איזו מן מלחמה היא זו?

יהודית קנולר

כשאתה חי מספיק זמן אז יש לך מה שנקרא ניסיון חיים וזיכרונות שהם  בסיס להשוואה. כעם למוד מלחמות זכרוני מתחיל במלחמת 56. אני זוכרת שמלאנו שקים בחול כדי ליצור פתחים מוגנים לבתים ושלחנו צעיפים לחיילים הגיבורים (איפה אתה רב"ט אלדו אוטולנגי שהודית לי כל כך יפה במכתב?).

בששת הימים חפרנו שוחות בשדרה, כמענה למקלטים החסרים באזור של מרכז תל-אביב.

במלחמת יום כיפור הפציע  בליבי, לראשונה, הספק, עת שאלתי את הממונה על ההג"א לאזור תל-אביב, מה עלי לעשות בבית ללא מקלט, השוכן ליד תחנת דלק, והתשובה הייתה:"לומר תהילים". למרות זאת במלחמת המפרץ הראשונה אטמתי את הדלתות וחבשתי את המסכות ושתיתי מים ואכלתי שוקולד לסירוגין לפי הוראות נחמן שי. באותה תקופה הייתי גם בקשר מקצועי עם האיש שהופקד על המל"ח – המשק לשעת חרום.

בפעם היחידה שהורו לנו בסוף המלחמה לרדת למקלט הציבורי הסמוך לבית גיליתי כי אותו מקלט ציבורי מהווה מחסן מזון ענק, כנראה של מל"ח, אבל לא היה שם פותחן…יתרה מזאת הכרוז של המשטרה שהורה לנו לרדת למקלט שכח להודיע לנו שכבר אפשר לצאת ובגלל האיום הכימי המשכנו לחכות בסבלנות במשך שעות עד שמי מאתנו התנדב להיות ה"יונה" של הציבור לצאת לנשום בשמנו ולהודיע לנו כי החיים חזרו למסלולם.

ובכן, היו לי הוכחות בשטח כי יש מחסני חרום של מזון ויש גם מל"ח שאמור לדאוג לחלוקתו בשעת חרום. אשר לקישור בין השניים לא הייתי כל כך בטוחה. המפתח, או הפותחן נשארו אצל הג`ינג`י.

והנה הגענו עד הלום.. באותו יום שפיקוד העורף הודיע לתושבי המרכז להיות ערניים ראיתי תגובה של טוקבקיסט בYNET שהייה הכי תלאביבי בעולם. "אני מוכן להיות עירני עד 4 אחרי הצהריים, אז אני הולך לנוח ומחזיר את האחריות לפיקוד העורף". הוא כתב וצדק. וכי מה המשמעות של להיות עירני? לבוא בטענות על כי איש לא בודק את האפשרות למיגון הבית שלי באמצעות מקלטים טרומיים? על זה שלא הוצעה לנו משכנתא לבנות ממ"ד? על זה שלא הציבו שלט לכוון המקלט הציבורי הקרוב?

טוב אז כל זה תפקידו של פיקוד העורף. אבל יש גם, כאמור, את מל"ח – מערך המשק לשעת חרום שהוקם ב 1955 ומשנת 1965 עומד בראשו שר הביטחון. המטרה שלו לדאוג לאספקת מוצרים ושירותים חיוניים הדרושים לאוכלוסייה, למשק ולתמיכה במאמץ המלחמתי במצבי החרום השונים. הכנת מלאי חרום של מוצרים חייוניים, הכנת הרשויות המקומיות להתמודדות עם מצבי חרום והערכות לקליטת אוכלוסייה מפונה.

כלומר, לא אנחנו צריכים להיות עירניים כיוון שיש שני גופים שמשימת העירנות הוטלה עליהם. ועם כל ההפרטות שבעולם הבטחון עדיין לא הופרט, ככל הידוע לי.

חרף כל זאת בצפון שמענו על אנשים נצורים במקלטים ורעבים. האוכלוסיה לא פונתה בצורה מאורגנת, למרות שחיי רבים ניצלו כי הם עזבו את בתיהם. מן הסתם  גם לא הייתה הערכות לקליטתה של האוכלוסייה בערי הדרום בצורה מאורגנת.

