הבעיה עם ההסלמה הביטחוניות היא, שניתן להסביר אותה בעיקר במונחים של אגו נפוח. מקבלי ההחלטות בישראל לא התבגרו מאז ימי חסמבה ומהימים החשוכים שבהם זה היה עניין מאוד רומנטי למות במלחמה. כל כך רומנטי, שהם מנסים לייצר לנו הזדמנויות חדשות. כמה מילים על ההומו-גנרלוס שמבצע למעננו ובשמנו פשעי מלחמה, מקריב את ילדינו על מזבח היוהרה הקבוצתית שלו ודי הורס לנו את החיים.
יש כמה תכונות בסיסיות להומו-גנרלוס, אותו זן של המין האנושי שמאופיין בעבר צבאי, הווה פוליטי-עסקי, קשרי הון-שלטון, ערבות הדדית בתוספת הגנה בכל מחיר על חברי הגילדה שלו, חיתוך דיבור סמכותי של "מבין עניין" גם בתחומים שהוא לא מבין בהם שום דבר, חוסר יכולת לראות ולו סנטימטר מעבר לבועת האגו הפרטי שלו וכמובן – יכולת מדהימה למצוא תירוץ בטחוני משכנע לכל מעשה נלוז ולכל פאשלה, שאנחנו אלו שמשלמים עליה מחיר כבד.
את ההומו-גנרלוס ואת אנשי שלומו (כדוגמת אולמרט) ניתן למצוא בצמרת השלטון בישראל, בתפקידי ראשי הממשלות והשרים מאז ועד היום, בצמרת הקהילייה העסקית, בראש משרדי הממשלה והחברות הציבוריות, בתפקידי מפתח שונים בשירות הציבורי, ועוד. בדרגים הנמוכים יותר בהיררכיה הפנימית של גילדת ההומו-גנרלוסים, ניתן למצוא אותו בתפקידי ניהול זוטר, בתקשורת, כמנהלי בתי ספר ובדרגי ניהול נמוכים בהתיישבות, בתעשייה הביטחונית ובכל הצמתים החשובים במרקם החברתי הישראלי.
הרישות הוא תכונתו החשובה ביותר של ההומו-גנרלוס. היא זו שמאפשרת לו לעשות כל כך הרבה טעויות, כל כך הרבה שנים, במחיר כל כך גבוה – ולקבל הכרה עבורם כאילו בזכותו אנחנו עדיין בחיים. תכונה בולטת נוספת היא הכבוד המוחלט שלו למדרג פיקודי – ההומו-גנרלוס יודע תמיד את מקומו בין ההומו-גנרלוס שמעליו להומו-גנרלוס שמתחתיו. כשההומו-גנרלוס בראשות הממשלה עושה טעות יקרה (בדרך כלל גם יקרה בחיי אדם), יש תמיד כפיפים שלו בממשלה ועמיתים בכנסת, בעיתונות ובמערכת החינוך שמנסים (ובדרך כלל מצליחים) להפוך את הטעות הזו לדרך חיים לאומית ולאידיאולוגיה. הנה, בזכות הרישות והציות הללו נמשך העימות עם הפלשתינאים מאז 1967. ההומו-גנרלוס החליט אז לא לסגת מהשטחים שכבש במלחמה, וגילדת ההומו-גנרלוסים הפכה את ההישארות בשטחים לאידיאולוגיה, ערך עליון, צדק מוחלט ודרך חיים.
כשיש חשש שאולי יהיה קצת קשה להומו-גנרלוסים להגן על צעדיהם, הם יוצרים מצבי חירום לאומיים. שם, יש להם הגמוניה מלאה. שכן, כשאנחנו מאוימים, רק ההומו-גנרלוס הגיבור יודע איך להציל אותנו. לא?
ההומו-גנרלוס שולט בחיינו עוד מלפני קום המדינה. לאחר שחונך על ערכי סיירת 101 והפך את ההסתערות על האויב ומות גיבורים לדבר היחידי שכדאי לחיות עבורו, מנהלת הגילדה הזו את חיינו כאילו שערכיהם–ערכינו. כאילו שגם אנחנו, בעצם, מרגישים שווים משהו רק כשהורדנו פצצה של טון על בית מגורים בעזה והרגנו כמה נשים וילדים.
האמת נמצאת תמיד בסטטיסטיקה: זו מספרת שהתירוץ העלוב של "הם ירו עלינו קודם" ו"הם הורגים לנו את הילדים", לא ממש מציאותי. על כל ילד ישראלי שנהרג בהתקפות מחבלים (מחבלים נאלחים, אני מסכימה) או מירי קסאמים, נהרגים עשרות ילדים פלשתינאים ששיחקו כדורגל בכדור סמרטוטים ברחוב. אני מוכנה לתת להומו-גנרלוס ליהנות מהספק ולהודות, שבזכותו הפכנו כנראה למעצמה הכי חזקה באזור. ככזו, רק האגו הנפוח של ההומו-גנרלוס גורם לנו להמשיך להשתמש בנשק כבד להרג ילדים, שאפילו כבר לא זורקים אבנים יותר. אין טעם. צבא של מעצמה תמיד יותר גדול מילד קטן.
ההומו-גנרלוס ממש לא אוהב שיחות נפש. הוא לא סיסי, הרי, הוא גבר גבר. מה פתאום למצות את הדיאלוג המדיני ולהימנע מ"עין תחת עין"? עוד יבקשו ממנו לספר מה הוא מרגיש, חלילה, וכולנו נגלה שהוא לא מרגיש שום דבר…כמסורת הגבר-גבר של כאלה שאף פעם לא יוצאים פריירים ותמיד מגיבים מיד, מהבטן (או כמה סנטימטרים מתחתיה) ותמיד צודקים, ההומו-גנרלוס לא מודע לכוח זרועו ולמשמעויות ההרסניות של השימוש בכוח הזה. תכונה בולטת של ההומו-גנרלוס היא העדר מוחלט של מודעות עצמית.
