנז גם שרדו המון שנים.

  5. איריס

    אם הבנתי נכון מה שרפרם כותב, אז הוא מתייחס לחשיבה היהודית כחשיבה מזרחית, וכשהוא אומר מחשבה מזרחית זה כולל את יהודי מזרח אירופה. תנסו לקרוא את המאמר שוב, ותמצאו את זה שם. בחיי. ממה שהוא כותב אפשר להבין שיהודי מזרח אירופה (שהיסטורית הם לא כולם אשכנזים, אבל אני מניחה שהכוונה של ליאור אינה רק ליוצאי גרמניה אלא גם לפולנים, למשל) שרדו שנים רבות בגלל מחשבה מזרחית, כפי שהוא מגדיר אותה. וכל זה בגלל שלא היו להם אידי-אלים כמו למתנחלים של היום. סבי לדורותיהם במרוקו, למשל, עבדו בשבת כשהיה צריך (תחת שלטון הצרפתים למשל) ובשביל המצפון קראו דף גמרא אחד יותר באותו היום. אני משוכנעת שגם ליהודי פולין היו סידורים כאלו שאיפשרו להם לרצות את הפריץ ואת אלוהים. היהודי הציוני לא הולך ליבנה וחכמיה אלא לחברון וטיפשיה.

  6. דני זמיר

    התגובה שלך מעציבה.
    ראייה כל כך חד מימדית ופשטנית גורמת לי לתמוה איך אדם שמחפש דיאלוג והבנה יכול להיות כל כך שיפוטי וחד צדדי?

    ירי הקאסאמים על אזרחים הוא פשע מלחמה, חטיפת אזרחים (ומכובן גם רציחתם) היא פשע מלחמה.

    הפלסטינים בחרו – אזכיר לך שוב ושוב- מנהיגות שאינה מכירה בזכות קיומם של היהודים במדינה עצמאית, אז אולי קצת יותר ריספקט להכרעות ולבחירות של הפלסטינים (כן, כולל ב 48) ופחות פטרנליזם גזעני שמתייחס אליהם כאל הילדים המוכים והשובבים של השכונה?

    הפלסטינים בחרו במלחמה לחיסול היישוב היהודי בישראל (בוא לא נצטעצע במילים) ב 37, 48.
    ב56, 67 הם היו תחת שלטון "אחיהם" הערביים ואז כמובן כוונה האש רק לחלק שבידי היהודים, ומאז גם באוסלו וקמפ דיוויד הם בוחרים את הבחירות הלא נכונות (שכחתי בדרך את החבירה של המופתי לנאצים ואת הבחירה של ערפאת בסאדאם אבל למה להתפס לפרטים שוליים בהסטוריה?…)

    מאז שיצאה ישראל מעזה הפלסטינים לא ניסו אפילו לשקם את היישובים שפונו והפכו אותם למחנות אימונים או ביססי שיגור קסאמים. ככה זה כשעיקר עיסוקך הוא בטירור ופשעי מלחמה- ושלבנות מדינה ובחרה לא ממש בראש שלך.

    ישראל לא תמיד מצליחה לשמור על כללים אתיים ושוגה לא פעם, אבל את כללי המשחק והטעויות הפסלטינים עושים מבחירה חופשית- כן חופשית- שנים רבות. אי שיקום הפליטים (והיו עשרות מילונים כאלה במאה ה 20 ברבחי הגלובוס שהשתקמו במהירות מדהימה) היא תעודת עניות מבישה שגם לנו חלק בה אבל עיקרה היא בחירת העולם הערבי בכלל והפלסטיני בפרט.

    ואל תגיד לי שאני מאשים את הקרבן כי הפלסטינאים הם לא קרבן הם התוקפן שממיט על עצמו אסון כי המותקף – אל תתבלבל זה ישראל- יודע להחזיק מעמד.

    אני מקווה שישראל תפתח זהות תרבותית מורכבת, ובתוכה אני מעדיף לשמוע את קולו המיוסר והצלול של יוסף חיים ברנר עוד שנים רבות, לא בגלל שזהו קול מערבי, או משיחי, בגלל שזהו הקול האותנטי שלי : יהודי שחזר הביתה לארץ ישראל, שרוצה להקים כאן בית הגון והוגן ושלא נותן שיגרשו אותו מפה.