לעומת זאת איך שהוא הכל עבר לאחריות הציבור. הציבור התנדב לקלוט קרובים,מכרים ואף זרים בבתיהם, ארגונים שונים שלחו אספקת מזון צפונה (גם כן בשיתוף עם תושבי המרכז שתרמו מזון, באמצעות רשתות המזון), חברות מסחריות תרמו טלוויזיות ומזגנים כדי לאפשר שהות ממושכת במקלטים, ואני תהיתי היכן הגופים המופקדים בכל זה? אפילו מים לא חולקו על ידי מל"ח. והמקלטים לא נבדקו על ידי פיקוד העורף.

נכנסתי לאתר מל"ח וניסיתי להשיג טלפונית את המרכז הצפוני שהוקם ב13.7.2006 הגעתי ללופ כך שגם הודעה לא יכולתי להשאיר. המרכז הירושלמי שהוקם לאחר ימים מספר אף הוא אינו עונה, אם כי אפשר היה להשאיר הודעה במענה קולי. עד לכתיבת שורות אלה עם חלוף שעות ארוכות לא חזרו אלי.

בעבודה החליטו לאסוף כסף לחיילים 20 שקל לאיש, שמעתי על התארגנויות גם דומות גם במקומות עבודה אחרים.. עם כל הכבוד, אבל כאשר מדברים על רווחה אומרים: אי אפשר שכן הכסף הולך לצה"ל. ועכשיו שיש מלחמה צה"ל עדיין נזקק לתרומות שלנו כדי לתפקד?

בגלובס מ-28.7.2006 כתבה סטלה קורין ליבר על שר האוצר אברהם הירשזון: "אסור לשר האוצר להגיע למצב שבו חסר אוכל, ממש כך, במקלטים. אסור לו להשאיר את החיים לחסדי חיילי הנדיבות והנדבנות." מצד שני אומרת קורין ליבר לשר האוצר כי אסור גם לקחת החלטות פזיזות בזמן שהטילים נופלים "את זה צריך לעשות שקוף וישיר. לומר את האמת. השר חייב לקום ולהגיד בקול ברור שאין ליהענות לזעקות ראשי הרשויות בצפון, כי לא נכון שבתוך העצב הגדול הזה יתמלאו הקופות שהתרוקנו מסיבות של הנתנהלות כלכלית שלא השתנתה".

בנקודה זו אני חולקת קמעה על קורין-ליבר, שכן המלחמה "תפסה" אותנו במצב כלכלי טוב יחסית, שעל סיבותיה חלוקים הכלכלנים, אך זו עובדה. יש ממה לפצות את הנזקים ועובדה שגם נמצאה הדרך לכך בהסכם משותף בין לשכת התאום, ההסתדרות והממשלה. לכשישקע אבק המלחמה, האנשים ימצאו את עצמם, מן הסתם, מפוצים במידה זו או אחרת על נזקיהם הישירים והעקיפים. אך עדיין נותרה השאלה איפה המפתח והפותחן של המקלט הקרוב לביתי ומדוע אין למצוא בארץ מקלטים כמו שהיה בבית דודי בשוויץ: מקלט נקי מאורר, מאובזר, עם מזון לכל דרי הבית, (בית שיכון פרברי של מעמד בינוני נמוך) שהיה מוחלף מידי פעם, ושם באמת אין איום קיומי כמו זה הקיים בארץ.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מלי

    כן אני חושבת שזה אולי הכשלון המרכזי בדרך ניהול המלחמה הזאת.
    כל האנשים שלא מטופלים, שתלויים בכל מיני עמותות או באיזה גיידאמק עם עיר האוהלים שלו, או אולי באיזו חברה אינטרסנטית אחרת שתעשה להם טובה (כמו לדוגמה החברות סלולריות או בנק הפועלים שהציעו "הטבות" ו"הקלות").
    אבל כמו שכתבת, זה לא התחיל מהיום. זהו כשלון מתמשך.

