פעם מסטינג היום קייטרינג

יצחק (ג`קי) אדרי

"אכלנו מאותו המסטינג" אחד המשפטים הצהליים החזקים בלקסיקון הסלנג של ארץ ישראל היפה והאחרת, משפט שבא מחיי הצבא, זלג לחברה הישראלית והפך לאחד מנכסי הצאן של החברה הישראלית, "אכלנו מאותו המסטינג" משפט שבא לומר אנחנו אחים, אכלנו מאותם צלחות אלומיניום שבמקום לנקות עם סבון שלא היה, גרגרנו חול וצחצחנו עד שבבואת המפקד בהקה עליהם. חווינו את אותן החוויות, בכינו עליהם ביחד ליד הברזייה המיתולוגית, נשאנו על כתפינו את מתינו, סעדנו ביחד את פצועינו, ראבק מה אתה מקשקש? "אכלנו מאותו המסטינג" התחילו והסתיימו רוב השיחות המאצ`ואיסטיות.

למשפט הזה היה עומק, רוחב, גובה ונוף שבנו את כור ההיתוך הצהלי, סמל לחברות המתעלה מעל לכל דבר, אחדות וסולידריות צבאית שהתחילה בסדיר, עברה למילואים ובנתה חברה ישראלית עם ערכים של סוציאליזם יהודי ערכי של ביחד. "אכלנו מאותו המסטינג" מטבע לשון ישראלי שעבר כחוט השני לאורך הקמתה של מדינת ישראל, ראשי ממשלות, שרי ביטחון, רמטכלים, אלופי פיקוד ועד אחרון החפשי"ם טענו מיתולוגית אחד כלפי השני "אכלנו מאותו המסטינג".

הייתה לי שכונה בלבנון, שכונה בעיר צידון בשנת 1982, הימ"מ התמקם בשכונה בעיר צידון ורפי לוגסי המיתולוגי שלימים היה לתנ"צ בנה לנו "שכונה" ואפילו מטבח קטן, ומשם יצאנו לפעילות בלחימה בטרור ובמנהיגיו. לשכונה בצידון גם חזרנו למנוחה בתום הפעילות בשעות השחר המוקדמות, חזרנו עייפים ובעיקר רעבים מאוד. בימים הראשונים אכלנו את מנות הקרב המשופרות "מנת קרב 10" כך ישר מהקופסא את הלוף והגולש וסלט הטונה המגעיל, ובעיקר רבנו על קופסאות התירס. באחד הימים החלטתי להיות "השף-במטבח" למען החברה. מרב המוצרים הגיעו מצ.ה.ל, את שאר המוצרים למתכון אני לא אספר לכם כיצד השגתי, והנה המתכון של ארוחת הגורמה הצידונית 1982 של "אכלנו מאותו המסטינג":

מוצרים:

10 קופסאות לוף.

10 קופסאות בשר גולש תוצרת ריכרד לוי.

10 קופסאות תירס.

תפוחי אדמה טריים.

בצל (הרבה בצל).

עגבניות.

ביצים.

קמח.

תבלינים.

אופן ההכנה:

את קופסת הלוף פותחים משני הצדדים ושולפים את גוש הבשר שלם, פורסים את גוש הלוף לפרוסות בעובי בינוני, טובלים את הפרוסות בביצים ועוטפים אותם בקמח יבש עם פלפל שחור ומלח, מניחים בצד.

קוצצים גס את הבצל, התפוחי אדמה והעגבניות, את הבצל מטגנים בשמן עמוק בסיר גדול עד שהוא מזהיב, מוסיפים את העגבניות, את תפוחי האדמה מטגנים  בסיר אחר. בגמר הטיגון מניחים הכול בצד.

שופכים המון שמן לפיילה, כשהשמן רותח מכניסים את פרוסות הלוף לטיגון עמוק והופכים עד שהם מזהיבים, מוציאים ומניחים בצד.

מוסיפים מים לסיר של העגבניות והבצל לוקחים את קופסאות הגולש ושופכים הכול לתוך הסיר, מוסיפים תבלינים ובוחשים את הכול לאט לאט על אש נמוכה.

