מה (ומי) מסתתר במרחב המוגן? או: האשלייה הגדולה

רותי לביא

השר צחי הנגבי, איש נקי כפיים והומניסט, הופיע בטלויזיה, תאר את חשיבות  המלחמה הארורה הזו והדגיש, שעוד צפוי לנו זמן ארוך וקשה (לנו, כמובן – ה"מרחב המוגן" שלו גדול ורחב לאין שיעור). בין דבריו הצליחה הכתבת להשחיל שאלה קטנה: איך אפשר, , בתנאים הכל כך קשים של תושבי הצפון, עם אמצעי המיגון והקיום הבלתי מספקים, לדרוש מהם להמשיך ולשבת במקלטים עוד זמן כה רב? הוא הביט בה בשלווה ואמר,  שעל אחת כמה וכמה אסור לתת להם לחיות באשלייה.

איזו אשלייה?  לאשלייה, שהכל שווה ובלבד ש"נגמור אותם" (ולא אכנס כאן לדיון בשאלה המעניינת, מי הם "אותם" שצריך לגמור) פעם אחת ולתמיד ולא נהיה עוד מאוימים? כלומר, שווה להם לתושבי הצפון הסבל ואולי אף קורבן חיים, למען עתיד בטוח של שקט ושלווה? אבל למרבה ההפתעה,  כל פעם ש"כיסחנו אותם" ו"גמרנו אותם" ו"כתשנו אותם" – מספר שנים אחר כך נתגלה "איום" גדול יותר, חזק יותר וקשה יותר לכיסוח.

למה?  בגלל  האשלייה, שפגיעה והרג חסרי אבחנה של אוכלוסייה אזרחית תגרום לאותם הנפגעים לאהוב את מדינת ישראל כל כך, שכל שירצו יהיה לשבת בצל חסותה ולחיות משיירה. האשלייה, שהחשש מהקטיושה הבאה (או מהקסאם, הפיגוע וכו`) הוא סיבה מספקת כדי לגמור, לכסח ולהרוג יצורי אנוש אחרים, כדי לא להיות נתונים יותר לאותה חרדה מתמשכת. אם כך, מה חשים האזרחים הלבנוניים (והפלסטינים בשטחים, זמן כה רב), שאין להם מקלט, מרחב מוגן או אפילו חדר פנימי בו יוכלו להתחבא. הפחד שלהם, אינו מביא לדחיית החיזבאללה או החמאס, כגורמי האיום.  הלקח העיקרי שלהם הוא האיום המתמיד בו הם חיים בגלל קיומה של מדינת ישראל. אותה מדינה, שהצהירה במפורש, שהפליטים הלבנוניים והרס בתיהם ומחייתם אמצעי לחץ על ממשלת לבנון (לזה קוראים סחיטה או חטיפה). אותה מדינה, שהרמטכ"ל שלה הודיע, שעל כל קטיושה בחיפה, יוריד הצבא רב קומות בבירות. אותה מדינה המודיעה עכשיו, שכל כפר שממנו יהיה שיגור – יימחק. אותה מדינה, המחסלת אזרחים במבצעי חיסול ומרעיבה אותם במחסומים ובגדרות. כשמבינים פתאום,שהפחד והאיום הם הגורם המניע, ברור שהכל לא בגלל שיצאנו מלבנון אלא בגלל שנכנסנו ללבנון מלכתחילה. 

אך האשלייה הגדולה באמת היא האמונה, שמטרתה של מלחמה ארורה זו היא אכן שלומם, טובתם ורווחתם של אזרחי מדינת ישראל.

הטענה שמועלית על ידי כל נציגי ממשלת ישראל היא ש"סבלו של עורף" הוא סבל של "אין ברירה", שבא להבטיח שבסיומו (הרחוק מאד לדבריהם) לא ידע עוד סבל ומצוקה.

הם גם קוראים ל"עורף" אנונימי זה להחזיק מעמד, כי בו תלויה המערכה כולה. עם זאת, קשה לגלות איזה שמץ של ניסיון להקל על סבלו של ה"עורף" שאת חלקו ניתן היה למנוע מלכתחילה. למנטרה של "העורף החזק המחזיק מעמד" נתלוותה מנטרה נוספת – זו של המרחב המוגן או החדר הפנימי (זוכרים את המלחמה האטומה?). אם נותנים לזה שם, לא צריך לדאוג. ומי שאין לו מרחב מוגן בכלל – אין לזה שם, אז בטח לא צריך לדאוג.

