על עובדי קבלן והמדינה

איציק ספורטא

מתברר שיש אלפי מורים שהם עובדי קבלן, 1500 בירושלים ו-2000 בתל אביב ועוד כמה מאות, אולי אלפים במקומות אחרים. במדינת ישראל היצירתיות עולה על כל דמיון. אין מספיק מורים אז בואו נקים עמותה או נעזר במגוון חברות שעוסקות באספקת עובדים, כאילו היו סחורה עוברת לסוחר, והנה יש לנו מספיק מורים. נכון שהקניית השכלה היא דבר חשוב אבל לא עד כדי כך שישולמו משכורות הולמות למקנים.

אם מורים בבעיה ברור שאלו המועסקים על ידי חברות השמירה בבעיה גדולה יותר, כ-60% מעובדים אלו מועסקים על ידי המדינה, זו משום מה אינה דואגת לכך שעובדים אלה יקבלו את אשר מבטיח החוק.  כדי לחסוך דואגים למכרזים שמעדיפים תשלום נמוך יותר מאשר תשלום שמאפשר שמירה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים, לא זכויות סתם אלה זכויות המוגנות בחוק. האוצר השיב לטענות אלו בדרך הבאה: "ועדות המכרזים במשרדי הממשלה הונחו על ידי החשב הכללי לפני כמה שנים לכלול בכל מכרז אשר בעקבותיו עתידים להיות מוצבים עובדי הספק הזוכה במשרדי הממשלה, כמה הגבלות בדבר התחייבות מצד הספק נותן השירותים בעמידה במכלול חוקי מגן ובשמירה על תנאים סוציאליים כגון שכר מינימום. במסמכי המכרז מובהר כי אי-עמידה על תשלום שכר מינימום ועל שמירת זכויות עובדים עלולה להביא לתוצאה של נקיטת סנקציות קשות כלפי הספק – מהטלת קנסות ועד לחילוט ערבות ואף לביטולו של המכרז". נו, אז מה? ומה אם עובדי הקבלן בשוק הפרטי?

היום פתאום נמצא שאותו גורם באוצר, שענה אתמול מן תשובה רובוטית, פועל נמרצות כדי לשמור על תנאי החוק: "במטרה להקל על הקבלנים ולהקטין את הפיתוי שלהם לעבור על חוקי העבודה, המדינה היא שתיקח על עצמה את הסיכון הכרוך בהעלאת שכר המינימום: החוזים יכללו סעיף שלפיו אם שכר המינימום יועלה – מחיר החוזה יתייקר באותו שיעור. בנוסף שוקלת המדינה לחתום עם ההסתדרות על אמנה לשמירת זכויות עובדים. צעד נוסף שנשקל – ומותנה באישור משרד המשפטים – הוא קביעת הליך מזורז בבית הדין לעבודה בתחום הפרת זכויות עובדים מכוח חקיקת מגן". יופי, מהיום יכפו על קבלנית לקיים את החוק, נחיה ונראה. אבל כאשר מדובר באוצר אי אפשר שלא להכניס איזה טיעון שמבטא את תפיסת העולם שלו בנושא שכר המינימום.

כך נכתב: "בדיקות שערך משרד האוצר העלו כי שכר המינימום בישראל סביר בהשוואה עולמית. הבעיה היא ששכר המינימום הרשמי אינו משולם בפועל, וככל הנראה הוא מופר בכ-40% מהמקרים. מצב זה יוצר לחץ להעלאת שכר המינימום החוקי, צעד הפוגע קשות במעסיקים המשלמים שכר מינימום כחוק. לפיכך, הגברת אכיפת שכר המינימום עשויה להפחית גם את הלחצים להעלאתו". עד עכשיו לא כדאי היה לאכוף את שכר המינימום כי לא היה לחץ להעלות אותו, כך שמעסיקים בחסות הממשלה יכלו לא לשלם אותו. שימו לב, שכר המינימום מופר ב-40% מהמקרים.   

