עוד על מלחמה וקצת על חברה

איציק ספורטא

ביום רביעי בבוקר התחלתי לכתוב על כך שראשי רשויות מקומיות מסרבים לשלם שכר מינימום, לפחות לפי מכתב שנשלח על ידי יושב ראש השלטון המקומי, ועל הכרזת סכסוך עבודה על ידי ההסתדרות לנוכח הלנת שכר מתמשכת של רשויות מקומיות ומועצות דתיות, אבל כרגיל במקומותינו יש דברים חשובים יותר, ואני לא מתכוון למעללי נשיא המדינה.

היום יום שישי ונראה שהנושאים שלמעלה נראים באמת לא ממש חשובים, כמו גם מכתב אנונימי שהופץ בדואר האלקטרוני של עובד בחברת השמירה שבו נכתב: "עקב הגברת אכיפת חוקי העבודה והעליה בשכר המינימום התקבלה ובוצעה החלטה בהנהלת חברת השמירה החל מה-1 ביולי על הורדת משרתו של כל העובד מעבר לשמונה שעות עבודה ביום  וחמישה ימים בשבוע לכל היותר, זאת על מנת להימנע מתשלום שעות נוספות".

ביומים שעברו הוצפנו בדיונים שעיקרם שעל הלבנונים לשלם מחיר שיכפה עליהם לפעול כנגד חיזבאללה, כל הזמן מאותתים, שולחים מסרים, משנים את כללי המשחק, רק אני משום מה רואה טילים ופצצות עפים ועפות באוויר. אני לא מבין למה המצור על לבנון אמור למנוע מחיזבאללה לעשות את אשר הוא עושה. אני גם לא מבין מה כל כך חשוב בהטלת האחריות על לבנון. נו הם אחראים, אז מה? גם אבו מאזן אחראי, גם הנייה אחראי, אז מצאנו את האחראיים, מה עכשיו?

גם הדיבורים על הרתעה וחידוש ההרתעה נראים לי נובעים מתפישה שתוביל אותנו לאף מקום. תת אלוף אחד לשעבר אומר שישראל איבדה את ההרתעה ב-1967.  עוד הוא אמר:" אם כן, לאיזו מגמה ראוי לפנות? במקום הרתעה – התשה. התשה פרושה לחץ מתמיד על היריב בכל התחומים והאמצעים האפשריים, לאורך זמן ודווקא על הארגונים החמושים והרבה פחות על כלל האוכלוסייה, משום שזו אינה יכולה ללחוץ ולהרתיע את הקיצוניים שבקרבה". משום מה זה נשמע לי הגיוני יותר ממה ששמעתי עד עתה.

שר הביטחון אמר: "עד היום הטקטיקה של ארגוני הטרור הייתה להסתתר מאחורי האזרחים ובכך היא היוותה בעיה לא פשוטה לצה"ל. מאתמול נקטנו במדיניות שונה לגבי `הבלתי מעורבים` – כל מי שנותן בביתו, בחצרו, לאנשי חיזבאללה להטמין אמצעי לחימה, יהיה גם הוא מועמד לפגיעה". שימו לב, שזהו היתר והצדקה, כמעט, גורפים לפגיעה באזרחים, כי הרי לא יבדקו מי נותן ומי לא נותן.

עזה נעלמה מהדיון התקשורתי כמעט לחלוטין, גם הפצצת הבניין שבו שהו ראשי החמאס די נעלמה, זה שבכיר חמאס אשתו ושבעת ילדיהם נהרגו לא ממש עשה רושם, בטח לא בימים אלה. על תטענו שאין ברירה, שככה זה, ושאני לא מתייחס לנפגעים הישראליים. האם לא ברור מאליו שאם אני מתנגד להפצצת אזרחים לבנונים, או פלסטינים אני גם מתנגד לפעולות כנגד אזרחים ישראלים? האם כל הזמן צריך לומר זאת, או שאפשר לדלג על האמירה הזאת? כחייל מילואים צעיר הייתי במלחמת לבנון, בתמימות האמנתי ביום הראשון שהכל נעשה לאחר מחשבה מעמיקה, זה עבר לי אחרי יומיים. בחופשה הראשונה שלי כשבועיים מתחילת המלחמה השתתפתי בהפגנה דלת משתתפים נגד המלחמה בירושלים, כאז כן היום אני חושב שחובתי למחות כנגד פעולות צבאיות שנובעות מתפיסת עולם של כח ועוד כח ועוד כח, בלי לחשוב על אלטרנטיביות, צבאיות ומדיניות.