יותר מכך, ברוח ההפרטה, כל נסיונות התמיכה בעורף – כולם נבנו על התנדבות אזרחית. למה? כי העקרון המרכזי – שהמדינה אינה חייבת דבר לאזרחיה, נבנה ובוסס כבר הרבה לפני תחילת המלחמה. הדיונים בתמיכה כלכלית למי שנפגעו  –  נגמרו בינתיים בהסכמה, שצריך לתמוך אבל בלי לפגוע במסגרת התקציב (מעניין במי יפגעו כשיצטרכו לגייס את הכסף. לבטח לא באלה שאינם תלויים בתקציב). הדיונים בפיצוי למי שנשללה הכנסתם – כמעסיקים, כשכירים או כעצמאיים – העלו את הצורך ב"השתתפות עצמית". ברמה פרטנית יותר – מתחילתה של מלחמה זו לא נתפנו שרי הממשלה לעסוק בשאלה, כיצד תומכים בנכים, שאינם יכולים להשתמש במרחבים מוגנים כלשהם; כיצד תומכים בחרשים, בכבדי השמיעה ובעיוורים; כיצד מגנים על שכירי היום, החיים היום בלא שכר; אלה, שאין להם אפילו אותו חשבון בנק ממנו ניתן למשוך, או אלה, שבמסגרת אותה מדיניות כלכלית שהזכרנו כבר מזמן סגר להם הבנק את האשראי. כמו סופת ההוריקן קתרינה –בעידן ההפרטה, המלחמה פוגעת קודם כל בעניים.

איזה שר הציע לארח בביתו מספר משפחות (מקום יש בשפע)?; לממן איזה כמה חדרים במלון ממשכורתו הצנועה? ראש ממשלתנו, טען ברגש, ש"כולנו עומדים יחד – יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים וצ`רקסים – כולנו עם אחד" (מרגש לאללה) אך לא טרח לבדוק, כיצד מסתדרים אותם חלקים של "העם האחד", שאין להם שום פתרון ממוגן בכפרם או בעירם. שלא לדבר על פתרון כלכלי – זה נעלם עוד זמן רב לפני כן.

יש עוד דוגמאות,  העיקרון הוא אחד: מלחמה זו מטרתה אינה להביא לרווחת כלל אזרחי מדינת ישראל. אולי לרווחת מספר מצומצם של אזרחים, אותם שיש להם מרחב מוגן לא רק פיזי אלא גם כלכלי. אולי לרווחת נשיא ארה"ב, שתומך בנו בשמחה ממרחק ונהנה מכך שיש לו בצה"ל חיזבאללה משלו, לתפעול בשלט רחוק. אנחנו במזרח התיכון, נשלם את המחיר.

אם נזכור שממשלת ישראל הציגה את הרס לבנון כאמצעי ליצירת לחץ פסיכולוגי על ממשלת לבנון (כנראה שארבע מאות ההרוגים ואלפי הפצועים לא לוחצים מספיק ולכן ממשיכה ההפצצה על ביירות ודרום לבנון) נגלה פתאום, שממשלת ישראל שמה זין (ותסלחו על הביטוי) לא רק על אזרחי לבנון אלא גם על אזרחי ישראל. ברור שבמינון שונה. תמיד זה ככה.  גם לפני כן, יש כאלה שלקחו להם קצבאות, יש כאלה שקיבלו שכר קטן יותר, יש כאלה שנאלצו לשלם יותר על חינוך – וכמו תמיד, יש גם את אלה שמרחיבים תוך כדי כך את המרחב המוגן שלהם עצמם.

האשלייה הגדולה ביותר  שיש לפרק היא – שמותר לגרום לחלק מהאנשים לסבול, למען רווחת חלק אחר. כן, לתת למובטלים לסבול – כדי לייצב את המצב הכלכלי (לכאורה); שיסבלו החד-הוריות, כדי שיהיה כסף למשפחות מסודרות (כן, בטח); להביא הרס כלכלי ורעב על תושבי עזה – כדי להגן על אנשי שדרות הרעבים קצת פחות (בשביל מי הם רעבים? שכחנו). וכמובן – בהקשר מלחמה ארורה זו – להרוג באזרחי לבנון החפים מפשע – כדי להגן על תושבי קריית שמונה (לכאורה) או ליצור מצב כל כך בלתי נסבל (גם אם הוא סביר יותר מזה שבביירות, למשל) בכל כך הרבה מקומות – כדי להגן על מדינת ישראל (לכאורה), להקריב עוד ועוד צעירים בשביל התוכנית הגדולה של ממשלת ישראל – השוכנת במרחבה המוגן – ושל בוש.