בין לבין שומעים את "פיירוז" זמרת לבנונית נערצת שקולה בוקע מבתי השכונה, שותה קפה שחור ומתענג על הריחות עד להגעת החברה מהפעילות. מיותר יהיה לציין בפניכם שאחרי הארוחה נעלמתי מהשכונה בצידון לכמה ימים עד שיירגעו הרוחות.

ולמה אני מספר לכם את  סיפורי "אכלנו מאותו המסטינג" 1982 מהסיבה הפשוטה, לפני כחודש אחיין של אשתי, עומרי, לוחם בגדוד 51 של גולני הגיע לחופשה לאחר פעילות בעזה, זו הייתה חווית הקרב האמיתית הראשונה שלו, והוא מספר לנו שביציאה בחזרה מעזה חיכתה להם ארוחת קייטרינג של "זר מעדנים", ארוחת קייטרינג "חגיגית" שבסופה לא צריך לעמוד ליד הברזייה ולנקות את הצלחות עם חול, אוכלים עוף מכובס קמים והולכים. וזה מחיר ההפרטה שזלגה לצ.ה.ל, חלחלה ויצרה את הסדקים הראשונים בפגיעה בערכים שבונים את "כור ההיתוך", הפרטה בצ.ה.ל שהרגה את "אכלנו מאותו המסטינג" ובנתה את "אכלנו מאותו הקייטרינג" ואם אתם חושבים לרגע אחד שאין לזה מחיר? אתם טועים וטועים בגדול.

ההפרטה בשם הכלכלה החדשה מבית הקפיטליזם הדורסני הגיעה בצעדי התגנבות חרישית לצ.ה.ל, יש את השמנת הבכירה והשבעה שבה לא נוגעים, יש את המפעלים הביטחוניים שבהם לא נוגעים, יש משלחות צבאיות עלומות המטיילות ברחבי העולם וסוחרות בטכנולוגיה הישראלית, יש את נספחויות צ.ה.ל ברחבי העולם שהפכו לגן עדן לקציני קבע, יש את "הגנרלים" "והאדמירלים" בדימוס, נציגי יצרני הנשק העטים על "הקופה" הצהלית כאותם נשרים החגים מעל הפגר, יש הרבה שומן שאפשר לקצץ בו בצ.ה.ל ובתקציב מערכות הביטחון, אבל הקפיטליזם הצבאי בחר לפגוע בילדינו חיילנו בשרות הסדיר, יש מחסור בציוד לחימה ללוחמים, אימונים רבים מתבטלים בגלל חוסר תקציבי, המוכנות החיילית לשעת מלחמה נפגעה, חיילים רבים רוכשים ציוד צבאי מסייע ללחימה מכספי הוריהם הפרטי, משכורת  חודשית עלובה לחיילי הסדיר, מאות חיילים נשארים בבסיסים כי בבית אין אוכל, מערכות הת"ש והרווחה קרסו גם בצבא, ועכשיו תבינו שהקייטרינג מבית היוצר של הקפיטליזם לחיילי צ.ה.ל, הוא הבבואה הקשה שמצטיירת לנו במלחמה בצפון בשנת 2006 .

"אכלנו מאותו המסטינג" אמר הצנחן ח"כ צחי הנגבי יו"ר וועדת חוץ וביטחון שחתם על צו 8 לחיילי המילואים וטס מייד לארה"ב לחופשה משפחתית, מה אכפת לו? הרי הקייטרינג, הרייטינג והג`ובים ימחקו מהתודעה הציבורית, את נסיעתו האומללה לארה"ב בשעת מלחמה.

עם תום הלחימה בצפון, חלה עלינו החובה האזרחית העליונה לדרוש לאלתר את הקמתה של וועדת חקירה ממלכתית, וועדה שיעמדו בראשה נשיא מדינה לשעבר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, יועץ ביטחוני אלוף במיל` והרב הראשי לישראל, וועדת חקירה שתחזיר לעם ישראל את ערכי היהדות, האחדות, והסולידריות היהודית שבנתה את "כור ההיתוך", וועדת חקירה שתחרוט על מסמכיה את המשפט "ואהבת לרעך כמוך" כי אין לנו צבא אחר ואין לנו מדינה אחרת.

ג`קי, אבא לסמ"פ ביחידת חי"ר מודאג מאוד.

תודה

יצחק ג`קי אדרי – דימונה

0545921733

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יואב פלד

    מה זה, נוסטלגיה למלחמת לבנון הישנה והטובה?

  2. תומר

    אהבתי מאוד בתוך כל אלפי המאמרים והכאוס העוטף אותנו.

    אין שום געגועים ללבנון הרחוקה במאמר, אלא התרסה חסרת מעצורים על השבר בחברה הישראלית.

    מחזק את ידיך אדרי

  3. שניר

    ג'קי,
    שאלוהים יחזיר את הבן שלך שלם.

    כל השאר – באמת שטויות.

  4. חיים

    ההתחלה במאמר קצת מכעיסה, נוסטלגיה ללוף ולגולש אבל הסוף על השומים בצבא זו הנקודה המרכזית בכל המאמר היפה הזה.

    אני מצטרף לקריאה להקמת וועדת חקירה כפי שקורא אדרי להקים.

    ושבו בנים לגבולם בשלום, בריאים ושלמים.

  5. רתם

    ג'קי, אינשאללה הבן שלך כבר בבית ובשלום.
    כדאי להכנס לקישור לכתבה של עופרי אילני המצויין שמופיע כאן בסוף דבריו של ג'קי.
    זה השדה החברתי, כלכלי, תרבותי וחינוכי שנמצא שם לפני המלחמה ויהיה שם אחרי וכל כך הרבה מאמץ מחכה לנו.

  6. י.

    לא בריא האוכל הזה, פחות מזיק ממלחמה, אבל בהחלט לא טוב לבריאות.

    בכל מקרה, ה"אכלנו מאותו מסטינג" זה הוא לא מה שאתה מייחס לו. בני הקיבוצים מהסיירת אכלו כולם מאותו מסטינג ולכן גם דאגו לשסדר אחד את השני במשרות משובחות בשוק הפרטי ובמגזר הציבורי אחרי השירות, תושבי עירות הפיתוח אכלו ממסטינג אחר.
    האחדות הזו שאתה מקונן על העלמותה לא באמת הייתה אף פעם. רק בכאילו.

  7. האפגני מבולבל

    איזה רב בדיוק יזכה לכבוד: האשכנזי (החשוד המחתן) או הספרדי (הנוכח הנפקד)?

  8. שור

    פעם צה"ל קנה קופסאות בשר גולש תוצרת ריכרד לוי , ותרשה לי להוסיף מלאות שומן לא בריא לחלוטין לחיילנו,
    והיום קונה ארוחות קייטרינג הרבה יותר מזינות ובריאות.

    זה בכלל לא קשור לכור היתוך,
    ובכלל תפקיד צה"ל הוא להגן על חיינו ולא להיות כור היתוך,
    כל מתן תפקיד חברתי לצה"ל הוא מיליטיריזציה של חיינו האזרחיים-חברתיים כאן.
    בני אדם כאן בארץ הם לא נחושת ולא בדיל שצריך עלאק להתיך אותם לפלדה באיזה כור היתוך !

    צה"ל צריך להתמקד בלחימה ונגנה עלינו,
    את כל היתר עדיף להפריט לחברות מתמחות שעושות זאת באופן יעיל יותר, גמיש יותר, טוב יותר ואיכותי יותר.
    ניתן להפריט משמירה על ישובים דרך הסעדה לחיילים ואיפסון ציוד לשעת חירום ועד גל"צ , טיסות של אלופים, טיפול במכוניות צבאיות , בניית טנקים ועוד.
    כי כל הדברים הללו שצה"ל מתעסק אותם באופן בלתי יעיל לחלוטין, רק מחלישים אותו ואת כולנו ובאים על חשבון ליבת הפעילות של הצבא שזה לחימה והגנה.