אז היום, ה- 12 ביולי 2006, אנחנו מודים להומו-גנרלוס על המלחמה הבאה. שלושה חיילים חטופים, קטיושות מצפון, קסאמים מדרום, הרוגים בני 18-19, משפחות פלשתינאיות שלמות שנהרגות מאש חיילי צה"ל, ילדים פלשתינאים שמשחקים כדורגל בשדה נטוש ונלקחים משם היישר לבית הקברות. הוא לא בררן בזהות הלאומית של המתים, ההומו-גנראלוס. עבורו, עצם המוות מצדיק את החיים. את החיים שלו.
חנה בית הלחמי היא יועצת שיווק ומאמנת, עורכת האתר המקצועי www.hbh.co.il , עורכת משנה של אתר הנשים www.haderech.co.il , פובליציסטית ופעילה פמיניסטית.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
חנה, צאי מהסרט שלך! עשרות ילדים מתים בעזרה בפעולות שלא מכוונות להרג אותם ילדים אלא להרג הטרוריסטים שמסתובבים להם בין הרגליים. לולא הפעילויות נגד הטרוריסטים הנ"ל כבר מזמן היינו מתים כולנו במאות פיגועי טרור נון-סטופ. את מדברת על גנרלים שלא מבינים במה שהם מדברים עליו – ומה את מבינה בביטחון???
ישראל הבליגה יותר מדי זמן, אם לא נגיב עכשיו נשלם מחיר כבד. הרתעה כבר אין לנו, מיליציות חמושות במדינות שכנות עושות מה שהן רוצות בגיבוי המדינות בהן הן יושבות, לאף אחד לא אכפת. הם אומרים לעצמם, "מה כבר הישראלים האלה יעשו? בסוף הם יכנעו לנו". וזו אשמתנו כי נתנו להם תחושה כזו במשך השנים האחרונות, שהם יכולים לעשות לנו מה שהם רוצים, ואנחנו נשחק את המשחק שלהם וניסוג מעוד שטחים עד שנבנה איים בים התיכון. אז די! נמאס! הגיעו מים עד נפש, ישראל איבדה את סבלנותה וחזרה לשפיותה!
מאור.
התיזה של הפניית אצבע מאשימה לעצמנו פשטה את הרגל ,אך מתוך טיפשות השמאל ממשיך בעקביות בקו הקיצוני, ומביא להתרוששותו האלקטורלית .ובאשר לרשעות: איפה החמלה למשפחות החטופים? מה בוער להתחשבן מייד?
לצערי ,"העוקץ" ממשיך להצהיב ולגרות יצרים, וחבל. חבל על האיכות המידרדרת, והרדידות המשתלטת.
הומו גנרלוס אינו מוטציה ישראלית, כך שלמרבה הצער הטיפוס שתיארת מתקדם היטב גם בסולם הדרגות של החיזבאללה, החמאס, הממשל האמריקאי והאקדמיה הישראלית, נניח. סתם דוגמאות – לא חסרות נוספות.
אבל גם אם רב אלוף דן חלוץ היה צועד בראש מצעד הגאווה כשרק עלי בננה לחלציו, ספק אם הטבע האנושי הדפוק היה משתנה, או שקנאי היהדות, האסלאם והנצרות היו מכתתים חרבותיהם לכרטיסים לסרט "הבועה". בני אדם בכלל והדינמיקה של סכסוכים בפרט הם תופעות מורכבות מכדי להעמיד אותם על אבחנה אחת, מבריקה (ומובנת מאליה) ככל שתהיה.
למאור: אולי תצא א ת ה מן הסרט שלך ותפסיק ללעוס ולהתיז כאן את נתזי הבדיות, דברי ההבל ורעות-הרוח, שהשלטון הנוכחי העריץ מלעיט אותנו בו ושוטף את מוחו של העם ללא הרף.
אתה שואל את חנה בית הלחמי מה היא מבינה בבטחון, ומה אתה, כמייצג את "ההומו-גנרלוס" המסואב, מבין בבטחון?
השפיות לאזורנו תחזור רק כשניסוג מכל השטחים הכבושים, נסיר את ההתנחלויות עד האחרונה שבהם,נפסיק את הדכוי המזויע והבלתי אנושי ונכיר בזכותו של העם הפלסטיני למדינה חופשית ועצמאית לצד ישראל.
וליוד-דלת: הקו הימני-לאומני קיצוני שאתה מייצג פה והכוחנות הבלתי נסבלת שאתה וחבריך מפגינים בכל עת, היא שפשטה את הרגל, "מגרה יצרים" וגורמת להדרדרות ולרדידות של "העוקץ", למרבה הצער.
אין ספק שמחרחרי המלחמה פרץ ואולמרט תמיד רצו בעימות ובמלחמה. הם רק חיכו למליציות החמושות של החזבאלה הפועולות באין מפריע מתוך מדינה ריבונית כדי למצוא סיבה להרוס את לבנון. תשוקתם העזה לדם פלשתינאים (ביחוד תשוקתו הבלתי ניתנת לריסון של עמיר פרץ) הוליכה אותם להגיב בפעולות צבאיות אגרסיוויות על ארוע צבאי מינורי של חדירה לתחום הריבוני של ישראל ע"י חברי אירגון המושל ברצועת עזה,הריגת שני חיילים וחטיפת חייל שלישי לתחומי עזה.
אילו רק היו מבינים שהפיתרון הנכון הוא לדבר עם החיזבאלה והחמאס חוץ (שני אירגונים שמעולם לא בצעו פשעי מלחמה ושתמיד יצגו את הפאן המתון והרציואנלי בחברה הפלשתינאית ובחברה הלבנונית). אילו רק היו מבינים שהחלש תמיד צודק אפילו כשהוא מחפש שפיכות דמים בכל מחיר ואפילו כשלא ברור בכלל אם מדובר בנציגי החלשים או בנציגי זרמים קיצוניים על לאומיים.