איך מפרקים את החבילה הזו? לי ברור, כי כל מחאה נגד מלחמה זו חייבת להציג את כל הקורבנות – אלה שכאן ואלה שכאן;  חייבת לשים דגש על אותו זלזול בחיי אדם וביצורי אנוש המתקיים גם בדרום לבנון וגם בצפון מדינת ישראל. ברור לי, שכל מחאה נגד המלחמה הארורה הזו חייבת גם להציג את ממשלת ישראל כמי שמזלזלת בחיי אדם. ברור לי, שחשוב גם להציג את הקשר בין זלזול זה – לבין התנערות המדינה מאחריותה לאזרחיה וליצורי אנוש בכלל בכל מדיניותה בשנים האחרונות.

איך עושים את זה? בואו נחשוב ביחד. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. הדר

    אני שמחה שסופסוף מישהו מתחיל לצעוק את צעקתם של אזרחי הצפון (ואני מתכוונת לאזרחי צפון ישראל ולא אזרחי דרום לבנון) מעוטי היכולת, שבלית ברירה אחרת, נשארו בביתם (הלא ממוגן) והפכו ל"עורף החזק" של המדינה. לא ברור לי איפה השרים ושאר מנהיגי המדינה, שעלו לשלטון בעקבות האג'נדה ה(כאילו)חברתית שלהם. מדוע לא נעשה, ומייד, משהו על מנת להקל על מצוקתם. מדוע המדינה על רשויותיה לא מפנה מהצפון את מי שחפץ להתפנות ומשכנת אותו, על חשבונה, במקום בטוח עד יעבור זעם? (הרי המדינה עודדה את נטישת הצפון). האם צריך לסמוך על ארקי גאידמאקים שיעשו הון פוליטי על חשבוננו ויקימו ערי אוהלים למפונים? האם דאגה לאזרחים שנפגעו ונפגעים מהמלחמה היא לא חלק מהעלות הכוללת שיש לקחת בחשבון? עד מתי נמשיך להסתמך על ארגוני צדקה ומתנדבים, שאמנם עושים את העבודה מתוך אמונה שלמה, אך אין זה תפקידם.
    האם, ביחד עם שרון, נכנסה המדינה לתרדמת?…
    אני מציעה שבמקום לצעוק את צעקתם של אזרחי לבנון (ולא שאין על מה לצעוק) נתפנה לצעוק את צעקתם של אזרחי ישראל "בעורף".

  2. יוסי לוס

    הנצחון הזריז והכולל של ישראל במלחמת ששת הימים כבר התברר כפרי בוסר (הן במנהיגים השבויים בקונספציה של "הם לא יעיזו" ב-1973 והן בתוצאות האומללות רבות הפנים של דיכוי הפלסטינים) שעוד שנים רבות שינינו תקהינה ומצפונינו יהפוך ליותר ויותר גס. למרות זאת, נדמה שיהודים רבים בישראל מייחלים לשחזור של אותו נצחון. מכה אחת חזקה והכל ייגמר כשידינו על העליונה. אם כבר עברו שבועיים וזה עדיין לא קרה ולא עומד לקרות, הרי הבעיה שלא נותנים לצה"ל לנצח ורק צריך להפעיל יותר כוח, יותר מהר, יותר הרס, יותר הרוגים, יותר פצועים.
    אם ננצח במערכה כמו שמבטיחים לנו הסטיקרים בכחול לבן, יהיו לנו פירות בוסר נוספים לאכול, אשר יבטיחו ששיני ילדינו וילדי ילדינו יקהו גם הן ומצפונם יערל.
    כדאי להפסיק מיד לפני שננצח.

  3. דבי אילון

    חותמת באותיות גדולות על הפסקה האחרונה.

  4. סמדר לביא

    איכשהו, כשרועמים התותחים, המאבק החברתי מתחבא מתחת לשטיח הממורט/ מסמורטט של הלאומיות. המאמר שלך נותן לו קול. בחסות המלחמות/מבצעים אפשר "להעביר" החלטות הרסניות במישור האזרחי.

    למשל, התקשרה אלי היום אמא וסיפרה, שאיבדה את המשמורת אתמול על הילד שלה לאבא אלים, כי "חזקת הגיל הרך" לא קיימת כבר בביהמ"ש, ע"פ דברי השופטת. למרות שהמאבק על השארת חזקת הגיל הרך קיבל תקשורת אוהדת – מי בתקשורת יפרסם כעת פסק דין הסומך יתדותיו במומחים פסיכואנליטיקאים וולגרים רק כדי להמשיך ו"לכתוש" את חזקת הגיל הרך, למען ייתפרנסו מה"כתישה" גדודי מומחים ועורכי דין?

    ומישהו/י שמ/ה לב לוועדות למען "טובת הילד" בכנסת, העוסקות בימים טרופים אלה בחזרה של ההשמה של ילדים ובני/ות נוער במוסדות ע"י העלאת התיקצוב של מוסדות אלה?