    ושיחזרו כל החיילים הביתה בראיים ושלמים אמן.
    שור

  9. יפת

    זכרונות מ-1982…
    "…נלחם בטרור ובמנהיגיו…"
    בן בגדוד 51 גולני (הגדוד שלי ב-1982. נקרא גם "גדוד הבוקעים הראשון", מה שאי מי אהבו לשבש ל"גדוד הבוקים הראשון")
    "מנת קרב 10" המיתולוגית
    מתכון ללוף…(אם תרצה, יש ל מתכון לעוף פפריקש מקופסא , שעיקרן טיגון בשמן עמוק אחרי שטיפה טובה מהרוטב המגעיל שהיה לו)

    אגב לוף,
    לוף הוא בעיני משל ללבנון. לא יעזור שום מתכון, בצל, תיבולים, בישולים וטיגונים. לוף נשאר לוף.

    ובלי קשר,
    יש מאמר ש"הדוגמטים" לא יאהבו מ"הארץ" (בוודאי יראו בו מאמר מתחנף), בו תובע ריאד עלי מהערבים בישראל להבחין בין מלחמה לגיטימית בכיבוש לבין מלחמה ביהודים באשר הם, ולחדול מהתמיכה האוטומטית בחיזבאללה ובחמאס.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/748206.html

  10. יואל קורנבלום

    מהסיפור שלך על הכנת האוכל חשבתי שהיינו באותה יחידה בלבנון אבל בסוף התברר שזה קרה לך בצידון ושלי היה בצור אבל הסיפור מאד דומה ולנו היה ביחידה שף מאיזה מלון. זה רק מראה שצה"ל עם מסטינגים או בלעדהם הוא אותו צה"ל כי הוא בנוי על אותם אנשים. בשירותי הסדיר כמובן אכלנו רק ממסטינגים (מחזור 1965) אבל הביטוי לא תפס למרות שהיינו גרעין מלוכד עוד מימי התנועה וגם לא השתמשנו בביטוי הזה אף פעם, זה נשמע יותר מידי אדיוטי. שילשלנו לאותו בור נשמע יותר הגיוני. אני חושב שזה ביטוי שבה מאיזה יחצ"ן חכם שתפס אולי את רוח הדברים אבל ממש ממש לא הבין איך זה עובד. בכל אופן הפרטת האוכל נראית לי יותר הגיונית מכל הפרטה אחרת במיוחד אם נזכרים במטבחים של אז.

    אבל הבעיה שלנו היום זה לא האוכל אלה התנהגות הממשלה והיחס בין הממשלה לצה"ל אם זה בחוסר אמון לקצינים או בחוסר המיגון או בכלל חוסר הבנה לאן הולכים ומה צריך לעשות. הצרה שלנו שיש לנו ראש ממשלה, פולטיטקאי סוג ז', שנפל במקרה לתפקיד שלא מבין הרבה בעניין וגם לא לומד מהר. לא נראה לי ששורר אמון רב בין הממשלה והצבא ואולי יש חשדנות רבה בין הגופים. נראה לי שראש הממשלה ממש לא מבין את העובדות והמצב שלפנינו וגם הצהרתו "שיש לנו זמן ונעבוד לאט" ממש מראה שהוא חי על כוכב אחר. גם הרעיון שאפשר לגמור עם העניין מהאויר נראה אידיוטי בהתחשב שאחרים ניסו את זה ולא הצליחו גם העזר כנגד ראש הממשלה, פרץ, לא נראה מבין בענין או לומד מהר. אז זהו, מי שמנהל את המלחמה הזאת הם פוליטיקאי סוג ז' ועסקן הסתדרותי, ממש יפה. אל תגידו למציאות אין חוש הומור.

    במקרים כמו שלנו חשוב לפעול מהר וגם חשוב לתת לצה"ל חופש פעולה. רק צה"ל עם המקצועים שבו מבין את המצב בשטח לאשורו ויודע בדיוק מה לעשות. אבל ההיסוסים וחוסר הפעולה של הדרג המדיני גורמים לנו נזקים של ממש. משום מה אני תמיד חוזר בדימיוני לקרב בגיטו ורשה, מעט מידי ומאוחר מידי.

  11. אלברט

    לועדת חקירה?