לו רק היה עמיר פרץ מבין שעליו להתאבד פוליטית ולפרק באמצע תהליך מלחמתי מתגלגל שלא הוא יזם את הממסדים של ההומוס גנרלוס שנבנו במשך 60 שנה. ובכלל מדוע לעזאזל הוא לא מצליח במשך זמן ארוך כנצח (או ליתר דיוק כשלושה חודשים) לחזור אחורה בזמן ולפתור אותנו מכל ההעוולות וגידולי הפרא שצמחו ותפחו פה מאז 1967 או 1948 או בעצם 1882 (וסליחה שלא הלכתי מספיק אחורה בזמן). כניראה שמוטב לכולנו בילעדיו כלומר בלי התקווה לראש ממשלה מזרחי וסוציאל-דמוקרט מתישהו בעתיד הרחוק (ראש ממשלה שיכול לתת רלוונטיות גם לסוציאליסטים היותר רדיקליים).
אם הייתי חכם הייתי שותק. הרי מה אני צריך את הכתם הזה על מוסריותי. להגיד שלפעמים אפילו לפרנואיד יש אויבים ושלעיתים קורה שלא ישראל ולא הממסד הצבאי האגרסיבי שלה אשמים בהתדרדרות לעימות,זאת פשוט שטות. אבל מאחר שאני רק סבל טיפש, שוב פעם לא היצלחתי לסתום את פי,נשאתי נאום הגנה מתלהם (שאולי כלל לא התבקש פה) על מי שבעיני עודנו התקווה העיקרית של השמאל המזרחי בישראל וחשפתי את קלוני ברבים. סליחה!
צר לי אך המאמר הזה הוא גיבוב הססמאות הכי טפשי, שטחי וחסר תוחלת שנתקלתי בו באתר המצוין הזה. להודות לאולמרט ולאמיר פרץ על הקטיושות מצפון ועל הקסאמים מעזה זה כמעט כמו להאשים את צ'רצ'יל בהפצצות על לונדון ואת רוזוולט בפרל הארבור. נכון שאולי היינו צריכים לצאת מכל השטחים ולא רק מעזה, אבל עובדה שהקסאמים התחילו להגיע מעזה, אחרי שהשארנו אותה לחסדי החמאס, ולא מהשטחים שעדיין כבושים. איך את קושרת את לבנון לעניין הזה נשגב מבינתי לחלוטין. את באמת חושבת שאם הייתה מדינה פלשטינית עצמאית לידינו החיזבאללה היו מפסיקים את הקטיושות והחטיפות? איפה את חיה? כשהבעיה הפלשטינית רדומה יש רג'ר וחוות מעון, וכשזה רדום יש נקמת דם על כל מי שהרגנו כשהבעיה הייתה. הייתי ממשיך אבל אני מרגיש שכבר נגררתי יותר מידי לכתיבת המובן מאליו, והתגובה שלי באה למחות על המאמר ולא להחכים את הקוראים. לא מתאימה לאתר הזה השטחה כל-כך בוטה של נושאים כל-כך מורכבים. יש לי תחושה שהגבר-גבר שהגיב מהבטן במקרה הזה זו דווקא את ולא הגנרלוס שלך, ונראה שלא את ולא עורכי האתר לא ספרתם עד 10 ונרגעתם לפני שפרסמתם.
חנה- זה לא רק הפרופיל הפסיכולוגי הנאלח של ההומו- גנרלוס, ולא רק התשתית החברתית העניפה שהוא הצליח
לבנות ואשר ממנה הוא פורש את שילטונו, זה, וזה בעיקר- הסכנה הקיומית הנובעת ממנו לעם היושב בציון. המחשבה
שהכח, הכח הצבאי הברוטלי, הוא הדרך שבה עלינו ללכת כדי להמשיך ולהתקיים, היא זו העלולה לקרב את הקץ.
תודה חנה.
ההומו-גנרלוס הוא אבחנה שחוצה קוים בין תחומי חיינו השונים. הבעייה בעניין הבטחוני היא, שהדוקטרינה הגנרלית הזו גם מוחקת הרבה חיים ויוצרת מעגל דמים אין סופי. היא גם בסיסה הקרוב של המעמדיות המוקצנת בחברה, שיוצר ההומוגנרלוס מתוך הצורך שלו להיות למעלה. ועוד לא דיברנו על חיתויות וקשרי הון שלטון.
תודה לחנה על המאמר המצויין.
מוטי גולני מנתח בצורה מרתקת את התפתחות הגישה הכוחנית של מוסדות הביטחון של ישראל משנות השלושים של המאה הקודמת ועד מלחמת ששת הימים.
מה שמרתק לגלות בקריאה בספר שלו ,זה עד כמה הנרטיב השולט, הווה אומר, ישראל שתמיד ביכרה למצות מהלכים מדיניים,חיפוש פשרות והמנעות ממהלכים מלחמתיים, עד כמה הנרטיב הזה מופרך.
למשל – "הפניית" העורף לתוכנית החלוקה מ-1947 ע"י הערבים, מעבר לזה שצריך להבין את התמונה המורכבת שגרמה לתגובה הערבית , יותר מעניין כשמבינים שבן גוריון בעצמו לא חשב לקבל אותה גם ומבחינתו הייתה כאן "תוכנית שלבים" , וכל התנהלותו ששה אלי קרב כפי שהעיד בפליאה נציג המנדט הבריטי במכתב לממונים אליו , רחוק מאוד מהדימוי המסכן והנואש שמציירים לנו חזור ושוב מגיל אפס , מעטים מול רבים, שואפי שלום וכל הממבו ג'מבו הזה.
קח מילה כביכול מהודקת , בנויה , חדה , כמו …ההומו-גנרלוס , חזור וחזור עליה, כל המרבה הרי זה משובח ואולי מישהו ישכח ששני האנשים בראש הפירמידה הם דווקא חסרי רקע ביטחוני מהסוג המלוהג במאמר , לא אולמרט ולא פרץ הם מהזן הזה.
גם לא מיסטר חיזבללה, ולא הניה הם מהסוג הזה , לא תמיד הקלישאות האטומטיות משרתות את הטענה שלעיתים היא נכונה , נכון שכולנו עבדים למימסד ביטחוני שהוא חסר כל תובנות ופרספקטיבה אזרחית .
