החברה יכולה לחכות

איציק ספורטא

"לא יקרה כל אסון אם ההוצאות, למשל לרווחה, יידחו בשנה". את דברי המופת האלה אמר נגיד בנק ישראל, הוא כמו האוצר ממש שבורים מההוצאות הנלוות למלחמה וכמו תמיד מנדבים את אלה, שמשום מה, תמיד צריכים לוותר על חיים בכבוד. פעם זו הכלכלה שצריך להציל, מי המציל? מי שאין לו, למי שיש נותנים עוד ועוד כדי שיועיל בטובו לעשות משהו. פעם אחרת זו מלחמה שצריך לממן, מעניין מה יהיה התירוץ בשנה הבאה, כנראה ששוב יהיה צורך לכלכל את הכלכלה, וחוזר חלילה.

בינתיים דואג האוצר, כרגיל, לא לאזרחי ישראל אלא למסגרת התקציב, וכדי לחסוך הוא "חונק" את תקציבי משרדי הממשלה:  "ביצועי התקציב בחודשים אלו מראים כי האוצר, אגף התקציבים והחשב הכללי ממשיכים "לחנוק" את תקציבי משרדי הממשלה". הנה הממשלה החברתית במיטבה, מאפשרת לפקידים אידיאולוגים חסרי עכבות שלא לקיים את חוקי המדינה, להזכיר חוק התקציב הוא חוק, לא איזו המלצה הנתונה לשרירות ליבו של פקיד כזה או אחר.

לחזור לדיון כלכלי בליבה של מלחמה שבשלב זה מחדשת ימינו כקדם בלבנון, איזור ביטחון, קצת משונה, אבל כאשר המופקדים על הנושא מנצלים את המצב קשה שלא להתייחס לכך.

היום בידיעות באותו מדור, דעות, נכתבו שתי דעות מנוגדות על מדע הכלכלה. פלוצקר במאמר שביקר את אלו אשר מייעצים לצבא בלי לדעת על מה הם מדברים, הביא כדוגמה הפוכה את הדיון בנושא כלכלה שבו רק מומחים מביעים את דעתם. "מלחמה אינה כלכלת שוק והיא לא מבוססת על חליפין מרצון של סחורות ושירותים להשגת תועלת מרבית לשני הצדדים". כך שמלחמה היא מורכבת לכן רק למומחים מותר לדבר, וכלכלה היא בעצם פשוטה ולכן רק מבינים מדברים בה (כל העם פרשני צבא, ידיעות 3/8/2006). לעומתו עשת בדיון על המחיר ששולם על בתי הזיקוק שבו הערכות השווי היו בין 250 מיליון ל-540 מיליון כאשר המחיר ששולם בסוף הוא 800 מיליון דולר כתב על מדע הכלכלה את הפיסקה הבאה: "יש מעט מאוד מדע בכלכלה. יש הרבה נסיון חיים וטיפה של היגיון, שלפעמים עובדת. כל השאר זה מסע של ניחושים, הערכות סיכונים והרבה בלבול מוח. זה די משעשע. זה אפילו מספק תעסוקה לאלפי בוגרים של כלכלה ומינהל עסקים. אבל האם זה אמיתי? האם זה נכון? האם יש "כלכלה נכונה"? ספק גדול" (מה הם מבינים, ידיעות 3/8/2006).   

אבל לנגיד בנק ישראל ופקידי האוצר (דרך אגב להיכן נעלם שר האוצר?) אין ספקות, הם תמיד יודעים מה לעשות. לא רק זאת העשייה שלהם תורמת רבות לצמיחת העוני, הן של ילדים וקשישים והן של עובדים ועובדה זו, משום מה, אינה מדירה שינה מעיניהם. תמיד עניינו אותי בני אדם הבטוחים עד כדי כך בעצמם עד אשר הם מאבדים קשר עם המציאות שהם שותפים ליצירתה.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור שני

    אכן האוצר מנצל את המצב להתנער מהתחייבויות חברתיות.
    אבל אני חייב להוסיף – "בני אדם הבטוחים עד כדי כך בעצמם עד אשר הם מאבדים קשר עם המציאות שהם שותפים ליצירתה" – הגדרה מדוייקת לשמאל הרדיקלי!

