מ"כלבוטק" לטוקבק

יונה ברגור

תגובת בטן למאמרו של עורך "ידיעות אחרונות" רפי גינת, "אבירי המוסר הכפול"

 ביום ששי, 28.7.06

אין מחילה לרמטכ"ל, המתוודה שכל מה שהוא מרגיש, לאחר הטלת פצצה של טון על בית מאוכלס באזרחים זה "חבטה קלה בכנף המטוס", אולם ניתן להבין שכאשר החייל מס` 1 במדינה מגיב על פעולות צבאו וחיל האוויר שלו, הוא גורס את חובת הגיבוי וחיזוק רוח הלחימה. כאשר ראש הממשלה הנוכחי טוען שאין הנחיה להרוג אזרחים חפים מפשע, אפשר להאמין לו, שהרי איזה ראש מדינה ייתן הכשר למבצעים בלתי ראויים מסוג זה. ברור שבתוקף תפקידו הוא חייב להימנע מלתת פקודות חיסול של אזרחים חפים מפשע,אפילו הם ממחנה האויב, אבל הוא חייב, כמובן, ואין זה תפקיד משני,  לתת פקודות למניעה של הרג אזרחים, תוך כדי לחימה, אחרת כל הטיעון של צדקת מלחמתנו הנוכחית יקרוס.

אבל כאשר העורך הראשי של העיתון הנפוץ במדינה, רפי גינת , העורך של "ידיעות אחרונות" יוצא במאמר בעמוד הראשון של עיתונו, ביום ששי האחרון, בקריאה "למחוק כפרים, המשמשים אכסניה לטרור של החיזבאללה", צדקת תגובותינו לפעולות נגדנו הולכת ופגה; כאשר אביר המוסר הישראלי, משתמש בעיתונו, רב התפוצה, על מנת "לשטוף באש רותחת את מחבלי החיזבאללה, את עוזריהם, את משתפי הפעולה ומעלימי העין ואת כל מי שמריח חיזבאללה- ושימותו חפים מפשע שלהם במקום חפים מפשע שלנו", הוא הגיע לשפל התקשורתי של חבורת הטוקבקים המופרעים, המציפים את הפורומים השונים, ואילו אנחנו, כולנו, הגענו לשפל מדרגה מוסרי שאין ממנו חזרה. כאשר קוראים, בריש גלי, למניעת שכול והרג ילדים ואזרחים ישראלים, באמצעות הרג וגרימת שכול המוני, ללא אבחנה, בצד השני, אז "לא יהי חלקי עימכם"!

דבריו של עורך ידיעות אחרונות, אינם צודקים יותר מאשר דבריו של מנהיג החיזבאללה, הרואה בנו את בני השטן, הראויים להשמדה. מי שמשתמש במלים, בכלים ובכללים של האויב  הרע והמעוות אינו טוב יותר ממנו. ומי שחושב שהרג ומחיקת כפרים ייתנו לנו שקט וחיים של שלווה במדינתנו, ובצפון הארץ, טועה ומטעה, בכוונה תחילה, תוך שהוא נותן דרור ליצר הנקם שלו ולהפגת תחושת הכאב והעלבון על כישלונות צבאיים, שהם חלק מכל מלחמה, אפילו אם המלחמה היא של צה"ל.

שכול הוא שכול, הוא שכול, גם בלבנון; גם בעזה וגם בשכם; ילדים יתומים הם יתומים, בין אם הם ישראלים, פלשתינים, שיעים או יהודים; הזכות לבכות על האובדן של היקרים, היא לא רק שלנו אלא גם שלהם ותגובת הנקם של רפי גינת, אם היא, אכן, מוצדקת, היא גם לגיטימית אצל כפריי דרום לבנון ולוחמי החיזבאללה, המשתמשים בהם, אומנם,כמגן אנושי, אך זיהויים, ע"י העורך הנכבד, כ"גנבי סוסים וכסוחרי סמים" אינו ראוי יותר מאשר לזהות אותנו כאויבי האיסלאם ושלוחי האימפריאליזם האמריקאי.  