גם היטלר לא היה …הומו-גנרלוס בלי קשר לא תמיד מי שאינו כזה מבטא שאיפה ומשהו קונקרטי שיוביל לשלום , יש אזרחים שלעיתים גרועים שבעתיים מ…ההומו-גנרלוס .
אבל כפי הנראה הכותבת כל כך להוטה ליצר טקסט חד-מימדי ומסוג מסויים שהיא פשוט מנגנת על הכלי הלא נכון ויוצא קול ציפצוף מאד מפוקפק.
האין ברירה הביטחוניסטי הוא הבן דוד של האין ברירה הכלכלי, ותמציתו – יש משבר, ולכן חייבים לתמוך באקט האלים הספציפי שהממשלה מתכננת כרגע. יש גרעון בתקציב, ולכן חייבים דווקא לקצץ קצבאות לזקנים. למה דווקא לזקנים? אין ברירה. המצב קשה, אז לא צריך להיכנס לפרטים. למה דווקא להפגיז תחנת חשמל שרוב תושבי הרצועה תלויים בה? איך זה קשור לחטיפת החייל? אין ברירה. בזמן מלחמה לא מתעסקים בקשר בין סיבה ותוצאה. פשוט נותנים לצבא להשתולל. יהיה בסדר.
שאלה לי אליך: מדוע כוחו האלקטורלי של השמאל יורד באופן עקבי? מה משקלו באוכלוסיה ?כי הוא צודק ורוב ריבו של עס ישראל טועה?מתוך תשובתך המתלהמת והבדלנית,יגיע אתר "העוקץ" לדרגה של במה בלתי רלבנטית, מנותקת ושוחה בביצה שלה בבדידות מזהרת.
לצערי אני מבחין בהכוונה מלמעלה לקוו הבדלני הזה. את תגובתי כתבתי לפני מספר שעות כאשר לא היה ידוע על רצח 7חיילים. סברתי שניתן להתאפק קצת לפני מתן במה לטענה האומרת: דמם של הנרצחים בראשם של "הומו גנרלוס" אנונימיים, יעני המודל הישראלי של חונטה אכזרית. והנה מצא העורך לנכון לצנזר חלק מדברי.לצערי אני מזהה באבחנה בין דעה אשר מקבלת לגיטימיות לסגנונה הקיצוני(ניצן אביב, אשר מעוניין שאצא לו מן העיניים) לאחרת אשר משדרת קו פוליטי שונה.
אני מבקש להזכיר שיוסי דהאן חטא בכתיבה דומה מייד לאחר פרסום הידיעה על האירוע הטראגי בחוף עזה, כאשר מיהר לעוט על "השלל" שנפל לידו כביכול, והאשים את ציהיל בפגיעה במשפחה. לאחר שהתברר שלא כך היה, כולם כבר שכחו, כולל יוסי עצמו.
אני מוכן לקבל את התזה כשמדובר בעזה ,בחוסר היכולת שלנו לחשוב קדימה-אבל למה שקרה בצפון יש רק תשובה אחת בשלב הראשון ,וזה ראשו של נסראללה על ראש התורן בככר המרכזית בבירות-לאחר מכן אפשר להתחיל לדבר
כולם רוצים שנתנהג כמו השכנים כרגע זה זמן מלחמה -אין ברירה.
כשהקסדה מהודקת מאד לראש, היא מסתירה לעיניים.
גם לכח יש מגבלות, גם לשיא הכח שמשולב בשיא ההיי-טק.
נסראללה מכיר את צהל ואת יכולתו, אבל כל הפוליטיקאים ואנשי הצבא מהרו להגיב שכח ההרתעה של צהל נפגע. על מה בדיוק מבוסס אותו כח הרתעה? נאמר שהמודיעין יאתר בדיוק באיזה חדר נמצאים החטופים, ונאמר שסיירת מטכל תחלץ אותם ללא פגע – האם הדבר ירתיע את החיזבאלה מלנסות ולפעול שוב?
ונאמר שנפציץ את לבנון ואת עזה בחזרה לתקופת האבן: האם זה ירתיע את אויבנו – שפיתחו אדישות פרימיטיבית לסבל שהפצצות החכמות שלנו מסוגלות לגרום?
אבל הרטוריקה ממשיכה להסתובב במעגלים: כח-הרתעה, אין עם מי לדבר, הם מבינים רק כח, עליית מדרגה….
ויכול להיות שהכל נכון – אבל אין בזה שום פתרון.
חבל שבאתר כזה שבתחומי חברה וכלכלה מספק ניתוחים רציונליים וחדים כתער של המציאות, נכנע לרעש הכללי והמתלהם כשמדובר בענייני צבא. אי אפשר לסכם את המצב שנוצר כבעייתו של ה"הומו-גנרלוס" הישראלי. יש כאן בעיה עמוקה ורצינית שאנחנו נוטים להתעלם ממנה – מדינת ישראל הולכת ונחלשת. לא מדובר ביכולת צבאית. לצה"ל יש פצצות כבדות מאוד ומסוכנות מאוד והוא משליך אותן לעתים קרובות ממטוסים משוכללים מאוד. מדובר בכך שאנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב בבעיות ואף בטרגדיות שכלל לא היו צריכות להתרחש. היום נרשם פרק נוסף בסיפור היחלשותה של ישראל. גבול הצפון שהיה יכול להיות שקט (גם אם לא גבול של שלום) הפך היום לזירת מלחמה.
חמאס וחיזבאללה מעולם לא הסתירו את העניין שיש להם במלחמה עם ישראל. מבחינתם אין זה משנה אם ישראל כובשת את עזה ואת דרום לבנון או לא. הכיבוש מבחינתם הוא תירוץ. בדרום לבנון לא היו התנחלויות, והיו לחיזבאללה וללבנון בכלל ואף לסוריה (הפטרונית לשעבר של לבנון) הזדמנויות רבות לסיים את הכיבוש. הם לא היו מעוניינים בכך, כיוון שהמלחמה בדרום לבנון שירתה אותם. האזרחים סבלו, אבל מנהיגי סוריה והחיזבאללה נהנו. מאז שישראל חתכה את הקשר הגורדי ויצאה מלבנון, חיזבאללה מנסה שוב ושוב לחדש את המלחמה. חמאס נוהג באופן דומה ברצועת עזה. השאלה היא למה לעזאזל אנחנו משתפים איתם פעולה.
