בעל הבית השתגע

אורלי נוי

נכון לרגע זה ניתן לקבוע בודאות, כי מכל המטרות שישראל הציבה לנגד עיניה בפתיחת המלחמה, הושגה רק אחת: הוכחנו כי בעל הבית אכן השתגע. בתום ארבעה שבועות של מלחמה, ההצהרות בדבר פעולה צבאית מוגבלת שנועדה להשיב את שני החיילים השבויים ולהביא ליישום החלטת האו"ם 1559 נשמעות כזכרון רחוק ומעורפל, בלתי קשורות למערכה הנוכחית אשר במהלך השבועות הללו שודרגה לדרגת "מלחמת העצמאות השניה", לא פחות.

למעשה, מכל בליל ההגדרות המעורפלות באשר ל"שיקום כוח ההרתעה", "חיסול מפקדות הטרור", "צריבת התודעה" וכו`, שני היעדים של שחרור החיילים ויישום החלטת האו"ם היו הממוקדים והקונקרטיים מכולם; אלה יעדים אשר מידת מימושם ניתנת לאומדן מיידי ומדויק, וככאלה יכולים היו להוות נקודת ציון טובה לסיומה של המלחמה. אלא שכפי שקורה לעתים לפעולות מתגלגלות, הפעולה הזאת התגלגלה רחוק מדי עד שעברה לנוע מכוח האנרציה בלבד, הולכת ומתרחקת מרציונל הקיום של עצמה. שמותיהם של שני השבויים בלבנון נשמעים עדיין, ככל הנראה, רק באותן פגישות מיואשות שמקיימות משפחותיהם עם שרים וחברי כנסת; ספק רב אם השמות הללו עולים יותר בחדרים בהם מתקבלות ההחלטות האופרטיביות של המלחמה. איש גם לא יכול לדעת עד כמה הכתישה היסודית של דרום לבנון מסכנת את שלומם של שני החיילים שעל מקום החזקתם אין כל מידע ברור.

אך מדאיגה הרבה יותר הטרנספורמציה של העמדה הישראלית באשר להסדר אליו היא שואפת להגיע, בסופו של דבר, בדרום לבנון. בתחילת המערכה ישראל הצהירה בפה מלא מעל לכל במה אפשרית כי היא לא תסתפק בפחות מפריסת כוחות הצבא הלבנוני בדרום לבנון בהתאם להחלטת האו"ם, והנה- הפלא ופלא- ברגע שבו מודיעה ממשלת לבנון כי בכוונתה להציב את חיילי צבאה בדרום, כבמטה קסמים משתנה העמדה הישראלית ושוללת את ההסדר שהיא עצמה דרשה אך לפני פחות מחודש ימים. התפיסה לפיה כל הסכם אשר מקובל על הצד השני בהכרח פועל נגדנו מובנית באופן אינהרנטי אל תוך המדיניות הישראלית, והיא הורתה של הגישה החד-צדדית שפוטרת אותנו, למעשה, מן הצורך להגיע לעמק השווה עם הצד שמנגד. כך התעלמה ישראל בשנים האחרונות מכמה יוזמות ערביות בעלות פוטנציאל ממשי להשגת שינוי עמוק ומהותי בזירה המזרח-תיכונית, החל מקריאותיו של אסד למו"מ, דרך היוזמה הסעודית ב-2002 וכלה בהסכם ההודנה הפלסטיני בקהיר. כל אחת מהיוזמות הללו יכלה ליצור אפשרויות לשינויים אסטרטגיים משמעותיים באזור, אך באופן מדהים ממש הן נדחו על ידי ישראל מבלי שהתעורר שיח מדיני או ציבורי כלשהו סביבם.