  .

עוד משהו צומח במדינה, בשנה אחרונה עלה מספר העובדים המועסקים על ידי קבלני עבודה ב-10% ואחוזם הוא כ-5% מן העובדים במדינה, שיעור גבוה מידי. החברות הגדולות בתחום מציעות שתקופת הזמניות תהיה שנתיים, קרי, לאחר שנתיים העובד יהפוך לעובד במקום העבודה בו הוא עובד. בחוק המקורי בנושא שנחקק ב-1996 נקבעה תקופת הזמניות לשלוש שנים.  ב-2001 תוקן החוק ותקופה זו צומצמה ל-9 חודשים. בכתבה בנושא נכתב: "הצעה זו שונה מיוזמתו של שר הביטחון עמיר פרץ (שלא יושמה עד כה בגלל התנגדות משרד האוצר), ולפיה עובד המועסק באמצעות חברת כוח אדם ייהפך לעובד קבוע בתום תשעה חודשי העסקה. "ההצעה שלנו מעשית יותר מזו של פרץ ומתאימה למשק הנתון בתחרות", אמר לוזון". כתוב שהצעה זו שונה "מיוזמתו" של עמיר פרץ, בלי להזכיר כמובן שאותה יוזמה היא חוק אשר ביצועו נדחה מידי שנה על יד חוק ההסדרים הידוע לשמצה.

צאו וראו, יש חוק במדינת ישראל רק שקיומו של החוק הוא אופציונאלי בעיקר בנושאים הנוגעים לזכויות עובדים. רשויות המדינה במקום להיות מובילות ביישום חוקים, מעודדות את העבירה על החוק, רק לעיתים נזכרות הרשויות לעשות משהו בדרך לאכיפת החוקים, לעיתים נדמה שזה מאוחר ואולי מאוחר מידי.  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מחשבות

    גם גננות של צהרונים ומתגברות בגנים העירוניים "זוכות" להיות עובדות קבלן. אין להם שום תנאים, בחגים וחופשות אין תשלום. זה כלל לא משנה שעובדות אלה הן בעלות תארים, לעיתים מתקדמים. הן יכולות להיות במצב זה שנים רבות, לא להכנס למערכת המסודרת והפנסיונית ובכל ציוץ מיותר הן עפות. אותן גננות צריכות כמובן לעמוד בכל כללי המערכת, להיות מפוקחות כדבעי, אך ללא גב של איגוד מקצועי.
    עצוב ומקומם.

  2. איציק ניסני

    אולי ישתנה המסר למסר הכדאיות במקום הביקורת?
    כי לשכנע פקידי אוצר בדרך להיות מנכלי בנקים -זה בלתי אפשרי!
    לשכנע חברי כנסת-הם ממילא מתחלפים!
    לגשת לסית הדין-זה יגרר !
    הכי טוב לשנות דיסקט ולשכנע בכדאיות

  3. נמרוד קפון

    מדהים אותי כל פעם מחדש.
    למדינת ישראל אין משרד האוצר.
    למשרד האוצר יש מדינה שמותגה הוא ישראל.
    למדינת ישראל אין כוחות בטחון.
    לכוחות הבטחון יש מגן אנושי ומדיני בדמותה של מדינת ישראל.
    התואר הנקי "הדרג המקצועי" מכסה על חונטות של אנשים שהם מעל החוק, מעל המדינה, מעל לביקורת ציבורית.

  4. ליאת

    "פיקוח" הפך להיות מן מלת קסם שכזו שנשלפת בכל פעם שמתגלה רעה חולה חדשה. אבל איפה היה הפיקוח הזה לפני הביקורת? האם עד עכשיו המדינה לא חשבה שיש לפקח על יישום חוקי העבודה?
    גם ההתנגדות להפרטת בתי הסוהר נהדפת בהבטחה לפיקוח הדוק, אז מה?

