• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הבחירה של עמיר פרץ

אורה לב-רון

יש לנו מצב בטחוני, אין מצב לדון בענייני כלכלה. כל ילד ישראלי יודע שהחיים ב- HOLD. זה לא הזמן לדבר על עוני, חברה, רווחה, צדק. צריך לנשוך שפתיים  ולפרנס משפחה מסכום נמוך משכר מינימום, להיות עבד של קבלן, לוותר על סנדוויץ` לבי"ס, להשעות את המחשבה על החוג שאבא לא יכול לשלם כי הוא מובטל, לשכוח מהדרישה להחזיר את המיליארדים שהועברו מכיסי העשירונים הנמוכים ונגרפו לבור הצר-אך-עמוק של אלפיון ושמונה-עשרה-משפחתיון.

יש שטחים, יש מתנחלים, יש כוחות הבטחון, יש גיבורי תהילה הזולגים למשרדי הממשלה, הממשיכים להעמיד את בטחוננו על ראש שמחתנו, ולא ברור להם (באמת לא ברור להם, לא בכאילו), מה הבכיינות הזו ה"חברתית".

וכל השנים, במעין שוליים אשמים תמיד, מתנהל איזשהו שיח חריג-לא-רציונלי שאינו נופל אפיים ארצה בהתלהבות נוכח רטוריקת השוק החופשי. להיפך. ויש פרץ של כוח מסויים: הסתדרות, שביתות, עמיר פרץ.

מאז הליהוק שלו לתפקיד שר הבטחון התעמעמה הרטוריקה, נשכחו האמירות החוצבות בעניין "השכבות החלשות". ועכשיו שמעתי אותו מסביר שהפלישה הנוכחית לעזה הייתה הכרחית. כאילו זה עתה גילה את הכוח. כוח ממש. הצבא החזק במזרח התיכון בקצה הפקודה שלך. אין לנו ברירה אלא לפעול – אמרת אתמול  על הכיבוש מחדש של עזה.

מנגד קיימת הבחירה נוסח סארטר: תמיד יש אפשרות לבחור. גם במחנה מעצר, אתה יכול לרַצות את הסוהר או לירוק בפניו. ועם צבא גדול כזה יש אפילו יותר אפשרויות. ובכללה האפשרות שלא לצטט שוב ושוב את דוקטרינת רבין בעניין חטיפת שבויים: אם יש אפשרות צבאית – לנסות קודם כל אותה. להתקיף, לחסל, להרוג, להרוס להפציץ זו לא אפשרות צבאית כשמדובר בשחרור שבוי שלנו. לדבר. לדבר עם השבויים. הבחירה החופשית היא לא להשמע אוטומטית לדרישות צה"ל. מי שמחכה ממערכת צבאית שתבוא בדרישה לנהל מו"מ, לא יגיע לאפשרות הזו לעולם. היא גם לא תדרוש לעולם קיצוץ בתקציב הבטחון כדי להפנות מיליארדים לנושאים "חברתיים", זוכר אותם? האם אפשר לכנות את המצב שבוי של מערכת הבטחון?

כנראה שיעניין אותך גם: