של מי העסק הזה לעזאזל? או שמישהו ישתיק כבר את הזברות?

לין חלוזין-דברת

"ראית פעם זברה נטרפת בידי צ`יטה? זו חיה די דבילית,

אבל חיננית, אין מה לומר."

(א. המינגווי לידידה מפוספסת)

***            בבוקר יום ה` הזברה קמה לצלילי הסירנה, פשטה את הפיז`מה, והתבשרה שסוף סוף מישהו מוכן להסביר לה מה קורה פה. הרי הזברה יודעת לקרוא, ומר יגאל כרמון החליט שהוא משווק את הדו"ח האחרון של ממר"י באמצעות שירותיו האדיבים של מר עקיבא אלדר מעיתון הארץ[1]. למי שלא יודעת, יגאל כרמון הוא אל"מ בדימוס ששירת כמפקד בכיר באגף המודיעין של צה"ל. עכשיו כשהוא בדימוס ויש לו הרבה פנאי, הוא גם לוחש לסוסים (זברות הוא אוהב פחות). כך לפחות על-פי אלדר, המציין בכתבתו כי כרמון מתקשר מדי פעם לאיזה ידיד שהוא במקרה גם שר, ומספר לו כל מיני תיאוריות שיש לו על הקשר בין תכנית הגרעין של איראן, ה-8G, והילדים שצריכים להיהרג בעוד שבוע בביירות. זה מאד מרגיז שהשר לא תמיד מבצע בדיוק מה שאומרים לו, מתרעם כרמון, ובתור זברה שהשרים שלה אף-פעם לא מקשיבים לה, אני נוטה להסכים.

אלדר פורש בהתלהבות רבה את משנתו של כרמון, ואל הכתבה מתגנבים אפילו נימים דקים של הערצה לכושר הניתוח הנבואי של הידיד החדש. על-קצה המזלג זה הולך כך: כל הסיפור הזה עם חיזבאללה, חמאס, הקטיושות, החיילים החטופים ופירוק לבנון לחתיכות קטנות, זה בגלל שאיראן רוצה להסיט את תשומת הלב מתכנית הגרעין שלה. משום-כך, פרוץ הקרנבל חל בתיזמון מדהים עם פתיחת ה-8G. כרמון שזיהה את המלכודת האיראנית מבעוד מועד, הזהיר את חבריו במערכת המדינית, והפציר בהם "שינשכו את השפתיים עד אחרי הפגישה בבריסל בין המתאם המדיני של האיחוד האירופי, חווייאר סולאנה, לראש המועצה לביטחון לאומי של איראן, עלי לאריג`אני." אלא שהטמבלים האלו שלא יודעים לקרוא פרסית, לא התאפקו, והתעקשו להגיב מייד. כך סוכלה תכניתה של ארה"ב לחבל בברית הנרקמת בין רוסיה לאיראן, ועכשיו מי יודע מה יהיה. הכתבה מסתיימת בהצהרה שלא ברור אם היא בגדר הבטחה, איום או שניהם: "רק איראן יכולה לרסן את החיזבאללה ולעצור את ההידרדרות. ורק אמריקה יכולה לעצור את איראן."

הפרק בו מתוודעת הזברה מקרוב (קרוב מדי) לחבורת בזוקה-ג`ורג`

***                   אלדר לא מספר לנו אילו עוד חברים יש לכרמון חוץ מכאלו שהתמנו במקרה לשרים בממשלת ישראל(2). "מכון המחקר לחקר תקשורת המזרח התיכון" (ממר"י), הוקם בשנת 1998 בידי יגאל כרמון וד"ר מירב וורמסר. וורמסר לא צריכה חברים – יש לה את עצמה – היא נחשבת כיום לאחת התיאורטיקניות הבולטות בגווארדיה הניאו-קונסרבטיבית המנפקת לבוש את תכניות הפעולה שלו. חיפוש מהיר באינטרנט (אפילו זברות יודעות לתפעל את זה) מגלה כי נכון ל-2003 היא גם מינכ"לה את "המרכז למדיניות מזרח-תיכונית" במכון הדסון, אינדיאנפוליס(3). מה עושה המכון הזה? בואו נניח שאף אחד לא יודע (בגלל זה קוראים לזה מכון). אבל אנחנו כן יודעות שאחד ריצ`ארד פרל, שבמקרה היה יו"ר המועצה למדיניות ביטחונית בפנטגון, מונה לחבר הנאמנים של המוסד הזה מיד לאחר שעזב את המחומש. ריצ`ארד עוד יחזור אלינו בפרק הבא, לפני שתספקנה להתגעגע. בינתיים, תאלצנה להסתפק בפיתול קטנטן וחסר-חשיבות בעלילה: האדם עמו חולקת מירב וורמסר את חייה, דייויד וורמסר, הוא היועץ לענייני המזרח-התיכון של אחד דיק צ`ייני. כן אותו אחד. סגן ג`ורג`י-סדר-W(עולמי)-חדש-בוש.

וכך, זברות יקרות שלי, אם חשבתן שהצלחתן לחמוק מגרסת W בגמגום ישיר לתושבי האימפריה, תוכלו לקבל את המקור ממש (כלומר את אלו שאומרים לו מה לגמגם) ב"הארץ", ב"הרלד טריביון", ואם אתן ממש נכספות, הרי שמירב כותבת מדי פעם טורים אינטליגנטיים, כך אומרת השמועה, ל"ג`רוזלם פוסט". אם לא הספיק לכן ש-W עוסק בעיצוב תדיר של הסוואנה שלכן בכל מקום על-פני כדור-הארץ (גם באזורים המשווניים), אתן יכולות להתענג על פניני החכמה שלו בעיתונות העולמית. טוקיו, ביירות, תל-אביב, שדרות, וושינגטון – אתן יכולות להיות תיירות מזדמנות ולהרגיש בכל מקום בבית. אבל מה קשורה ביירות אתן שואלות? ביירות זה הדבר האמיתי. שם אתן יכולות לקבל את חבורת בזוקה-ג`ורג` בלייב – כי דיוויד וורמסר, בין יתר תפקידיו (אותם הוא ממלא למרבה הצער במסירות), הוא גם ראש "הוועדה האמריקאית ללבנון החופשית". "חופשי" במונחים אמריקאיים, כידוע, הוא כל מקום שמנוהל על-ידי חבורת בזוקה-ג`ורג` באופן ישיר, מיידי וללא התנגדות מיותרת. כך בשנת 2000, פרסמה הוועדה המודאגת ממצב החופש בעולם, דו"ח מיוחד שנקרא "סיום הכיבוש הסורי בלבנון: התפקיד האמריקני?" מאז חרירי נרצח והיתר – היסטוריה. מי שלא רצתה לקבל W דרך ה"עיתונות החופשית" תקבל אותו במקלט בחיפה, ואם לא שפר עליה מזלה, באזכרה לקרוב-משפחה באחד מפרברי ביירות.