אולי יש מישהו שמרוויח מהמלחמה גם בצד שלנו, אבל זה הסבר קל מדי. אם זה היה לגמרי נכון, הרי לא היינו יוצאים מלבנון, וארגון "ארבע אמהות" היה נמוג כמו ארגונים רבים לפניו. יש כאן תערובת של אינטרסים מתועבים, עם ריקבון כללי במערכות השלטון, הצבא והמודיעין. צה"ל לא ידע מתי יתרחשו הפעולות על גבול עזה ועל גבול לבנון, אף שאלה תוכננו זמן רב. צה"ל שפעם התפאר במודיעין מעולה, לא מסוגל לשמוע את תכנוניהם של חמאס וחיזבאללה. אולי עסוקים שם כל כך ב"סיכולים ממוקדים" עד ששכחו שזה לא יותר מאמצעי, בשעה שהמטרה היא מניעת פעולות נגד תושבי המדינה. גם בעזה וגם בלבנון היו התראות כלליות, והצבא נערך כביכול, אבל ההיערכות התבררה כבלתי-מספקת. צה"ל גילה שאנשי חיזבאללה השתמשו בסולם כדי לחצות את גדר הגבול. פטנט כזה לא עלה על דעת אנשי המלחמה שלנו, אף על-פי שהפטנט הזה כבר נוסה בעבר בנסיבות דומות. הממשלה שלנו יצאה למלחמת חורמה בעזה, אבל שכחה דבר חשוב – צריך לדעת איך לנהל מלחמה, וצריך לדעת איך לסיים אותה. "בעל הבית השתגע" היא ססמה יפה ליחצנות, אבל אוי לא למנהיג שייקח אותה ברצינות. ישראל הייתה חייבת לסיים את ההתקפה בעזה, להתאפק ולא להתקיף יותר, ולהשאיר לאנשי חמאס פתח מילוט מכובד. ככה מסיימים מלחמות אם רוצים שקט לאורך זמן.
היכולת לנהל מדינה ולעשות מלחמות היא עניין שתלוי בהרבה גורמים. מוחמד עלי, מלך מצרים הראשון (בתקופה המודרנית) ביקש לייסד צבא חזק, ולשם כך הוא ערך רפורמה מקיפה במערכת החינוך ובתשתיות של מצרים. אם רוצים חיילים טובים, אסטרטגים טובים, דיפלומטים טובים, אדמיניסטרטורים טובים, צריך שהם יהיו מלומדים, משכילים, שקולים וגם אנושיים (או מלומדות, משכילות, שקולות ואנושיות). בלי כל אלה שומעים רק קקופוניה של גנרלים שצועקים "לתקוף לתקוף". מי שחושב שהבעיה של ישראל היא מבחני מיצ"ב ואולימפיאדות למתמטיקה, מגלה עכשיו שהבעיה חמורה הרבה יותר. אין לישראל אנשים חכמים שיכולים לנהל דיפלומטיה נבונה כדי למנוע מלחמות, ומשפורצת מלחמה אין לה אסטרטגים שקולים שיודעים איך לנהל מלחמה כזאת. אני חושש שעוד צפויים לנו ימים קשים.
Khana is probably too young to know the 'Hageneral Hamexicani Castanietas' shlager
which featured the late Gandi with the impressive MORESHET.
The USA military was always dubbed as being 'Too black, too fat and too stupid'
The recent news from the Holy Land seems to affirm the same for IDF.
Reading some of the bigotry and jingoistic responses on this forum lead me to conclude that the IDF is not an isolated case….
Crisis Group commentary
Gareth Evans and Robert Malley, Financial Times
http://www.crisisgroup.org/home/index.cfm?id=4202
בשעה שמונה בבוקר היום עוד אפשר היה להבין את המאמר הזה. בשעה תשע בבוקר הוא הפך ללא רלבנטי.
תואיל נא המחברת להסביר לנו כיצד הגנרלים הישראליים הביאו לחטיפת החיילים בגבול עם לבנון ולירי על יישובים אזרחיים שם. הרי בגבול הלבנוני התקיימו כל התנאים האמורים להביא את הצד השני להשלמה עם קיומנו – נסיגה עד המטר האחרון, שמירה קפדנית על הריבונות, התעלמות מהתחמשות והתבצרות ארגון צבאי לא ממשלתי, העדפת החיים הנוחים ביישובי הצפון על פני חיסול בכח של האיום המתהווה, התעלמות מניסיונות חטיפה קודמים וכן הלאה.
אבל ליועצת האסטרטגית (גילוי נאות גם אני עוסק בכך והדבר העיקרי שאני מציע ללקוחותיי הוא להבחין האם מה שהם חושבים מתאים למציאות) היה כנראה מאמר מוכן וחבל היה לשנות אותו.
ומילה לעורכי "העוקץ". גם אתם לא שמתם לב שהמאמר מאשים את ישראל במה שקרה בגבול לבנון? האם פירסומו מטעמכם איננו מהווה גם אמירה שלכם?
עם כל הכבוד שאני רוחש לפרשנים צבאיים, החלק המעניין ביותר ביום הזה אינו החלק המהותי. מה שמעניין היום זו הדוגמא החיה(?) שהוא מהווה לנו להבניה של מצב חירום במדינה שבוית מבזקים וסלבריטאות בטחונית. אין דבר מעניין יותר לדעתי מלקרוא תחקיר מקיף על הקשר שלטון-תקשורת ביום מהסוג הזה. אך אל תפתחו ציפיות, התחקיר לא בדרך.