בהעדר אופק מדיני, האופציה הצבאית הופכת לאלטרנטיבה היחידה- שוב ושוב מאשר הדרג המדיני מהלכים צבאיים מרחיקי לכת בתקוה שאלה יחלצוהו מן הסבך אליו הוא נקלע בשל ההתחמקות שלו עצמו מלעשות את המוטל עליו, משל היה טנדר תקוע שלוחץ בכל הכוח על דוושת הגז, שוקע והולך. היטיב לבטא את העמדה הזאת חבר הכנסת יורם מרציאנו ממפלגת העבודה, אשר בתום ההחלטה על הרחבת הפעולה הקרקעית בלבנון הביע התנגדות מסוייגת בחצי פה, אך הקפיד להוסיף בסיום דבריו "אבל אני סומך על צה"ל שינצח!". ובאמת, מי צריך פוליטיקאים אם אפשר להפקיד את המושכות בידי הצבא ולקוות לטוב.  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שיקו

    שר האוצר: עלות הלחימה מגיעה לכ-7 מיליארד שקל
    לדברי השר הירשזון, צפוי קיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה, בינהם משרד החינוך; סך הקיצוץ עומד על 2.8 מיליארד שקל

    מאת מוטי בסוק ויולי חרומצ'נקו

    שר האוצר, אברהם הירשזון, יביא ביום ראשון לאישור הממשלה תוכנית לקיצוץ של 2.8 מיליארד שקל בתקציב הממשלה ל-2006, לצורך מימון המלחמה בלבנון. לדברי הירשזון, שציטט מקורות בצה"ל, עלות המלחמה עד כה היא 7 מיליארד שקל.

    שר האוצר הציג אמש (רביעי) במסיבת עיתונאים מיוחדת את תוכנית האוצר לקיצוץ בתקציב המדינה ל-2006. בד בבד הציג את התוכנית להעברת כספים למערכת הביטחון לצורך מימון המלחמה. הירשזון חזר ואמר כי אין לאוצר כוונה להעלות מסים או היטלים בגין המלחמה.

    הקיצוץ יתבצע יתבצע בשני אופנים. הראשון, קיצוץ רוחבי של 9% בתקציבי כל המשרדים, שהם 1.8 מיליארד שקל. הקיצוץ לא יתבצע בתקציבי הבריאות, הרווחה, הרשויות המקומיות וחלק מתקציב המשרד לבטחון פנים. בנוסף, יקפיא האוצר תקציבים, מכל משרדי הממשלה ב-2006 בסעיפים בהם יש תת ביצוע בולט, בהיקף של מיליארד שקל. 0.6 מיליארד שקל מהקיצוץ הרוחבי, ישארו כרזרבה במשרדי הממשלה השונים, למקרה שהמלחמה תימשך, ויהיה צורך בכספים נוספים. הירשזון הבטיח כי לא יהיה קיצוץ נוסף בתקציב 2006, גם אם המלחמה תימשך.

    במקביל לקיצוצים, יעביר האוצר למשרד הביטחון, כבר ביום ראשון, תוספת תקציב של 2 מיליארד שקל, כדי לתת מענה לצרכים שוטפים. זאת, במקביל להעברת כספים שוטפת לרשויות המקומיות בצפון, לשירותי הכבאות, ולגופים נוספים, לכיסוי עלויות מיוחדות בגין המלחמה. העברת הכסף מותנית באישור תוכנית הקיצוצים בממשלה ובוועדת הכספים של הכנסת.

    במסגרת הקיצוץ הרוחבי, יקוצצו 600 מיליון שקל מהתקציב הלא מלחמתי של מערכת הביטחון, כך שסך התוספת נטו למערכת הביטחון יהיה 1.4 מיליארד שקל. ההחלטה לבצע קיצוץ גם בתקציב החינוך, התקבלה לאחר התלבטויות קשות. בימים הקרובים יבדוק האוצר, מול משרד החינוך, את השלכות הקיצוץ על פעילותו.

    שרת החינוך, יולי תמיר, הודיעה בעקבות כוונת האוצר לבצע קיצוץ במשרדה כי בכוונתה להיאבק נגד ההחלטה. "משמעות החלטת האוצר לקצץ בתקציב החינוך היא הפקרת ילדי הצפון, שעברו הקיץ חוויה אישית קשה ויאלצו לחזור למערכת חינוך מרוסקת ומרוששת".