הפרק בו מתברר שמה שנראה כמו חוש נבואי הוא בעצם כישרון ניהול

***                   כמיטב המסורת, לסאגה הזו יש פינה ישראלית חמה נוספת, ויש אומרים אפילו חמה מאד. ב-1996 כינס ביבייהו נתניהו את מועצת החכמים הפרטית שלו. לא ברור אם הזברה שילמה על הקייטרינג או הייתה בעצמה המנה המרכזית. על-פי המסמך שבידי פרופ` בחתיאר(4) גירסא זו של המערה החשמלית נקראה "קבוצת למידה בנושא אסטרטגיה ישראלית חדשה לקראת שנת 2000". ומי היה שם? בין הפותרות נכונה תוגרל איראן. נכון, מאמי, בין היתר היו שם מירב (וורסמר), דיוויד (וורסמר) וריצ`ארד (פרל). ומה אמר האוראקל? קבלי יהלומים נבחרים:

 "במשך ארבע שנים חתרנו לשלום המבוסס על מזרח-תיכון חדש. אנו בישראל איננו יכולים לשחק בתפקיד התמימים בחוץ-לארץ כאשר העולם אינו תמים. השלום תלוי באופיים ובהתנהגותם של אויבינו (…) הפגנת אמביוולנטיות מוראלית, בין המאמץ לבנות מדינה יהודית לבין השאיפה לחסלה באמצעות העיקרון של "שטחים תמורת שלום" לא תבטיח "שלום עכשיו". רק הסכמה ללא תנאי של הערבים לזכויותינו, ובמיוחד למימד הטריטוריאלי שלהן, "שלום עבור שלום", הוא בסיס יציב לעתיד…"

מקרא:

שלום 1: מה שאי-אפשר לכפות בכוח אפשר ביותר כוח

מזרח-תיכון חדש: העמקת השליטה בשטחים הכבושים, ויצירת שווקים כלכליים חדשים (חופשיים, חופשיים מאד)

שלום 2: מה שאי-אפשר לכפות ביותר כוח אפשר בהמון כוח

ולמי שעדיין לא סגורה על-זה:

"סוריה מתמודדת מול ישראל על אדמת לבנון. ישראל תוכל לאמץ גישה אפקטיבית שארה"ב תוכל להזדהות עמה, אם תנקוט יוזמה אסטרטגית לאורך גבולה הצפוני ותפעיל את חיזבאללה, סוריה ואיראן כסוכנויות מרכזיות של תוקפנות בלבנון."

ובהמשך:

"כל זאת מניח מעבר חד מן הסיסמה "שלום כולל" לתפיסה אסטרטגית מסורתית המבוססת על מאזן כוח."

וגם:

"ישראל יכולה לעצב את סביבתה האסטרטגית, בשיתוף עם טורקיה וירדן, באמצעות החלשת כוחה של סוריה, בלימתו ואף דרדורו לשפל המדרגה. מאמץ כזה עשוי להתמקד בהסרת משטר סדאם חוסיין בעיראק – מטרה אסטרטגית ישראלית בזכות עצמה – כאמצעי לסיכול השאיפות הסוריות באזור."

מובן שאפשר לייחס לחבורת המופלאים כוחות על-טבעיים; הקשר שלהם אל העולם שמעבר אפשר להם לחזות מבצע צבאי ישראלי בשם ענבי-זעם, סדר יום חדש בלבנון, פוליטיקה סורית כנועה, נפילת סדאם, ואפילו העלמות המילה "שלום" מן השיח הפוליטי בישראל. כבר שמעתי כמה סברות יותר מתקבלות על-הדעת, או במילים אחרות, לא צריך לדעת לקרוא בכוכבים כשאפשר פשוט להזיז אותם ממקום למקום באמצעות לוויין מונחה! בסוגיית זהות המערך הלווייני קשה להכריע: הפרשנים האמריקאים המבקרים את מדיניות ארה"ב במזה"ת טוענים שישראל מנהלת את ארה"ב; מהמזרח התיכון הדברים נראים קצת אחרת. כשהזברות נוכחות חדשות לבקרים שאין להן נציג בפרלמנט, ושאף אחד לא יגן עליהן מאלפי הסוגים של האלימות המשתוללת מחוץ לבית (ולפעמים גם בפנים), לא בדיוק ברור להן איך אפס כוח פוליטי במדינה שלהן עצמה עולה בקנה אחד עם היותן קיסריות העולם. העולם אולי שייך למי שמנהל אותו, אבל לזברות הנודדות בין חברת כוח אדם לשנייה זה לא ממש עוזר. מבחינתן, מעולם לא הייתה הסוואנה מקום פחות מסביר פנים. (ואת זה אפשר כמובן לומר גם על כמה זברות שאנחנו מכירות ושמשוטטות ממש לא רחוק מהבית הלבן).

הפרק בו הזברה נזכרת שפעם היא כבר פגשה את כל הצ`יטות האלו

***                   הגרסה המקומית של מכוני מחקר בעניבה היא מכוני מחקר עם פלאפל בדימוס. מה שמשותף לשתי הגרסאות היא שזברות הן לא חברות מועדון, והמילים "פלסטין" ו"פלסטיניות" למשל, לא מופיעות כלל במילון של חבורת בזוקה-ג`ורג`. סוס עם פסים? בפרשנות של מאסטרו כרמון למתרחש באזורנו אין חיה כזו. הלוחשים לסוסים פשוט אינם מתעניינים במי שאין לו כוח פוליטי, ובצדק מבחינתם.

           

אבל מחוץ להיגיון של הכוח, רואים דברים מכאן (אלו שאי-אפשר משם). כי בימים רגילים, כרמון לא כל כך מתון. בדרך-כלל, הוא אינו מייעץ למערכת הפוליטית לנצור אש, אלא ההפך מכך. למעשה, לא יהיה זה מוגזם לומר שהוא אחד משורת מחרחרי מלחמה האפקטיביים יותר באזורנו. באופן מפתיע, הוא אינו משמש רק כחולייה מקשרת בין החדר הסגלגל לבונקר בקריה. כך, ביוני 2004, בעת אתנחתא קלה בפיגועים בישראל, הוא אירח באולפני ממר"י בירושלים את ד"ר מחמוד א-זהאר, בשעתו מנהיג החמאס ברצועת עזה(5). א-זהאר, דאז נציג האופוזיציה המרכזית לערפאת, נתן ראיון לרשת "אל-ערבייה". כיצד יתכן שהראיון הוקלט דווקא בממר"י? למישהו בוושינגטון פתרונים. אולי למירבוש? לא נדע כנראה לעולם. לשאלה מהו הגורם המרכזי להפסקה הזמנית בפיגועים א-זהאר וכרמון סיפקו כמו במקרה תשובות דומות מאד: פעולות המנע והענישה של צה"ל בשטחים – הסגר הכולל על עזה, החומה, והמשבר שהחמאס נקלעה אליו לאחר ההתנקשות באחמד יאסין ועבד אל-עזיז רנתיסי – כל אלו גורמים לשיתוק זמני של החמאס. כרמון מצוטט בעקיפין כאומר: "הריגת המנהיגים בעזה הפחידה את חברי הנהגת חמאס בחו"ל, בראשות חאלד משעל, מפני שההנהגה בחו"ל זקוקה מאוד למנהיגים שבתוך השטחים ובלעדיהם קשה לה להגיע לפעילים בשטח." עם זאת, הוא מודה בכך שהמנהיגים הפוליטיים אינם אחראים ישירים לפיגועים: "לא מדובר בכך שהמנהיגים הפוליטיים של חמאס נתנו הנחיות מפורטות למבצעי הפיגועים, הנחיות שבלעדיהן הפעילות משותקת. ההסבר הנכון הוא שללא הנהגה פוליטית קשה מאוד לפעילי השטח לפעול. אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, "גדודי עז אל-דין אל-קסאם", זקוקים לגיבוי מדיני-אידאולוגי למעשיהם. הם צריכים שמנהיגים כמו יאסין ורנתיסי ישרטטו עבורם קווים רעיוניים לפעולות, יעניקו לגיטימיות ומסגרת פוליטית לפיגועים." מבחינתו של החוק הבינלאומי, אם כרמון אכן אמר את הדברים, יש לכך משמעות מסוימת – זו בגדר הענקת לגיטימציה לפשעי מלחמה. לכל מי שמתעניינת – התנקשות באישים פוליטיים בשטח כבוש בתואנה שהם עלולים לספק מצע אידיאולוגי לפעולות אלימות זה פשע מלחמה. ישראל עושה את זה מדי יום ביומו כמעט.