  2. רבקה

    אני מוותרת על כל הראשים (הגבריים, כמובן) הממלאים את עולמנו הטלויזיוני והרדיופוני בקישוקשים, בשבועות האחרונים, תמורת הכתבה הזו, שנוגעת היכן שבאמת צריך לגעת.
    כל יהירות המלחמה מצד אחד, ונצחונות (במקרה הטוב) מצד שני, לא יועילו אם עדיין אנחנו מתנהלים כמו בשטייטעל, חיים על "חלוקה", נדבות, ושאר מרעין בישין של חברה בלתי מפותחת. העורף הצפוני המסכן, שכל הזמן מחבקים אותו, עלול להחנק מהחיבוקים הללו, אם לא ימות קודם מרעב. איפה הג'ינג'י כשצריך אותו לא רק בשביל המפתח של המקלט אלא גם בשביל המפתח של הבית להגן עליו מפני הביזה? ביזה! אתם הבנתם את זה? איפה אנחנו חיים? היכן כל החכמה השלטונית מתרכזת אם אי אפשר למצוא פתרון זמני בגיוס כל מיני בטלנים והענקת סמכויות שיטור כדי שישמרו על הבתים ההרוסים? זו גזירה משמים? כוח עליון? היכן כל המנכ"לים של משרדי הממשלה? במקום שיעברו לגור בצפון כדי להיות נכונים למצוא פתרונות אד-הוק למצוקה האיומה שלא תיגמר כשחיזבאללה ייגמר? מדוע רק בבחירות אנחנו שומעים על אוטובוסים עמוסים בכל מיני חשובים מטעם עצמם שחורשים את הארץ?
    ענין הביזה הוא תמצית הבטלנות השלטונית שלנו, תמצית הזלזול הממשי בחיי אדם, בחיי היומיום השגרתיים שלו. אני מוותרת על החיבוק שלך, מר אולמרט, הוא ממש מיותר, רק תשמור להם שם למעלה על הבתים. עד שיגיע הכסף (אם בכלל), עד שיוקמו קרנות – תעזרו להם כאן ועכשיו. לא בשנה הבאה.
    הצרה היא, שהזכרון שלנו קצר. עוד שבוע, שבועיים – גם אנחנו לא נזכור את אלה שצריכים לבנות לא רק את בתיהם מחדש אלא גם ובעיקר את חייהם, כי אם היינו זוכרים אולי לא היינו מגיעים לאן שהגענו היום.
    הקטיושות, בכל הכבוד, אינן איום קיומי על מדינת ישראל. אנשים מרירים, שמרגישים כי שכחו אותם בבית (ההרוס), הם איום קיומי גדול פי כמה. אל הרווח הזה בין האדם לבין השלטון נכנסים עתה בשמחה מגעילה כל המחבקשים למיניהם. פשוט בושה.

  3. איל

    תושבי הצפון ברובם הגדול הצביעו לקדימה, לעבודה, לליכוד ולש"ס ויצביעו לאותם אנשים גם בבחירות הבאות.
    כמובן שהם גם תומכים בהמשך המלחמה.

  4. חגית

    יום יומיים לאחר ההודעה כי על תושבי המרכז להיות עירוניים – לפתע דפיקה בדלת ביתי. בפתח עמד אדם דתי והכריז כי עלי להכין את המקלט בבנין ו מ י ד ! לא הבנתי מי הוא ולמה פנה אלי – לשאלתי אמר: אני מפיקוד העורף!!! את חייבת לסדר את המקלט עוד היום (זה היה יום ששי) – במקלט אין תאורה והוא מוצף מים! את חייבת לעשות את זה עוד היום!! מיד התקשרתי לאחד מחברי ועד הבית שלנו שהגיע במהירות – יחד בדקנו : ובמקלט היתה תאורה וגם מים לא היו שם. התברר כי את אותה התעודה גם הציג לאדם אחר בבנין – שהחליט כי אני כנראה אטפל בענין ועל כן הפנה את האיש אלי – ובכל מקרה התעודה היתה של עובד עירית תל אביב. נסיתי לברר אצל אנשים אחרים המתגוררים ברחוב שלי – ואליהם לא הגיע אף אחד מפיקוד העורף או עירית תל אביב.
    אם חס ושלום נאלץ להשתמש במקלט – או שניפול במדרגות התלולות ונשבור את המפרקת – או שנמות מחנק.
    אז זהו – המקלט "שלי" מוכן – ורק שלא נצטרך להשתמש בו!!!!