    במסיבת העיתונאים אמר הירשזון כי מזה כחודש נמצאת ישראל במלחמה צודקת עם לבנון. לדבריו, הודיע לראשי מערכת הבטחון, כי מבחינתו לא תהיה להם בעיה כלכלית בלחימה. הירשזון הדגיש כי האוצר בודק, מידי יום, הן מהבחינה המקרו-כלכלית והן מהבחינה המיקרו-כלכלית, את השלכות המלחמה על המשק. לדברי שר האוצר, "המשק איתן. אף משקיע זר לא עזב את ישראל בשל המלחמה".

    ====================================

    מתי נראה לכם שהתומכים יחדלו מלתמוך?

    27\7\2006 [שיקו]

    כמה ראשים לבנונים וישראלים הרוגים דרושים לתומכים כדי לחדול מלתמוך בגבריות הרעננה שנושבת בשבועיים האחרונים בציון מכורתנו? 2000 לבנונים ו-200 ישראלים הרוגים? אולי 2,000 ו- 20,000? כמה לכל הרוחות?

    וכמה פגיעות כלכליות בממעמד הפועלים הפלסטיני, המזרחי וה"אחר" נדרשים כדי שהסוציאל-דמוקרטים והסוציאליסטים הציוניים הכה מסורים חברתית שלנו, מסקנדינביה ועד הקשת הדמוקרטית המזרחית, יפצחו בניגון אנטי-מלחמתי קליל?

    למה המלחמה הזו מראה שהרוב סביב הוא שקר אחד גדול ושהאומה הפטריוטית עומדת מעל לכל אינטרס חברתי וכלכלי ישראלי אחר?

    תומכי המלחמה אומרים לנו דבר אחד פשוט מאוד: לכל השדים והרוחות הכל, לכל הרוחות מעמד הפועלים, לכל הרוחות עשרות בני ה-20 בארונות קבורה. לא מעניין אותנו כלום הכל משני. המלחמה היא חיינו. אין שום אפשרות אחרת. שום אפשרות. יוק.

    ==================

    עקב החלטת הקבינט – מרצ מצטרפת למחאה
    מאת מזל מועלם

    הקונסנזוס בעד המלחמה נשבר

    תנועת מרצ וחברי כנסת ממפלגת העבודה, שעד כה גיבו את התגובה הצבאית הישראלית בלבנון, יצאו אתמול בגלוי נגד הרחבת הלחימה הקרקעית . זאת, בעקבות החלטת הקבינט להרחיב את הפעולה. בכך נשבר אתמול רשמית הקונסנזוס הציבורי-פוליטי שליווה באופן מוחלט כמעט את מלחמת לבנון השנייה מיומה הראשון במחנה הציוני בישראל.

    לראשונה מאז פרוץ המלחמה, החלו אתמול אנשי מחנה "השמאל הציוני", כפי שהם מכנים את עצמם, בהתארגנות לקראת שורת פעולות מחאה נגד הרחבת הפעילות הצבאית בלבנון. המחאה תיפתח היום אחר הצהריים בהפגנה מול משרד הביטחון. אמש החליטה מרצ להשתתף באופן רשמי במחאה, והיו"ר ח"כ יוסי ביילין הודיע שבכוונתו לבוא להפגנה.

    עד כה, הובלה המחאה נגד המלחמה על ידי ארגוני השמאל הרדיקלי והמפלגות הערביות, ואילו מרצ ו"שלום עכשיו" נמנעו רשמית מלהגיע להפגנות האלה וגיבו את התגובה הצבאית. אתמול נפרץ הסכר כאשר אישים מרכזיים משלום עכשיו, מרצ, וגופים השייכים לשמאל המתון – ביניהם הסופר דוד גרוסמן, פרופ' גליה גולן משלום עכשיו וח"כ זהבה גלאון, הודיעו כי יגיעו להפגנה ויעמדו בחזית ההתנגדות להרחבת המהלך הצבאי.

    תחת הכותרת "לעצור את המלחמה – להוביל להשגים מדיניים" תתחיל היום פעילות המחאה. המארגנים מבקשים לחדד את האלמנטים הציוניים של הפעילות, ואת העובדה שהם אינם שוללים פעילות צבאית. לשם כך התבקשו המפגינים להגיע בלבוש כחול לבן, כדי לבדל עצמם מפעילות מחאה אנרכיסטית.