תשאלו את עצמכם לרגע את השאלה הבאה – אם התקשורת היתה מתייחסת לאירוע המקולל היום כאל עוד מקרה שגרתי של התנגשות בין חזבאללה לצה"ל שכנראה יגמר במו"מ בלבד, האם היינו נסערים מכך? האם היינו להוטים, רצים עם הבירות ביד כדי שנגיע הביתה בזמן לקלוט את הפיצוץ הראשון בלייב? סביר להניח שלא, וגם לא היינו רואים באולמרט תבוסתן כמו שרבים רואים בו היום. המסקנה שלי היא כי כל עולמנו נקבע בתקשורת!!! שוב סליחה, רוני דניאל, אבל לדעתי לא התרחש (או בהיגוי אקטואלי – היתרייחש) היום שום חידוש מהותי במזה"ת (נכתב ב23:16) וחשוב להבין זאת.
אם בכל זאת נתייחס למהות: חטיפת חייל לצורך מיקוח היא פשע מלחמה. לצה"ל יש זכות להגיב כנגד מטרות צבאיות של חזבאללה אבל בשום אופן לא על תשתיות ובטח שלא על אזרחים לבנונים. ראשית מהסיבה המוסרית, ושנית, חשובה פי כמה- מהסיבה הפרקטית.
לא נולד מעולם רעיון אוילי כמו זה המניח כי ללחץ על אוכלוסיה יש את היכולת להזיז את כל המפה הפוליטית הערבית שמאלה. האם ניתן בכלל לתרגם את המסר הזה לעולמנו? בואו ננסה – האם לדעתכם יוסי ביילין זוכה לעדנה מיוחדת בימים של פיגועים? לא נראה לי. יותר הגיוני שדווקא הקלגס הידוע אפי איתם נהנה יותר. אם כבר העליתי את שמו של האדון המזוקן, בכל פעם שהוא פגש היום מצלמה ומאפרת, אפשר היה ממש לשמוע את הלב שלו שר את אותה מנטרה קבועה על קצח מנהיגי לבנון. לפחות פעמיים אפילו התפלק לו חרוז מצחיק בתוך הטקסט הקבוע, לאחר החרוז הגיע כמובן חיוך נבוך של אושר פנימי עמוק. דבר ידוע הוא כי מלחמה תמיד עושה טוב לפייטנים מהסוג שלו.
והעתיד, עתידי שלי ושלנו, טמון בכולת של הצד החזק יותר לחזור אחורה לפני 67 ולראות מה היה שם, לא להכחיש ולא להסתתר מאחרי מיתוסים.
חשוב שתהיה ביקורת וחשוב שתהיה אלטרנטיבה לחשיבה הצבאית השלטת. מאמר שחצני ומביך זה מכל מקום איננו עושה את העבודה. אין אפילו למה להתייחס ועם מה להתווכח מכיוון שאין ולו טיעון אחד.
מה שכן, הכותבת הרוויחה שטח פרסום לעיסוקה. שאפו.
הביקורת במאמר הזה ישירה וברורה. הביקורת שלך, לעומת זאת, אינה ישירה, אינה עניינית ומנסה לעשות דה לגיטימציה לכותבת על מנת לבטל את מה שכתבה, במקום להתייחס עניינית לדברים עצמם.
מספיק די אחד .
ישראל אמנם לא "אשמה" בתקיפה אמש, למרות שיש יסוד להניח שהתנהלות אחרת בפרשת שליט היתה מונעת או לכל הפחות מעמעמת את ה"ספין" של נסראללה, אבל כל זאת לא רלוונטי כרגע.
מצד שני, אני סבור שהפגיעה במתקנים אזרחיים, שגבתה את חייהם את קרוב ל50 לבנוניים, נתנה לחמאס "לגיטימציה" כביכול, כלפי פנים וכלפי חוץ , להגיב בירי קטיושות מסיבי.
יכול להיות שחמאס היה מגיב בירי קטיושות גם אם ישראל היתה מגיבה בפגיעה במטרות צבאיות של חיזבאללה בלבד, אבל אנחנו גם חטאנו מוסרית, גם נתנו לנסראללה תירוצים, וגם הבאנו על עצמינו גינויים(מוצדקים אגב!).
"אני מבקש להזכיר שיוסי דהאן חטא בכתיבה דומה מייד לאחר פרסום הידיעה על האירוע הטראגי בחוף עזה, כאשר מיהר לעוט על "השלל" שנפל לידו כביכול, והאשים את ציהיל בפגיעה במשפחה. לאחר שהתברר שלא כך היה, כולם כבר שכחו, כולל יוסי עצמו"
מה פירוש "התברר שלא כך היה"? התברר שצה"ל מכחיש שירה פגז על המשפחה ומזכה את עצמו. התברר שיש איזה דו"ח מסתורי על כך שהרסיסים הגיעו ממקור אחר, אבל הצבא מסרב לחשוף את הדו"ח הזה. היתה טענה על פערים בלוחות הזמנים, שהצבא נסוג ממנה אחר כך, ובסוף היתה גם תאוריה על איזה מוקש של החמאס שנשכח בחוף הים, שלא הובאה לה שום הוכחה. הגירסה הסבירה ביותר היתה ונותרה שכשיורים פגזים על אזרחים, אזרחים נפגעים. אין צורך לסייע למכונת התעמולה של הצבא לטשטש את האחריות שלו, במקרה הזה כמו בהרבה מקרים אחרים.
מה חשובה התגובה של ישראל בהקשר הנוכחי של הדברים שכתבתי? היא משנה במשהו את העובדה שהחזבאללה יזם מהלך אלים בתוך שטחה הריבוני של ישראל?
אני יודע, זה קשה לקבל עובדות שלא תואמות את השקפת העולם הבסיסית.
אז עכשיו אתה רוצה לדון בתגובה הישראלית כי זה נוח לך יותר? מצטער, מבחינתי הדיון הוא על כך שיש כאן אנשים שמאשימים את ישראל בכך שהחזבאללה תקף אותה.