  5. רתם

    בימים שעוד הייתה לי טלביזיה, אני זוכרת שהמדינה שלחה לאותם אזורים ויישובים מוכי רעידות אדמה, אנשי מקצוע, גנרטורים, שמיכות, מזון, תרופות וכו.
    לצערי, ולכאבם של אלה שהיו שם, בחצור הגלילית עמדו אנשים בתור בבנק, שעשה להם "חסד" ופתח לכמה שעות, לקבל את הקצבאות שביטוח לאומי עשה להם "חסד" והקדים ביום אחד – וכשנשמעה אזעקה הם לא הסכימו לעזוב את התור ולרדת למקלט. גם לא נעתרו לתחנוני מנהל הסניף האחראי. זו הייתה בעבורי תמצית ההשפלה של אלה שנותרו מאחור, תרתי משמע. רק אחת מהן כמובן. עוד לא דיברנו על מה שקורה ביישובים הערביים, ועל משרדו של פרס שנואם בזכות המלחמה, אבל מנסה לארגן מתנדבים לעזור בקהילות הערביות…
    מה זה כל הנדבנות הזו? איפה המדינה? אני רק מנסה לחשוב האם ברעידת האדמה הבאה המדינה תשלח מטוסי סיוע עם כל המתנדבים והציוד. לא שאלה לכשעצמם לא חשובים. הם חשובים. רק שמתגנבת המחשבה שלמדינה הם חשובים כי הם מצטלמים טוב בעולם. לא כמו מקלט עם אנשים עניים וזקוקים לכסף לתרופות בחצור הגלילית כמשל

  6. דוד גלבוע

    אם יש להקים מיידית ועדת חקירה ממלכתית הרי נושא החקירה המרכזי הינו תיפקוד פיקוד העורף. אין תרגיל מלחמה שלא לקח בחשבון את הפגיעות בעורף האזרחי ומה שברור לחלוטין שפיקוד זה, אם היה קיים בכלל, פשוט לא פועל. חלק ניכר מהאוכלוסיה הצפונית נדד דרומה אבל הנותרים בבתיהם היו זכאים לטיפול הולם במקום חיבוקים וירטואליים מצד פוליטיקאים שדופים, כולל ראש הממשלה ושריו. על תיפקודו של צהל יכולים להיות חילוקי דעות אולם ההכרזות המתמידות שהעורף הפך להיות החזית העיקרית מבלי לגבות אותן במעשים הן חרפה לאומית. מרבית האוכלוסיה שנותרה בצפון היא החלשה חסרת אמצעים או אפשרויות תנועה ואם לא ניתנה לאזרחים אלה תחושת הבטחון בדיור ובהזנה הרי מדובר בפאשלה המחוירה ליד זו של מלחמת יום כיפור. בשל הדילול הטבעי של האוכלוסיה המקורית של ישובי הצפון היתה לפיקוד העורף די משאבים אנושיים וחומריים כדי לענות לצרכים המיידיים ואף לדאוג לרווחת הנותרים בבתיהם. כל נסיון לנמק אוזלת יד בהעדר תקציב או כוח אדם איננו מתקבל על הדעת משום שמדובר בבסיס לקיומו של הפיקוד. ברור שעל הפיקוד היה גם להתייחס לבעיות האוכלוסיה שפינתה עצמה דרומה ובעיקר בתקופת החופש הגדול המטיל מאות אלפי ילדים על כתפי משפחותיהם. לא שמענו על ציוץ כלשהו מצד הסתדרות המורים הצדקנית או ממשרד החינוך ביחס לאפשרות האיומה של שבירת החופש וחזרת הילדים ללימודים במרכז ודרום המדינה בתקופת הלחימה המתמשכת.יש אלפי מפעלים סגורים הפועלים עם מרחבים מוגנים ועובדיהם יכולים להגיע אליהם ולעבוד באותם תנאים בהם הם מושבתים בבתיהם וחייבים לצפות בתוכניות טלביזיה הזויות. כמובן שלכך יש להתארגן ולהסדיר המצב לו היו קיימים פיקוד עורף ומשרדי ממשלה הפועלים בתחושה של שעת חירום.
    כל האמור לעיל אינו עולה הרבה ואין מחסור במתנדבים לקיום השירותים האלה. מלים אלה לא היו נכתבות בימי בן גוריון, אשכול וספיר שהיו אנשי מעש וחזון. אולם אין זו אשמתנו שבראש המדינה ניצבת הפנורמה הנוכחית וחייבים ללחוץ עליה לפעול מהר כדי למנוע הרחבת משבר האימון הנוראי הקיים בישראל בין העם לשלטון.