בהמשך הכתבה של רובינשטיין (שפורסמה כזכור לפני יותר משנתיים) מופיעות גם סברות אחרות לגבי הסיבות להפסקת הפיגועים, כמו פעילות הרשות והלחץ שמפעילות מצרים וירדן על החמאס והג`יהאד, אך אלו כמובן מוצלות בידי האודים העשנים שמותירים אחריהם הגנרליסימוס. הכתבה מסתיימת במילים שמוכיחות שאולי בכל זאת עדיף לזברות מכל מין וסוג להקשיב לפלסטינים ולא לנציגות הבית-הלבן באזורנו: "אבל אי אפשר למצוא אפילו פלסטיני אחד שחושב שהשקט היחסי יימשך לאורך ימים. מכרים של חסן חמורי, בעל מלון קטן בדרך שכם, שישבו במשרדו בסוף השבוע שעבר, העריכו שתוך שבועות יתחולל גל חדש של פיגועים. אחד מהם אמר שהשלמת גדר ההפרדה בירושלים ובדרום הגדה תיצור מצוקה אדירה באזורים ובשכונות שיושמו במצור. יהיו בעיות אנושיות קשות שיביאו להתפרצויות אלימות. כולם הסכימו שייקח מעט זמן עד שהארגונים השונים יתאימו עצמם לנסיבות החדשות של ההפרדה, ואז יתחדשו הפיגועים."

לכן יש לנו, זברות יקרות, סיבה טובה להניח כי לכרמון היו טעמים משלו לטעון בפני אלדר שהוא חתר להשעיית הפעולות האלימות. באותה הנשימה בה הוא מאשים את המערכת הפוליטית במחדל, הוא גם מצוטט בין היתר כאומר: "תמיד אפשר לחזור ולפגוע בלבנון." ואנחנו לתומנו חשבנו שלישראל אין שום אינטרס לפגוע בלבנון! הרי היה זה ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל שאמר רק לפני כשבוע: " אין למדינת ישראל שום סכסוך טריטוריאלי, לא בגבולנו הדרומי, ולא בגבולנו הצפוני. בשתי גזרות אלה אנו יושבים על הגבול הבינלאומי המוכר. כך, מול הרשות הפלסטינית ברצועת עזה, כך מול לבנון. אין לנו כוונה להתערב בענייניהן הפנימיים. אדרבא, יציבותה ושלוותה של לבנון חופשית משלטון כוחות זרים ושל הרשות הפלסטינית, רצויים למדינת ישראל." אז או שאולמרט שיקר, או שלבית הלבן המסור מאד לעבודת החופש שלו יש בכל זאת כמה חילוקי דעות עם רוה"מ.

הפרק בו מתחוור כי אפשר לראות בברור גם (ובעיקר) אם לובשים פסים

***                   למרות שעיטורי הקרב היחידים שלנו מתמצים בהוכחות לכך שנותרנו עדיין בחיים, גם אנחנו יודעות לספר סיפורים לשעת לילה מאוחרת. ולכן, חברים, נפנה כעת לגרסת הזברות למאורעות האחרונים בסוואנה:

הביקורת של כרמון על המערכת הפוליטית בישראל – בעיקרון הזרוע המבצעת של חבורת בזוקה-ג`ורג` – מזכירה באופן פתלתל ביקורת אחרת, שריצ`ארד פרל ידידנו פרסם בוושינגטון פוסט לא מכבר(6). פרל נוזף שם בבוש שהתרכך ובחר לרגע בדרך המשא-ומתן בספקו לאיראן ארכה. תמיד יכול להיות שהביקורת היא כנה, אבל איכשהו נדמה שמכיוון שכל ההוכחות מצביעות על כך ש-AIE מנהל את המדיניות הביטחונית של האימפריה, וממר"י את זו של ישראל, כל זה ממש ממש בכאילו. הזברות למודות הניסיון אך נטולות הגישה למועצות החכמים של הצ`יטות יכולות רק לקדם השערות זהירות פחות או יותר בעניין זה. לפיכך, נראה להן זהיר מספיק לנחש שלחבורת בזוקה-ג`ורג` יש אינטרס לקדם בימים אלו תזה חדשה: תיאורית הגושים קוראים לזה(7).

על-פי תיאורית הגושים, רוסיה חותרת להשבת בכורתה באמצעות בחישה בענייני המזה"ת וחיזוק איראן. העולם יחזור בקרוב להיות בי-פולארי, כמו שאנחנו אוהבים אותו, מתריעה חבורת בזוקה-ג`ורג`. בק טו דה קולד-וור, אעלק. אלא שאנחנו הזברות, שלא כלולות בשום צד של הקוטביות הקרה-חמה הזו, נזכרנו שיש צ`יטה נוספת שאף אחד לא דיבר עליה מזמן. זו צ`יטה מסוג נמר בנגאלי, והיא מתגוררת בסין. מה עם סין, כרמון? מה עם הנפט שסין כל-כך זקוקה לו, ושלאחר שאתה וחבריך פרקתם את עיראק והשתלטתם לחלוטין על ערב-הסעודית, יכול להימצא לה רק אצל אחמדיניג`אד? על-פי הדוח"ות השנתיים של בריטיש פטרולום, בשנת 2005, צריכת הנפט של סין עמדה על 8.2% מן הצריכה העולמית, והיא תתקרב במהירות לנתח שתופשת בה ארה"ב (25%). למעשה בשנה זו, סין תפסה נפח של יותר מ-50% בגידול בצריכת האנרגיה העולמית(8). לא שכחנו את פרשת הנשק האווירי "ההגנתי" לכאורה, ואת הנו-נו שקיבלה ישראל מארה"ב. אין ספק שאיראן עושה שריר, ויכול מאד להיות שלנסראללה לא נורא אכפת מהטבח שאתה וחבריך מארגנים בעזה, אבל אין-ספק שהנמר הבנגאלי הוא דאגתכם המרכזית בימים אלו, ולא הנשק הגרעיני שלאיראן אין (אפילו על-פי הערכות אמריקאיות) וגם לא יהיה לפחות לזמן-מה. מה קרה? רוסיה לא עשתה בדיוק מה שאמרו לה? לא יישרה קו עם המשטר העולמי החדש, שאפילו צרפת המרדנית כבר משרתת במסירות?

למעשה, בין אם הסדר העולמי החדש בסוואנה נועד כדי להשיג הגמוניה בלתי-מעורערת בצד הימני או השמאלי של איראן, לנו הזברות זה לא משנה. בכל מקרה, אנו נהייה הראשונות שתטרפנה. אם נשרוד את הפצצות החכמות שצריכות להגיע בימים הקרובים באריזת מתנה(9), הרי שניפול חלל לכלכלת סחר העבדים שתשכלל את אופני הפעולה שלה בעודה קורצת לספר החדש של האימפריה. לכן כל הדארת` וויידריות הזו משעממת אותנו מוות. לכו התעללו בכוכבים אחרים והניחו לנו בשקט.