    המארגנים פועלים בינתיים תחת השם הזמני "המטה לעצירת המלחמה" ומעריכים כי בעקבות החלטת הקבינט אתמול תתרחב המחאה, ולהפגנה המתוכננת בימים הקרובים מול בית ראש הממשלה בירושלים יגיעו מאות.

    הסופר דוד גרוסמן, ממארגני ההפגנה, הביע בתחילת המבצע הצבאי בלבנון תמיכה במהלכים ההתקפיים. אתמול, לעומת זאת, הוא נשמע מודאג. "תמכתי בתגובה הישראלית כי בהחלט מוצדק להגיב באופן ברור וחזק בשלב הראשון – מיצוי של הזכות הכי בסיסית. אבל כל מה שקרה אחרי הסתבך מאוד", אמר.

    גרוסמן הביע תקוה שהמהלך הצבאי המורחב לא ייצא בסופו של דבר לפועל, והוסיף ש"אנחנו נמצאים היום במצב שהיה לכולנו סיוט. צבא ישראלי גדול חוזר ללבנון. אני חושש מההגיון האכזרי של הכוח שמחולל יותר כוח ושנאה. חושש ממה שיקרה לישראל אחרי העימות הזה – באופן בלתי נמנע נהיה הרבה יותר מיליטריסטיים וכוחניים. אנחנו לא מתחילים אפילו לשער את עוצמת השינוי העמוק שיתחולל כאן."

    "טעות טראגית" הגדיר יו"ר מרצ ח"כ יוסי ביילין את החלטת הקבינט, "במקום לנצל את ההזדמנות ולאפשר ללבנון לפרוס צבא בדרום המדינה, ישראל נכנסת עמוק למלכודת של החיזבאללה לקראת מלחמת התשה קרקעית."

    אבל לא רק במרצ ובשלום עכשיו מודאגים – מרבית חברי סיעת העבודה, ביניהם ח"כ עמי איילון מתנגדים למהלך הקרקעי המורחב, ואף הזהירו את פרץ. גם ח"כ דני יתום (עבודה) נשמע אתמול מודאג. לדבריו, הקבינט טעה כשבחר באופציה הלא נכונה. "זוהי חלופה רעה", אמר יתום.

    ===================

    מלחמה בצפון

    הבר: "אין תסריט שבו נרחיב הפיצוי לעסקים מחוץ לאזור הצפון"
    מאת מירב ארלוזורוב

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=748824&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

  2. יסעור

    תמכתי בתגובה שלנו בימים הראשונים , הייתי רחוק מלהתלהב כמו כל מי שדיברתי איתו , אבל הסכמתי שהתגובה הקשה שלנו בימים הראשונים הייתה מוצדקת.
    יותר מיזה- הורגש אז בבירור את התדהמה והכעס בצד השני כלפי חיזבאללה.
    נראה לי שבשלב הזה שוב אפילו הגיבה ההנהגה שלנו בתגובה מהסוג של : "הנה הלבנונים בעצמם כועסים על חיזבאללה " אז בטח ובטח שאפשר להמשיך , ומיותר לציין את תחושת השיכרות שאפפה את אולמרט ופרץ נוכח התמיכה הבינלאומית הרחבה.
    זו הנקודה בה הייתי מצפה ממנהיגות אמיצה ואחראית לעצור ולהרחיב את הפתח שנפתח עם הצהרתו של סניורה בדבר הפסקת אש – קיוויתי שאני טועה , והעקשנות של אולמרט תתברר כנכונה , אבל היה לי קשה להאמין שאתבדה , משום מה , התגלגלות הדברים שקרתה מאז ועד היום נראתה לי כל כך מובנת מאליה כבר אז – כלום לא הפתיע.
    התכתשות מתמשכת ומתישה אשר מטשטשת את הדברים המהותיים ,והופכת את כל האירועים לחד גדיא אחד גדול של הסתחררות הולכת ומחריפה, בו סיבה ומסובב הופכים להיות מעורפלים.