בעיתונים, בניגוד לאתר אינטרנט שבו יש פרסומים בודדים ביום, אפשר למצוא גם ידיעות וכתבות בנושאים אחרים, גם אני ארשה לעצמי לעשות זאת. שר האוצר מבטיח שתישמר מסגרת התקציב, כיון שהתכנון היה לקצץ בתקציב הביטחון כדי שיהיה כסף לנושאים חברתיים ברור לכל שזה לא ממש יקרה. לא נראה לי שהפוליטיקאים יעזו, אולי אני טועה, להצביע נגד התקציב גם אם לא יהיו בו משאבים רבים שיופנו לחינוך, בריאות, קצבאות הביטוח הלאומי ועוד. כך נכתב על החברתיים בכנסת: "כך, למרות הכרזותיהם הקודמות של ח"כים בעבודה שיתנגדו לתקציב אם לא יוכנסו בו שינויים "חברתיים", צפויה המפלגה לתמוך בתקציב. אנשי העבודה צפויים להתייצב מאחורי היו"ר, שר הביטחון עמיר פרץ, שעשוי מן הסתם לדרוש תוספת לתקציב הביטחון על חשבון תקציבים חברתיים". המאבקים בנושא החברתי חייבים להימשך, לא יתכן שידברו על אחדות בעת מלחמה וימשיכו להתעמר בעובדים, גמלאים וילדים, בלי למצמץ.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איציק ניסני

    מסורת ההתעלמות מבעיות חברתיות בזמן מתח ביטחוני מעשיר את העשירים וקופת המדינה שממשיכים להתעשר בתכנוני מס ….!?,תיאומי..!? חובות אבודים…. ?! ברשות ….בזכות…..בהתעלמות…..במחדל…..
    ושאר העשירונים הולכים ומתכנסים לתחתון

  2. Reuven

    A-propo Perez:

    Hakol yod'im madu'a nikhneset kala lekhupata

    This is as polite as i can be.

    Now I invite Luba Eliav to say something about his newfound savior.

  3. שניר

    אנחנו הילדים של קיץ שנת שמונים ושתיים.
    חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
    הייתם גברים תמימים שהודו למזלם הטוב
    הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב

    הבטחתם יונה
    עלה של זית
    הבטחתם שלום בבית
    הבטחתם אביב ופריחות
    הבטחתם לקיים הבטחות

    אבל אנחנו כבר לא תמימים
    לא מאמינים
    קדימה אחרי לסרבנים
    לא יורים – לא בוכים!

  4. יוד דלת

    אם לא איכפת לך, תהפוך את הסדר. תצהיר שאתה מתנגד לפגיעה באוכלוסיה האזרחית הישראלית, ואני אבין מזה שאתה מתנגד לפגוע באזרחי היריב.
    ואם יורשה לי לבקש, תמצא אצל היריב, ולו מקרה אחד, את המקביל שלך.