כיצד ייתכן, שמאמר מסוג זה רואה אור בעיתון הנפוץ במדינה וזוכה ודאי למירב הגיבוי של קוראיו? דבריו אלו מצטרפים לדבריו של  עיתונאי בכיר, בעיתון מתחרה, בזכות תפישותיו של אביגדור ליברמן על אזרחיה הפלשתינים של מדינת ישראל.  והשחיקה במוסר היהודי הולכת וגוברת ; והדבקות בלאומנות פנאטית הולכת ומתעצמת, כך שכאשר מטיפים לנו ש"צריך להכות חזק- ומותר לנו להרגיש טוב עם זה", רוב העם בהנהגת שרי הממשלה ומעצבי הדעה בתקשורת הפטריוטית, אינם קולטים שעברנו , לא רק, את גבולות הטעם הטוב, אלא איבדנו את המצפון הלאומי וחוששני גם את הצפון, תרתי משמע.

אם נגזר עלינו להילחם; אם נגזר עלינו להרוג ולהיהרג; אם נגזר עלינו לחטוף ולהיחטף; אם נגזר עלינו להפציץ ולהיות מופצצים; אם נגזרו עלינו טראומות שאיננו יודעים כיצד הן תשפענה בעתיד, אז מוטב שנשמור, לא רק את נפשותינו אלא גם את לשוננו, ונבין שאחרי שנכתוש; נחסל; נהרוג ונהרוס יהיה עלינו להמשיך ולחיות עם שכנינו, מלבנון, מעבר לגבול הצפוני ועם שכנינו, הפלשתינים, במזרח ובדרום. ולחיות, משמעותו, להביא תקווה חדשה לאזור העצוב הזה, תקווה של התפייסות; של קבלת האחר; של חיים, זה בצד זה, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.

דברו ! היכנסו למו"מ! ישיר או עקיף! אחרת הקברים החדשים של היום לא יהיו האחרונים בעימות המחודש,  שבסיומו  נשכון לבטח, כל הצדדים לעימות, איש תחת קברו ואיש תחת מצבתו.

                                                                                    יונה ברגור

                                                פורום משפחות שכולות ישראליות פלשתיניות,

למען שלום, פיוס וסובלנות

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אשר

    יפה. אני מבין את המקום שממנו נובעים הדברים. אני שותף לחרדה מהמחשבה שבשני עברי הגבול, או המתרס, ישנם לוחמים מצ'ואיסטיים שאינם מחפשים את המנוחה והשכנות הטובה, אלא את דמו של השני. אני גם נחרד ממצב זה שאין חשיבה ארוכת טווח ומפוקחת על מצבינו במזרח התיכון. אבל אני, בשונה ממך, איני רואה פתרונות. אני מקנא בך שיש לך בהירות כזאת שיש שותף אמיתי לשכנות טובה, ושיש סיכוי לשלום ושלווה בארץ תובענית ומופלאה זו.

  2. דרור ניסן

    אכן פמפלט מביך ומביש, אם כי לא מפתיע בהתחשב בזהות הכותב ובבמה. הקלות הבלתי נסבלת שבה עורך עיתון קורא למעשה להרג אזרחים, מלמדת שגירדנו כבר את התחתיות.
    העיתונות הישראלית בימים הללו נראית כמו הבטאונים הממשלתיים במדינות השכנות. גם זו סוג של השתלבות במרחב.

  3. יוד דלת

    למה כל כך קשה לך להבין שהרוב חושב אחרת? ואם זה כך, אולי הוא גם צודק? ומדוע דברייך אלה אינם מופיעים באתר של הרוב? מה "החוכמה" להביע אותם באתר של המשוכנעים? ואיזו תועלת תצמח מתגובות נלהבות ב"העוקץ"?
    למען הסר ספק ,אני חושב אחרת ממך תוך מתן כבוד לך.