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הערות והצעה לפעולות – חן כהן יו"ר ועד השכונה נווה שאנן תחנה מרכזית דרום ת"א.

    כל הצעדים כנגד העסקת עובדי הקבלן נכשלים מכיוון שתמיד יש בעל העסק שיפוצץ את העניין

    וכל הצעדים הינם יותר בכיבוי שרפות.

    אני מציע לנקוט צעד אקטיבי יותר ויעיל יותר לדעתי וזאת הצעתי: (לפחות בנושא חברות השמירה בעיקר אבל לא רק)

    להקים חברה שמירה שתשמור על זכויות העובדים בצורה מלאה ותנוהל בצורה צודקת וחברתית
    והקמת חברת שמירה חברתית ללא כוונת רווח בבעלות אירגונים חברתיים שתכבד את זכויות העובדים ותשתמש בלובי פוליטי וציבורי כדי לקבוע תנאים מחמירים לכיבוד הזכויות ובכך להשתלט על השוק בעצמה (הרי בעלי החברות השמירה לא יקבלו את התנאים האלו )
    ולתת בין היתר עבודה לפעילים חברתיים כדי לממן את פעילותם החברתית וכן גם לחושפי שחיתויות שפוטרו ממשרותיהם וכו מוך אינטרסים חברתיים

    מכיוון שיש שוק גדול לשמירה אז חברת השמירה אני סבור תשתלט על רוב השוק ותעשה המון כסף שמקום שילך לבעלי ההון תלך לאירגונים החברתיים ולעובדים ולזכויותיהם ותהווה בין היתר מימון לאירגונים החברתים.

    המשמעות של תוכנית זאת זה אומר שהאירגונים החברתיים יתחרו במגרש של החברות והתאגידים ותעביר את "המלחמה " למגרש של בעלי ההון שיתברר להם שאם לא יכבדו את זכויות העובדים הם לא יקבלו חוזים של המדינה ושל חברות גדולות ציבוריות והם פשוט לא ירויחו כסף אם לא יכבדו את זכויות העובדים.

    ע"י אירגונים חברתיים , חברת שמירה ללא כוונת רווח (כדי להימנע ממיסים ולהגדיל את שולי הרווח כדי שהחברה לא תפסיד ותוכל להילחם מול שאר התאגידים ובעלי ההון)

    ואז לפעול בלובי פוליטי כבד (תוך כדי הפעלת לחצים פוליטיים)
    שכל חברה תחוייב לעמוד בקרטיונים מחמירים אלו (לרעת המעסיק ולטובת העובד לשלם את זכויותיו) ואז החברה תזכה בכל החוזים של המדינה והמעסיקים הגדולים (שכן הלחץ הציבורי והחוק יחייב את המדינה לפחות לעמוד בקרטיונים האלו)

    החברה תשתלט על כל השוק ותעשה אותו שוק של חברות שמירה חברתיות ושומרות חוק .
    וכן גם בנקיון ובשאר

    עובדי שמירה וקבלן באונברסיטאות ובמכללות

    לדוגמא יש בעיה של עובדי קבלן של שמירה באונברסיטאות ובמכללות שהחברה הזאת יכולה להיכנס ולהשתלט על העסק של המכללות והאונברסיטאות ולקבל גיבוי מלא מן כל אגודות הסטודנטים.

    והחברה הקבלנית של השמירה החברתית יכולה לתת לכל מיני פעילים חברתיים לעבוד כדי לממן את הפעילות החברתית שלהם כולל סטודנטים (מה שנקרא היזון חוזר).

    ואפשר לעשות את זה בכל העבודות השחורות הן של הנקיון והן של המזכירות (של בתי המשפט למשל)
    ולהשתלט על כל שוק העבודה השחורה בארץ
    ולעשות כאב ראש מאוד גדול לבעלי ההון
    "איחוד האירגונים החברתיים" יהווה את התאגיד הגדול ביותר בישראל והמעסיק הגדול ביותר ואז הוא לא צריך להילחם בבעלי ההון והמעסיקים לתת זכויות לעובדים כי הוא ייתן להם בעצמו! ולא יבזבז את האזרגיה של הפעילים החברתיים במאבקים מתישים סתם על מאבקי חסרי תועלת וכל מיני עניינים משפטיים שנועדו לשחוק את הפעיל החברתי המצוי ולייאש אותו מפעילותו.