    הוא בטח ידאג למקלטים לתושבי הצפון הערבים , כאילו.

    אני בעד ועדת חקירה , אחרי כל מלחמה , גם "מוצלחת" וגם "צודקת".

  12. חניבעל

    אדרי מאמר "מנדטורי" שמיועד גם לקוראים הצעירים של היום שאחרי שדה הקרב חוזרים למשק של מעסיקים פושעים השותים את דמם וזכויותיהם בעבודות אבטחה ושמירה.

    מסטינג משול בעיני לסוציאליזם הנאור והקייטרינג לקפיטליזם.

    דבר אחד בטוח "המתכון" של השף אדרי הביא אלי את הריחות של פעם.

  13. אירית

    מתקרב למציאות אבל עדיין פוסח על שני הסעיפים. אדרי הקומבינה שאתה מציעה, להיות גם "קצין טוב" וגם לקבל יחס שווה במדינה מופרטת, לא הולך. יותר נכון זה דומה קצת "ליהודית ודמוקרטית"…הבעיה שהזמן פועל לרעתנו בכל דקה. מתי תסכים לצאת מהמגבלות שאתה שם על ידיך כדי להיות ילד טוב בעיני הנסיכים כמו עוזי דיין ואחרים שפשוט לוקחים לך, לנו, את האוכל מהפה ושמים בחשבונות בנק בחו"ל ? חשוב להתעורר לפני, לא אחרי.
    פעם מזמן דיברתי אתך בטלפון חמש דקות, להביע את תמיכתי. אמרת לי שאתה לא "הולך עד הסוף" ואת כל העניין של הבטחון, עברך המפואר, ותפקידה של דימונה בהגנה על המדינה וכולי. האזנתי, ולמעשה כבר אז, תהיתי מתי תפסיק לנגן את התקליט. זה לא שזה לא נכון וחשוב, אבל אתה לא האו"מ ולא שופט, את מייצג את הצד שלך, ויש אחרים שידאגו כבר לקצינים ולדימונה ול"בטחון המדינה". הם לא קופצים לרגע לנקודת המבט שלך למה אתה מרגיש צורך לשבת וירטואלית גם בכובע שלהם ? הרי לא יוצא לך מזה כלום, וברור גם שלא יצא. המופקדים על שלומנו לא דואגים לשלומנו אלא לחשבונות הבנק שלהם. זה לא ברור ?

  14. שוש

    מאמר מצוין. אני לא בטוחה שיש למה להתגעגע בכל מה שקשור במלחמות, אבל מזדהה איתך בתיעוב של האכזריות והאדנותיות שמגלמת ההפרטה. הקייטרינג הסטרילי, זכויות העובדים שנרמסות, הקצינים המשמשים בחזית התקשורתית החדשה במאמץ להטביע את כל הבלבול, ההפתעה והאימה במלל אינסופי.

    ובין כל המילים היפות חייכתי לקרוא על כור ההיתוך בהקשר חיובי, ואף יהודי. אולי בכל זאת נדרשת פה מפאי'ניקיות כדי לנהל את עם העבדים שאנחנו.

  15. גולש

    א' מתקשר חצי בוכה, מספר שבבסיס האימונים שלו אין מה לאכול. אחרי שלושה ימים של סנדוויצים, הגיעו יומיים של מנות קרב. בד בבד, הציוד שהוא וחבריו מתאמנים מיושן מאוד. ::אנשים אחרים מספרים סיפורים דומים:: על האימונים שלהם בבסיסי הצפון. החברה שלו נסערת. מרימה טלפון ללשכת הרמטכ"ל שמפנה אותה לנציבות תלונות מילואמניקים. בנציבות אומרים שחייבים מספר אישי ושם מלא, אחרת אי אפשר לרשום תלונה. היא מבקשת מהחבר שלה להתקשר בעצמו, וכשהוא מתקשר אומרים לו שזה החלטה של המפקדים בבסיס. אומרים שאין מה לעשות.