  4. אבישי מתיה

    כבר יצאנו מלבנון, בחסות ובהסכמת האו"ם, בקיץ 2000.

    ולמרות זאת,
    התחילו להציק לנו. וחטפו לנו חיילים. ורצחו לנו חיילים. ושילחו בנו קטיושות. וירו מנשק קל. ופצעו אזרחים.
    וממשלת לבנון החלשלושה והרופסת לא עמדה בהסכם ולא קיימה את תנאיו. והניחה לארגון טרור להתמקם בבירתה ולאגור שם אלפי קטיושות. ולא הורידה את צבאה לדרום וסגרה עניין.
    אז ככה, יונה, האמת שאין עם מי לדבר.
    לא בלבנון (עם מי? עם נסראללה, שיסחוט אותך שוב ושוב? אולי עם האיראנים שרוצים להשמיד אותך? או הסורים בראשות הליצן המשופם?). ולא אצל הפלסטינים (מי שסידר לעצמו את החמאס בראשו – שיחטוף; ואבו מאזן הוא בדיחה עלובה).
    והקם להורגך – השכם להורגו. החיים של הילדים שלי יותר חשובים מהחיים של כל ילד בעולם.

    אין לי שום ענין לא בלבנון ולא בלבנונים. מדובר בעם מסכן, דפוק ואומלל, שלא יודע איך להקיא את החיזבאללה מקרבו, ועל כך הוא משלם ועוד ישלם ביוקר. בדיוק כמו העם הפלסטיני הטיפש, שבמקום לשקם את עזה במיליארדים שקיבל – הפך אותה למאורת טרור. ושלא יבלבלו לי את המוח עם הכיבוש, כי תמיד יש להם תירוצים. מעולם, אבל מעולם, לא טיפלו שם בבעיות האמיתיות. רק ידעו להתבכיין. ולאפשר למושחתים לנהל אותם ולרמות אותם. אז שיסבלו.
    הרי אם בלבנון היו מרסנים את ארגון הטרור הזה ולא מאפשרים לו להשתולל – המלחמה לא היתה פורצת.

    לא ראיתי אגב את תגובתך להרג שני הילדים בנצרת. או הילד המקסים במירון. או הנערה בכפר מעאר.
    גם הם ילדים שמתו במלחמה שלא רצו בה. אבל את תמיד רצה אחרי מה שקורה בחוץ. מותר לך לגנות את החלאה עם הזקן שמחפש רק מוות. ותוקע בכוונה תחילה משגרי קטיושות בין בתי מגורים. ואת הטילים מחביאים נאמניו בבתיהם. את לא חייבת רק להתנפל עלינו.

    ואגב, לידיעתך, אני בעד יציאה מלבנון ומכל השטחים הכבושים ופירוק כל ההתנחלויות עד האחרונה שבהן (ללא "גושי התיישבות" וכל הממבו ג'מבו הזה). אבל – במו"מ אמיתי עם מישהו שרוצה בכך.
    לא עם רמאים ונוכלים.
    לפעמים צריך להביט למציאות בעיניים, גם אם היא ממש לא נעימה ולא מסתדרת עם ההתלהמות האופיינית, הרדודה והלא ממש אינטליגנטית של "השמאל" (ראי מופעי הצדקנות של שריד ואלוני).

  5. דבורה זילברשטיין

    זה לא רק עורך ידיעות, זו מדינת ישראל כולה שהסכינה עם העובדה שאדם שכמותו יהיה הרמטכ"ל. למה לא יצאנו לרחובות ומנענו בהפגנות את מינויו? למה פרץ כשר בטחון לא התנה את תחילת עבודתו בפטוריו של האדם שהצהיר על היותו נטול עכבות מוסריות בבואו למשימה צבאית.
    ישראל לא יכולה להמשיך לדקלם ש"צהל הוא הצבא המוסרי בעולם" כאשר חלוץ הוא המפקד העליון של הצבא הזה. גם אם זו רק סיסמה חשוב שלא נוותר עליה כאופק האתי שלנו. חלוץ כרמטכל מסתיר את האופק הזה.