  7. סמי כנפו

    אחלה רשימה ספרותית וביקורתית, נהניתי, תודה

  8. איציק ניסני

    אומנם לא שמענו מהם אבל יש שם גוף כולל מנהל ברמת סמנכל שנמצאים בעבודה כל השנה ונעלמים כשצריך אותם לתת תשובות.לפי מב שנכתב כנראה הם כל כך שקטים שאפילו מבקר המדינה חא עלה עליהם.
    מה שבטוח יש להם המון פקידים בכירים עם המון פנסיה שכנראה לא עשו כלום .

  9. שור

    בשנת 2002 כאשר התעצמו התקפות הטרור ברחבי ישראל התוצאה היתה –
    המיתון והאבטלה גברו,
    השקל צלל ל- 4.9 ,
    משקיעי חוץ הדירו רגליהם וכספם,
    ומיליארדי שק' של ישראלים ברחו לחו"ל.

    ואילו כעת , כאשר טילים נורים על עבר חיפה והצפון כולו, שליש מכלכלת ישראל די מושבת, ישראל מנהלת קרבות בשתי חזיתות, התוצאה היא –
    שקל ובורסה יציבים,
    השקעות חוץ נמשכות במלוא התנופה,
    כסף ממשיך לזרום ארצה.

    מדוע אז התגובה היתה כה קשה וכיום היא כה שונה ?

    כי אז הגרעון היה ענק והממשלה העלתה מיסים ולכן התגובה היתה העמקת המיתון.

    ואילו כיום בגלל מדיניות חברתית אחראית הגרעון הוא נמוך מאוד, המיסים בתהליך ירידה , הרפורמות וההפרטות נמשוכת (רק אתמול הופרט סופסוף בז"ן אשדוד) ולכן התגובה היא שונה לחלוטין.

    על הכלכלה הישראלית פועלים כעת שני כוחות מנוגדית –

    כוח שלילי – מורשת שרון של התנתקות שהביאה ללחימה ושפיכות דמים בצפון ובדרום.

    כוח חיובי – מדיניות נתניוה (הקטנת גרעון, הפחת מיסים ורפורמות) שמביאה להמשך הצמיחה והתעסוקה למרות המצב הקשה.

    לבנתיים הכוח החיסוי חזק יותר, אולם כמובן המשך הלחימה יכול להביא לשינוי במצב.
    מסתבר שמדיניות חברתית אחראית מאז 2003 היא זו שמנעה כעת קריסת הכלכלה בגין הלחימה.

    נקווה שמדיניות זו לא תשתנה ולא נחווה שוב מיתון וגידול באבטלה.

    שור

  10. ליאור שוורץ

    דבר אחד אפשר להבין מהמאמר היא מאוהבת בחיזבללה,כאנטרופולוגית הייתי רוצה לקבל תשובה איך זה שקבוצה פוליטית(מפלגה) מחזיקה מליציה פרטית,ומחליטה לצאת למלחמה במדינה ריבונית,וכולם עומדים ומחים לה כפיים.

    השאלה האם התפיסה המודרנית(פוסט)של הרצון העז לנתץ את הריבון כריבון,וכל גבר גבר.או שיש מקום לריבונות של מדינה.
    ההתנסחות גם של הכותבת,וגם של במקרה ח"כים ערביים,שחיזבלה פעל פעולה "צבאית"הוא צבא פרטי לא צבא של מדינה.הוא לא נבחר .לכן הפעולה לא היתה צבאית.
    ולדאבוני אני חייב לקבל את האמרה שבאמת יש לנו כן מלחמת תרבויות,והתרבות השיעית היא תרבות מחרחרת מלחמה
    ומדון,ואין שם דרך לנסות לדבר או להבין אותה.צריך אם אפשר להראות לה שלא כדאי להתעסק איתנו כי מסתבר שרק דרך הכוח הם מבינים משהוא.וזה כולל יחס לנשים,זה כולל יחס לאחר וכו.
    באמת כאיש שלום אני מאוד חרד למה שקורה סביבנו.