לא יודעות מי מממן את ממר"י ובעצם – לא ממש אכפת לנו. אנחנו הזברות – דוברות רוסית, ערבית פלסטינית בניב פלאחי או עירוני, מרוקאית, אמהרית, עברית – מעדיפות להריץ קטעים ביחד על הרפתקאות הלילה שעבר מאשר להזיז מדינות ממקום למקום תוך כדי גריפת גופות לקברי אחים. שאלה של טעם, תגידו. אנחנו מעדיפות להתעסק בשטויות: מה נכין לאכול מחר, ולאיזה בית-ספר עדיף לרשום את הילדים. פצצות מונחות, רשתות ריגול, טנקים ומזל"טים לא נורא מעניינים אותנו. והאמת? לא אוהבות הפגנות, עצומות, וקרבות עם חיילי מג"ב לאורך הגועל נפש הזה שנקרא "חומת ההפרדה". אם כל הגנרלים מסביב היו שותקים סוף סוף, היינו בשמחה רק מחליפות כל היום פיז`מות בשמלות מצויצות וסרבלים במכנסי התעמלות וורודות. אך כל עוד לא תאפשרו לנו לצאת לחופשה ביחד, פלסטיניות ויהודיות, באחד הרבעים היפהפיים של ביירות ששופצה לאחר מלחמת לבנון הישראלית הראשונה (לפני שהחרבתם אותה בשנייה), אנחנו נמשיך לעשות את מה שאנחנו יודעות הכי טוב – להיות חברות זו לזו במאבק שלנו לחיים ביחד. כי לנו אין רובים ואנחנו גם לא רוצות כאלו. כל מה שיש לנו, זה את הסולידאריות שלנו, את החוויות המשותפות שלנו ואת הניסיון שלנו בהקמת מוסדות פוליטיים המבוססים על כבוד הדדי ושוויון בין שונות. והדרך עוד ארוכה, אנחנו יודעות, ולא קל ללכת בה. לשיר ביחד ולשמור על כל הצבעים והגוונים חופשיים ובוהקים באותה מידה זה לא פשוט. כי שלוליות הדם שמותירים מטוסי הקרב שאתם מאווררים בימי חג ומועד לא משכיחות מאיתנו את הבירוקרטיה של הדיכוי שאתם מפרנסים כאן בשאר ימות השבוע. אבל עד שתכניסו בחזרה את כלי המלחמה שלכם לארונות המתים האפלים בהם אתם מאכסנים אותם, רק רצינו שתדעו, שגם כשהתותחים רועמים הזברות לא שותקות.

*מוקדש באהבה לכל הניצודות והניצודים באזורנו, לכל האסירים והאסירות,

וגם לאלו שרק שבויים במדים המפוספסים של הזהות האתנו-דתית-לאומית שלהם*

לין חלוזין-דברת

נשים נגד מלחמה



1. אלדר, עקיבא. "כך נפלנו במלכודת האיראנית", הארץ, 20.7.06, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/740576.html

.2  מקורות יודעי-דבר מספרים שכרמון עוסק כבר שנים בלחשנות סוסים, עוד הרבה לפני הקמת ממר"י. בין היתר הוא שימש כיועצו של בגין, ובאופן כללי הוא מזוהה בישראל כאיש ליכוד. מובן מאליו, שאם פרץ הוא שר הביטחון של אולמרט, האבחנה הזו חסרת משמעות. למעשה, מסורת ארוכה של ממשלות אחדות בין מפלגות "ליכוד" ו"עבודה" כבר הפכה אותה מזמן למיותרת, כפי שנראה גם בהמשך.

.3 ר` למשל:

Curtiss H. Richard, Special to Arab News, "The Secret Life of Meyrav Wurmser", Al-Jazeerah.info. opinions, 30.5.03, http://www.aljazeerah.info/Opinion%20editorials/2003%20Opinion%20Editorials/May/30%20o/The%20Secret%20Life%20of%20Meyrav%20Wurmser.htm

4. Dr. Bakhtiar, Abbas, "Why the United States Invaded Iraq and is
Now Thinking About Invading Iran", Mid-East Realities, 12.5.2006, http://www.middleeast.org/print.cgi?category=Magazine&year=2006&month=5&num=1424

5. רובינשטיין, דני. "מה גרם להפסקת הפיגועים?", הארץ, 13.6.04, אתר וואלה: http://news.walla.co.il/?w=//556121

.6  המאמר במלואו התפרסם באחד המכונים החשובים של הניאו-קונס, ה- American Enterprise Institute, (AIE). צ`ייני בעצמו היה חבר הוועד המנהל של הדבר הזה, ולמיטב ידיעתם של המומחים, אשתו עדיין מייצגת אותו שם בכבוד.

Perle, Richard. "Whu Did Bush Blink on Iran? (Ask Condi)", AEI. A version of this article appeared in the Washington Post on June 25, 2006.

7.  זברות שממש מתעניינות בהלכי הרוח האופנתיים ביותר בסוואנה-אוכלת-יושביה, תוכלנה להתעדכן ב: http://memri.org/bin/latestnews.cgi?ID=IA28806

8. ר`: http://www.bp.com/sectiongenericarticle.do?categoryId=9009486&contentId=7017968

.9   שירות הארץ, "ארה"ב מאיצה משלוח פצצות "חכמות" לבקשת ישראל", הארץ, 22.7.06, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/741390.html

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור שני

    כל מה שכתבת לא משנה שתי עובדות פשוטות:
    1. מכון ממר"י מתרגם תקשורת ערבית לעברית ולאנגלית. הוא לא משקר. נכון שהוא לא מכין מדגם מייצג של התקשורת – הוא מביא לקורא הישראלי והאמריקאי את המסמכים שהוא חושב שחשוב שהם יקראו.
    2. עיון קצר באתר של מכון ממר"י חושף את עומק ההסתה והשנאה לישראל במדינות ערב ובאיראן. שוב, שום דבר שם אינו מומצא – הכל מופיע בעיתונות הממסדית והמרכזית במדינות הללו.

    אפשר לעצום את העיניים כמו מרבית השמאל הישראלי והאירופאי, אפשר לחפש תירוצים ולהטיל את האשמה (שוב, כרגיל) על ישראל, אפשר להצטרף אליהם – אבל אי אפשר להכחיש שפניהם של גורמים רבים, איסלאמיים לרוב, שכבר מזמן חצו את קו המיינסטרים במדינות ערב ובאיראן, חותרים להשמדתנו.

    מה נעשה עם המידע הזה שממר"י מביא לנו – זה כבר תלוי בנו. אני רק מקווה שאתם (השמאל כמובן) לא תהיו אלו שיקבלו את ההחלטות.

  2. דרור קמיר

    טוב לדעת מי עומד מאחורי מכון המחקר ממר"י ומי החברים שלו. זה בהחלט נותן פרספקטיבה טובה לפרסומי המכון הזה, שלא כולם גרועים, אבל כמו פרסומי כל מכון אחר – יש לקרוא אותם בהתחשב בדעותיו של מי שפרסם אותם.
    גם טוב לדעת מי מצלצל אל השרים שלנו ומי נותן להם עצות. העובדה שהם לא מקבלים את עצותיו של כרמון בשל קשריו עם הצמרת האמריקנית היא דווקא בשורה טובה. אני לא בטוח שההחלטות שהשרים שלנו מקבלים בסופו של דבר החלטות נכונות, אבל לפחות יש להם עוד איזושהי מידה מינימלית של שיקול דעת, והם אינם מתרפסים בפני כל אחד עם קשרים אצל ה"בוסים" בארה"ב.

    עכשיו לעצם העניין – דעתו של כרמון שאיראן מנסה, באמצעות חיזבאללה, להסיח את הדעת מדברים שקורים בביתה פנימה נשמעת הגיונית. אני לא בטוח שדווקא סוגיית הגרעין האיראני עומדת על הפרק. לאיראן יש שפע בעיות פנימיות שהיא הייתה מעדיפה לשמור לעצמה. העובדה שמדינות המערב ומדינות ערב עוסקות בלבנון ובישראל משרתת אותה מכל מיני בחינות. הגרעין הוא עניין קטן יחסית בכל מכלול האינטרסים האיראניים. אבל בכל מקרה, לאירועים בלבנון יש יותר מסיבה אחת, ולא רק איראן מעורבת בהם. לגבי הצעתו של כרמון שישראל תתאפק עד אחרי הפגישה בבריסל – הצעה אידיוטית. ישראל יכולה להבליג או להתקיף, אבל היא לא יכולה "להתאפק עד ש…" . חיזבאללה בכישרונו העמיד את ישראל מול מציאות ברורה שבה שני חיילים ישראלים נחטפו ללבנון, והגבול הצפוני מתחמם מחדש. אפשר להתווכח על הדרך הנכונה להגיב למציאות הזאת, אבל אי אפשר להכניס את התגובה "להקפאה" ו"להפשיר" אותה כעבור זמן.