    כך שמתחרים במגרש שלהם הכלכלי הקפיטלסטי ושם אפשר לנצח בקלות בנוק אאוט את כל בעלי ההון
    שכן לאירגונים החברתיים יש את המשאב הכי גדול אנשים מחויבות חברתי לרעיונות ותמיכה ציבורית עממית .
    שכן גם אם יחוקקו חוקים אין מי שיאכוף אותם במיוחד בשוק העבודה בישראל.

    וכך שומטים את השטיח מכל עצם הענין של הפרטות שבעלי ההון לוקחים את השלטיה על חחי התושבים ומנסים למנוע ביקורת עליהם כמו שאפשר היה פעם לבקר את השלטון .

    ובעניין הפוליטיקה אפשר לעשות לובי פוליטי והתערבות בבחירות הן המקומיות והן הארציות ולהשפיע פוליטית כמו שכל החברות הכלכליות ובעלי ההון עושים ע"י לובינג אבל לעשות זאת למען החברה ולמען אינטרסים יותר מכובדים

  6. איציק ש.

    יתכן ושכר המינימום בסקנדינביה יותר נמוך מבישראל אבל איזה אחוז שם מקבלים שכר מינימום? הבעיה בישראל, מלבד העובדה שרבים אינם מקפידים על חוק שכר מינימום, קיים בישראל המילכוד ששכר המינימום הופך בשביל רבים, שכר מקסימום. מקומות עבודה רווחיים משלמים שכר מינימום כי משתמשים בחוק כ"מחיר מומלץ". אם שכר המינימום היה נמוך יותר, הם היו משלמים יותר.
    מקור הבעיה היא שבישראל ישנו אתוס של לא לשלם. "האתיקה" הזאת זורמת ממשרד האוצר ומטה. מותר לאחר בתשלומים; זכור לי שמשרד האוצר דחה את החזרי המע"מ כדי ליפות את המאזן ועיתונאים כלכליים כתבו שהדבר לגיטימי. השכר הוא רק אחד מסוגי התשלום שלא משלמים או מאחרים.

  7. שרה

    אם מזכירים יצירתיות בנושא תעסוקה אי אפשר שלא לצחוק צחוק מריר וסרקסטי, מה גם שדובר כאן על גננות באותו הקשר. ואם מדברים על הקשרים – אז הכל קשור לכל דבר ויש מי שבוחש בכל הנושאים הללו בחישות רמות וקולניות, ושמו עולה במדור זה לעתים קרובות, לדאבוני הרב. ראו נא:
    מורים וגננות >> שכר מינימום ואף פחות מכך << >> עובדי קבלן << >> קבלני כוח אדם << >> קבלן כוח האדם אוריאל לין << >> אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר << >> לין מתנגד להעלאת שכר מינימום ובוחש בקלחת באוצר בנושא זה תוך הצעת "פתרונות אלטרנטיביים" על חשבון המדינה << >> המדינה מציעה לספוג עלויות של העלאת שכר מינימום << >> ההפרש (הגדול יותר) יגיע לכיסי הקבלנים ובתוכם לין…
    סוף סיפור (או שמא תחילתו):
    עמותת הגננות הפרטיות הצטרפה לאיגוד לשכות המסחר… 🙂 (עובדה, לא פיקציה).

