בוזגלו, מוחמד והמשטרה שביניהם

אביעד צוק

ברביעי לפברואר 1999 נורה למוות אמאדו דיאלו, סטודנט למדעי המחשב ע"י משטרת ניו יורק. כל חטאו של דיאלו, סטודנט מגינאה, היה שמראהו תאם לתיאורו אנס סדרתי,  דמיון אשר עלה לו בחייו. בסיומו של מרדף אחריו בין סמטאות שכונת ברונקס בסופו הייתה מוטלת גופתו, מנוקבת ב41 (!) כדורים אשר נורו בידי טובי בניה האמיצים של משטרת ניו יורק.

הרצח היכה בעצב רגיש בנשמת האומה האמריקאית, האפלייה הגזעית הידועה לשימצה. זו באה לידי ביטוי כמעט בכל אחד מתחומי החיים במעצמת העל, ובמיוחד בתחום אכיפת החוק שם אמת ידועה היא שסיכוייו של אדם שחור למצוא עצמו יום אחד נתון לחסדי מערכת בתי הכלא האמריקאית גדולים פי כמה מאשר אלו של אדם לבן. הריגתו של דיאלו הביאה להרשעתם של השוטרים המעורבים ברצח (אשמה ממנה זוכו לאחר דיון בבית הדין לערעורים) וחשוב מכך הציתה דיון ציבורי נרחב בארה"ב בנושא יחס מערכת החוק לשחורים ככלל, ולמהגרים אפריקאים בפרט.

ומה קורה במדינתנו הקטנטונת, אור לגויים ומופת לאומות? אפליית המזרחיים – מבחן בוזגלו הידוע לשמצה – ע"י מערכת החוק בישראל הינה מן הידועות. אך מעט מדובר על מבחן נוסף בו הינה עומדת מיום הקמת המדינה, מבחן בו לא רק שהינה נכשלת שוב ושוב אלא גם שאינה מתאמצת כלל לנסות לעוברו. במבחן מוחמד, מערכת החוק נכשלת כישלון מחפיר, בלתי מוסרי, מושחת ומשחית.

ביום שני נורה למוות בראשו מוחמד גנאים, תושב בקה אל גרבייה, ע"י שוטרי משטרת ישראל. התמונה אשר עלתה מגירסת המשטרה לאירוע הייתה ברורה – גנאים נתפס על חם בעת ניסיון גניבת רכב, ניסה לברוח ממעצר ולדרוס שוטר תוך כדי המעשה ונורה למוות בתוך המכונית הגנובה ע"י שוטר באקט ברור של הגנה עצמית. לכאורה מקרה סגור, עוד בן מיעוטים חם מזג אשר עיסוקו המסוכן מביא עליו את מותו הבלתי נמנע. ספק אם קוראי הידיעה צקצקו אפילו בלשונם עת שהעבירו עמוד בעיתון. ייתכן כי חדי הזיכרון מביניהם הרהרו בינם לבין עצמם כי בשנים האחרונות התרבו מאד מקרים בהם ניסיון מעצר של אזרח ערבי בידי שוטר יהודי מסתיים במותו (הבלתי נמנע כמובן) של העבריין המסוכן, בעוד שקשה להזכר ולו במקרה דומה אחד לרפואה בו נורה למוות עבריין יהודי.

בהיעדר הוכחות לא נותר לנו אלא לסמוך על גירסת המשטרה. אך זו  התגלתה שוב במערומיה. היום נחשפה בעיתון "הארץ", ולא בפעם הראשונה, אחת לאחת מסכת שקרים וטיוח של משטרת ישראל.  לא מכונית גנובה, כי אם מכונית בבעלותו של גנאים. לא תוך כדי נסיעה נורה כי אם כאשר חנתה מכוניתו בביטחה, ולא רק זאת אלא אף נחסמה מקידמתה ע"י מכונית אחרת. והחמור מכל, הירייה אשר הרגה את גנאים לא נורתה כמצופה בניסיון דריסה דרך חלונה הקדמי של המכונית, אלא מחלון דלת הנהג.