  5. דוד גלבוע

    אין שום משמעות לנסיגה מלבנון ומרצועת עזה אם אין פעילות מקבילה לכתישת הטרור. ישראל שגתה כאשר הניחה לממשלת לבנון להתיר לחיזבלה שליטה מוחלטת על דרום המדינה ולחגוג בצפון על פי מיטב המסורת הלבנונית. זו פאשלה חמורה מצדנו כפי שהנחנו בטפשותנו שנסיגה מעזה תעניק לאבו מאזן יותר עוצמה בשטחים.
    אני מעיד על עצמי כחסיד מוצהר בפינוי שטחים משום שהכיבוש משחית את הישראלים ואין לי כל חרטה וכאב על רצח חפים מפשע בעזה או בדרום בירות כאשר אלה רוצחים תושבת חיפה ששהתה במרפסת ביתה. יש להכיר בעובדה המרה שסביבנו חיים יצורים שפלים חסרי כל עכבה לגבי קדושת חיי אדם וזו מציאות שיש לקבלה או להמשיך להגר לקנדה או ניו זלנד בהן חיים אחרת. אין כל בסיס לנהוג בשכנינו כפי שמטיפים הליברלים באירופה אשר פשוטו נמשמעו חיים בעולם אחר או בפועל יוצרים בארצותיהם גיטאות לזרים ואינם מתירים להם אורח חיים מקובל בקהילותיהם, כדוגמת רעלות.
    אנחנו שרויים במצב מלחמה מאז יצאנו מעזה והם ירו לישובים בישראל קסאמים ללא כל קשר עם מצב מדיני כי ישראל התירה את עליית שלטון החמאס ברשות הפלשתינאית שלכאורה נשלטת וכבושה.
    הלוואי ואתבדה אך הם גורמים במו ידיהם למצב בו ניאלץ פשוט להיכנס עם בולדוזרים לרצועה ולגרור את כל אוכלוסייתה לעבר הים התיכון – מה שסביר שהיו עושים לתושבי גוש דן אילו ידם היתה על העליונה.
    כל זה קורה לנו בעת שהכי חשוב להיות מלוכדים ואין לכך שחר כתוצאה מקיטוב חברתי אדיר שיש לשרש ושחיתות ציבורית המאפילה על כל רפובליקת בננות. משום כך חשוב להבהיר לממשלה שאסור לה להתעטף באמתלא הביטחונית כדי לדחות השינויים המתבקשים לצמצום הפערים. הצמיחה לא באה מבנק הפועלים, פישמן, זאבי, רפי פלד ודומיהם. אין להתיר ההפקרות הכלכלית אצלנו משום שזו תקופת חירום והתרת הברדק השורר בתוכנו עלול לגרום לקריסה פנימית ללא סיוע מצד חמאס או חיזבאללה. אם צריך משאבים נוספים יש לחסל פרות קדושות ולהטיל מסים על מתנות כדוגמת זה על השימוש ברכב. איש מאלה הנוהגים ברכב חברה לא ייהגר משום שלא מחכים לו בשום מקום. אם צריך יש לצמצם בזכויות הפנסיה של בכירים ונבחרים ולהשוותו לאלה של כלל האוכלוסיה. אם הם משרתי ציבור – שיוכיחו זאת הלכה למעשה. לביבי, ברק ופרס לא יקרה כלום אם יבטלו את מענקי ראשי ממשלה בעבר ובטחוננו לא ייפגם אם בצבא קבע ייצאו הבלתי קרביים לגמלאות בגיל 65 במקום 40 . להפסיק להעביר נכסי מדינה באיצטלא של שמירת קרקעות למי שעלה על הקרקע אחרי 1948 וקבל בחכירה קרקע לעיבוד חקלאי – לא נדלני. מדובר בסכומי עתק המספיקים לתרופות וקצבאות ריאליות לקשישים, מבלי לפגוע בכושרנו הבטחוני.
    על כך עליכם להילחם!

  6. דומינו אדום

    הביקורת על מדיניות הממשלה מוצדקת והכרחית, אבל לא פחות חשוב מכך להציג חלופה מעשית ומנומקת רציונלית .

  7. דרור ניסן

    יש משהו נורא מדכא בקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להבעיר את האזור. כנראה שהבלגה, איפוק, ריסון והתנהלות יותר מושכלת, נתפסים במרחב שלנו כסוג של סיפליס, רחמנא ליצלן. וכך תוך שעות לבנון ועזה בוערות, חייהם של מאות אלפיי אזרחים הופכים לגיהנום, הצפון משותק, התיירות והפרנסה – הלכו פייפן, לגנרלים עדנה מחודשת ולאזרחים קיץ ארור. והאג'נדה החברתית? מה איתה באמת? היא נראית לפתע כמו הזייה רחוקה ונשכחת.
    טיבה של קנאות נעוץ באסרטיביות ובנחישות. כך היא יכולה פעם אחר פעם להכתיב את חיי הרוב בניגוד גמור לאינטרסים האמיתיים שלו ולעצם עובדת היותו רוב. זה נכון עלינו ועל שכנינו. שבת שלום.

  8. יוסי לוס

    "ייתכן שהמצב הנוכחי יימשך זמן רב, יותר ממה שציפינו". כך הסביר עמיר פרץ.
    אני לא יודע על סמך מה עמיר פרץ ציפה את מה שציפה, אבל מנסיוני כצופה מרוחק חסר רקע בטחוני, בכל פעם שמערכת הביטחון ציפתה להכרעה מהירה, היא קיבלה התשה איטית שלה ושל הצד השני, הרס, מוות, הרג.