    אגב, לבנון באמת תהיה חופשית יותר בלי חיבוק הדוב הסורי. נכון שסילוק הסורים מלבנון שירת גם אינטרסים אמריקניים, אבל זה היה גם אינטרס לבנוני. אחת הטענות הקלאסיות של הממשל הסורי הוא שהוא מונע אימפריאליזם אמריקני. הצרה היא שאגב כך הוא יוצר אימפריאליזם אזורי סורי, שלא לדבר על דיקטטורה סורית שהפכה את סוריה לאחת המדינות המפגרות בעולם.

    לסיכום, אני לא חושב שישראל הייתה יכולה להימנע מתקיפת לבנון. היא כן יכולה לנהל את המתקפה הזאת בצורה יותר חכמה, שהרי אם אין בררה וצריך להפעיל כוח, צריך לדעת איך להפעיל אותו ומתי להפסיק. בעניין הזה ארה"ב צועקת קריאות עידוד לישראל ומחרחרת מלחמה מן היציע, בשעה שהציבור בישראל ובלבנון מוכה וחבול ומחכה כבר לצלצול הגואל.

  3. יואל קורנבלום

    קראתי את המאמר הזה וממש קשה להבין מה רצו הכותבים לספר לנו. האם אנשים לא עברו איזה קורס כתיבה אלמנטארי? לכל מאמר נורמאלי יש בדרך כלל שלשה שלבים, התיזה, שלב ההוכחות, סיכום ומסקנות. תתחילו עם התיזה שלכם, כמה משפטים שיספרו לנו מה אתם טוענים. למשל ישראל צודקת או לא צודקת, הממשלה פשישטית או לא פשישטית, משרד האוצר דפוק או לא דפוק. דברים ברורים בכמה שורות בלבד. בשלב זה לא צריך להוכיח כלום רק לאמר בצורה מסודרת מה אתם טוענים שנדע איך להתיחס לכל השאר. אחר כך באים כל הסיפורים וההוכחות שמאמתים את התיזה שלכם. כאן אפשר להרחיב כרצונכם. אחרי זה בא הסיכום וזהו. כבר שנים רבות אני קורא הרבה מאמרים ודוחות ואני יכול לאמר לכם מנסיוני שכשהמאמר מבולבל זה מראה לי שהכותבים לא בטוחים במה שהם כותבים ולא הצליחו לשכנע אפילו את עצמם.

  4. אדי

    למרות שהכותבת מעידה על עצמה בצניעות ובהומור (אופייניים, כפי הנראה) שהיא "מעדיפה להתעסק בשטויות" המאמר הזה מעיד כמה זה לא נכון. ראוי לפרסם ולהפיץ את המאמר המצוין – המבריק! – בתפוצה רחבה כמה שאפשר.

  5. מישהו

    בגוונים של ימין/ מיליטנט/ כל תיאור אחר שלא הולם "שמאלני אמיתי", כפי שעולה מהפוסט,
    זה היום שצריך להתחיל להבחין בין שמאל מקובל לשמאל שוליים, שלא לומר שמאל שאיבד לחלוטין חוש כיוון.

  6. עזרא דלומי

    כעובד במכון ממר"י וכמנהל במת הדיונים של המכון, אני מבקש להעיר:
    א. מכון ממר"י קיים שמונה שנים (1998). מירב וורמסר עזבה את המכון שנתיים לאחר הקמתו.
    ב. מחמוד א-זהאר מעולם לא הופיע במכון ממר"י. הכותבת יכולה להחזיר אותו לצד של "הטובים".
    ג. יגאל כרמון לא היה יועץ של בגין, לא של מנחם ז"ל, ולא של בני יבדל"א.
    העובדה שהמאמר עמוס במראי מקום, לא עושה אותו ליותר רציני ובוודאי שלא ליותר מדויק.

  7. דוד גלבוע

    אינני חסיד של כרמון ומה שהוא עושה במכון זה בהחלט לגיטימי גם אם זה משפיע שולית על קובעי המדיניות. מה שחשוב הוא איך מסיימים את המצב הבלתי נסבל בו נהרגים אנשים חפים מכל עוון מדי יום – יהודים וערבים – במרחבי צפון ישראל ובמעטפת רצועת עזה. אם נראה לך סביר כי מלבנון ומרצועת עזה יורים טילים לשטח ישראל בגבולות 1967 (לא מצאתי עדות לנפילת טילים על שטח כבוש כלשהו) את טועה. לכל מי שדעתו שפויה ברור כי אין לחמאס ולחיזבאללה כל עילה למתקפת הטילים המטורפת שאין לה קשר עם מצב הכיבוש בגדה המערבית. את ודומים לך מחפשים סיפורים ומעשיות על קשרים וקונספירציות בינלאומיות אשר ייתכנו אולם אינם רלבנטיים למצב אליו נקלענו. אני יכול להסכים שלצבא ולממשלה אין מושג קלוש איך מסיימים את המלחמה הארורה הזו אבל יש להם אחריות כלפי האזרחים החיים כאן ואם יפסיקו הפצצות בירות ומעוזי חיזבאללה אין כל ערובה להפסקת ירי הטילים.
    הבה נהיה ריאליים. יש לנו פשוט עסק עם מטורפים והדרך היחידה להתעמת איתם היא לנקוט בדרכים בלתי שגרתיות לחלוטין. את תרומתי הצנועה לנושא הצעתי באתר זה – העמסת אסירים בטחוניים על משאיות ופיזורן באקראי ברחבי הצפון כדי להעניק להם תחושות אזרחינו באיזור ולקרב אותם פיסית ליעד השחרור המיוחל. זו פעולה זולה כלכלית ואפקטיבית ועל פי מיטב הכרתי אינה סותרת כל אמנה לזכויות אזרח. יש בוודאי רעיונות פוריים יותר ויש לנסות את כולם.

  8. סרבנית

    איך מישהו שתופס את עצמו כשמאל בישראל יכול לעבוד עבור גוף ימני כמו ממר"י. אנשי השמאל בישראל השתגעו לגמרי. הם שרויים בדיסונאנס חמור: כל דבר שהם עושים ומאמינים בו הוא ימין, ובו בזמן הם שבים ומתעקשים לכנות את עצמם שמאל. רק בארץ המשיגנע זה יכול לעבור כאילו זה לא היה הבל במקרה הרע או סאטירה במקרה הטוב. בכל מקום אחר בעולם אם משיהו היה מביע דעות כאלו הוא היה בצדק משוייך לימין הניאו-קונסרבטיבים.

  9. roni

    איזה מין סגנון כתיבה זה? כולנו צריכים להתחבר למצב רוח העליז שלך או לציניות? תציגי את העמדה שלך וזהו

  10. דרור ניסן

    אתה נאחז בפורמאליסטיקה: יגאל כרמון אכן לא היה יועץ רשמי של בני בגין, אולם השר והח"כ לשעבר, בני בגין, השתמש למכביר בפרסומים ותרגומים של כרמון והמכון, וניכרו קשרי עבודה פוריים. על-כן, הלכה למעשה, הטענה שלפיה כרמון ייעץ לבגין הבן, איננה משוללת כל יסוד.