  5. אורנה

    וגם –
    שמתם לב איך בחרנו בהתרגשות אמיתית מנהיג חברתי אמיתי – סוף-סוף,
    והנה קבלנו בובת-מריונטה של גנרל?

  6. אסף

    מחזק את הדברים והקולות הללו .בתוך כל בליל התקשורת המתלהמת מתגייסת ומתקצפת עולה האמת הקשה והאיומה שהדם הזורם של המתים שלנו ושל שכנינו בלבנון הוא מטבע נזיל עבור ג'ורג' בוש והכנופיה שלו למניות הנפט במזרח התיכון…

  7. מאור שני

    "כל פעם ש"כיסחנו אותם" ו"גמרנו אותם" ו"כתשנו אותם" – מספר שנים אחר כך נתגלה "איום" גדול יותר, חזק יותר וקשה יותר לכיסוח".

    צודקת המחברת, אכן מדובר באשלייה הגדולה – האשלייה שהערבים ינטשו את השאיפה להשמדת היהודים במזרח התיכון שאינם חיים תחת שלטון מוסלמי. האשלייה שאפשר לעשות שלום עם הערבים, האשלייה שפינוי ישובים תביא להפסקת ההתנגדות והטרור… בואו נקרא לזה – "אשליית השמאל".

    ובבקשה תפסיקו לדבר בשמם של תושבי הצפון נגד המלחמה – רובם תומכים בה כמו רוב תושבי המרכז והדרום.

  8. נינה

    אני באה מארוחת יום שישי בערב בחיק המשפחה, בחיק קונצזוס חד משמעי על המלחמה המעולה הזו ואילו דברים מעולים היא תביא עימה ואיזו אחדות נפלאה יש ועוד תהיה בעם ולמה לראות תמיד את הדברים השליליים ומה פתאום לדבר עם החיזבאללה ובאמת אין ברירה ואם נהרגים ונפצעים ונהרסים כל כך הרבה חיים זה רע הכרחי לטובת מטרות ארוכות טווח ולטובת החיים הטובים יותר בעתיד. אבל הכי חזק – אין קשר בין חיזבאללה לבין הכיבוש בשטחים , זה שני איזורים נפרדים ומה בכלל הקשר של נאסראללה לפלשתינים. אין קשר. יש תקווה – הוא מפרפר ואנחנו ממש בקרוב נחסל אותו… אז אני יושבת וצועקת ומתווכחת ומסבירה ומנסה להראות את האינטרסים האמריקאים הבוחשים ואת היותנו בשר תותחים ואת הקשר לפערים האדירים בין העשירונים בישראל ו – אפס. אפס שכנוע. אפס היסדקות של הקונצנזוס. לא נורא, זה יעבור לי עוד, הם אומרים. הקונצנזוס שוב ניצח. למרות ההפגנה הענקית בשבת שעברה. מזל שיש לנו את העוקץ – אי ירוק בים.

  9. רגב

    אשליות…

    נורא כיף לחיות באשליות, אה? יש אשליות – אין דאגות. הכל ברור ומסודר. "הערבים" תמיד רוצים להשמידנו ולכן אנו "לנצח" נחיה על חרבנו (ונקפיד, על אש קטנה, להשמיד אותם טיפין טיפין עם טבח קטן לפעמים). אשליות. ואם – חלילה "ניתן להם הכל" – הרי זה לא יעזור, כי "הם תמיד רוצים להשמידנו".

    בוא תגיד לי, מאור, מי זה ה"ערבים" האלה שרוצים להשמידנו? תן שמות בבקשה. אני רציני לגמרי. ועכשיו תחשוף את כל אלו שעברת (והרי בדקת אחד אחד, אני מקווה) ולא בדיוק הסתדרו לך באשליה, כי הם לא אמרו בדיוק "בדנא נחרב איסראיל". כי בטח היו כאלה פה ושם שגם אמרו דברים אחרים. מעניין, אגב מה הם אמרו. יכול להיות שמחלק מהם שמעת משהו שמשתמע ממנו שצריך לבטל את היישות הציונית? ואללה. ואולי ביטול היישות הציונית אין משמעו טבח ב"כולנו". אולי משמעותו יכולה להיות חיים במשותף של יהודים וערבים שלא תחת ההגדרה החלולה (אך קטלנית) של "מדינה יהודית דמוקרטית"? אבל עזוב, והרי עצם קריאת השורות הללו בוודאי מכניסה למרחב האטום רבים מהקוראים. אז בוא נדבר על מה שאתה מכנה "אשליית השמאל". השמאל, כך משתמע מדבריך – טוען שאם ניתן להם "הכל" יהיה שקט, שלום ואחווה. אתה יודע מה – כיוון שבמלחמות יש לנו, תודה לאל ולשרי אלופיו, נסיון למכביר – אולי ננסה פעם אחת "לתת להם את הכל"? אבל את הכל: כולל חוות שבעא, ולא 88 אחוז מהשטחים, ולא 20 אחוז מהאסירים ולא התכחשות גורפת לזכות השיבה, ולא שליטה מוגבלת במרחב היבשתי ושליטה אפסית במרחב האווירי והימי. הכל – כולל קצת כבוד (או לפחות נקודת התחלה שאינה מושפלת). האם אי פעם באמת ניסינו?* כי הרי כל קלפי המיקוח (פרט לשלושת החיילים השבויים) נמצאים אצלנו (קרוב לחזה ולכיס). ואם ניכשל, תשאל? אז – לשיטתך – תמיד יש לנו את הצבא הכי חזק (ומוסרי) במזרח התיכון כדי "לכסח להם את הצורה" ולהחזיר לעצמנו את כל השטחים מהירדן ועד לליטאני בהתאם לחזון בן גוריון.