    אגב, יש באיגוד (לשכות המסחר) כל מיני עמותות קיקיוניות כמו "עמותת האוטובוסים הזעירים" (???). אם מישהו שמע עליה פעם נא ירים ידו, אבל לין נתן לה את ברכתו. עוד כמה קולות לטובותו והעיקר שהוא מצדיק את משכורתו (בכלל לא מינימום) ושיש לו היכן לנאום.
    ואם זו לא יצירתיות, אז אני לא יודעת יצירתיות מהי.

  8. אורלי בנימין

    אני מרוצה. סוף סוף נכנסה השפה של המכרזים. סוף סוף הטיעון שדפנה רובינשטיין מקדמת מאז כתבה את הדו"ח על חברות כוח האדם לשדולת הנשים, מחלחל ומושמע . סוף סוף במשרד החשב הכללי מודים: אנחנו ומדיניות המכרזים שלנו, אנחנו אשמים. זו אחריותנו. אנחנו אלו המפעילים את חוק חובת המכרזים ואת תרבות המכרזים המתנהלת סביבו ומארגנת את המרוץ לתחתית, את חובת המסחור של עוד ועוד ענפים, במיוחד ענפים נשיים, ואת העברת הפיצויים המוסכמים מהחוזה מול הקבלן אל החוזים בין קבלנים ועובדיהם. הם כמובן לא אומרים כל כך הרבה מילים אבל בכל זאת הם מוכנים לשים לב שיש כאן איזה מכניזם מבני שקשור במכרזי המדינה ומייצר אווירת עליהום על עובדים וזכויותיהם שהתוצאה שלה היא כמובן העסקה פוגענית והפרה שיטתית של זכויות עובדים. מחר ג'קי אדרי מארגן בכנסת שדולה למען עובדי קבלן. ומשרד האוצר ממהר לייתר את המאמץ: אין לכם מה לצעוק ועל מה להלחם, אנחנו כבר יודעים שאנחנו צריכים לקחת אחריות. איזה יופי! נופת צופים ממש.
    אבל הנקודה החשובה ביותר בהבנה של המכניזם הממונע באמצעות חוק חובת המכרזים והתקנות המלוות אותו, נשארת בחוץ. באוצר לא אומרים ולו מילה אחת על הקריטריונים שלפיהם הם מתכוונים לבחור זוכים במכרזים. הם לא אומרים מילה אחת עיקרית: איכות העבודה. איכות המשרות המוצעות על ידי משתתפי המכרז. איכות המשרות המוצעות על-ידי משקיעים הזוכים לתמיכת המדינה. ובהעדרן של המילים האלו, ובהמנעות משינוי הקריטריונים על פיהם נבחרת ההצעה הזוכה במכרז, אנחנו צפויים להרבה מאד הפרה שיטתית של חקיקת המגן אצל עובדי קבלן, עובדות כוח אדם, עובדות עמותות למיניהן שהן מורות, עובדות סוציאליות ואחיות, ועוד עובדים רבים שמועסקים במגזר הפרטי שממהר להעתיק כל מה שמשתלם ומתברר כלא מסוכן. אנחנו אמנם חיים במדינה שאוהבת להודיע השכם והערב שהיא מדינת חוק אבל אנחנו צפויים לעוד הפרה של זכויות העובדים האלו ורבים נוספים משום שהעיקרון המארגן לא משתנה: המרוץ לתחתית וקריטריון המחיר הנמוך ביותר. הרבה הרבה עוני של עובדים ועובדות בהווה ובעתיד עוד עומד להיות מיוצר בישראל משום שבמשרד האוצר לא רוצים לשנות את השפה – שינוי כזה, עלול , חס ושלום, לעלות מדי הרבה. יותר ממס שפתיים. אז מה אם הוא יפחית את שיעורי העובדים העניים?

  9. מיכל

    הבעיה שהדפוסים הקלוקלים חלחלו אף לשוק העבודה המאורגן בישראל
    כך שאף בעמותות חברתיות קיימים "עובדים שקופים"
    שמצפצפים על זכויותיהם ועל כבודם ושמפוטרים כלאחר יד, בקלות בלתי נסבלת.