  7. דרור ניסן

    תקומת מדינת ישראל היתה אסונם של הפלסטינים. דומני שאין בינינו ויכוח על נקודת הזמן (48') ומשמעותה. גם הגיע כבר מזמן העת להבין זאת, להכיר בעובדת היסוד הטרגית הזו ושהקברניטות שלנו תהייה מסוגלת להודות בכך. גם זה משהו. כמו-כן, לו ההנהגה הפלסטינית היתה מצהירה משפט בין ארבע מילים: "ויתרנו על זכות השיבה", היתה קונה את עולמה ומאיצה את הדרך לחירותה.

    מי שמבקש להשיב הגלגל לאחור ולהשתית פתרון המקעקע את הריבונות היהודית בגבולות 67', לא מכיר את נפש עמו המבועתת ומשחק לידי מבקשיי הנצחת הסיכסוך. אי אפשר לקצר את תולדות הזמן ולפסוח על הפתרון של שתי מדינות לשני עמים, כאשר זכות השיבה תמומש באורח מוגבל וסמלי ע"פ נוסחת שרת מעודכנת (בשעתו הציע את חזרתם של כ-100.000 פליטים). עוד חזון למועד באשר לפתרונות ונוסחאות אחרות. כאמור, אין קיצורי דרך.

    נ.ב. י. ח. ברנר איננו מהדורה מוקדמת וחילונית של הפטישזם והפאשיזם היהודי שמגולם בציונות הדתית-משיחית. הוא ההיפוך המוחלט.

  8. שניר

    סליחה, טעות שלי לגבי ברנר כשממסד נחוש מנסה לדחוס 100 מושגים בציונות לתוך מוח מתנגד של ילד תמים השמות מתחילים להתבלבל אחרי כמות מסוימת. סופר נכנס למשבצת של גזען וגנרל טרנספריסט לזו של משורר. אולי הבעיה היא בכך שבהרצליה ביה"ס ברנר שמור לילדי השמנת ולשמחתי אני למדתי ב"הרצל".

    לצערי קשה לי להסחף להזיות על כך שהנה זה מגיע סוף סוף… פתרון בגבולות 67' שיביא עמו שלום וצדק לאזור כולו. צריך להבין שהמדינה הזו מבוססת על היררכיות אתניות ובתוכן דואגת לשמור בקנאות זכויות יתר מופלגות לקבוצה היהודית. גם הסכם חלומי כזה עם אבו מאזן, אשר ברור כי לא יחתם בזמן הנראה לעין, לא יפתור את בעיות הביוב והעוני של אזרחי ישראל הפלסטינים. האפליה היא לא מקרית, היא בבסיס הרעיון הציוני אשר מאז ולתמיד מחלק תרבויות על פי היררכיות שיזמיו ייבאו ממיקומי זמן-מרחב רחוקים.

    ללא שינוי יסודי בתפיסת המדינה את זכויות אזרחיה לא יכול להתקיים צדק אוניברסלי אמיתי במקום הזה. ואם זו לא המשמעות של שמאל שפוי אז אני לא יודע מה זה שמאל. הרי פרגמטיזם פאשיסטי אנו אוכלים מממשלות האחדות של ליכוד-עבודה כל בוקר כשאנחנו פוקחים את העיניים אז למה לעזאזל אני צריך את ביילין, מה הוא מחדש לי בדיוק?. שמאל ישראלי שמתנגד לכיבוש אך ממאן לתמוך בסרבניו הוא לא שמאל וכל הבוז לו הוא זוכה מכל חלקי העם מגיע לו בדין, ממנו לא תגיע שום ישועה, לא לנו כבני אדם מוסריים וגם לא לפלסטינים בגבולות 67'. אבל אם אתם כל כך בטוחים בדרככם אז אשרי המאמין, מעניין כמה שנים עוד תאמינו.

  9. דני זמיר

    אברהם שלונסקי כנראה (תחת שם בדוי) הזהיר בעיתון "גדוד העבודה" בשנת תרפ"ב (1922) מפני הסכנה הטמונה באלו המציעים "פתרון" של מציאות שהיא "תחנה אחרונה". זהירות כתב שלונסקי, כשמגיעים כביכול אותם חסידי המציאות האידיאלית (להלן: "המשיחיים") למציאות האידיאלית והאוטופית ומתברר שהיא אינה כזו כי אין דבר כזה במציאות האנושית, חסידי האוטפיה מתחילים לאנוס את המציאות כדי שלא לעמוד מול הסתירות בחלומם.
    החלק הקומוניסטי האדום בגדוד העבודה שראה בדברי שלונסקי כפירה של ממש, אכן עזב את הארץ ב 1926 ונסע להגשים את החלום האוניברסלי והצודק מאין כמוהו לעומת המציאות הפגומה שמצא כאן בארץ ישראל, וירד לאמא ברית המועצות שהקצתה לפורשי הגדוד פיסת אדמה, אך בסופו של עניין חיסלה את רובם…
    הטענה שלך שניר שיהיה צדק אוניברסלי לכל אם נקיים שוויון מוחלט לפלסטינים גם בגבולות 67 , טענה שאין לה מילימטר סימוכין במציאות הקיימת, היא טענה משיחית מאלו שכנגדה התייצבו שלונסקי, ברל כצנלסון ויוסף חיים ברנר.
    בוא נתחיל בזה שהפלסטינים יכירו בזכותנו לחיות כאן ואז נמשיך. זו לא דרישה מוגזמת נראה לי. זה פשוט מינימום.