  2. שיקו

    מתי נראה לכם שהתומכים יחדלו מלתמוך?
    27\7\2006 [שיקו]

    כמה ראשים לבנונים וישראלים הרוגים דרושים לתומכים כדי לחדול מלתמוך בגבריות הרעננה שנושבת בשבועיים האחרונים בציון מכורתנו? 2000 לבנונים ו-200 ישראלים הרוגים? אולי 2,000 ו- 20,000? כמה לכל הרוחות?

    וכמה פגיעות כלכליות בממעמד הפועלים הפלסטיני, המזרחי וה"אחר" נדרשים כדי שהסוציאל-דמוקרטים והסוציאליסטים הציוניים הכה מסורים חברתית שלנו, מסקנדינביה ועד הקשת הדמוקרטית המזרחית, יפצחו בניגון אנטי-מלחמתי קליל?

    למה המלחמה הזו מראה שהרוב סביב הוא שקר אחד גדול ושהאומה הפטריוטית עומדת מעל לכל אינטרס חברתי וכלכלי ישראלי אחר?

    תומכי המלחמה אומרים לנו דבר אחד פשוט מאוד: לכל השדים והרוחות הכל, לכל הרוחות מעמד הפועלים, לכל הרוחות עשרות בני ה-20 בארונות קבורה. לא מעניין אותנו כלום הכל משני. המלחמה היא חיינו. אין שום אפשרות אחרת. שום אפשרות. יוק.

  3. מני אביב

    המלחמה מעניקה לאוצר מרחב עצום להמשיך את מדיניותו הכלכלית השיטתית, שתכליתה היא להעצים את כוחם של מעמדות וגופים מסויימים.
    מעניין: האם לא על כך דיברנו כל העת מעל אתר זה ובשאר מקומות?
    האם לא שבנו והזכרנו לעצמנו שהמיליטאריזם העיוור משרת ישירות את האינטרס של המעמד הגבוה?
    ומה הקשר בין עובדה זו לבין הסטיקרים של 'מעריב' ובנק לאומי?
    ומה הקשר בין זה לבין התמיכה המאסיבית- בשירת חצוצרות ומחולות אפריקנים- שהעניקה התקשורת למלחמה?
    איך זה קרה שדווקא בזמן אמת, ממש בעת תחילתה של הפאסדה המוטרפת והמגוחכת הזו, רבים כל כך לא ידעו לזהות את המניפולציה שנעשתה על תודעתו של הציבור הישראלי?

    עתה נותר רק להמתין ולהחזיק אצבעות, ולהתפלל שהפסטיבל של 'החזרת כושר ההרתעה' ושל 'השבת לבנון עשרים שנה לאחור', שאין בינו לבין השבת החיילים השבויים ולא כלום- פסטיבל שכל פירותיו הם דם וייסורים לאזרחים ישראלים ולבנונים- יסתיים במהרה, כדי שנוכל לשקם ולקומם מחדש את המבנה (שהיה כה שברירי ממילא) של המחאה החברתית- שעתה, בעת מלחמה, שקעה לה אל מצולות השיכחה למרבה הנוחות של מי שמחאה זו איימה עליו באיזושהי צורה.

    הדבר העיקרי שאני לומד מהחוויה הזו, הוא כמה קל (כל כך קל, זה לא ייאמן) להסית ציבור עצום מימדים אל תוך הרפתקה שפוגעת נואשות באינטרסים המיידיים שלו במסגרת המרקם החברתי הפנימי.

  4. דרור ניסן

    לשאלתך מתי תחרוג המחאה נגד המלחמה משוליותה ותהפוך המונית, להערכתי כאמור, שבועות ואף חודשים.
    הבילבול והמבוכה בציבור עצומים. המלחמה נתפסת על-ידי רובו המוחלט של הציבור כצודקת, הן בשל נסיבות פריצתה ולא פחות מכך בשל זהותה וזיקותיה של תנועת החיזבאללה. אשר לתוחלתה של המלחמה, מחיריה וחלופותיה, אלה עניינים שלאסוננו מתבררים זמן רב אחריי פריצתה.

    אין אבל בכלל ספק שהחברה ותחלואיה עפה לקאנטים והושלכה מסדר היום. היא לא תשוב במהרה והמועקה במקומה.