אוי לבושה, כבר התרגלנו לידם הקלה של לובשי מדים למיניהם כאשר מדובר בערבים העומדים מולם. אך הפעם הצליחה משטרת ישראל להתעלות על הישגיה המפוקפקים. גנב מוצא להורג מטווח אפס, פשוטו כמשמעו, ע"י שוטר יהודי אך ורק עקב היותו  ערבי. קשה להאמין ובלתי סביר לחלוטין כי בסיומה של תקרית דומה בה היה מעורב גנב יהודי היה מסתיים הערב כשכדור מטווח אפס נעוץ בראשו של הגנב. ולו כן היה, הארץ הייתה גועשת ורועשת. אך כאשר המדינה מצהירה בריש גלי כי ערבים הינם אזרחים סוג ב, מה הפלא כי דמם מותר. אין דין ואין דיין, וכאשר מדובר בערבי שוטר כטוב בעיניו יעשה.

רבים שבו והזהירו במהלך השנים כי מדיניותה של מערכת החוק, ומשטרת ישראל בפרט, הינה מדרון חלקלק שסופו מי ישורנו. אך מי מומחה כמדינת ישראל באטימת אוזניים ודחיית הקץ כאשר מדובר בבעייה אקוטית המאכלת בנשמת אפה של ישראל כמדינה דמוקרטית החותרת לשיוויון.

אם מדובר בעניים, חולים, פלשתינים, עובדים זרים, זקנים, מזרחיים וערבים אין זה משנה כלל. מעת לעת  מצטרפת עוד קבוצה למעגל הדחויים הנשארים מחוץ לקונצנזוס הציבורי, עוד אוכלוסייה אשר אינה ראויה עוד ליחס הוגן, לאחר זמן מה אף לא ליחס אנושי ולבסוף אפילו לא לרחמינו. ואם אפשר לדחות אז דוחים, עד אשר לבסוף כפי שהיה  במהומות אוקטובר, כפי שקורה כל שנה עם פרסום דו"ח העוני מתפוצצת לכולנו הבעיה בפנים ומכסה פנינו בבושה ותמיהה.

"מדוע לעשות היום מה שניתן לדחות למחר" זו היא סיסמתה האמיתית של ישראל. אנו נמשיך לרחוץ בניקיון כפינו מבלי להישיר מבט למראה ולראות את הדמות המצטיירת שם, ביודענו שלא תמצא חן בעינינו. הרי בסוף או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות. ובינתיים? שמוחמד ימות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יואל קורנבלום

    אני לא יודע מה בדיוק קרה שם בין מוחמד גנאים והשוטרים וגם העיתונים לא תמיד מדייקים כך שאני לא יודע. אבל לא זאת הנקודה שעליה אני רוצה לדבר אתך. היום גם נהרג סמ"ר יהודה בסאל ז"ל בן עשרים ואחת. גם הוא אדם ויש לו משפחה אוהבת ועכשיו הוא חסר להם. הוא יצא להלחם לא מתוך רצון להרוג בפלשתינאים אלה כדי להגן על היהודים מטילים הנורים בכוונה על ידי הפלשתינאים מתוך שטחי הרשות הפלשתינאית במטרה ברורה לפגוע באזרחים יהודים. למה אתה לא זועק על מותו? וכל זאת נעשה מתוך שטח שהחזרנו לפלשתינאים ללא תמורה. סביר היה להניח שהפלשתינאים צריכים היו להודות לנו שהחזרנו להם את השטח ועכשיו הם יכולים להשתמש בשטח הזה למטרות תעשיה או חקלאות לפיתוח עצמי ולשיפור תנאי חייהם. אבל לא את זה הם עושים. אני מאד מבקש שתסביר לי בצורה ענינית למה מצאת לנכון להביא את העניין שהבאת ולא את מותו של יהודה בסאל ז"ל.