אחרי שחרור השבויים המסיבי תמורת טננבאום התברר שממשלת ירדן ניסתה במשך שנים לנהל משא ומתן דיפלומטי עם ישראל על שחרור שבויים דומה, וישראל התעלמה – עד שנחטף סוחר סמים מקורב לראש הממשלה. המדיניות הישראלית נוטה להיות לנסות ולכפות פתרונות בצורה חד צדדית ולהתעלם מהבעיות הדורשות הסדר, ואז לגלות בהפתעה בכל פעם מחדש שגם הצד השני מנסה לכפות פתרונות באלימות. הבעיה של האסירים הפלסטינים והלבנונים לא התחילה השבוע והיא היתה צריכה להיפתר כך או אחרת. אין שום הגיון בהחזקת אלפי פלסטינים ללא משפט לזמן בלתי מוגבל. גם שבויי החזבאללה היו צריכים להיות משוחררים במוקדם או במאוחר כחלק מסיום הלוחמה איתם (ואם העניין הוא להעניש רוצחים, הרי חיילים ומתנחלים שרצחו פלסטינים ולבנונים אפילו לא נעצרים, שלא לדבר על כליאה שלהם). קצת קשה להאמין שלא היתה אפשרות לדון בכך במסגרת משא ומתן. אבל כשמודיעים כל בוקר "אין פרטנר", זה מוביל בסוף לפיצוץ.
אם אתה חושב שהתעמולה של צ.ה.ל היא שקרית, מילא. אך אם אתה חושב שהפלסטינים דוברי אמת, לעולם לא תבין אותם ,ומשום גם לא תצליח להגיע להסדר איתם. זה נשמע פרדוכסלי, אך זה המזרח התיכון יא אחי.
ישראל התגאתה בעבר בכך שהיא מחזיקה "קלפי מיקוח" בכלאה (דוראני כדוגמא בולטת). עקב כך, קשה מאוד להבין את ההתלהמות שלנו כאשר הצד השני חוטף חיילים במטרה לערוך חילופי שבויים. זו אינה פעולה לגיטימית (גם לדעתי), אבל אם כך, אז מדוע זו פעולה לגיטימית עבורנו? קשה לי להאמין שאפשר לענות על השאלה הזו בהגינות אחרת מהדרך הברורה – לנו מותר כי אנחנו חזקים. אז על מה אנחנו מתלוננים בדיוק? נסראללה הוא בסך הכל תלמיד טוב, חרשן כזה, אבל לא מבריק באופן מיוחד.
עוד משהו שעלה במהלך היום – ה"שמאלנים", "עוכרי לבנון" מתחילים להשמיע קולות כנגד חזבאללה ובעד פריסת הצבא או כוח בינלאומי על הגבול. העצה הקטנה שלי אומרת שויתור שלנו על הפצצות יעדים אזרחיים יוכל להגביר את מרכזיות התובנה הזו בראשיהם של מנהיגי לבנון.
לאנלוגיה היומית – כשהבריון השכונתי מאיים עליך במכות אתה חושש ממנו הרבה יותר מאשר במצב בו הוא כבר הכניס את הילד שלך לבית חולים, והמסר היחיד שלו לאבא פגוע הוא – תתכונן, אתה הבא בתור. לבני אדם (לכולם) יש כבוד. ושרירים לא יכולים לרמוס כבוד.
— הכותב הוא שבוי של שלושה ממעריצי אהוד יערי ("אל תעביר!!"), בני דודיו מקריית שמונה, המתארחים בדירתו הפיצפונת שבמרכז הארץ.
אתה מוכן בבקשה לפרט לפני כולם בדיוק למה כוונתך ב"זה המזרח התיכון"?
תגובתך היא הקרובה ביותר לייצג את דעתי בנושא. אם בוחנים את שתי התקריות האחרונות בכרם-שלום ובגבול לבנון נראה שבמנהיגות שני הצדדים שולטים הומו-בליגרנוס (אצלנו "גנרלוס" ואצלם ה"ג'יהדוס/שהידוס"). אינני רוצה להרחיב על הצד החמאסי/חיזבלאי שבעיני הוא מוטציה של האנושיות בחסות ספרי הקודש (לא חשוב של איזו דת).
אם נתמקד בצד הישראלי נראה שחנה צודקת: בישראל חונטת הגנרלוס פרוסה בכל מוקדי ההשפעה: בממשלה, בכנסת ובעזרת מעריציה/ממליכיה גם בכל כלי התקשורת.
לתוכניות אקטואליה מוזמנים גנרלים מכל המחנות וגם כאלה שטרם זוהו פוליטית. לא שיש לי אשליה שהם באמת חלוקים אידאולוגית או אסטרטגית ביניהם, אבל האכזבה בולטת. גנרל-א ממפלגה X אומר בדרכו הסמכותית וההחלטית "יש לתקוף מייד, להכות בהם עכשיו, וכו'", גנרל-ב ממפלגה Y יאמר בתגובה, בדרך שונה וארכנית, בלי הפתוס של קודמו ולאחר הרבה מלל כי "…ונצטרך לשנות ממנהגנו ובזו העת לצאת ולפגוע…". כל השוני ביניהם הוא, לכל היותר, בסגנון. אין צורת חשיבה אחרת, כולם תמיד מגיעים לאותן מסקנות ובדרך כלל שוגים. זה אמור לכל נושא בטחוני ולאו דוקא לתקריות האחרונות.
פעם בתקופת הDOS אמרו שישראל היא מדינה של דיסקט אחד – כולם מעתיקים מכולם. היום, כמו מאז קום המדינה, חבורת ה"הומו-גנרלוס"ים של ישראל היא חבורה של מוח אחד (לא מפותח במיוחד) ואגו אחד – כל אחד יותר מיליטנטי מהשאר. כל זה יכול להיאמר, בהסתייגות קלה, גם על "פרשנינו" הצבאיים, שלאורך כל הקרירה שלהם מוזנים מ"בכירים ב(צה"ל, שב"כ, מוסד וכו')".
אני מוכן להשיב לשאלה ביושר.
במזרח התיכון יושבות שתי אוכלוסיות, כאשר ישראל היא קטנה וזערורית, ולידה, נכון יותר מולה, ניצבת אוכלוסיה ענקית עם תרבות ומסורת שונות. רובנו סבור שאורח חשיבתנו הוא יותר נאור( ואינני רוצה להיכנס לדיון הזה), ולכן נכון יהיה שיהווה בסיס ההתייחסות שלנו לרוב שאיתו אנו בקונפליקט.