    דבר נוסף – כתבת להפסיק לדבר בשמם של תושבי הצפון. זו נשמעת לי תביעה מוצדקת חלקית. "חלקית" משום שבצעדים מדודים בקרוב כולנו נהייה "צפון", ואני משוכנע שמתנגדי המלחמה מהמרכז השבע לא ישנו את עמדתם גם אם יפול עליהם טיל; ו"מוצדקת" משום שבחלט יש לתת פתחון פה לעמדתם של תושבי הצפון בעניין המלחמה: לתושבי נצרת, פקיעין, מג'דל כרום, תרשיחא, חיפא, עכו וכו'. אני בהחלט חושב שעמדתם צריכה להישמע. אגב, אם אתה חושב שיש "להפסיק לדבר בשמם" – מדוע אתה חוטא בכך?

    *טוב, האמת היא שכן ניסינו, אך לא במישורים הפורמליים, ויש על כך עדויות וטיוטות הסכמים ובהם התייחסות לכל הסוגיות שהעליתי. מדוע הן לא יושמו? אולי לך הפתרונים.

    ותודה לרותי על הדברים הנכוחים (כתמיד).

  10. יואל קורנבלום

    לפני מלחמת ששת הימים היה לערבים את כל השטח שאנו אמורים להחזיר להם לפי הגדרתך וגם זה לא הספיק להם. לא היתה חוות שבעא לא היה גולן לא היתה ירושלים כל השטח היה אצלם. לפי התסריט שלך הם היו צריכים להקים שם מדינה פלשתינאית נאמר מיד לאחר מלחמת העצמאות ב 1948 אבל הם לא הקימו מדינה. במקום זה יצאו למלחמה ב 1967 ומאז אנחנו תקועים עם המצב. איך הדבר הזה משתלב בתאוריה שלך? יש לך הסבר עיניני לכל זה? בו נניח לרגע שאנחנו מחזירים את הכל ומיד לאחר מכן הערבים מתחילים במלחמה מסיבות הידועות להם. מה תעשה אז? האם אתה חושב שצריך לקחת את הסיכון הזה? עובדה לאחר שיצאנו מלבנון ומרצועת עזה התחילה מלחמה קשה יותר משהיתה לפני זה. אפשר היה להניח שהם היו מודים לנו על זה שנתנו להם את השטח ללא שום תנאי ומתחילים לפתח את השטח כדי לשפר את תנאי חיי תושביהם. אבל הם לא עשו את זה במקום זה התחמשו והתחילו מלחמה חדשה. האם זה לא רמז עבורך שהם ממש לא רוצים שלום איתנו? האם זה לא רמז עבורך שהם לא ממש רוצים מדינת ישראל או מדינה יהודית באיזור?

    יש ביטוי באנגלית האומר

    You fooled me once shame on you. You fooled me twice shame on me.

    ובתרגום חופשי:

    שיקרת לי פעם תתבייש לך. שיקרת לי פעם שניה אני צריך להתבייש.

    למה אני צריך להתבייש בפעם השניה? זה בגלל שנתתי אימון בשקרן מועד. וזה הסיפור שלנו עם הפלשתינאים ועם רוב הערבים. הם לא ממלאים הבטחות משקרים כל הזמן, בנוסף הם דיקטאטורה כך שאין שם חופש דיבור, כמו שלך למשל יש בישראל. לכן כל מי שמאמין להם צריך להתבייש על תמימותו.