    אני מדברת עם נ' שחזר הביתה מהאימונים לחופשה קצרה. הוא מספר שבבסיס שהוא התאמן דווקא יש המון אוכל, פי כמה ממה שנחוץ. "ראיתי בסיסים עם המון אוכל. הכל תלוי ביוזמה של המסגרת", הוא אומר. אני מספרת לו על א' והוא אומר שכן, מפקדים מטומטמים זו בעיה והוא שמע על מקרים דומים נוספים. הוא מציע שיעשו מגבית כל הפלוגה ויעשו קנייה משותפת של אוכל. הוא גם מאחל שזה הדבר הכי נורא שיקרה ל-א' במלחמה, שיאכל סנדוויצ'ים ומנות קרב. "תביאו לו אוכל", הוא מציע. "מפקדים מטומטמים זו מכה שלא ברא השטן", הוא מוסיף ואומר שצריך לקוות ש"הוא לא יצטרך להיכנס עם המטומטמים האלה למלחמה".

    קוראים לזה בעיות מנהלה. הבעיה היא שאף אחד לא פותר את הבעיה. לך ובוא, תשלחי פקסים, תתלונני, לא, שהוא יתקשר ויתלונן בעצמו, ושום מלה על היקף תקציב הבטחון, שהוא כמעט רבע מתקציב המדינה. אז זה לא באמת בעיה של כסף – כמו שאנחנו למדים מהשנים האחרונות מההתנהלות של משרדי הממשלה – השאלה היא איך מחלקים את הכסף. בסיס אחד מקבל פי 12 אוכל ממה שנחוץ, בבסיס אחר חיים על סנדוויצ'ים עם גבינה צהובה ועגבניה. המון חיילי מילואים יעלו בזמן הקרוב ללבנון כשהם רעבים. הם יצעדו על פי קצב קיבתם המזמרת.

    ובכל זאת, אפשר לגרום ללחץ ציבורי.

    מספר הטלפון בלשכת סגן הרמטכ"ל – 03/5691111, מספר טלפון בלשכת הרמטכ"ל – 03/5691120. אפשר לשלוח למשרד הרמטכ"ל גם פקסים, בטלפון 03/5698296. תכתבו פקסים, תתקשרו ובקשו לדעת עם מי דיברתם ומי יטפל בעניין. תתלוננו. זה ייקח לכם 2-3 דקות. אימרו שאתם אזרחים מודאגים, שאתם קוראים יותר מדי עדויות על חיילים רעבים שמתאמנים בציוד בלוי. השמיעו את קולכם. תעבירו את מספרי הטלפון לחברים שלכם ובקשו מהם שיתקשרו. רק לחץ ציבורי יפסיק את הרעב של חיילי המילואים.

  16. אבנר.ל

    תצלצל לאלוהים. זו חוליה חלשה כנראה בכל הצבאות ובכל האירגונים-המערך העורפי ואתם מבינים מדוע.
    אלו האנשים שלא דופקים חשבון ולא רואים את החברים בשטח ובמקרים הקיצוניים בקרב.
    איפה שאין אוכל יש בעלי תפקידים שלא שמים על אף אחד. אפה שיש הרבה אוכל יש מאפיונרים.
    אז מה יעזרו הרמטכ'ל או סגנו כאשר יש להם עיניין עם אנשים חסרי מצפון ואחריות?
    כך בדיוק התנהלו ומתנהלים העיניינים כאשר כל מהלך החיים השיגרתי משתבש.
    בערב ששת הימים אכלנו לעיתים פרוסות בעובי של אבטח ועגבניות וזהו.
    חברה שלי שהיתה אז קצינה נירעדה.
    הייתכן? צהל שלה?
    מי שלא חווה לא יכול לדעת ולהבין.
    גם הביחד יכול להיות בדידות גדולה.
    הרגשה צורבת ודוקרת שניזנחת.
    אין בעולם התנהגות אחרת,טובה יותר.
    זו רעידת אדמה שרק כשהיא נפסקת נוצר סדר חדש הדומה מאד לישן.
    הציוד יוחזר למחסנים,אנשים יחזרו לחייהם כשלרבים יהיו אחרים ואף מאד.
    כך שומר הגוף על אבריו החיוניים ביותר.
    תמיד הפרט מוקרב על מיזבח קיומו של הכלל.
    ככל שתייללו יותר כך ההפסד יהיה ודאי יותר.
    גולש הונגרי-לא' לא יקרה דבר מהעדר מזון וצדק מי שאיחל לו שזו תהיה כל בעייתו.