    אתמול חבר לעבודה הסביר לי שהמצב הוא lose lose situation. אם נפציץ את לבנון ונגרום לה "לשלם מחיר" נפסיד, וגם אם לא נעשה את זה נפסיד. ואני שואל, אם כך, למה להרוס, להרוג, לזרוע שנאה ופחד שבמוקדם או במאוחר נקצור את פירותיה הבאושים?

  9. יונתן לרנר

    איציק, כתבת שההתשה נראית לך הגיונית יותר.

    מן הראוי להבהיר את משמעותה. על פי תפיסת ההתשה ישראל תמשיך לרדוף את החזבאללה ללא הרף. בכל עת שהחזבאללה ינסה להציב את אנשיו בדרום לבנון או בכל עת שיתגלה מצבור תחמושת של החזבאללה אן בכל עת שיימצא מנהיג של החזבאללה ישראל תתקוף אותם. כך לאורך זמן עד שהחזבאללה ייחלש ולא יהווה איום על ישראל.

    זה אומר שישראל יוזמת ללא הרף. שהיא לא מחכה לקטיושה הבאה או לניסיון החטיפה הבא. היא פועלת על סמך מידע, עם כל המגבלות שיש למידע כזה.

    ובאותה עת אנחנו צריכים להיות מוכנים לתגובה של החזבאללה על התקיפה או לפעולות אחרות.

    אתה רואה את עצמך ואחרים תומכים לאורך זמן במדיניות כזו? האם לא נמהר להוקיע את ישראל כתוקפנית ואילו החזבאללה יוצג כארגון פנים לבנוני שאין לו ענין בהשמדת ישראל?

    אכן ההתשה היא המדיניות הנכונה והמוסרית יותר מול אויב שרוצה לתקוף אותך. אבל, היא מחייבת גם הכרה עמוקה בצדקת המאבק. אחרת, כמו שכותב דוביק תמרי, נותש ראשונים.

  10. נמרוד קפון

    בנוגע לתקציב – אני לא מבין איך יש תקציב להורדת המע"ם, אבל לדברים אחרים אין.

    בנוגע למלחמה: דורון רוזנבלום מצליח לצייר תמונה די מדוייקת לגבי המזרח התיכון: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=737718

    בנוגע לאיפה זה יגמר: אני מקווה שרוזנבלום יתבדה (אני עוד צעיר, אולי אופטימי מדי). יכול להיות שגם מעז יצא מתוק: למשל, בהקמה של כח רב לאומי שיאבטח את הגבול בין לבנון לישראל. לא כח או"ם, אלא כח שיורכב ממדינות האזור (לא, אני לא מתכוון לסוריה) – מה שיכול לבנות קצת אמון ולהפיג את הפרוניה בשני צידי הגבול.
    אני חושב שצעד שכזה יהיה גם לטובתו של העם הלבנוני, שנמצא כבן ערובה של חיזבאלה, וגם לטובתם של המדינות השכנות שזקוקות לא פחות ליציבות.
    ככל שנקדים להפסיק ולדבר דרך קני הרובה, כן ייטב. זה תלוי גם בצד השני, אבל אם ישראל לא תיזום מהלכים בוני אמון, היא תמיד תוכל לרונן שאין לנו פרטנר.

  11. מובטלת

    אשרי העם שאלו מנהיגי סטודנטיו. טקסט קאנוני כזה באמת שלא קראתי שנים.
    &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

    בקרב הזה אין מועד ב

    "התרומה שלנו למדינה איננה מדידה, ועולה בכמה רמות מציבור הסטודנטים מכל שאר המדינות: אנו מוותרים על שאיפותינו, על הרצון להצלחה ועל החיים הפרטיים ומוכנים לצאת לקרב בכל שלב, בכל חזית, לכל משימה ולכמה זמן שנידרש."

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3275462,00.html

  12. איל רימון

    מה שיפה אצל מגיבים ימניים הוא שקל לזהות אותם מיד עפ"י המונחים שבהם הם משתמשים.
    למשל, ראית "כתישת הטרור" כמו אצל דוד גלבוע לעיל, והופ — אפשר לעבור הלאה.
    בתגובות ארוכות זה חוסך הרבה זמן.