  10. נתן.

    קראתי כבר הרבה דברים הזויים ב"העוקץ". אבל נדמה לי שלהאשים את ברנר ב"משיחיות" לוקח את המקום הראשון בהליכה איטית.

  11. ליאור שוורץ

    תוכל אולי להסביר לי את"….ללא שינוי יסודי בתפיסת המדינה את זכויות אזרחיה לא יכול להתקיים צדק אוניברסלי אמיתי במקום הזה" האם זה גם כולל את כל אזרחי המדינה ???????
    ולמה אתה מתכוון לצדק אוניברסלי?????

  12. ג'יפסי

    מאמר מקסים, משב רוח מקורי ומרענן.

    נקודת המבט המזרחית, היהודית והנשית שרפרם מתאר מבטאת את הפתלתלות והגמישות של החלש. היהודי בגלות, המצרי הכבוש (אירוע מדומין כפי הנראה, למזלנו קצינים נאצים לא נהנו מבתי הקפה בקהיר, וקצינים בריטים דווקא כן – לפני ואחרי המלחמה), ואפשר להוסיף עליהם גם את האשה.

    מרגע שיהודי מקים מדינה, ערבי כובש עם אחר או אשה שולטת ברעותה – הם מסגלים לעצמם דפוסים אחרים. רפרם מתיחס לישירות ולדוגמטיות המערבית – מול הסגנון העקיף ורב הרבדים המזרחי. אני לא חושבת שהאחד 'הישרדותי' יותר מהשני, במובן שדפוסי תרבות תמיד מבטאים ומשרתים מציאות חיים מסוימת.

    אם בוחרים להיות מוקסמים מ'ריבוי הפנים' של ערפאת, כדאי גם להתמודד עם נקמת הדם ודיכוי האשה הערביים. האם גם ה'הישרדות' שבהם צריכה לעורר הבנה והתחשבות? לפעמים כשמשהו בוחר לשקר – הוא פשוט משקר (וגורר את העם שלו לעוד אינסוף סיבובי מרחץ דמים).

  13. שניר

    טוב, נראה לי שהעניין עם ברנר מוצה. התנצלתי בפניו ובפני אוהביו. אם אתם רוצים להמשיך אז אדוני יגיש כתב תביעה ואדוני יגיש כתב הגנה ונלך לבית משפט על זה. אם תחליפו את ברנר ביאיר שטרן זה מקל על מישהו? ולמה אף אחד לא מגן על בן גוריון ונורדאו? גם הם שמות ששורבבו להודעה ההזויה שלי.