  6. תום פסח

    מאמר יפה, אבל קשה להסכים עם הקביעה הנאיווית שלפיה צריך להאמין לאולמרט שאין פקודה לפגוע באזרחים. יש פה מדיניות שיטתית של פגיעה במטרות תשתית שלא קשורות לחזבאללה – נמל התעופה של ביירות, שלא משרת אותם, בתי הזיקוק של לבנון (שנפגעו ויצרו כתמי נפט ענקיים בכל חופי לבנון), תחנות חשמל, גשרים, וגם בסיסים של צבא לבנון שבכלל לא מעורב בלחימה. מי שנותן פקודה להפגיז מטרות כאלה יודע היטב שאזרחים חפים מפשע ייפגעו. למה לעשות הנחות לאולמרט?

  7. ליאת

    גם ישראל, ואולי בעיקר, מפרה את החלטות האו"ם: מטוסים בשמי ביירות, חטיפת לבנונים ועוד. נראה שבצד הישראלי אין פרטנר לשלום דווקא.

  8. אבישי מתיה

    אה, ואל תתני, כמו חברייך, לעובדות לבלבל אותך.

  9. דומינו אדום

    אם נתחיל לספור את מספר החלטות האו"ם שישראל לא צייתה להם, לא נגמור עד מחר.

    אפשר להתווכח האם אותן החלטות נכונות או מוצדקות, אבל אי אפשר פתאום לנפנף בהחלטות האו"ם רק מתי שנוח לנו.

  10. ליאור שוורץ

    ליאת את צודקת בישראל אין פרטנר לשלום שהחמס רוצה והשלום שחיזבאללה רוצה והצדק,אין לא מבין על מה את מלינה שישראל עפה בשמי לבנון זה נורא,אבל שחיזבללה מתחמש באלפי רקטות זה בסדר,תנקו קצת את המשקפיים שלכם,אבדתם את הצפון,ובמידה מסוימת את המצפון.

  11. יונה ברגור

    לא מקובל לנהל דיון עם כותב המאמר, אבל בכל זאת ברצוני להדגיש שהעיתונות של "הלא משוכנעים" מסרבת
    לפרסם תגובה זו, כולל מערכת ידיעות אחרונות שראוי היה שתתמודד עם בקורת, אפילו נוקבת זו.

  12. אליהו

    הכותב בוחר לו כרגיל מטרה קלה רפי גינת , אפילו אסתטית הוא מטרה קלה .

    שמעתי לפני כמה זמן את עוזי ברעם היועץ האסטרטגי של שר הביטחון עמיר פרץ שאמר באופן כללי שמה שרואים משם לא רואים מפה , כלומר להיות שמאלן סלון ולהפגין מטעם שלום עכשיו בהפגנות מתועדות למען ההיסטוריה זה דבר אחד , להפגין נגד אנשים כמו בגין ושרון זה כאילו אוטומטי אבל כשיש שר ביטחון "איש שלום" (מה בדיוק עשה עמיר פרץ למען השלום שהוא מכנה עצמו איש שלום? הרי יש בימין אנשים שפעלו למען השלום פי כמה מהשרלטן הזה) אזי אין פיקפוק על מניעיו ומדוע לפקפק במי שבעצמו נתן לעצמו את התואר "איש שלום ", הרי יש לו גושפנקא מרוב רובו של השמאל לנהל מלחמה מתועבת , על אף שמהרגע הראשון הוא בחר להיות אלים בתגובותיו , בעזה נהרגו יותר אזרחים מאז שהוא נכנס לתפקידו כשר ביטחון יותר מאשר אי-פעם כולל ילדים ונשים מי שרגיל היה לשמוע מחאה נגד כל שרי הביטחון מצא עצמו מול שתיקה עזה ומהדהדת , היה זה קל להפגין מול אנשי ימין מובהקים , אבל כאשר איש שמאל שהזנה את השמאל ראשית מהדרישות החברתיות ולאחר מכן למעשה מזנה ומוזיל את המילה שמאל ואו את המילה שלום , מה נשאר בעצם?