  11. אבנר.ל

    ביקורתך אופיינית לטישטוש שאת,ורבים כאן,ובמקומות אחרים לוקים בו.
    מי ומה זו המדינה?
    זה את.
    המדינה לא עובדת בבנקים.
    עובדים אנשים.
    והם גרו שם וברחו.
    כי יש להם ילדים,כי הם מפחדים,כי אחד החסרונות בהם לוקים חלק מהישראלים זו משמעת פנימית.
    מה היית עושה בעצמך אילו גרת בנהריה,יש לך ילדים ואת עובדת בבנק?
    או בביטוח לאומי,או בעיריה במחלקת רווחה?או,או,או.
    מה זו ההתנפלות הזו על המדינה?
    כשמאיימים שלא תשולם משכורת למי שנעדרו מהעבודה במוסדות ציבור ולא במקומות פרטיים את מרימה קול זעקה.מפקירים אנשים לקטיושות.כאשר אין בנק פתוח אז היכן המדינה.וכי מה זה עבודה?זה להיות במשך מספר שעות לא עם המישפחה אלא עם הציבור ולשרת אותו.
    ביקורת צריכה להיות תורמת ומאוזנת ולא צרחנית ככרוכיה,לא עיניינית,עיוורת למצב בכל רוחב החזית.

    והיכן ראשי העיריות?מדוע רק המדינה?

  12. דומינו אדום

    " קבוצה פוליטית(מפלגה) מחזיקה מליציה פרטית,ומחליטה לצאת למלחמה במדינה ריבונית,וכולם עומדים ומחים לה כפיים."

    אני רוצה להזכיר לך שחיזבאללה לא פתחו במלחמה. נכון, היתה זו תקיפה לא מוצדקת וללא כל פרובוקציה מצידה של ישראל, אבל הדבר לכל הדעות נחשב כתקרית גבול נקודתית, שאולי דורשת תגובה צבאית נקודתית, אבל לא היה הכרח לפתוח מיד במלחמה, בפרט כזו המכוונת כנגד כלל העם הלבנוני("נחזיר אותם 20 שנה אחורה" כדברי מקור צבאי בתחילת הלחימה).

    בנוסף, כידוע לך, בלבנון יש לא מעט גורמים אשר אינם רואים את קיום חיזבאללה כמיליציה פרטית בעין יפה, כך שאין זה נכון לומר ש"כולם מוחאים לחיזבאללה כפיים".

    "ההתנסחות גם של הכותבת,וגם של במקרה ח"כים ערביים,שחיזבלה פעל פעולה "צבאית"הוא צבא פרטי לא צבא של מדינה.הוא לא נבחר .לכן הפעולה לא היתה צבאית."

    טוב… כדי שיהיה אפשר לעדכן את מילון אבן-שושן, כיצד תגדיר פעולה של מיליציה חמושה כנגד ארגון צבאי?

  13. אבנר.ל

    "ומדוע אין למצוא בארץ מקלטים כמו שהיה בבית דודי בשוויץ: מקלט נקי מאורר, מאובזר, עם מזון לכל דרי הבית, (בית שיכון פרברי של מעמד בינוני נמוך) שהיה מוחלף מידי פעם, ושם באמת אין איום קיומי כמו זה הקיים בארץ".

    קשה להאמין שאינך יודעת את התשובה החבויה בשאלתך.
    אנחנו לא שוויצרים.
    משונה ומוזר אך אמת.

    כמו שביכוחים שהתפרסו כאן על פני ימים רבים ומאמרים ותגובות רבות,בעיקר בין עמי וטורי ושור,כששבדיה הסוציאל דמוקרטית והשוויונית למדי היתה מחוז כיסופים נחשק ורק הפער בין שבדיה לבינינו לא הובחן ע'י המתווכחים.

    באמת,יהודית,מדוע המיקלטים (ולא רק)אינם מסודרים כמו בשוויץ.

    האגדה מספרת שלאחר שהתפטר מהממשלה נסע דיין לוויטנאם כעיתונאי.
    לאחר שראה ושמע נשאל בשיחת סיכום עם צמרת הפיקוד הצבאי האמריקאי שם מה הוא מציע להם לעשות.
    תשובתו היתה:תחליפו את הוויטנאמים בערבים ואז אציע הצעות.