  11. אריסטו

    יש משהו קצת פתטי וילדותי בסוג כזה של דיונים. זו או ישראל העשירה המהווה פרוקסי של ארה"ב בגלל שהיא לוחמנית מטבעה על חשבון האנשים הפשוטים הצודקים, או הערבים הרעים שרוצים להרוג את כולנו. תבונה מעשית (פרונסיס), כפי שאריסטו כתב, היא קצת יותר מורכבת. מה היו החלופות שעמדו בפני אולמרט בתחילת המבצע? ומהן עכשיו? מה ניתן לצפות מהצדדים בסכסוך: סוריה, איראן, ארה"ב, מועצת הביטחון והאיחוד האירופאי, וכמובן, ישראל ולבנון וחיזבאללה? מה רצוי (זכויות אדם, שלום אחווה), ומה פרקטי לצפות מהשחקנים, מהן היכולות העומדות לרשות השחקנים השונים, מהן מערכת האילוצים שכל שחקן עומד מולן?
    אילו השיקולים שצריכים לעמוד אל מול מקבל ההחלטות. מה שלא צריך לעשות, זה לגזור מתיאוריה מוסרית ספציפית התנהגות פוליטית אל מול שחקנים שחלקם הגדול אינו חולק ערכים אלו. מבחינה זו, התנהגות של מדינה שונה מהתנהגות של יחיד. לא בכדי אריסטו, מקיאוולי ואחרים דיברו תמיד על תבונה מעשית ולא רק על תיאוריה. ומי שחושב שאלו דיבורים 'ישנים', יתכבד ויקרא את המאמרים שעוסקים בבעיה של 'ידיים מלוכלכות' של וולצר, הוליס ואחרים.

  12. חגית

    רותי צודקת. אני זוכרת שבהתחלה של הסיוט הזה שר הבטחון ואחרים אמרו שצריך לחזק את כוח ההרתעה שלנו. חוץ מזה שהם חשבו שעוד פעם מספיק לעשות פיפס וכולם יזרקו עליהם אורז ודובדבנים, הגיע הזמן להבין שכוח הרתעה מרתיע שלום ופיוס ולא יותר מזה. כמו שאצלנו משתמשים בוח הה של החיזבאללה ככה גם מי שאנחנו מפעילים נגדו כוח ושמרים מעליו את החרב – מה שנשאר לו חשוב זה לסלק את החרב הזו, את ההרתעה הזאת. ודווקה היציאה מעזה בלי להבטיח שום פתרון מדיני, שום עצמאות אמיתית זאת הדוגמה הכי טובה- שים לב יואל. יצאנו והרחבנו את הגדר והשארנו אנשים ללא אמצעי מחייה והכי חשוב – כשהחרב הישראלית עדיין תלויה מלמעלה ואין שום הבטחה שלא תיפול. באמת, שמתם לב שעכשיו היא נופלת שוב ושוב. אז כל זמן שהחרב הזאת תהיה תלויה מלמעלה – שאף אחד לא יבכה ששנואים את הישראלים ושונאים את היהודים – כי החרב הזאת פשוט יותר מדי מפחידה.
    אפשר בהחלט – ממשלה ישראלית תודיע קודם כל על נכונות לפנות את השטחים, להכנס למו"מ על מדינה פלסטינית ובמקביל לפתוח במו"מ לשלום על כל מי שמסביבה – זה ממש ממש לא מסוכן אפילו לחוששים הכי גדולים – אז אולי קודם שינסו את זה אבל על באמת בלי משחקים השהיוךת וחרובות שתלויות מלמעלה על מי שלא יהיה ילד טוב. שינסו את זה ואחר כך נמשיך בויכוח – אינשאללה

  13. מוישה'לה

    אני עדיין לא מקבל תשובה, גם לא באתר זה, לשם מה חיזבאללה רכש 12000 טילים או קטיושות. האם זה למטרות הגנה על שמי לבנון? ואם לא, כיצד על ישראל לנהוג נוכח הצטיידות זו. לתשוק ולחכות ליוזמה שלו? לתקוף חזרה כשהוא תוקף כפי שעשה 12.07 שנה זו? או לספוג אבידות וחטופים ולשתוק על כך?

  14. אורן

    לרותי שלום. אני נוטה להסכים למקצת דבריך. אני חושב שטענת ה"עורף האיתן" היא רעה ובעיקר חצופה. היא נובעת בעיקר מכך שמנהיגי האומה חיים בעולם אחר. מנטאלי אבל גם גיאוגראפי. כשהם באים לקרית שמונה או צפת או נהריה אבל אפילו לחיפה, העיר השלישית בגודלה וחשיבותה בישראל, הם עושים טובה. ערים אלו הינם בשבילם סתם פרובינציה. מטעם זה ברור שאילו נחת טיל אחד בתל אביב זה היה משנה את האסטרטגיה של ישראל במערכה זו. אני חושב גם שאלו שהגיעו למעלה כבר מספיק מבוססים כדי לא לזכור מה פירוש לחיות במצוקה ולכן התנכרותם למצוקה. אילו הם היו צריכים לגור שבוע או שבועיים כשבביתם המרווח עוד משפחה עם 4 ילדים, זה היה מתחיל לעבוד גם עליהם. אבל אנחנו יודעים שבני האדם נוטים מהר מאוד לשכוח את כור מחצבתם ברגע שעלו למעלה. אנו יודעים גם שמי שהולך לו טוב, דואג לילדיו ולחבריו אבל לא להכלל, וכי זה בכלל לא מעשי לבקש מאדם כזה שדאגת הכלל תעסיק אותו.