    עמיר פרץ והמערכת שתומכת בו מזנים ומוזילים את המילה שלום ולא מן הנמנע שהיותו סמל מיזרחי שאסור לגעת בו בגלל מניעים של פולטקלי קורקרט (ע"ע שלי יחימוביץ) היא גם שמאפשרת לו התנהלות חסרת עכבות במלחמה , הוא היה חסר חשד בכל , איש לא ממש בדק אותו ואת מיניעיו , החברה שלנו השטחית כל כך מחלה לו על התנהלות בעייתית כאיש ההסתדרות ועל זיוף בחירות , וקבלנו שר ביטחון ולא איש חברה וכלכלה כפי שהוא עצמו ראה לנכון ליצג , הוא רימה והוליך שולל ורוב תומכיו ובמיוחד השמאל מתקרנפים עומדים מאחוריו ונכונים לספק כל גחמה שלו .

    המירוץ של עמיר פרץ לצמרת המדינה גבה מחיר מאזרחי לבנון ומהפלסטינים אבל גם מאזרחי ישראל , לאיש אין ספק מה היה קורה לו איש ימין היה עושה רבע ממעשיו הבוטים של עמיר פרץ , מי שמנכנס לעצמו ללא בושה תכונות שוא – "איש שלום" , "אידאולוג של המדינה" " סוציאליסט" ועוד תכונות ודימויים שישמשו אותו בדרכו לצמרת .

    מישהו מוכן ליצג פה איזשהי הצלחה של עמיר פרץ באיזשהו תחום?

    כלכלי , חברתי, ביטחוני ,מוסרי אולי אני עיוור ואולי יש לי דיעות קדומות ואיני מבין ולא יודע להעריך איש שלום כמו עמיר פרץ?

    קרה פה משהו מאז שעמיר פרץ הגיע למחוזות הביטחון שמצדיק מתן קרדיט כזה ?

  13. אבישי מתיה

    השמאל הרדיקלי המנותק

    לא נדרשת רגישות של "אנשי ספרות" כדי להבין שהפעם, הלחימה אינה רשלנית או מוגזמת. אבל בישראל יש קבוצה שמתייצבת אוטומטית לטובת הצד האחר