    אלו תרבות,חינוך,משמעת,אחריות,איכפתיות(הו, הפראייר המצוי),מסורת,אתוסים ומיתוסים(שאצלנו נרצחו כולם כמו פרות קדושות בבית המיטבחיים)וכנראה עוד כמה סיבות כאלו ואחרות.

    אפשר להתחיל בקטנה-מילה שתהיה מילה.
    למשל
    סיפור מלפני שבועיים.
    לא ממשלה,לא עיריה,סתם אזרח לאזרח.
    בני וקולגה שכרו בית קטן בפריפריה של ת'א לשמשם כקליניקה .
    היה צורך לבנות חדר נוסף מגבס בחלל הסלון.
    איש גבס שאני מכיר(עובד בגדול) המליץ על מישהו שהוא עובד עימו.
    בני קבע עימו שהוא בא ביום -ד' בשעה 0730.הגבסאי לא אמר שאינו בא לעבוד אלא רק לראות ולקחת מידות.בני מסר לו את המידות בגדול וסבר שמי שעוסק בכך יש לו את כל החומרים ויכול לבוא ולעבוד.
    בני רצה שיהיה מישהו בבית וביקש שאבוא עד 1030 כי עליו ללכת.
    הגבסאי לא בא ולא צילצל.
    וגם לא ענה לטלפון.
    ב-0830 ענה ואמר שיבוא בצהריים.
    הגעתי ב1000 ועד 1300 לא בא וגם לא ענה לשלושה טלפונים שלי.
    בערב דיברתי עם המכר.
    המכר צילצל לגיבסאי.
    הלה צילצל לבני והתחייב שביום שישי בצהריים הכל גמור חלק וצבוע.
    הוויה דולורוזה הזו הסתיימה בחלקה ביום שלישי הבא.נותר לצבוע.

    את הצביעה ביצע בני.

    אני מניח שרבים אם לא כולנו מכירים את הסיפור בניואנסים שונים.
    כך נראים ומתפקדים כל המוסדות ומשרדי הממשלה. בכולם באים לעבודה-לעבוד(?) ישראלים נורמטיביים פחות או יותר.

    הממשלה זה אנחנו.
    בואו נסתכל בראי ולא ב"ממשלה".

  14. יהודית קנולר

    סיפור ששמעתי לאחר פרסום הדברים הקודמים. שר התמ"ת אלי ישי בא לביקור באחד מהארגונים הכלכליים הקשורים למשרדו. יום לפני הביקור המתוכנן חילקו לשמונה אנשים בחדר, מחשבים וטלפונים וקראו לכך חדר מצב. ביום הביקור הגיע השר עם פמליה של דוברים, צלמים, עיתונאים ושדרים. מכל האנשים בחדר הוא בחר במכר שסיפר לי את הסיפור לחץ לו את היד, הצלמות תקתקו, השר שאל לכמה אנשים עזרת בטלפון בצפון, ההוא ענה בלי להניד עפעף: 78. האיש לא ייעץ לשום בעל עסק בצפון כי אף אחד לא צלצל לחדר שבו הוא עבד. אף אחד כמובן לא ידע על חדר המצב הוירטואלי הלה. אבל שלא תספרו את זה לנסראללה.