  2. איריס

    נאה דרשת. ההשוואה לרצח של דיאלו היא נכונה לדעתי מבחינה פסיכולוגית. חשוב רק לזכור שלא מדובר כאן ב"התעלמות" מתהליך שמתרחש לו מעצמו ושכאן המקום להשתמש בבניינים פעל ופיעל. הרצח של מוחמד גנאים על ידי שוטרים הוא תוצאה של תהליך ממושך שעושה דה-הומניזציה של פלסטינים או "ערבים" בצורה סטריאוטיפית. תהליך שיטתי שתוצאותיו ופרטיו נחשפו כבר במפורט בדו"ח של משרד הפנים באמצע שנות השמונים (שכחתי, את שם האדם שעל שמו הוא קרוי). גזילת אדמות, מקורות פרנסה ומניעת זכויות אדם בסיסיות מפלסטינים תחילה אזרחי ישראל, אחר כך כבושים ואז זה זולג למזרחים, זרים, ו"חלשים" אחרים.
    הרצח של דיאלו הביא לדיון בארה"ב כמו שאתה כותב, ולגל של ניסויים שהראו את היד הקלה ששוטרים מפעילים כשהם פועלים בלחץ זמן בהתאם לדעות הקדומות שלהם. הדרך היחידה לשנות את זה היא לפעול להדברת הדעות הקדומות הללו (כי שוטרים תמיד יפעלו מטבע הדברים בסיטואציות עם לחץ זמן). מה שכל זרועות החוק במדינת הישראל, כולל "הרשות הרביעית", כלומר התקשורת, מקדמים – זה בדיוק את ההיפך. עם השנים "מוחמד" אינו רק "גיס חמישי" אלא ממש "בעיה דמוגרפית". מה הבעיה אם כן לירות ב"בעיה". זה לא בן אדם הרי. העיקר לא לשכוח ללוות את ההכשרה בסמינר לשוטרים על זכויות אדם (מיהו "אדם"?) ולמצטיינים טיול לאושויץ, בדגש אוניברסלי כמובן.

  3. שימי

    בכיתי כשקראתי את הידיעה בעיתונים. הרוצחים של מחמוד אל-סעדי, שנרצח בנסיבות דומות מידי ברמלה לפני יותר משלוש שנים, עדיין מסתובבים חופשי. מה מסתובבים חופשי — הם עדיין לובשים מדים ונושאים נשק!

  4. יוסי אמיתי

    שמו של מחבר דו"ח משרד הפנים משנות השמונים בעניינם של הערבים בישראל (אשר נשמט מזכרונך) הוא ישראל קניג, שהיה באותה עת מנהל מחוז הצפון במשרד הפנים. היה זה דו"ח גזעני ללא כחל ושרק, בבחינת "הבה נתחכמה להם" (לערבים) בשני מישורים: מתן תמריצים להגירתם ממדינת ישראל, והצבת מכשולים על יכולתם לרכוש השכלה אקדמית. הדו"ח אמנם נגנז ע"י שר הפנים דאז, יוסף בורג, אך לא מטעמי סלידה עקרונית מתוכנו, אלא משום שלא היה זה "בון טון" לפרסם דעות כאלו ברבים. יש לי יותר מתחושה, שכמה ממשרדי ממשלות ישראל מאז ועד היום, המופקדים על טיפול בענייניהם של האזרחים הערבים, עדיין שבויים במנטליות של דו"ח קניג.

  5. דרור ניסן

    כאשר הייתי ילד, סברתי בתמימות שמשטרה היא גוף חשוב ומועיל המגן ומסייע לאזרחים. הבחרות היכתה בי גם בעניין זה. מסתבר שיותר מדי אזרחים הגונים במקומות רבים מדי, נאלצים להישמר מפני המשטרה תחת לסמוך עליה.
    נשאלת איפוא השאלה על מי – אם בכלל – מגנה המשטרה? הרי למעמדות העליונים משטרות פרטיות ואילו במעמדות התחתונים היא כאמור יורה. היא כנראה מגנה בעיקר על עצמה ועל זכותה להוסיף ולהתקיים ללא תכלית אזרחית משרתת. היות ואני מצדד בתעסוקה לכל, אין לי בעייה עם זה, רק אם אפשר, את האקדחים להשאיר בנדנים.