  5. קים

    גם אם נניח שהשמאל הרדיקלי איבד קשר עם המציאות (מה שלא נכון, אבל נשאיר זאת לפעם אחרת), זה מדהים שאתה חושב על ההשפעה שיש לאוצר על המציאות הכלכלית-חברתית בישראל באותו אופן שאתה חושב על ההשפעה שיש לשמאל הרדיקלי על המציאות הפוליטית-מדינית.
    אני לא יודע אם שמת לב, אבל השמאל הרדיקלי לא היה בשלטון וגם לא היה שותף לקביעת מדניות רשמית כלשהי בשנים האחרונות במדינת ישראל, קולו לא ממש היה הקול הדומיננטי הציבוריות הישראלית ודובריו הם לא בדיוק אורחי כבוד של תוכניות טלוויזיה. לעומת זאת, פקידי האוצר מחזיקים בעיסוקם רב ההשפעה ללא תלות במפלגה הנמצאת בשלטון, וב- 15 השנים האחרונות הם ממשיכים באותו פזמון ניאו-ליברלי מוכר, שלו הם מקבלים גיבוי מוחלט כמעט מאמצעי התקשורת.
    ההשוואה לא נראית לך קצת מופרכת?

  6. מנשה

    האם נטישת המאבק הכללכלי-חברתי לטובת התנגדות פוליטית למאמץ הבטחוני לא תורמת להזנחה?
    התבוננות ב'עוקץ' בשבועות האחרונים ממחישה את הענין: חלק גדול מה'מחטפים' הכלכליים אפילו לא הוזכרו כאן – כולם מגויסים לצבא השלום ואחוות העמים.

  7. מאור שני

    שיקו – חשבנו שיש אפשרות אחרת, ניסינו דרך אחרת, ראינו שהיא לא עובדת אלא רק מחריפה את המצב.. אולי גם אתה תפתח את העיניים סוף סוף ותראה את הפיל שעומד פה בחדר???

  8. קלריס חרבון

    מה שמצער אותי בכל הסיפור הזה, מעבר לעובדה הכה ברורה "שהעורף החזק", קרי המזרחי ממשיך להידפק והפעם, כמו תמיד תחת מניפולציה שהכל נעשה עבורם ובשבילם, הוא העובדה, שכרגיל מסכת הכוח הזאת מניבה ומזינה ומעשירה את אלה שכמובן הולכות לאחוז במושכות "המאבק החברתי" שלאחר המלחמה. כרגיל כל גופי "זכויות האדם" במדינה נוראית זאת, עם האג'נדה הכל – כך לבנה, מיסיונרית וצדקנית שלהם במסווה של "חברתיות" ע'לק, ימשיכו להגיש בג"צים לגוף "הנאור" שיושב לו אי שם במרומי האולימפוס של המשפט האשכנזי בישראל, ולשתף פעולה עם הכוח ולכמת את חיינו למושגים נוראיים של כבוד "מינימלי" וקיום "בכבוד" ועוד הגדרות כאלה ואחרות שעורכות – דין מזרחיות כמוני "שבעות" (לפחות שבעות בהקשר הזה סוף – סוף…) מלשמוע.
    מדינה זו, שמבוססת על מסורות גזעניות מושרשות מספקת עבודה לכולן/ם – לכל אלה שמשתפות פעולה איתה ויונקות ממנה את עצם ההצדקה לקיומן, ללגיטימיות שלהן ולעצם הפריוויליגיה שאותה לקחו בכוח.
    בקיצור, הקיצוצים בתקציב "הרווחה" תחת ההצדקה של "מלחמת האור הנאור באוריינט השחור" איננה רק בנוגע "לשם" הרחק אל מעבר לגבול לבנון אל בתיהם של ילדים חפים משפע, אלא כאן ועכשיו. לא צריך מלחמות כדי לקצץ. תמיד היינו ונישאר "המטאטא" (ביטוי ציוני שניתן למזרחיות/ים) לנקות אחר זוועות היומיום. וכן, לצערי, לטאטא גם בבתים של הפטרוניות האשכנזיות שם עבדו האימהות שלנו.

  9. לתומכי המלחמה

    שמעון זריבי, בן 44 מעכו, ובתו מזל, בת 15

    שמעון זריבי בן ה-41 ובתו מזל בת ה-15 וחצי שנהרגו אתמול בעכו, שבו לעיר רק שלשום, לאחר שמתחילת המלחמה שהו בני המשפחה אצל גיסו של זריבי, שמעון שוקרון, בכפר הרוא"ה.