    הויכוח לדעתי עדיין נמצא בכיוון קצת שונה. אני חושב ששמאל שלא מדבר על הבסיס הגזעני של הציונות לא יכול להיות שמאל. שמאל שלא מדבר למזרחים בהגדרות שיוצרות את חייהם לא יכול למשוך את אהדתם גם לא בעוד אלף שנה. לעיתים נדמה לי שהשמאל הישראלי יתחיל להתעסק ביחסי הכוח בין כלבים לחתולים לפני שיעז לדבר על הפערים המוכחים שבין אשכנזים-מזרחים. זה פתטי.
    שמאל שלא תומך בסרבנים מסיבות פרגמטיות כמו שהציע דרור הוא שמאל בעייתי מאוד שמשדר שדר כפול ולא אמין.
    אני מכיר את הטיעונים הפרגמטיים האלו טוב מאוד. בעיקר בגלל שהחזקתי בהם בעבר. אבל אני שואל אותך דרור שאלה כנה, ואני אומר את זה כמישהו שקרא את כל הודעות התמיכה שלך בפרץ לפני הבחירות כשהביקורת היחידה שעלתה לי במהלך קריאתן היתה על עצמי, על איך לא חשבתי על כך קודם. אפילו גררתי 5 חברים שלא מבינים כלום בפולטיקה לקלפי רק כדי שיצביעו עבודה.
    אתה לא רואה בעייתיות בעמדה הזוחלת שלך? האם היא לא מתנפצת לנו בפרצוף בימים אלו ממש? מול עינינו פרץ הפך לשבוי של מערכת הבטחון וקיבל על עצמו את כל מדיניות האפרטהייד במלואה! האם אתה לא למד מכך שקיצורי הדרך למיניהם שוכנים דווקא בעמדה מהסוג הפרגמטי שאתה הצגת? האם לא הגיע לעשות חשבון נפש בשמאל הציוני ולבנות אותו מחדש על בסיס כנה ואמיתי שידבר לציבורים רחבים יותר על הבסיס האתני שמעצב את מציאות חיי היום יום שלהם? אותו בסיס אתני שהבריח 7-9 מנדטים אשכנזים שבדיעבד גם עלו לך בניצחון הבחירות?
    העניין הזה שהדיכוי נמצא רק בהיבט הכלכלי ולא בבסיס האתני-תרבותי של הציונות נכשל כשלון חרוץ. את כל כוחו הפרלמנטרי של הטיעון הזה ניתן היום להכניס אל תוך מונית אחת. לאן אני רוצה לשלוח את אותה מונית לא נעים להגיד, וגם לא צריך האמת, אני סומך על נהג המונית שהוא שותף לעמדותי בנוגע אליהם. כל מה שאומר לו זה "פשוט סע! סע!"

  14. אבנר.ל

    כך כתבת:
    1." הויכוח לדעתי עדיין נמצא בכיוון קצת שונה. אני חושב ששמאל שלא מדבר על ה*בסיס **הגזעני** של הציונות* לא יכול להיות שמאל".
    יהודים היו תמיד גזע לעצמו והשתדלו לשמור עצמם מערוב עם שכניהם.
    בכל העולם,כולל בארצות ערב והאיסלם.
    והשכנים גמלו להם בהתאם.
    מה חדש בכך שהפתרון לנדידה רבת הימים והארצות של העם הזה היתה בחזרתו לארצו על בסיס גזעני בלבד?
    הגזענות קיימית בכל בני האדם,כולל אצלך,אינה חדשה והנסיון להילחם בה יצליח כמו הניסיון להילחם בגנבה וברצח.
    עדיף להודות בכך במקום להתכסות באיצטלות צבועות ונבובות כמו שהעלית.
    אין לי ארץ אחרת.
    יש לך?
    קישרי דם?תרבות?שפה?היסטוריה?מנהגים?חגים?שייכות והזדהות?איכפתיות?

    כמו שאיני מתנצל על חיי איני מתנצל על העם אליו אני משתייך גם אם לא תפסיק לדקלם את היותו גזעני.

    2." שמאל שלא מדבר למזרחים בהגדרות "שיוצרות את חייהם" לא יכול למשוך את אהדתם גם לא בעוד אלף שנה.
    אמת ויציב.
    אבל זה לא יהיה שמאל.
    שמאל זה תרבות מערבית.
    שמאל זה מנטליות מערבית.

    לכן אין ולא תהיינה מפלגות שמאל בארצות ערב והאיסלם.
    לכן זה מגוחך לקרוא בהעוקץ הגיגים על סוציאליזם.
    לכן מזרחים לא הצליחו להבין את הקיבוץ.
    לכן מזרחים היו חברים באצ'ל ולח'י וכמעט לא בהגנה ובפלמח.
    לכן סיפר לפני שנים בטלביזיה איש ידוע מירושלים ממשפחה מזרחית או ספרדית שמישפחתו ישבה עליו שיבעה כשהצטרף לפלמ'ח או להגנה(במושגים של ימינו הוא השתכנז).

    לכן שמאל ומזרחיות לא ייפגשו לעולם כמו שאשכנזיות ומזרחיות לא ייפגשו לעולם.

    וזה מה שעושים כאן בהעוקץ-נמנעים מביקורת ישירה וגלויה כלפי האשכנזים והאשכנזיות ממקום מזרחי.לכן מתעטפים באיצטלת הסוציאליזם ומשם זה בסדר לתקוף את המדינה האשכנזית כביכול ממקום אוניברסלי-אובייקטיבי ולא ממקום מיגזרי-עדתי.

    זה סוג של הונאה עצמית וחיפוש הזנב כדי לא להיתקל ולהתמודד עם האמת.