    לאיריס: דומני שאת מתכוונת לדו"ח קניג (מי שהיה שנים ארוכות מדיי הממונה על מחוז הצפון מטעם משרד הפנים)

  6. חברה של דודה של מחמוד

    היו גם אחרים, אני זוכרת. היה הבחור שנרצח כשעמד ברמזור בצומת שוקת עם נוסעים שב"חים, ואחר במחסום טול כרם, ועוד. אבל מחמוד אלסעדי היה אחיין של חברה שלי, ואני יכולה עוד לראות אותו פותח את הדלת ואומר שלום כשבאתי לבקר. הוא היה רק בן שבע עשרה.

    וכן, זה היה דומה. הוא עמד ברמזור וירו בו מאחור. היה להם מודיעין על לנטיס לבנה ובה שני "בני מיעוטים". בדרך הם כנראה החליפו את הלנטיס שאחריה עקבו. אוטו די נפוץ, וברמלה יש די הרבה "בני מיעוטים". אבל גם אם מחמוד היה האיש שהם רצו, הוא לא סיכן אותם. הם פשוט רצחו אותו.

  7. אזרח המום

    הבוקר נתקלתי באופן אישי ומצמרר במדיניות היד הקלה על ההדק של מערכת הביטחון. התחלתי את סוף השבוע בסיור של מרכז הצפרות בבריכות המלח בעתלית, חיל חמום מוח שישב על מגדל תצפית בבסיס הסמוך החליט לעצור אותנו (שעה תשע ושלושים בקירוב) בנשק דרוך ושלוף משום שנדמה לו שהצלמים בחבורה קלטו בעדשתם לא רק את השחפיות המקננות אלה גם את נופיו של הבסיס. קצין שהגיע קלט את פוטנציאל ההסתבכות של העסק לקריירה שלו ,הרגיע את החייל תוך הימנעות מאינטראקציה עם האזרחים מחשש לחשיפת פרטיו. מסעותיי בעולם השלישי הביאו אותי במגע עם טיפוסים מפוקפקים המחזיקים נשק אולם הפעם הראשונה בו כוון אלי נשק דרוך התרחשה ליד הבית. כל הסיפור נראה כמו סצינה הזוייה במיוחד מטיוליו של חזקי בארץ נהדרת, אולם הטיפוס הזה קיבל נשק אמיתי ולא מפלסטיק. עכשיו שיש לנו שרת חינוך ושר ביטחון הומניסטים (עבורם הצבעתי) רצוי שישימו לב שבוגרי מערכת החינוך המגוייסים לצה"ל יבינו שבמדינה דמוקרטית לא מכוונים נשק דרוך כלפי אזרחים (הציונים באזרחות ירודים במיוחד בשנים האחרונות).

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כל אחד והמזל שלו…

  9. ד

    אביעד צוק: "במקרה דומה אחד לרפואה בו נורה למוות עבריין יהודי."
    האם הריגתם של עבריינים יהודים היתה מרפאת משהו?

  10. שיקו

    Looking Deathworthy: Perceived Stereotypicality of Black Defendants Predicts Capital-Sentencing Outcomes

    http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=901453

    Race and the Death Penalty

    The relationship between race of the victim and race of the alleged perpetrator in capital cases has been noted before, but this new study confirms it using laboratory psychological methods. From Cornell Online:

    The study, "Looking Deathworthy: Perceived Stereotypicality of Black Defendants Predicts Capital-Sentencing Outcomes," is the first to examine whether death sentences are influenced by juries' perceptions of defendants' features as stereotypically black. The results are published in the May issue of Psychological Science.