    מאידך בעניין האין ברירה לא השתכנעתי. היינו: אינני מבין מה על ישראל לעשות, שעה שיושב לו בחור בצפון, וכשמתחשק לו, הוא ממטיר עליה אש וגופרית. הרי ישראל לא תקפה את החיזבאללה ב 12.07 אלא חיזבאללה את ישראל. לא?
    ועוד משהו: ברור שסבלם של תושבי דרום לבנון הוא לא טוב. אבל הם מארחים בבתיהם את החיזבאללה, אז גם אי אפשר לומר שהם נקיים וצריכים לצאת פטורים בלא עונש

  15. יסעור

    הפתרון הוא הסכם שלום כולל עם סוריה שיכלול את לבנון ומחירו יהיה החזרת רמת הגולן.
    כל עוד זה לא יתבצע , הבחור מהצפון יוכל להציק לך בקלי קלות גדולה מאוד .

  16. רונן אלפסי

    חלק מהדוברים מנסים ליצר עולם עולם מושגים מושלם בו יש רעים וטובים בערכים מוחלטים.
    על פי אותם דוברים ישראל לא יכולה להיות "טובה" כי היא חזקה, הערבים לא יכולים להיות "רעים" כי הם נתפסים כחלשים(מכיוון שהובסו עד כה בכמעט כל המלחמות), המערב=רע.
    כדי להפוך את ישראל לצודקת יותר וטובה יותר נדרשת לנו על פי אותם דוברים תבוסה מהדהדת…
    אני מעדיף לשמוע מהצד את הדיון המרתק והצדקני ולשמוח עד לב השמים שמתקיים דיון כזה, ולא לחזות באותה תבוסה מהדהדת לעולם, גם אם לעולם נחשב בצד של ה"רעים".

  17. דני

    לכותבים האחרונים – סתם מעניין – מישהו זוכר איך הטירוף הזה התחיל (כאילו בלי שהרגשנו?) – חטפו חיילים, משינת ישראל הגיבה איך שהגיבה (בפרופורציה או לא) והחיזבאללה הגיב וכו הלאה וכן הלאה.
    אז – לא צריך לשאול מי מחזיק יותר טילים (לישראל בטח יש כלי נשק לא? אז בשביל מה?). בזה רותי צודקת – צריך להתחיל להציג דרך אחרת וזה לא יעזור – מי שצריכה כאן לשכנע בכנות כוונותיה זו ישראל – כי מי שהכי לקחה והכי ספחה והכי הרוויחה זאת ישראל – אז?
    וחוץ מזה – ועל זה באמת צריך לבוא חשבון – אם ממשלתוינו כל כך כל כך משוכנעות (ואולי גם חלק מהקוראים כאן) שפשוט כולם רוצים להרוג אותנו אז היה להן מספיק זמן לבנות לפחות תשתשיות והערכויות נורמליות למי ש"צריך לשאת בעול ולהיות חזק"? למה הם בכל זאת לא עשו את זה? אולי בגלל שחבל היה על הכסף כי היו להם עוד חברים שרוצים להרוויח עוד איזה מליון בחודש. אולי גם – מתאים להם שכולם יהיהו כל כך מפוחדים ומאויימים ולפעמים אפילו מקלט הגון עוזר לו לפחד
    תחשבו על זה ובאמת כשזה יגמר כבר – צריך עוד איזה מהפך אבל הפעם על באמת

  18. איל רימון

    "Whom Jupiter wishes to destroy, he first makes mad."