    שוקרון טען אמש כי זריבי החליט לשוב לעכו משום שחשש שיפטרו אותו. אשתו של זריבי, לינדה, חזרה בתשובה לפני כשנה, וזריבי שעבד כפועל ייצור במפעל "קליל" פירנס לבדו את המשפחה. לדברי שוקרון, שיחת טלפון שזריבי קיבל בתחילת השבוע ממעבידו גרמה לו לשוב לעכו. "הוא סיפר לי שהבוס רמז לו שאם הוא לא ישוב לעבודה עד יום ראשון, הוא יפוטר. אשתו ואני ניסינו לשכנע אותו להישאר. אני אמרתי לו שלא ידאג, שלא יפטרו אותו בחיים ואשתו התחננה בפניו. אבל בסוף הוא לא כבר יכל יותר. הוא אמר 'הקטיושות יורדות בטפטוף, זה לא רציני'".

  10. לתומכי המלחמה

    תושבי הצפון מתמודדים פרט לקטיושות גם עם מעסיקים שאינם סובלניים למצב, ואף מפרים את החוק האוסר על פיטורים בזמן

    http://news.walla.co.il/?w=/3850/951697

  11. מאור שני

    לא אמרתי שמידת ההשפעה של האוצר על המציאות הכלכלית-חברתית זהה או או דומה למידת ההשפעה שיש לשמאל הרדיקלי על המציאות הפוליטית-מדינית, אבל לשמאל הרדיקלי (למה רדיקלי בעצם? קיצוני נשמע יותר רע) יש השפעה עצומה על המציאות – הוא נותן רוח גבית לטרור הערבי ומעלה את המורל של אוייבנו החותרים להשמידנו. כל צוררי ישראל בעשורים האחרונים האחרונה (ערפאת, נסראללה, יאסין וכו') שאבו עידוד לפעולתם מהשמאל הישראלי, מתוך הבנה שהם לא באמת צריכים לחסל את כל היהודים כדי שישראל תעלם – היהודים כבר יעלימו את ישראל לבד אם ניתן להם קצת זמן. הקונספציה של ערפאת היתה לשבור את החברה הישראלית – להפוך את כולם ל"שמאלנים". הוא הופתע כשלא הצליח לו כמובן.

    אני לא מאשים את השמאל בשום דבר עד פרוץ האינתיפאדה השנייה, גם אני השתייכתי אליו – אבל עכשיו הזמן לפתוח ת'עיניים, לנפץ ת'תיאוריות שנכשלו.

    מאור.

  12. איריס

    ממה שאני קוראת בעיתונות הזרה, יש פערים גדולים בפרשנויות הצבאיות של מה שקורה באיזור, ונראה לי שהתשובה ל"מתי תבוא המחאה?" נמצאת שם. ישראל יצאה ל"מבצע" הזה וחשבה שמדובר באיזה קוויקי. פרץ ואולמרט, כל אחד "גבר, גבר" הרי, אבל הם מפסידים ולא מצליחים לגמור (סליחה לדרור ניסן, שאמר שהוא הסקסולוג של האתר, אבל השארת את הנישה ריקה. ברגע שאתה חוזר, אני מפסיקה…).
    כשאולמרט מתראיין בעיתונות הזרה ונשאל איך זה שישראל יצאה לפני חודש כמעט למלחמה הזו (הם קוראים לזה מלחמה, הגויים הללו שלא מתחשבים בענין הכלכלי), והחזב אללה ממשיך עוד לירות מאה קטיושות ביום חם על ישראל. התשובה של אולמרט: ישראל לא יצאה למלחמה כדי למנוע קטיושות, והוא לא הבטיח שלא יהיו כאלו. בעיתון "הארץ" הוא מצוטט אחרת, והקטיושות הן בהחלט ארגומנט נגד התכנית של פרץ.
    בינתיים חזב אללה, ה- NGO הכי אפקטיבי ששמעתי עליו מעודי, שיש לו אולי עשרים אלף רקטות והרבה לוחמים נחושים ועוד יותר תומכים עכשיו, מראה לישראל מה זה. לי נראה שכשהתושבים הישראלים יתחילו לראות שמספר הקורבנות היהודיים גדול מדי, אז תתחיל המחאה. גם המתנגדים החדשים עושים את זה, מרגע שברור להם שלא מדובר ב"מבצע בזק" של יומיים. וכך, מה שהיה לך ברור מראש (ולא כי אתה גאון אסטרטגי, סליחה…אלא כי אתה זוכר את מבצע ליטני ואת מלחמת לבנון הראשונה ושאר התנהלויות ישראליות) מתבהר לישראלים עכשיו, עד למלחמה הבאה.
    הצלחה נוספת של החזב אללה, דומה לזו של הפיגועים: לא רק בעזה ובגדה סובלים, לא רק בקרית שמונה, שתושביה יועדו מראש להיות בשר תותחים, אלא פתאום בחיפה!! לאן הגענו?!