  11. ליאור שוורץ

    האם תוכלי פעם אחת לא מתלהמת להסביר לי מה הוא שמאל לדעתך-

    ובהמשך האם אפשרי להיות גם ציוני וגם שמאלני או שזה מנוגד?????

  12. סרבנית

    מתוק שלי, התששת אותי. אולי תסביר אתה מזה שמאל? לא נראה לך פשוט והוגן יותר?

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני דווקא אוהבת מאוד את הסגנון. אמנם מאתגר לקריאה, אבל הרבה יותר מעשיר מ'הצגת עמדות', וזאת בהתחשב בכך שה'עמדות' בחברה שלנו לעוסות וצפויות וממילא מלמדות יותר על המחזיק בהן מאשר על המציאות. ואם כבר ללמוד על אנשים, מוטב שזה יהיה במסמך מרגש ורפלקסיבי.

  14. עזרא דלומי

    בחייך דרור, איזה פורמליסטיקה? החומר של ממר"י חולק לכל הח"כים ומערכות העיתונים, אלא שרק בני בגין העז לדבר עליו בפומבי. באמצע שנות התשעים, פיקפוק בכוונותיו של ערפאת וחשיפת נאומי הג'יהאד-ג'יהאד שלו, היתה כרוכה בהתנפלות ציבורית ותקשורתית. להרהר שמא יש בעיה במסלול אוסלו היה כפירה בעיקר וגם אני שדוגל בפתרון של שתי מדינות חטפתי על כך מכל עבר. מבין אנשי הציבור בני בגין היה היחיד שהרים את הכפפה, ולכן נוצר הקשר. הייתי שמח אם גם אחרים היו עושים זאת. לא ייעוץ ולא בטיח.
    ולבסוף: ליבי ליבי לעקיבא אלדר. לרגע אחד הוא ברח מהעדר וזה מה שהוא חטף.

  15. דרור ניסן

    קראתי וקיבלתי. אינני שותף לדה-לגיטימצייה של ממר"י. החומר שמנפיקה ממר"י, ע"פ ידיעתי, אמין ומקצועי. המחלוקות נעוצות תמיד בפרשנות שמעניק כרמון לחומר המתורגם על-ידו. אשר לסערה זוטא שמעורר הפוסט, ובכן: הזיקה הרעיונית, הפוליטית והחומרית, בין החיזבאללה לאיראן, מובהקת וגלוייה. לפיכך, התיזה שפרס כרמון בפני אלדר, יותר קרובה לטעמי להגדרה סבירה מאשר הזוייה. לפיכך, גם ההתנפלות על אלדר על עצם הבאת הדברים לוקה בילדותיות, כיתתיות ואף בבולשביקיות. מה הרבותא? אסור לאלדר להביא דברים מפי כרמון? גם איזכור כל הזיקות וההקשרים כביכול, האישיים והמוסדיים, בין ממר"י לגופים ודמויות ניאו-קונסרווטיביות, לא הופך את התיזה ליותר מגובשת, קוהרנטית ומשכנעת (אז פלוני חי עם אלמוני שמקיים קשרי ידידות עם שלמוני, אז מה?) לא מכל משל נובט נמשל ואין קשר בין שמיטה, תשמישי מיטה ושיעורי תמותה.

    הערה נוספת: אם מקננת בי חשדנות אינסטנקטיבית כלפיי כרמון, היא נעוצה איי שם בראשית שנות ה-80, כאשר היה שותף לפארסה של שרון ומילסון, שחשבו שיש בכוחם להצמיח הנהגה לפלסטינים ("אגודות הכפריים והמהנדסים"), כתחליף לאש"ף. גם אם לשיטתו ההנהגה הפלסטינית לא היתה פרטנר, הרי שלא היה בכוחנו לייצר כזה. שוחחתי עימו לפני שנה בקירוב והתרשמתי שהוא לא למד את השיעור הזה. הוא טען "שלא עבדנו נכון".

  16. ליאור שוורץ

    בגדול הזילזול שלך די מציק-האם את משוכנעת שהאמת נמצאת אצלך,אני חולק עליך.

    אחד הדברים הטובים שיצאו מהמערכה הזו,היא ההכרה מה הוא שמאל ציוני, אני חושב שלאה שקדיאל קראה לזה
    שמ"ח (שמאל חברתי מדיני "יהודי") אני חושב שהרבה מאנשי יסו"ד הם גם כאלה אם לא כולם.אני יודע שהמערכה הזו
    הבהירה לי ,מתי מדינת ישראל טועה (הרשות הפלסטינאית לדוגמא)ומתי היא צודקת (חיבאללה לדוגמא).
    ולשמוע אבא ששתי ילדות שלו נהרגו מטיל חיזבאלאי-חושב שנסראלה אח שלו צריכה להדליק נורה אדומה מהבהבת
    לכל מי שרוצה שתהיה כן מדינת ישראל.

    אבל להיות טבעוני,לאהוב את החבר או החברה שלי הפלסטיני,לחשוב שצריכה להיות כן מדינה אחת בין הים לירדן,
    לחשוב שדמוקרטיה ישירה תפטור את הבעיות של העולם-לחשוב ש לברליזים פוסט מודרני הוא התשובה לבעיות ההיסטוריה, והכי גרוע לחשוב שהפעולה של נסראלה היה מבצע "צבאי"-כל אלה לא שמאל.

  17. האפגני המעופף

    שמע האמת ממי שאמרה – כך המליץ הנשר הגדול, הרמב"ם (ולמהדרין: יהודי-ערבי בכל רמ"ח ושס"ה) בספרו "שמונה פרקים". לממר"י יש מייסדים כאלה ואחרים, מטרות שונות ומשונות ועובדים עם דעות מגוונות. יתכן ש"סרבנית" ודרור ניסן מבינים ערבית ברמה כזו שאינם נזקקים לשירותי התרגום של ממר"י, ואף עוקבים בקפדנות אחרי התקשורת הכתובה והמשודרת בשפה זו. כמי שבעוונותיו חוטא בכך פה ושם, אני יכול להעיד כי:
    1. ניתן להצביע על הטיה מסוימת בפרסומי ממר"י, והכוונה לאלו שהם בוחרים להפוך להודעות לתקשורת.
    2. מדובר בכלי ובשירות שאין ערוך לחשיבותו ולמידע שהוא מביא, וחבל שרבים, לא רק משמאל, מעדיפים להתעלם ממנו. העובדה שבני בגין ציטט תרגומים של ממר"י לא עושה אותם פחות מדויקים. לגיטימי להתווכח על הפרשנות שבגין נתן להתבטאויות שציטט, אבל למה להרוג את השליח? כנ"ל לגבי עקיבא אלדר: הבנאדם מביא עוד זווית שמוכיחה שהמערכה הצה"לית הנוכחית החלה בלי ניתוח רציני של מפת האינטרסים (וגם לא של מפת הקרב, ראו האבדות הישראליות והמודיעין הלקוי).
    מה לעשות, המציאות נושכת. "סרבנית" העלתה את השאלה מהו שמאל אמיתי (יש לה גם תשובה, על דרך השלילה). ובכן, שמאל אמיתי שואף לשוויון, לאו דווקא מסיבות תועלתניות של חבריו. שמאל אמיתי מתנגד לכיבוש, גם אם עשויה להיות תועלת צבאית טקטית משליטה על קו גבעות מסוים (על תושביו). שמאל אמיתי אינו חושב שחמאס, חיזבאללה או המשטר הנוכחי באיראן הם שמאל, והוא לוקח בחשבון את האפשרות הלא לגמרי מופרכת שיש מישהו שרוצה להרוג אותו (כי הוא שמאל, כי הוא יהודי, כי יש סתם פסיכופתים).
    שמאל אמיתי (כלומר: איש שמאל אמיתי) אינו מתבוסס בעוולות העבר – אלו שעשו אבותיו ו/או אלו שנעשו לו – אלא כדי ללמוד מהן ולתקן את ההווה. הוא גם חושב באופן עצמאי, ואינו קובע את עמדותיו אוטומטית או בהתאם לחוגו החברתי או לעמדותיהם של איקונין כאלו או אחרים. הוא לא תמיד מסתכל שמאלה כדי לוודא שאף אחד לא נמצא שמאלה ממנו. אין לו מועצת חכמי המהפכה, גדולי הדור או התורה שיחליטו עבורו – והוא אפילו לא מנסה לכוון לדעתם. אין לו אלא מצפונו והידע שהוא מנסה לרכוש על העולם. אפילו אם, ירחם השם, הוא בא מממר"י.