    במוצאי שבת נחתה בתיבת הדואר האלקטרוני שלי קריאה לחתום על עצומה נגד פעולות צה"ל בלבנון מטעמם של "אנשי ספרות". החותמים, שביקשו את תמיכתי, האשימו את ישראל ב"תגובה מוגזמת וקיצונית" וגם ב"יוהרה, תאוות קרב ואטימות". הם הוסיפו וקבעו ש"המלחמה העכשווית בלבנון, בדיוק כמו הקודמת, מנוהלת ברשלנות, באכזריות ובעיקר – לא משיגה שום מטרה מלבד הרס וסיפוק תאוות נקם".
    ובכן, מצטערת: לא אחתום. חתמתי על עצומות והפגנתי נגד ההסתבכות של צה"ל בלבנון ב-1982. חתמתי על עצומות והפגנתי נגד מדיניות הממשלה כשפרצה האינתיפאדה הראשונה ב-1987. הייתי ונשארתי אשת שמאל. אבל על העצומה הזו לא אחתום.
    הלחימה בלבנון אינה אכזרית ואינה רשלנית ואינה מוגזמת ואינה קיצונית. לא נדרשת רגישות של "אנשי ספרות" כדי להכיר בעובדות כהווייתן. בגבולה הצפוני של ישראל התנחל ארגון גרילה, שנתמך בידי משטר קיצוני שמאיים בגלוי להשמיד אותנו. שליש מהמדינה הפך בן-ערובה של הארגון הזה, שפוגע ולועג לריבונותה של ישראל בגבולות 1948. מלחמת חורמה בו אינה מלחמת "יש ברירה", כפי שטוענים חותמי העצומה בקלות דעת. היא גם לא "ביטוי להיסטריה ואיבוד עשתונות". זו מלחמה על עצם הקיום שלנו.
    אל מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב הוזמנו בשבוע שעבר פליטים מהצפון. משפחות שלמות, שנאלצו לנטוש את בתיהן ואת מקורות לחמן כדי להימלט מאימת הרקטות של חיזבאללה. הילדים בטראומה. ההורים אובדי עצות. אולי ראוי היה שהחותמים והמחתימים יקפצו לבקר את המשפחות האלה, קודם שהם דואגים לגורלם של הילדים בלבנון.
    אחרי כמעט חודש של לחימה, החשמל עדיין זורם בביירות, ואספקת המים לא נותקה בצור. חיילים שלנו נהרגו בבינת ג'ביל כיוון שצה"ל נמנע מהפגזה אווירית מאסיבית, שהייתה גורמת למוות של אזרחים לבנונים רבים חפים מפשע. אין מלחמות "מוסריות", אבל ישראל מנהלת את מלחמתה באופן מידתי.
    רוב מכריע מקרב אזרחי מדינת ישראל תומך במדיניות הממשלה. קורה תכופות שהרוב טועה. אבל קורה גם שהמיעוט אינו צודק – וזה בדיוק המקרה. מתקבל הרושם שיש בישראל קבוצה של אנשי שמאל רדיקלי, שההתייצבות שלהם לטובת הצד האחר היא התייצבות אוטומטית. אם נחטפים חיילים – ישראל אשמה. אם חיפה מופגזת – ישראל אשמה. ואם נסראללה מתרברב ומתייהר שיחסל את קיומנו כאן – ישראל אשמה.
    קבוצת השמאל הרדיקלי הזו משוכנעת שהיא מקורית ואמיצה. אבל אין בה מקוריות, אלא אימוץ דווקאי של עמדות שמנותקות מהמציאות. גם אין בה אומץ, שהרי בסביבתה החברתית הקרובה של קבוצה זו, עמדות "אמיצות" כאלה בגנות הממשלה הן הנורמה, ואילו הצגתן של עמדות אחרות – מרכזיות יותר – היא שעלולה לגרור בעקבותיה ביקורת ונידוי.
    על האינטלקטואלים בישראל מוטלת החובה לבחון את מדיניות הממשלה בשבע עיניים. אבל מוטלת עליהם גם החובה להביט במציאות בעיניים פקוחות, ולא ליפול במלכודת הריטואל האוטומטי של הגינויים לישראל ושל גילויי אמפתיה למניעיו של האויב.

    פרופ' זהר שביט, היחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל-אביב, חברת מועצת העיר תל-אביב

  14. אליהו

    שמתי לב שהכותבת וגם דרור ניסן ואולי עוד כותבים ממהרים למחות על ההתלהמות של רפי גינת , ללא ספק היא מכוערת , אבל מי שמבצע הלכה למעשה את מה שרפי גינת רק ממליץ נשאר יבש מבחינתם , ולא ראוי למילת גינוי אחת , זו גם איזו התנהלות מוזרה של ה"שמאל" .

    עיתונאי בכל זאת עדיין מנהל בסה"כ עיתון , חשוב ככול שיהיה הוא לא שולח F-16 ללבנון.

  15. שרונה

    דרישתך מהשמאל בכלל ומחבר פורום המשפחות השכולות בפרט, לגנות את רציחתם של ילדים ישראלים אינה ראויה לתגובה. אבל בכל זאת כדי שלא תחשוב שבשמאל לא רוצים דיאלוג עם ימנים אז אני מוכנה לענות לך על כך.

    את קביעתך שחיי ילדיך חשובים מחיי כל ילד בעולם, אני לחלוטין מבינה, אלא שאולי אתה מוכן להסביר האם אימוץ גישה כזו ע"י הפלסטינים והלבנונים (שגם הם כידוע הורים לילדים) עוזרת לשמור על בטחונם של ילדיך או לא ? נדמה לי שמה שאתה ממליץ לפלסטינים והלבנונים הוא ליצור מאזן אימה מול ישראל שימדד, אלוהים ישמור, ב— ילדים.