  19. חררדו

    לרונן,
    לא הבנת כנראה חלק מטענות היסוד בבסיס המאמר. אין ישראל טובה או רעה. אין חיה כזאת, בודאי לא במושגים של "טובים" ו"רעים". יש מדינת ישראל ויש חברה ישראלית (והם לא בדיוק אותו הדבר) ובתוך החברה הישראלית יש כל מיני אנשים. ויש שלטון ויש אליטות בעלות כוח ויש קבוצות אוכלוסייה שהן משלמות את רוב המחיר על התנהגות האליטות בעלות הכוח וכולם חלק מ"ישראל", חלקים שונים ולעתים מנוגדים ולעתים אלה נגררים באף על ידי אלה. ומחלק מהתגובות יכולת להתרשם שיש ב"ישראל" הזאת גם יהודים וגם ערבים, גם עשירים וגם עניים, גם נצלנים וגם מנוצלים, גם רוצחים וגם קורבנות, וגם כאלה שאינם לגמרי כאלה ואינם לגמרי כאלה, עם הרבה גווני אפור, קצת מנצלים והרבה מנוצלים ולפעמים גם קורבנות שהופכים לרוצחים, גם גיבורים וגם פחדנים. מי שמשטח את הדיון ל"טובים" ו"רעים" זה אתה.

  20. רתם

    אולי, בין השאר, כדי להיות מוכנים למתקפה של השכנה שיש לה את הצבא השלישי בעולם?
    האם אתה גם רוצה הסבר למה ישראל מכינה כ"כ הרבה פצצות לזריקה ממטוסים? טנקים? אוניות מלחמה?

  21. מוישהלה

    קבלתי תשובה פרובקטיבית שאיננה אומרת דבר: לא רוכשים קטיושות כדי להתגונן מפני אויב מאיים. אם מטרות חזיב אללה הן הגנה על דרום לבנון מפני צה"ל הוא היה רוכש נשק מסג אחר. לא?

  22. יוסי דהאן

    לעופר, תודה על ההפנייה. מן הראוי להבחין במאמר של וולצר בהבחנה עתיקה שהוא חידש בדיון המודרני אודות מוסר ומלחמה, הבחנה שהוזכרה לפי מספר ימים כאן. ההבחנה בין הצדקת העילה ליציאה למלחמה לבין הצדקת ניהול המלחמה. וולצר מצדיק מוסרית את תגובתה של ישראל לתקיפת החזבאללה, אולם חלק ממאמרו אינו מצדיק מוסרית פעולות מסוימות בניהול המלחמה על ידי ישראל. למשל הטענה שלו על איסור פגיעה בחברה האזרחית בעת מלחמה. האיסור הזה אוסר על הפצצות של תשתיות אזרחיות כמו מים וחשמל, פעולות שישראל מבצעת בלבנון.
    באשר לעמדתו הכללית, כאן יש כמה נקודות בעייתיות. כל למשל ההפרדה שהוא עושה בין רצועת עזה לגדה המערבית, כאילו מדובר בשתי ישויות נפרדות שאין קשר ביניהן הנחה בעייתית נוספת שלו היא שעמדת ישראל הייתה לחתום על הסכם שלום שכולל מדינה פלסטינית עם כל אחד בצד הפלסטיני שמעוניין בשלום. וולצר מתעלם לחלוטין מיחסה של ישראל לאבו מאזן ולרשות הפלסטינית, הוא גם מתעלם ממפעל ההתנחלות בשטחים שלא פסק בכל אותה תקופה שישראל הביעה את רצונה בשלום.
    ליוסי, תודה על ההערות. אני חולק על הפרשנות שלך לידיים מלוכלכות, הידיים הם מלוכלכות כיוון שאותו פוליטיקאי הפר עקרון מוסרי שהוא אוחז בו, במקרה של הפצצה של אזרחים בהירושימה הוא הפר את העקרון המוסרי שהוא מחזיק בו שאין לפגוע בחפים מפשע למען תוצאה מוסרית ראויה, זו גם הסיבה שהוא חש אשמה, תחושה שעבורנו היא סימן לכך שאותו פוליטיקאי מחוייב לעקרונות מוסריים שהוא מחזיק בהם. לא ברור איל לדעתך הריגת חפים מפשע אמורה להיות מעשה נכון מוסרית מבחינתו, ואם אכן הוא היה סבור שזהו מעשה מוסרי לא הייתה לו סיבה לחוש אשמה ולא הייתה כל בעיה של ידיים מלוכלכות.
    לא טענתי שוולצר אינו מצדיק את הפצצת דרזדן, רק הצגתי אותה כדוגמה לדוקטרינת הידיים המלוכלכות. לא קראתי את הטקסט של וולצר לאחרונה אבל אני מניח שסביר מאד שהוא מצדיק זאת כיוון שזה מתיישב עם טענת הידיים המלוכלכות שבה הוא תומך.
    באשר למאמר של וולצר על המלחמה בלבנון יש טענות שלו שאני מקבל, אבל כפי שכתבתי בהערה לעופר יש בו כמה בעיות ודאי במישור העובדתי שהטיעון של וולצר נסמך עליהן שלדעתי גם משפיעות על המסקנות המוסריות שהוא גוזר מהן.