    The researchers include Cornell law Professor Sheri Lynn Johnson, associate director of the Cornell Death Penalty Project, who provided the legal expertise; lead researcher Jennifer Eberhardt, associate professor of psychology at Stanford University; and co-authors Paul Davies, professor of social psychology at the University of California-Los Angeles, and Valerie Purdie-Vaughns, assistant professor of psychology at Yale University.

    The researchers obtained photographs of 44 black, male defendants convicted of murdering whites between 1979 and 1999 in Pennsylvania, a state that has the death penalty. Stanford undergraduates of various ethnicities were shown the photographs and asked to report whether the men's appearance seemed stereotypically black on a scale of 1 to 11. They were told they could base their judgments on any number of features, including hair texture, skin tone and shape of lips and noses. They were not told the purpose of the study or that the men had been convicted of capital crimes.

    The study's authors then correlated the responses with the actual sentences received by the defendants in the photographs to determine whether perceptions of stereotypical racial features influenced death-penalty decisions.

    The results showed that, controlling for other relevant variables, 58 percent of the convicts rated as having stereotypically black features had been sentenced to death. In contrast, only 24 percent of those convicts rated as having less-stereotypically black features had received death sentences

  11. פוליצר

    אתה כותב: "קשה להזכר ולו במקרה דומה אחד לרפואה בו נורה למוות עבריין יהודי".
    הערה עקרונית: אין לאיכות זכרונו של מי מאיתנו דבר וחצי דבר עם המציאות. אם ברצונך לגבש טיעון המתבסס על עובדות, רצוי שתבדוק אותן. לי אישית זכורים כמה וכמה מקרים, יותר מדי, של יהודים שנורו בידי שוטרים בנסיבות דומות.
    בהתבסס על מקרים אלו, השוואה מספרית דווקא היתה מבססת את טענתך המרכזית, והנכונה, שידם של שוטרים קלה יותר על ההדק כשמדובר באזרחים ערבים. יתרה מזאת, גם כשהעבריינים (לכאורה) לא נרצחים אלא מועמדים לדין, עונשו של מורשע ערבי יהיה גבוה מזה של יהודי.
    אלו עובדות.
    "קשה להיזכר" לא רלבנטי.

  12. חזי מחלב

    לאביעד צוק,
    אני נזכר כרגע בשני מקרים (אולי יש יותר) של יהודים, שניהם כמובן ממוצא מזרחי שנורו בידי המשטרה. האחד שמעון יהושע (אני כמעט משוכנע שזה שמו) שנורה ב-1982 למוות ,בשכונת התקווה ,על רקע בניה ,"לא חוקית".השני שנורה מידי שוטרים ,היה מפגין שיכור במרד של וואדי סאליב, דומני ששמו אלקריף. יש מספיק מומחים ממשתפי האתר הזה שיוכלו לתקן אותי אם טעיתי בשמות.
    זאת אף זאת, כל החברים שעברו עינויים בלתי נסבלים ממה שמכונה "כנופיית מע"ץ" היו יהודים ממוצא מזרחי.
    אשר על כן, היטבת אלעד צוק עשות, בהזכירך את מבחן בוזגלו.
    שבת שלום לך ולכולם.

  13. אביעד

    לד –
    בדיעבד אכן הניסוח אינו מוצלח. התנצלותי בפני הקוראים

    לפוליצר –
    מעצם היותי אדם עובד שעיתותיו אינן יכולות (לצערי) להיות מוקדשות כולן למחקרים ונבירה בארכיונים לא היה באפשרותי לעשות עבודת מחקר מעמיקה לפני כתיבת המאמר. בנוסף – לפחות לדעתי – עקב היות האתר במה להבעת דעות ולא פרסום מחקרים אקדמיים, איני סבור שמדובר במעשה לא לגיטימי. בהחלט נהוג ומקובל להביע דעה גם אם אינה מגובה בהכרח במחקרים. לו היינו נמנעים מלעשות זאת ניתן היה לסגור את מדורי הדעות בעיתונים. בדומה גם אתה נמנעת בתגובתך מציטוט מחקר.