  16. גוזי

    א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. {פ}

    ב עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת;
    עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
    ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,
    עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
    ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,
    עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
    ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
    עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
    ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,
    עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
    ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,
    עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
    ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,
    עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

    יונה, עכשיו זמן מלחמה, זמן הרג. היינו כבר בזמן השלום והדיבורים. ניסינו לחבק את הערבים. זה לא עזר. אם לא נהרוג בהם – הם יהרגו בנו. לא צריך לפגוע באזרחים, אבל אם החיזבאללה יתחבא בבניין שבו יש אזרחים, הבניין יופל. ואולי אחרי המלחמה יבוא שלום. אבל עכשיו זמן מלחמה.

  17. איל

    יונה ברגור הוא גבר
    בכלל, כשמתווכחים עם אב שכול כדאי לגלות קצת אמפתיה ולכתוב בסגנון פחות מתלהם.
    נסה אולי לעבור מנחישות לרגישות.

  18. איל

    א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. {פ}

    ב עֵת להרוג פלשתינאים בעזה וְעֵת לָמוּת בלבנון;
    עֵת לחשֵף בתים ברפיח, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ במארון א-ראס.
    ג עֵת לַהֲרוֹג סתם אזרחים ואת להרוג בלתי מעורבים
    עֵת לִפְרוֹץ ללבנון וְעֵת לִבְנוֹת התנחלויות
    ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק לטמטומם של מנהיגים,
    עֵת סְפוֹד לחיילים שטופי-מוח שמאבדים רגליים במלחמה אווילית ועוד מחייכים אחרי זה,
    ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָן לבאר ועת לנסות להוציא אותה;
    עֵת לַחֲבק את הערבים (??), וְעֵת לחבק את תושבי הצפון
    ו עֵת לְבַקֵּשׁ אזרחות זרה וְעֵת לְאַבֵּד אמון בבג"צ ,
    עֵת לִשְׁמוֹר את מוספי החג וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ לפח עיתונים שהעורכים שלהם ירדו מהפסים .
    ז עֵת לִקְרוֹעַ לערבים את הצורה וְעֵת סתם להשפיל אותם,
    עֵת לכתוב מחזות וְעֵת לְדַבֵּר שטויות על "עצמיותנו" ועל זה שכולם רוצים להשמידנו,
    ח עֵת לֶאֱהֹב את המלאכה וְעֵת לִשְׂנֹא פוליטיקאים ציניים ומושחתים,
    עֵת מלחמת שלום הגליל וְעֵת מלחמת שלום צה"ל.

  19. אבנר.ל

    המישוואה שיצרת נכונה,אבל רק עבור מי שלוקח על עצמו לקיים את כלליה.
    רק במקום שם שני הצדדים חולקים ומקיימים אותם כללים.

    גם אני סבור שחיי שלי וחי ילדי ומישפחתי קודמים לחיי אחרים.
    כולל בני עמי ובני ותושבי מדינתי.
    האם אעמוד ללא תגובה כאשר מישהו ינסה לפגוע בי או בקרובים לי?גם אם הוא בן עמי או אזרח מדינתי?
    כיצד נפתרת הדילמה של ההרתעה הניצחית שהעלית?מאזן האימה?מאזן הילדים?
    אם נתעלם מהפתרון האולטימטיבי-לא להילחם בכלל,הרי שהוצאת הילדים מהמאבק יכולה לנטרל את מאזן האימה הילדי.
    או לפחות אי הכנסתם בכוונה לתוך האזור שם מתרחש המאבק האלים.
    ראינו כיצד הפלשת' מכניסים ילדים לאזור הלחמה כדי ליצור קושי עבורנו-לקיים את המאבק כהילכתו בגלל הרגישות לפגיעה בילדים ובאזרחים בכלל.
    ולא מדובר בילדים שלנו.
    מדובר בילדים שלהם.
    הם אלה שמפרים את הכללים שמנסים להכניס לתוך הכאוס של המילחמה.
    ולחילופין-הם אלה שככל הניראה אין להם כלל קושי או עכבות לפגוע בילדים,אזרחים,נשים וזקנים.
    אנחנו לא מחזיקים בכוונה ילדים באזורים הלומי קטיושות כדי להרתיע אותם מלפגוע כי יש שם ילדים.
    להפך.הימצאות ילדים מהווה עבורם תמריץ להשתדל ולפגוע מדויק יותר.