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    בתקופה שלי, לפני ההפרטה, האוכל היה על הפנים. ההרגשה במטבחים וסדנאות הרכב, שאנשי הקבע עושים את המינימום.
    אני אישית לא חושב שהמצב הקודם היה טוב.
    עם זאת הדאגה לפרט בחברות כ"א היא בעיה קשה שגם בה צריך לטפל.
    הממשלה צריכה לאכוף את החוקים בנוקשות רבה.

  18. ערן

    במהלך השבועות האחרונים בזמן המלחמה הזו, נרתמו במקום בו המדינה פשטה רגל אינספור ארגונים וקבוצות שסייעו להמוני אדם שנותרו בתוך מקטלטים מוזנחים מלאי צחנה.
    כאחד שגוייס ושוחרר (לשמחתי) בחרתי לסייע במסגרת הקבוצות הללו. כך הגעתי לבית תמחוי בקרית שמונה שמופעל על ידי בית חב"ד המקומי. להפתעתי ולשמחתי גיליתי שנציגים מהתנועה הקיבוצית (הכל כך מושמצת) הגיעו לאזור תוך סכנת נפשות אמיתית, עובדים בתנאי מלחמה תחת שרביטם של כמה גיבורי ישראל מקומיים (דידי ובני), איתם חרדים, עירוניים ואפילו יהודים מארה"ב. כל אלה מספקים מזון לאלפי אנשים שהופקו על ידי המדינה בתופת של קרית שמונה. כעובר אורח לא יכולתי (למרות הכעס והתסכול האדיר מהכישלון הצורב חוסר הטיפול של המדינה), להתרשם מעוצמת המעשים של צעירות וצעירים זקנים וזקנות שמסכנים את חייהם לספק מזון לתושבי המקלטים בקריית שמונה.
    אסנת טרבלסי, צר לי לנתץ את הגזענות שלך, אך כנראה שבקרב רבים במדינה הזו, קבוצת ההשתייכות שלהם היא היותם ישראלים בלבד. פשוט ישראלים, שראו את המצב של חבריהם לקבוצת השייכות הזו ולמרות הסכמתם או חוסר הסכמתם לריבון, הם בחרו בדבר הראוי – לעזור!!!!!
    ומסתבר שתוך כדי שמכינים 3000 מנות אז מדברים על הרבה דברים כולל פוליטיקה. חלק מהנוכחים היו נחרצים בדעותיהם כנגד המלחמה והיו כאלה שחשבו שצריכים להחריפה. יש כאלה שממש האשימו את הממשלה בנפילת הקטיושות והצדיקו את נסראללה (ככה זה- קיבוצניקים שמאלנים מניאקים) אבל משום מה, בשום סיטואציה, תחת כל נושא, לא עלה בקרב אף אחד מהמתנדבים איזושהי מחשבה רעננה כשלך על דרך אחרת, חדשה, פורצת גבולות….לבעית המחאה המזרחית.
    ייתכן שאם תתצטרפי לאחד מהמסגרות הללו, כי חלק נשארים לעזור לאנשים לשקם את בתיהם אז תוכלי להשפיע מבפנים באופן בלתי אמצעי ולא באמצעים אשכנזיים כאלה כמו הפגנות. אני מוכן לקחתך מתל אביב באופן אישי, כך שלא תצטרכי להשקיע אפילו שקל בכך. רק לבוא לעבוד עם המתנדבים (קחי בחשבון שחלק מהם אשכנזים) ושם תוכלי בדרך חדשה מדהימה להסביר לכולנו על "מציאת דרך משלנו" . אני בטוח שמתוך זה יצאו המון רעיונות פורצי דרך ומהפכניים לגבי מחאת המזרחיים והמזרחיות.
    ערן – עובר אורח דרומי בצפון (לא קיבוצניק)