    ליוד דלת: יש לומר "המתנגד" ולא "היריב" (עפ"י התחדיש של דוביד "הכריש" שווייצר)

  13. יואל קורנבלום

    אף אחד לא הבטיח לך יונה ועלה של זית וכל שאר הדברים ההזויים שכתבת אבל הבטיחו לך להיות חופשי במדינתך ואת זה עדיין מקיימים.

  14. Richard Silverstein

    NO, of course you don't have to explain that if you oppose attacks on Palestinian & Lebanese civilians that you also oppose attacks on Israelis as well. That should be self-evident to all but the most cynical & churlish.

    Anyway, our hearts and thoughts here in the Golah are with you and the Lebanese people in this hours of great distress. May Olmert & Nasrallah come to their senses before they bring the region to the brink of the abyss.

  15. יוד דלת

    אם נוח לך לשים אותי תחת קטגוריה של ימני או כל דבר אחר, אין בזה כל חשיבות.אני מוכן להשתמש במונח מתנגד כאשר זה רלבנטי אך מה שמטריד בהערות שלך, כמו הרבה הערות נוספות להם אני זוכה באתר, הוא שלרוב אין בהם תוכן, ותאמין לזה שאני אומר את זה בצער. לא אצטט את הביטויים והקטגוריזציות הרבים אשר רוב כותבי האתר מכוונים כלפי מיעוט הכותבים המתנגדים לדעותיהם.
    לכן אני שוב פונה אליהם, ובמיוחד לעורכי האתר: תתיחסו בכבוד למתנגדים לדעותיכם. האם כיבוד זכויות המיעוט החרוטה על דגליכם לא חלה על יהודים?

  16. מנשה

    למען האמת לא ירדתי לסוף הענין במכתב של חברת השמירה.
    אפשרות אחת, שהיא האופטימית, היא שפשוט חברת השמירה מצמצמת את שעות הפעילות בפועל של כל אחד מהעובדים. אם זה אכן כך, ומתוך הנחה שהדרישה לשומרים לא פחתה, הרי שלכל הפחות יווצרו משרות שמירה נוספות, בין אם בחברת השמירה המסוימת הזאת ובין אם באחרות, ויש בכך נחמה פורתא.
    האפשרות השניה (שהיא לצערי המסתברת יותר), היא שכמות שעות העבודה של כל שומר תשאר כשהיתה אבל לצורך חישוב השכר יחושב רק חלק מהשעות. 'תעלולים' כאלה בהחלט אפשריים. האם בשעת הדחק תמיד אפשר להגדיר את משרתו של השומר כמשרת אמון ולהעסיקו גלובלית?…

    האם ההסתדרות תוכל למנוע התחכמויות מעין אלה? האם הארגונים החברתיים יתגייסו לסייע לה?
    הנושאים הכלכליים-חברתיים אינם 'לא חשובים'. להיפך, העובדה שישראל נאלצת לצאת למלחמת אין ברירה שנכפתה עליה, רק מחדדת את החשיבות של המאבק על דמותה של החברה. אם יש פרצות בחוק, פרצות שניתן כדי לנצלן לרוקן את חוקי השכר מתוכן, יש לנהל מאבק פרלמנטרי לסתום אותן; ובנוסף לנהל מאבק פוליטי לאכיפת החוק.
    יש לקוות שקולם של הפעילים החברתיים לא ידום בשעה זו, ולא פחות חשוב מכך, שפעולותיהם ימשיכו להיות רלוונטיות לנושא שכן למרבה הצער נראה שרובם נכנעים לפיתוי לעבור 'הסבה מקצועית' ולהפוך למומחים לעניני חוץ ובטחון.

  17. שניר

    יואל קורנבלום מתייחס לטקסט של יוסף אלגזי על סלימן בנעיסא:

    " לכל שלטון דיטקטאטורי, או שילטון אחר לצורך העניין, תמיד היו ויהיו קבוצות קטנות שאינן מסכימות עם השילטון אבל קולם ומעשיהם המבורכים בטלים בשישים לעומת קולם של השולטים. דומאות אפשר להביא מגולי גרמניה הנאצית, גולי רוסיה הסטאליניסטית, גולי סין ועוד אחרים. טוב שהם מרימים את קולם בעניין וגם טוב שהם מנסים לשכנע אבל מה שקובע בעיקר זאת הפוליטיקה הבין לאומית."

    לאור דבריך היפים, אני מקווה שמעתה ואילך תסלח לי על כל הזיותי המבורכות, פעם אחת ולתמיד.