  13. ג.אילן

    כל הניתוחים והבירבורים עוסקים בדברים שחלקם חשובים,אולם מעט מאד עוסקים בהשלכות האמיתיות של המלחמה:הפקרת החלשים להינמק במקלטים המעופשים .פעולות שונות שנעשו ע"י רשויות וגורמים מתנדבים נגעו לחלק מסוים בלבד.ילדים שמחרבנים במכנסיים,נזקים נפשיים(חלקם לטווח ארוך),נזקים בריאותיים,תחושת השפלה.שסע עמוק לא רק בין מי שחי מעבר לקו האש אלא גם מי שהצליח למלט את נפשו(או שיש לו ממ"ד בבית)ובין מי שנשאר מאחור,בכל המשמעויות.מס שפתיים מבחיל על "חוסנו של העורף"מול מציאות של התנהלות כושלת של מדינה שאינה יכולה לארגן את עצמה ולהגיע אל כל אחד ואחד במקלטים.אם היתה תחושת חירום אמיתית גם אצל הציבור הנהנתן מחוץ לטווח הטילים,בתקשורת העסוקה בפטפטת בטחונית וברכילות פוליטית,וכמובן אצל הממשלה הכושלת אירגונית אפשר היה להקל מאד ולצמצם את השסע.רק דוגמה קטנה:אם זו עת מלחמה,מדוע שרת החינוך לא גייסה את כל היועצים החינוכיים והפסיכולוגים בארץ לסייע לילדים תחת האש?נעשה תגבור אזורי-סמלי בלבד למען התקשורת.

  14. פלמוני

    הכותב בא בטענות לנגיד , ומה חושב הכותב על פרץ ?

    כאילו..

  15. מנשה

    מעל לכתבה זו יש אחת הקוראת להצביע לעצומה הבאה בתביעה שלפי דעתי מנותקת מהמציאות, ולכן לא אחתום עליה.

    קראתי במקום אחר שכוונת האוצר (וכנראה ששרת החינוך לא תתנגד) לא להפחית את שכר הלימוד באוניברסיטאות וקיימת אפילו אפשרות שיעלה.
    ראשית ברצוני לציין שאין לי עניין ישיר בכך (השלב הסטודנטיאלי בחיי הסתיים מזמן).
    ובכל זאת, לא ברור לי למה אין ב'עוקץ' שום התיחסות לכך; הייתי חותם ללא היסוס על עצומה נגד שימוש במלחמה כאמתלה להתחמקות מיישום המלצת ועדת וינוגרד. לפעילות ציבורית בנושא שכ"ל יש סיכוי להצליח וזוהי חובתינו כלפי החיילים בסדיר שנלחמים היום בלבנון ויהפכו עם שחרורם לסטודנטים.

  16. ניצן אביב

    המתלהם הלאומן, המיטליטריסט הבלתי-נלאה, שאינו מחמיץ כל הזדמנות ולו הקלושה ביותר, להפיץ, בכל פורום שהוא נקלע אליו, לא הרף וללא הפוגה ולו הקלה ביותר – את דברי הבלע הנלעגים שלו – התומכים במלחמה הנפשעת, חסרת התוחלת, הרצחנית והשגויה וממש בוער לו בעצמותיו להפיץ את זרעי הרעל שלו, השקרים והבדותות, כדי "לפקוח עיניים ולנפץ תיאוריות שנכשלו" ועוד מתאר עצמו כמי שהשתייך לשמאל {לא פחות} – עאלק!
    הרגע, שאף אויר ואולי תנוח קמעה ואח"כ בחן את עצמך אם אינך נמנה על חבורת "בני- אדם הבטוחים עד כדי כך בעצמם עד אשר הם מאבדים קשר עם המציאות".