    אם אינך סומך על זכרוני איני יכול לשכנע אותך באופיי ומידותיי הטובות שאיני מטעה את הקוראים. כל שביכולתי לעשות הוא להפנותך למאמר העוסק בנושא
    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=673625
    מינואר השנה, המציין כי "ערבים ישראלים נהרגו מאז מהומות אוקטובר. בדיקת "הארץ" מעלה כי עשרה נורו על ידי שוטרים, חמישה נהרגו מירי צה"ל, ועוד שניים נורו על ידי מאבטחים פרטיים; זאת לעומת רק מקרה מובהק אחד בשנים האחרונות שבו ירה שוטר למוות ביהודי, כשניסה למנוע ממנו לדקור את הוריו."
    עם זאת יתכן שתאמר שגם מאמר זה אינו מבוסס על מחקר מדוייק. אבל חוששתני שתאלץ להסתפק בזאת ולו מהסיבה הפשוטה שאפילו המשטרה אינה מחזיקה בסטטיסטיקה בנושא.

  14. חנה קים

    ישבתי בקפה של האח של איזבלה במרכז פרדס חנה, יום לאחר הרצח של גנאם. קבוצה של גברברים ישבה שם מסביב לאחד השולחנות ואחד מהם אמר: "חבר'ה, הורידו עוד אחד אתמול". אווירה של עליצות עמדה באוויר. ערבי טוב, כידוע, הוא ערבי מת.
    לכל יושבי השולחן היה ברור שאותו "אחד" ניסה לגנוב רכב וניסה לדרוס שוטר, ולכן נורה. ואז סיפר אחד מיושבי השולחן ששלשום מישהו פוצץ את הראש של נרקומנית ערביה בשכונת קנדי במושבה. "אז הורידו שניים, אה?"
    כן, הורידו שניים. ערבי וערביה, במקום שבו קיימת חלוקה ברורה בין שכונות יוקרה ובראשן המושבה כרכור הסמוכה, לבין השכונות של "האינדיאנים" במזרח פרדס חנה. בין גני ילדים של יוצאי הקיבוצים שהתנחלו במקום לבין גני ילדים של התושבים הוותיקים. בין בעלי הווילות של כרכור שעושים ג'וגינג כל שבת בבוקר לבין יושבי דירות עמידר בשכונת רמז בפרדס חנה, שהולכים לבית הכנסת. ונקודת החיבור היחידה בין אלה לבין אלה היא שנאת ערבים. שונאים אותם יותר מאשר שונאים את השוטרים, שונאים אותם גם כשברור לכל שהם הקורבן. ומי ששונאים אותו ומפחדים ממנו, חייו זולים יותר.

    ותוספת קטנה לדבריו של חזי מחלב: שמעון יהושע ז"ל נורה בראשו על ידי שוטר משום שניסה להגן על ביתו בכפר שלם. עבירת הבניה של משפחתו היתה סגירת מרפסת. לא בניה בלתי חוקית. סגירת מרפסת. באותו זמן ממש העלימה עיריית תל אביב עין מהבניה הבלתי חוקית בווילה של אברהם שפירא ברחוב שטריקר בתל אביב, מבניה בלתי חוקית בפנטהאוז של לאון רקנטי, מבניית קומה וחצי ללא היתר בבית הפרמידה של יבואן המכוניות רמי אונגר ומבניית שבעה מיבנים בלתי חוקיים במוזאון הארץ בניהולו של רחבעם זאבי.