  18. אלדוקטור

    המאמר יכול היה להיות הרבה יותר בהיר ופשוט במקום כל ההתפלפלויות המילוליות שלא תורמות לו דבר באופן מהותי. גם הסרקזם והאירוניה יכולים להשתפר. כל זה חבל מאוד שכן הנושאים המועלים הם בעלי חשיבות עליונה. לכן חבל שהאפקט של המאמר לא ממוקסם ע"י תוכנו ואופניו הצורניים. מילה אחת על ממר"י:

    חד צדדיותו הלא מתוחכמת של ממר"י גורמת אך ורק לחיזוק האנטי ערביות והאיסלאמופוביה בישראל ובמערב. ממר"י הוא גוף פרופגנדיסטי שבפועל משרת אך ורק את הימין האמריקאי והישראלי שתומך בכיבוש ובכל מחזק את רוצחי אוסלו (שעדיין לא הועמדו לדין אגב). ממר"י לא טורח לתרגם לאנגלית או לערבית ביטויי גזענות יומיומיים שעולים מכל עבר במדינה היהודית התאוקרטית בין אם בעתונות, בטלוויזיה, או ע"י פוליטיקאים, רבנים או אקדמאים.

    במקביל, ממר"י לא שוכח לתרגם כל פריט ופריט ממקביליהם הערבים של הגזענים הציוניים הישראליים. ממר"י לפיכך הוא גוף ערביסט ואורינטליסט במובן הישן והגזעני של המילה. לדוגמה, ממר"י אוהב את הליברלים הערבים הקוראים להפרדת הדת מהמדינה במדינות ערב אבל תומך בחיבור הדת (היהודית) והמדינה במקרה של ישראל הציונית. הסטנדרט הכפול השטתי של ממר"י, ומכאן גזענותו המבנית, ביחד עם ההשפעה עליו ע"י מקימים, מנהלים ותורמים ניאו קונסרבטיבים ישראלים ואמריקאים שתומכים בהמשך הכיבוש הישראלי, התנחלויות והנישול על העם הפלסטיני משמעה אחד בלבד:

    כל אדם אוהב חיים ושלום חייב להתרחק מגוף תועמלני שכזה כרחוק ילד מאש פוגענית. לא זו בלבד שממר"י הוא חסר תועלת הוא אף מרחיק את אזורנו מכל אפשרות של התקרבות לשלום. אף איש שמאל לא יכול לשתף פעולה עם גוף כה מזיק שבעקיפין גם תורם להעמקת האיבה והרחבת האלימות וההרג בקרב ערבים ויהודים ישראליים גם יחד.

  19. יוד דלת

    כל הכבוד לך על גיוס הסבלנות להתדיין עם הסרבנית. אני בטוח שזה לא בגלל הכינוי "מותק" שהדביקה לך.
    בדיון אחר אתמול, היא פנתה אלי ב "יקר שלי" , ומשם המשיכה בביטויים שאני בכוונה חוזר עליהם, כדי שהקוראים יתנו את דעתם להבלגתו הבלתי ראויה של העורך. להלן לקט מן הרפש שהמקלדת של הסרבנית הפיקה:

    "אין לך שום מצפון"
    "ברנרד לואיס הוא גזען יהודי בריטי פרו ציוני"
    "ידיך וידיהם של ידידיך אחראים לדמם של ההרוגים היהודים והלבנונים"
    "נשאר לקוות שלפחות תשלמו באופן אישי על תמיכתכם במרחץ הדמים"
    "תלך להתחמש, להזדיין ולהתגייס"
    "צביעותך בשליחת צעירים למותם בצפון בעוד שאתה נשאר בבית להגג על הדם בשמחה ובצדקנות"
    וזה כמובן לא הכל…..

    אתמול , בתשובה למחאתי על הביטוי "תזדיין", השיב העורך שזה לא נאמר במובן השלילי. תגובתי להערתו לא זכתה למענה.
    לפני מספר שעות פניתי שובוציטטתי את מלוא "הפנינם" שהטיחה בי הסרבנית, ותבעתי הסתייגות מפורשת מן הסגנון הזה, אשר לטעמי מדרדר את האתר בתקופה האחרונה. מה שמטריד בכתיבה מן הסוג הנלוז הזה הוא, שככל שהיא בוטה יותר כך היא נעדרת תוכן כלשהו.
    והנה הבוקר מתפרסם הפוסט על יגאל כרמון, שאין בו אלפית גרם של דיון, אלא הטחות אישיות נטו בסגנון מתחכם .
    אני פונה לכל הגולשים אשר רוצים באתר עם שפה נקיה וכתיבה סובלנית להצטרף למחאתי זאת.
    וכבר נאמר הרבה זמן לפני שנולדנו: " דברי חכמים בנחת נשמעים"……

  20. שניר

    אני שמח לראות שבכל זאת קיימת תרבות מחאה משמעותית בשמאל הישראלי. אולי הספדנו אותו מוקדם מדי.

  21. אנונימי

    לאלדוקטור. מה זה רוצחי אוסלו?

  22. יואל קורנבלום

    מסכים עם מה שאתה אומר וגם אני התלוננתי רבות באתר על הכתיבה והצנזורה. באופן עקרוני אין לי בעיה עם השפה רק עם הצנזורה הסקלטיבית. נראה שיש אנשים שמצלחים להעביר מסרים לא מתקבלים על הדעת בעוד אחרים מנסים אותו דבר ואז הם מצונזרים. זה לא מקובל. באופן עקרוני אני נגד צנזורה. אם משהו רוצה להיות ילדותי שיבושם לו הוא רק מעליב את עצמו. בדרך כלל אילו שיורדים לרמה הנמוכה אין להם שום דבר חשוב לאמר אחרת היו אומרים את זה במקום לרדת ברמה. אני באמת קורא לאתר לרדת מכל נושא הצנזורה. נראה לי שבאופן טבעי ומהיר אנשים יבינו עם מי יש לדבר.