  15. עמי כספי

    הכתוב במאמר מעיד על אי הבנה בסיסית על מהותו ופעילותו של מל"ח. מל"ח הינו מערך בינמישרדי שמתאם אתומכיו את משרדי הממשלה ,הרשויות המקומיות והמפעלים והשרותים החיוניים להמשך הפעילות של המשק ,לאוכלוסיה ולתמיכה במאמץ המלחמתי ובמצבי חירום שונים.
    מל"ח אינו אוגר מזון בקלטים ואף אינו מחלק מזון ומים לאוכלוסיה.לעומת זאת מל"ח דואג להיערכות הגופים השונים להמשיך ולייצר מזון ,להמשיך לדאוג לאספקת מים וכך גם לגבי כל יתר המוצרים והשירותים החיוניים ואכן מל"ח מטפל כל העת בהיערכות ובבעיות שמתעוררות עקב המצב בהשקט והרחק מזרקורי התקשורת. בין היתר הוא דואג לשמירה על מלאים אסטרטגיים של חמרי גלם לייצור מזון ,דלק, תרופות,ציוד רפואי ועוד ולשם כך הוא מבצע את מירב המאמצים שהנמלים-כולל נמל חיפה -ימשיכו לעבוד ,שאניות תמשכנה להגיע ולפרוק סחורה, שמערך התובלה ימשיך לשנע, שמערך כח האדם החיוני ימשיך לעבוד-כולל באזורי קו העימות שם הוכרזו בצו מיוחד עשרות מפעלים ושירותים כקיומיים ורותקו אליהם אלפי עובדים המחויבים להמשיך ולעבוד גם כאשר כל יתר האוכלוסיה באזור מצווה להשאר בבתים.
    קצרה היריעה מלהכיל את מגוון הפעילויות שמערך מל"ח עושה בימים אלה גם כאשר לא הוכרזה רשמית הפעלתו.
    לא ברור לי לאיזה מרכז צפוני ומרכז ירושלמי התקשרת מאחר שלא הוקמו שום מרכזים חדשים אד הוק והטלפונים של משרדי מל"ח המפורסמים באתר האינטרנט של מל"ח שרירים וקיימים. להבהרות נוספות הינך מוזמנת ליצור עמי קשר במייל או בטלפון 036975881
    בברכה
    עמי כספי
    הממונה על מידע לציבור

  16. אורלי נוי

    תאוריית "מלחמת התרבויות" נעשתה באמת מאד פופולרית בזמן האחרון, ואני מניחה שקשה ללכת נגד רוח התקופה. ניחא. אבל כמי שגדלה במדינה השיעית היחידה בעולם, אני דוחה בבוז את קביעתך שהתרבות השיעית היא תרבות מחרחרת מלחמה. על מה אתה מבסס את הקביעה הזו? האם ההיסטוריה מעידה כי התרבות הנוצרית היא יותר שוחרת שלום, נניח? האם מעשיה הנפשעים של מדינת ישראל מעידים על "תרבות יהודית מחרחרת מלחמה"? בכלל, נדמה לי שבכל הקשור לענייני תרבות, קצת צניעות- בעיקר מול שכנינו הערבים והמוסלמים- לא תזיק.

  17. יהודית קנולר

    תודה על תשובתך. הטלפונים שאליהם צלצלתי הופיעו באתר כמו גם הקטע הבא:
    "התפקידים והיעדים של מערך מל"ח

    המטרה:
    מערך מל"ח יפעל לאספקת מוצרים ושרותים חיוניים הדרושים לאוכלוסיה, למשק ולתמיכה במאמץ המלחמתי, במצבי חירום שונים.
    היעדים:
    הכנת מערך מפעלים חיוניים ומלאי חירום על מנת להבטיח אספקת המוצרים החיוניים תוך מגמה לצמצום הנזקים הכלכליים למשק המדינה.
    הכנת הרשויות המקומיות להתמודדות עם מצבי חירום.
    הערכות לקליטת אוכלוסיה מפונה".
    נראה לי שלא כשלתי בהבנת הנקרא כשהבנתי ממנו כי מל"ח אחראי לכך שלא יהיו אנשים רעבים וצמאים במקלטים, ואולי גם לכך שאלה שאינם יכולים לתפקד במצב הנתון יפונו וייקלטו במקומות אחרים.

  18. אבנר.ל

    את יודעת לקרוא אבל מבינה בהתאם לנוחיותך והשקפתך.
    מהציטוט שהבאת עולה שבמל'ח יפעלו לא ב"חזית" הדאגה לפרט,לכל פרט,שיהיו לו מים וחשמל ומזון, אלא ברמה העירונית-מדינתית,מאחורי הקלעים.
    האם כתוב שם שיש להם מילואימניקים שיביאו לכל מיקלט טלביזיות,מחשבים וכו'?
    כשהציפיות אוטופיסטיות האכזבה ממהרת להכות.

  19. יהודית קנולר

    האמירה האנגלית קובעת כי "ההוכחה נמצאת בפודינג" לא חשוב מה עשית או מה לא עשית התוצאה היא הקובעת. ממש לא חשוב איך מאורגן מל"ח, מה שחשוב כי לא היהי טיפול נאות באוכלוסייה ואי אפשר להתחבא מאחרוי הקלעים.