  15. ענבל בר-און

    במאמר הזה http://www.bsh.co.il/ShowArticle2logic.asp?ArticleId=2594&CategoryId=53 כתבתי על הקשר בין הרחבת מפעל ההתנחלויות, לבין העליה בשיעור האלימות, לרבות האלימות השלטונית בעלת האופי המיני, וזאת בתגובה למאמר מתחסד של ישראל הראל ב'הארץ' בו הוא מציג ( כצפוי וכאופייני ) את מפעל החינוך של ההתנחלויות כמפעל חינוכי "ערכי" שלו היו הכל הולכים לפיו, הייתה האלימות פוחתת.

    במאמר הזה http://www.bsh.co.il/ShowArticle2logic.asp?ArticleId=2659&CategoryId=53 כתבתי על הקורבנות הכפולים של האלימות: אלו שהם גם קורבן לאלימות השלטונית הקשה ביותר, וגם אלו שמיוחסת להם "מסוכנות" בשל סטראוטיפ מרושע

  16. דורית

    "גנב מוצא להורג מטווח אפס, פשוטו כמשמעו, ע"י שוטר יהודי אך ורק עקב היותו ערבי". כך כותבים בעלי הבלוג מכאן אני מבינה שכותבי הבלוג שפטו את גנאים מראש למרות שהם עצמם מודים שתחקיר בהארץ הוכיח כי הרכב היה שייך לו ולא היה גנוב .

  17. מ

    המדינה כולה יכולה להתבייש לה, בעיקר אנשים כמוך אשר חושבים שהכדור נורה בגלל שהעבריין היה ערבי!
    אז יש לי חדשות בשבילך שכנראה אתה לא יודע, לא היה ברור שמדובר בערבי עד סיום האירוע, שנית, השוטר עצמו עמד בסכנת חיים דקה לפני הירייה ,שאגב לא הייתה מכוונת לשם הריגה, סכנת החיים מולו עמד השוטר הייתה כאשר מוחמד שלף מברג וניסה לדקור אותו תוך שימוש במשפט: "היום אתה מת", האם זן לא סיבה מספיק טובה להגנה עצמית??
    מעבר לכך, אותו שוטר שירה, נדרס חודשיים לפני כן ע"י יהודי…. וגם אז נורה העבריין, רק שבמקרה זה לא הסתיים המקרה במוות אלא בפציעה בלבד.(מקריות בלבד)
    השוטר עבר שיקום של חודש וחצי ועל זה אף אחד לא דיבר!!!!!!
    אז אנשים כמוך כנראה צריכים לחוות חוויות כאלה במשפחה באופן אישי, כדי להבין שמדובר במקרה של חיים ומוות ולא במקרה של גזענות כפי שהצגת.
    תתבייש לך!!!
    אישתו של השוטר

  18. מ

    המדינה כולה יכולה להתבייש לה, בעיקר אנשים כמוך אשר חושבים שהכדור נורה בגלל שהעבריין היה ערבי!
    אז יש לי חדשות בשבילך שכנראה אתה לא יודע, לא היה ברור שמדובר בערבי עד סיום האירוע, שנית, השוטר עצמו עמד בסכנת חיים דקה לפני הירייה ,שאגב לא הייתה מכוונת לשם הריגה, סכנת החיים מולו עמד השוטר הייתה כאשר מוחמד שלף מברג וניסה לדקור אותו תוך שימוש במשפט: "היום אתה מת", האם זן לא סיבה מספיק טובה להגנה עצמית??
    מעבר לכך, אותו שוטר שירה, נדרס חודשיים לפני כן ע"י יהודי…. וגם אז נורה העבריין, רק שבמקרה זה לא הסתיים המקרה במוות אלא בפציעה בלבד.(מקריות בלבד)
    השוטר עבר שיקום של חודש וחצי ועל זה אף אחד לא דיבר!!!!!!
    אז אנשים כמוך כנראה צריכים לחוות חוויות כאלה במשפחה באופן אישי, כדי להבין שמדובר במקרה של חיים ומוות ולא במקרה של גזענות כפי שהצגת.
    תתבייש לך!!!
    אישתו של השוטר