  23. יוד דלת

    כמי שעוקב אחרי פרסומי "ממרי" ומשתתף מדי פעם במפגשים המאורגנים על ידם, אינני יכול להסכים עם טענת החד צדדיות. גם אלה שטוענים כך כאן לא הביאו שום הוכחה, וזה מצער ביותר.
    בפרסומים של "ממרי" מודגשים הקולות הליברליים (אף כי עדיין בעיתונות הערבית היוצאת לאור במערב). מדי שנה מכין המכון דו'ח מסכם של הפרסומים הרפורמיםטיים במדיה המזרח תיכונית, שסביבו מתקיים דיון. . הדו'ח האחרון מפי יגאל כרמון נשמע מלא תקווה וציפייה. ומה טפח לכולנו על הפנים יומיים לאחר מכן? החמאס עלה לשלטון. מי שרוצה יכול לראות בזה דווקא משאלת לב שמאלנית, רחמנא ליצלן שיצאה מכתלי" ממרי".
    אישית נכחתי במפגשי "במת ממרי" בהם הופיעו דוברים אנשי שמאל מובהקים, ביניהם: סרי נוסייבה, יוסי שריד, עמירה הס, זיאד אבו זיאד, שלמה בן עמי, לוטפי משעור, סאיד קשוע, יאיר הירשפלד ואחרים שאינני זוכר .
    לצערנו רוב המדיה המזרח תיכונית עדיין איננה חופשית ומוזנת במסרים אנטי ישראליים ואנטי מערביים, ומשרתת שלטונות עוינים. זה כנראה לא תואם את ציפיות השמאל הישראלי ומביא אותו לידי התכחשות למציאות המרה.
    בכנס גדול ב"סינמטק" הציגה "ממרי" תקציר מסידרה מצרית בת 30 פרקים ששודרה בטלויזיה המצרית בערבי חודש רמדאן לפני כ 3 שנים. הסידרה הביאה באריכות מביכה ומגוכחת את "הפרוטוקולים של זקני ציון". בדיון נכחו אנשי שמאל שהאשימו את "ממרי" בהטייה של המציאות. לא ידעתי על מה להצטער יותר: על מה שמצרים הרשמית,
    חוזר הרשמית, מפרסמת או על ההכחשה של זה בשמאל הישראלי. סופו של דבר ,מצריים נאלצה להתנצל על הסידרה.
    אך זה לא מנע סדרות דומות שהופיעו בטלויזיה הסורית והאיראנית ברמדאן .
    "ממרי" עושה עבודה חשובה ביותר. היא מביאה בפנינו את המתרחש בארצות השכנות ב6 שפות. היא מצוטטת בעשרות כלי תקשורת במערב. מי שטוען לחד צדדיות, מן הדין שיוכיח את טענתו . לצערי לא מצאתי כדבר הזה לא בפוסט ולא בתגובות. ולמי שזה בוער בעצמות יש אתגר: להקים "ממרי ב". רק אנא, תלמדו משהו מן היסודיות המאפיינת את מחקרי "ממרי א".

  24. יעל ברדה

    יופי של מאמר, ואני דווקא אוהבת את הציניות והאימפריסיוניזם. נראה לי חשוב מאוד לבקר את דיבור הבטחון, אבל גם ללמוד את השפה, כדי להיות מסוגלות לבקר אותה. אחד הדברים המסוכנים ביותר בעיני היא כאשר נותנים לאנשי בטחון לשעבר קרדיט מלא בניהול מחקרים. צריך לזכור דרך איזה משקפת הם מסתכלים על העולם. הדיבור על הבטחון, גם הבטחון הליברלי, הוליד את האנחנו כאן הם שם של ברק, את הגדר של רמון ואת שאר פתרונות הבדידות המזהרת והגטו של ישראל במזה"ת. זה תמיד מגיע מהמרכז (מה שקוראים לו בטעות השמאל הציוני) ולא מהימין.
    ואגב, גם תרגום הוא בחירה אידיאולוגית.
    תודה לין על המאמר.

  25. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    (מתוך ויקיפדיה) הרמב"ם היה יהודי ספרדי. משפחתו עזבה את ספרד בעקבות פלישתם של האלמוחדים מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור. המשפחה ניסתה להתיישב בעיר פאס שבמרוקו, משם עברה לארץ ישראל ולבסוף הגיעה למצרים.

    ומי ידע אם אברהם לא היה שחור

  26. יוד דלת

    אין הוכחה שאנשי בטחון לשעבר נוטים לעוות את המציאות. נזכיר את עמי איילון, אלי רוטשילד, הרכבי ע'ש,
    רן כהן, ואפשר להמשיך הלאה.אין גם הוכחה שמי שאיננו בקי בתורת המלחמה בהכרח רואה את המציאות בצורה יותר נכונה.
    אבל כל אלה לא חשובים למי שהמציאות המשתקפת ממחקרי "ממרי" מקלקלת לו את משאלות ליבו. לצערי הטענות האין סופיות על חד צדדיות של "ממרי" שהופיעו כאן נעדרות בסיס עובדתי. אני חוזר על דרישה מינימלית: להפסיק לעסוק בסיסמאות עדריות, ולהביא הוכחות כפי שהבאתי לעיל .
    במקום להתבכיין ולהשמיץ, יפשילו המבקרים את "ממרי" את שרווליהם, ויעשו עבודה "אוביקטיבית". יביאו בפנינו את אהבת ישראל הניבטת יום יום מן הקריקטורות בעיתוני מצרים, יראיינו את האינטליגנציה הערבית מתאי הכלא אליהם נזרקה. הם גם מוזמנים להביא לכל העולם את כיסופי השלום של אמהות השהידים ואת ספרי הלימוד הנאורים.
    בקיצור שייתנו לנו אופק אופטימי ריאלי, ואני הראשון שאצדיע .

  27. האפגני המעופף

    ספרד של הרמב"ם היתה ערבית, וכמובן גם שפת כתיבתו, בדרך כלל.
    בנו, אגב, היה מקורב לצופים המוסלמים במצרים.
    מכל מקום, ציינתי את ערביותו של הרמב"ם כהומאז' מבודח לאיזכור החוזר ונשנה של המושג יהודי-ערבי כאן באתר – מושג שלעניות דעתי אינו רלבנטי כאן ועכשיו (אך לא כאן המקום וכו')

  28. עידו

    הקריאה כאן קשה מנשוא, נפשית

    גם מראי ההרס מלבנון מתמזגים עם חזון קטסטרופלי.

    פרץ תמיד היה טוב במיוחד בלהתמודד מול חלשים ונראה לי כמתרפס או משלס מס שפתיים מול "הכרישים".

    האינטואיציה והשכל שלי אמרו שהדבר היחיד שהיינו חייבים לעשות אחרי החטיפה הזאת כשראינו שזה מתפתח למתקפה איראנית (כן – איראנית!!) בצפון זה להגיב במלוא העוצמה המדינית או הצבאית (במדורג) מולן נשיא איראן ולא ליצור את האסון שמתחולל בלבנון.

    עוול לא מתקן עוול. חיסול קיני הצרעות- כך הובטח – היה אמור להיות "כירורגי".

    אני חושש שתגובת אנשי שמאל בדבר "מאות ילדים הרוגים" – מה שלא נכון!! מפחיתה מהיכולת שלי \ רעיונות דומים להישמע.

    איני מוכן להזדהות עם טרמינולוגיה העושה אותי פושע בעוד אני מגן על עצמי.

    יחד עם כך – המכונה הצהלית המשומנת ואולי קצת גמלונית אינה תחליף למדיניות חכמה ואנושית.

    אני חושש גם שאנחנו די מוותרים על זירה אלמנטארית בה נערכת המלחמה – ההסברה – ושם אנחנו שוב נוחלים כישלונות בסיסיים חרוצים. איננו משתפים בפחדינו, איננו מציגים את עוולות החיזבללה בזכוכית מגדלת שמראים לי כבר כמה פעמים את אותו בניין מופצץ חיל אויר בלבנון – מזוויות שונות. איננו מראים את תמונת השואה שלנגד ענינו הפוחדות (הפחדניות?). איננו לראים את החשש האטומי מהאטום.

    אז בואו ביחד נרד מכל העצים שאנחנו מטפסים עליהם כמו חתולים מבוהלים.

    יש מה לעשות ולומר ומהר.

  29. אורה לב-רון

    וההתקפה הכי טובה שלך, לין, היא דיבור בשפה כ"כ אחרת. האם כרמון נזקק למתורגמן כדי לקרוא אותך? או שמא לא זיהה שמדובר בטקסט ושעט הלאה? צועקים לו צועקים, והוא לא מזהה את רשתות ההסוואה.