    ובאשר לאידי האלים של רפרם.אולי הוא מכיר עולם ללא אידי=ערכים=חזון=שיפור=מקום טוב יותר.
    הקושי אינו עם האיד אלא שלמען הגשמת האידי של עצמם אנשים מוכנים לעשות הרבה הרבה מאד אלים כלפי מי שלא חולק עימם את האידי שלהם.
    וזה בא היטב לידי ביטוי בסייפא של תגובתך שניר:" לאן אני רוצה לשלוח את אותה מונית לא נעים להגיד, וגם לא צריך האמת, אני סומך על נהג המונית שהוא שותף לעמדותי בנוגע אליהם. כל מה שאומר לו זה "פשוט סע! סע!"

    פשוט, שניר.
    כל כך פשוט.
    והאידי הופך כהרף עין לאלים.

  15. נתן.

    להאשים את בן-גוריון ואחרים ממניהגי הציונות ב"משיחיות" היא אשמה הזויה לא פחות ואף מעט מגוחכת לאור העובדה שמדינת ישראל חיה וקיימת כבר למעלה מ50 שנה.

  16. מכלוף

    קשה לי להבין מדוע אתר שכזה בחר לצנזר את תגובתי לגבי הערת הכותב "ישו (ימח שמו וזכרו)"
    כלום לא ברור לפילוסופים החכמים,הכותבים באתר זה כי מדובר בחבית חומר נפץ,?כלום לא ברור לכותבי האתר רודפי הצדק כי כיניים מסוג זה אינם הולמים?
    ושוב ישו(יתברך שמו וזכרו)

  17. אירית

    גם אני תהיתי אם הקילוסין הארכאים האלה הם בדיחה עגלגלה מזרחית רבת פנים ומסולסלת, או פשוט יציאה אווילית שהיתה נשכרת מיד עורך. לדעתי האישית, מדובר בנזקיה של השמש הקיצית כאשר היא מרתיחה את הדם רווי הבירה.
    בנוסף לישו (מה הוא עשה שנגרור אותו עכשיו מקברו לדיון פה ?) גם הקללה לצד שמו של עראפת היא מעין פרודיה על הרבובדיה, הייתי שומרת את התותחים הכבדים האלה לדמויות יותר מאיימות כמו היטלר וממשיכיו וחבריו מן האומה הגרמנית השם ימחה את העמלקים האלה עד לדור עשירי …(דוגמא למענה אשכנזי למקללים), ואולי בעצם כדאי לוותר על האורנמנטים האותנטיים האלה…דה ? ובנוקשות מערבית המכחידה עצמה לדעת, אסיים.

  18. שלו

    הכי טוב ………………………………………………………………………….ישוע

  19. רפרם

    במחילה ממי שנעלב. פשוט תמיד ראיתי את הקללות העסיסיות האלו כמין איומים חביבים ולא פוגעניים שנאמרים מכורסת הסלון. משהו מאד שונה מלחיצה על הדק.
    באמת שלא התכוונתי להרקיב את שמו של יאסר.

  20. יוסי לוס

    היה התגלמות הרצון הטוב והקבלה המוחלטת של האחר, כל אחר.
    אחרים הצדיקו בשמו של ישוע כיבושים והרג, בדיוק כפי שעשו בני דתות אחרות כולל יהודים.
    השמצתו של ישוע לא מלמדת אלא על המשמיץ.
    ועוד בשם הפתיחות, הסובלנות, ההסתלסלות וההשתפכות המזרחית?!

    רפרם,
    כל ניסיון להסביר את הקללות שלך רק מוסיף על חומרתן. העובדה שעבורך מדובר ב"איומים חביבים ולא פוגעניים שנאמרים מכורסת הסלון" אינה אלא מלמדת על הסלון שלך. עדיף להפסיק לנסות להסביר ולהימנע מקללות בעתיד, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברשימה כתובה שמתפרסמת ולא בפליטת פה שנאמרה בשעת ריתחה.
    מדובר בגזענות ובהתנשאות יהודית עתיקת יומין. הגיע הזמן כעם חופשי בציון להשתחרר ממנה ולכבד אחרים באמונתם.

  21. רפרם

    אם לנסות להבהיר את מה שכתבתי. אין לי חיבה מיוחדת לישו (או ישוע) כמו שאין לי משהו נגדו. נקטתי בלשון מסויימת עבור רוח המאמר שמדברת גם על הקולקטיב היהודי שדאג תמיד לקלל את אוייביו אך לא לעשות להם כלום.