    בקיצור,בתנאים כאלה חייבים להתקשח אחרת ההפסד מובטח מראש.
    וההפסד שלנו פירושו חיסולנו הפיזי,של כל אחד ואחת,ללא שיור.
    אף אחד בעולם לא יזיז עצמו לעזרתנו.
    בפועל.
    ממש.
    גם לא כדי להצילנו מטבח סיסטמי של כל אחד/ת מאיתנו.
    כולל היהודים.

  20. יוד דלת

    מסיבות השמורות עמי אני מעדיף להביע את עמדתי דרך האימייל הפרטי. אני מקווה שזה לרוחך. אני מבטיח להבהיר בו את הסיבה להצנעת דברי.
    בכבוד ובברכה
    יוד דלת

  21. אני לא תמים

    עד מתי את ואנשים כמותך שמהוים עשירית האחוז באוכלוסיה תנסו להכתיב את דעתכם שחשובה רק לכם.[
    עד מתי טובת ורווחת התושבים היהודים שזו מדינתם יזכו לשנאתך וביקורתך,ואילו אלה הקמים להרוג לרצוח בהם ללא הבחנה באזרחים -בעינך צדיקים.
    נמאס מאנשים כמוך,אם לא מתאים לך תעברי לצד השני ולו רק לשנת נסיון .

  22. ניצן אביב

    למה כל-כך קשה לך להבין, כי אם "הרוב חושב אחרת" אין פירושו של דבר שהוא צודק [בעיקר כשהוא "נשטף" בלי הרף, בתעמולה מטעם השלטון, כדי להפיץ את מדיניותו הקלוקלת, האוילית חסרת-העכבות וההרסנית, מגובה בשופרות של אמצעי התקשורת הסרים למרותו שהם עבדיו הנרצעים, המטפטפים, מחלחלים ושוטפים את מוחו של הציבור ללא הפסק].
    "הרוב – "העדר" , אף-פעם, בכל התקופות בהיסטוריה האנושית, לא ייצג את היושר, המוסר והצדק האנושי ולעומתו מיעוט של אוונגארד אמיץ ונחוש, תמיד היה זה, אומנם כעבור זמן, שדעתו אומצה ע"י הרוב הסביל ששוכנע, בסופו של דבר, כי טעה והוטעה.

  23. אבישי מתיה

    וגם יונה, אני משער, לא רוצה שיתייגו אותו כ"אב שכול" כדי לחדד ולהעצים את המסרים שלו.

  24. יוד דלת

    אני אף פעם לא בטוח שאני צודק, אך אני מודה שכאשר דעתי היא עם הרוב אני פחות מפקפק. אני מכיר את עצמי ואחרים, אשר חושבים ומתווכחים ומקשיבים, ורחוקים מלהיות עדריים. ומצד שני אני מכיר מיעוט "עדרי", שחוץ מסיסמאות מדוקלמות ומתלהמות(עיין בטכסט שלך) אין לו מה להגיד. מה יותר פשוט מלהתנגד למלחמה? הרי זה לא דורש הוכחה. שים לב לפרדוקס: עד כמה מתנגדי המלחמה לוחמניים בסגנונם. הפאתוס המיליטנטי (אשר בד'כ מחפה על אי בטחון) מאפיין את רוב הכתיבהבאתר בתקופת הלחימה. האם מותר להבחין בעדריותה למרות התהדרותה באיצטלה אוונגרדית?