אני סבור שזה מקור כל הצרות. אנו המיעוט כאן וחייבים להחיל עלינו את כללי המשחק של הרוב בהתייחסנו אליו . אם היריב סבור שפגיעה באזרחי ישראל היא דבר לגיטימי, ואנו להיפך, לעולם לא נגיע לפתרון. היריב איננו דמוקרטי, ואילו אנו מתקוטטים בפרהסיה על הוויתורים שראוי לעשות לפלסטינים,ולכן לא נגיע להסדר. אם נאשים את צ.ה.ל בתעמולה והפצת שקרים, כאשר אצלם זוהי הנורמה, זה מרחיק הסדר ולא מקרבו.
וכך אני יכול להמשיך עוד ועוד, ולהיתפס בעיני מי שירצה כגזען במקרה הרע, או כמתנשא במקרה הטוב. אך כמי שגדל בארץ שכנה, דובר את השפה הערבית, וגם מרבה בביקורים בארצות ערביות לצורך עסקים, אביא 2 דומאות: לקוח מצרי שחייב היה לחברה שלי כסף, התחמק מתשלום, למרות תביעות הולכות ונשנות. היה מבטיח אך לא קיים. בפגישה האחרונה הוא אמר: "אבא שלי עשה בזמנו הרבה עסקים עם היהודים לפני שעזבו את מצרים. הם ידעו שאנו מקיימים הבטחות בסוף. אתם הישראלים חושבים שהכל צריך לפעול איך שאתם מבינים, ולכן לא נעבוד איתכם יותר".
ידיד מצרי אחר, איתו אני בקשרים אישיים ממש סבר שנטל השואה והעיסוק האינטנסיבי בה מכביד על הישראלים להגיע להסדר, ועל כן הציע ובאלו המלים:" תתנו הוראה לכלי התקשורת שלכם שיפסיקו להתעסק עם הנושא, ותראו שיהיה לכם הרבה יותר קל להשלים איתנו". ראוי להדגיש שהאיש בעל חברה הנדסית מכובדת, ובקשרים עסקיים עם חברות מערביות.
הפתרון החלופי:
די לכיבוש ולהפרת זכויות אדם
די למבצע ההרג
!לצאת מעזה ולבנון
!לפתוח במשא ומתן לחילופי שבויים
שתי תהיות בעקבות דברייך.
האחת, האם לדעתך יש בפלסטין או בלבנון אנונימית אחת שפונה כמוך באופן פומבי לרשויות שלה. תרשי לי להניח שלא.
אם כך מה האפקט של הפנייה שלך? הרי בצד שלנו היא לא זוכה לקונצנזוס. אך בהנחה שיש מישהו בצד השני ששומע את קולך וקולות דומים, תגובתו לא תהיה בכיוון שאת מצפה: הערכה, נכונות ללכת לקראתנו, אשר משמעותה בהכרח ויתור גם מן מהצד שלהם. נהפוך הוא: תיאבונם יגדל, וקיצוניותם ורצחנותם תגבר. ואנא אנחנו מגיעים?
אך אם אני טועה, ומישהו יראה לי בערוץ כלשהו בצד הערבי פנייה של אמא, אחות או בת אל ה"שלטונות" שלה ושלנו בבקשה דומה לשלך, אזי אסיר בפנייך את הכובע, ואוכל אותו בשמחה.
ואם תשאלי למה אני נאחז בדבר הפעוט הזה אשיב, כי בזה אראה ניצן , ראשוני מאוד, שהם מתחילים להבין את השפה שלנו. זה יסמן איתות חיובי למעמד האישה. לחופש הביטוי, ולרגישות לחיי אדם. אלה בעיני שלושת הפרמטרים שגורמים לפער הענקי בינינו לבינם שבלתי אפשרי לדלג עליו . משום כך, הסכסוך הזה יימשך דורות נוספים, ומי שמהרהר בעתיד ורוד בקרוב , יבושם לאשליותיו.
איזה קל היה לנו ב 20 שנמה האחרונות
המדיניות הימנית הפשטנית של ישראל, כאילו "כל הערבים אותו דבר" ו "הם מבינים רק כוח"
איפשרה לנו, לאנשים בשמאל, לחלק את העולם בפשטנות:
ה"גנרלים" מול ה"חברה האזרחית"
ועוד חלוקות פשטניות.
אבל מה לעשות העובדות קצת יותר מורכבות
גם בין הגנרלים יש מחלוקות רבות
וודאי בין ה"אזרחים"
גם בצד השני יש מורכבות.
אז בואו נחשוב פשוט שמאלי-הומניסטי
הם אפשר שעל הגבול, במרחק מטרים מישובינו ומוצבינו ישב חיזבאללה
דרך-אגב, בניגוד להחלטות האום
עובדה שלא,
זה רק מעודד את הסכסוך, כי זה מצב שבו בקלות הוא יכול להבעיר את הצפון.
כנ"ל לגבי הטילים.
המושג "גבול בן הגנה" הוא מושג שכל איש שמאל צריך לאמץ
הכוונה היא לגבול שלא מעודד תוקפנות אלא להיפך
ומבוסס לא על מאזן אימה אלא על מאזן של אינטרסים חיוביים
האינטרסים החיוביים של לבנונים רבים וגם של רוב ישראל הוא דיכוי החיזבאללה
כלומר, מי שמעודד – שאיזה סוג של מילים שהוא בוחר – את הצלת החיזבאללה, הוא בעצם ימין שרוצה את המשך המדיניות של אין עם מי לדבר.
רוב הימין הצביע לליברמן, האיחוד הלאומי, ליכוד, חלקם לקדימה, ועכשיו אני מוצא שיש ימין שמסתתר מאחורי מפלגות בשאמל. חבל
הייתי רוצה שההבדל בין שמאל אמיתי כמוני וכמו עמיר פרץ
ובין חנה בית הלחמי – יהיה ברור יותר.