    ושוב – מה היה קורה אם היינו מתאפקים יותר ? מאות ישראלים היו איתנו היום , מאות משפחות לא היו נהרסות , הצפון לא היה משותק , וזה בלי להתייחס לאבידות של הלבנונים.
    כן – מה היה קורה אם היינו מתאפקים יותר? אנחנו ולא החיזבאללה – מהחיזבאללה אני לא מצפה לאיפוק , אבל אני מצפה מההנהגה שלנו להלחם בו בתיחכום ולא להתנהג כמו חמורים שהולכים עם הראש בקיר.
    תיחכום אומר בראש ובראשונה לא לשחק לידיים שלו ,ע"י כניסה למגרש הביתי שלו או ע"י ההרס המאסיבי שאנחנו זורעים בלבנון.
    תיחכום אומר שיפור יכולת ההתגוננות שלנו והיה לנו מספיק זמן,ידע וכסף לעשות זאת.
    תיחכום אומר מדינאות אמיצה שחותרת להסדרים עם המדינות השכנות שלנו.

    מישהו משלה את עצמו שבעקבות ההרס יתחזקו הכוחות הפרגמטיים בלבנון? אנחנו רואים את זה בישראל?
    האם אנו הישראליים הופכים להיות פרגמטיים ומתונים יותר בעקבות הקטיושות או להפך? ( השמאלניים שבינינו הופכים כאלה נכון – אז אנחנו מצפים בעצם שהלבנונים יהיו שמאלניים לא? …… )

    והבוקר נהרגו עוד 15 מילואימניקים על מזבח היוהרה והאטימות של ישראל 2006.
    הלב נשבר.

  3. איריס

    טוב לראות מאמר שלך וכולי תקווה שהוא מצטרף לקולות שאולי יעשו איזה שינוי, גם אם איטי.
    ולשיקו,
    קשה לי להאמין שהענין הכלכלי יגרום לשינוי עמדות כל זמן שארצות הברית תממן את העסק היקר הזה ואפשר יהיה להשתמש בו כדי להצדיק קיצוצים ואי שינוי סדר היום בישראל. מתי התומכים יתנגדו? היתה לנו כבר מלחמת לבנון אחת שנותנת את התשובה: צריך לחכות מספיק זמן כדי שכולם ישכחו מה בכלל היתה מטרת המלחמה שרשימת החיילים ההרוגים לחינם תגדל מספיק ותכאב מספיק. שיהיו מספיק הורים בישראל שלא ישנו טוב וילכו עם זה לכתובת הנכונה. כרגע שלב הסולידריות עוד בעיצומו. זה מאפשר למר"צ ושלום עכשיו להיות חלק מ"השמאל", כדי להתנגד אחר כך, כדי להגיד ש"אפילו" הם שהיו בעד התפכחו (מה שאומר שכל אחד עכשיו אמור להסכים איתם, כי הם גם ירו. אפילו בתעלה הם היו. ובשטחים. מלוהקים בתפקיד האליטה), כדי לארגן יציאה חד צדדית מלבנון ולתמוך בפלישה שתבוא שוב, אם תבוא.
    בינתיים אולמרט מחזיק תמונות של שלושת החטופים ליד שולחנו בלשכה ואומר שהם כמו הבנים שלו והוא יעשה הכל כדי לשחרר אותם. עם אבא כזה עדיף להיות יתום.

  4. מפגינה

    היום ברחוב קפלן הפגנה מול משרד הבטחון בשעה 18:00. הפסקת אש מיד ומו"מ מדיני כתחליף למלחמה ושכול

  5. מירב אלוש לברון

    חבל שקול ההתרסה וההתנגדות שמובע ברשימה לא נשמע עדיין בדיון הציבורי. כל הדן מרגליתים למיניהם רק מסייעים להסלמת התמונה בקרב מקבלי ההחלטות עצמם. מין כילים שלובים. זה מדרבן את זה.

    חייבים להגיע בהמונים להפגנה שמתקיימת היום!

    ואגב, לדעתי, המבחן של השמאל הרדיקלי כרגע לדעתי הוא בקירובו של השמאל הציוני לשטח המחאה ולהרחבת תודעת הנגד לקהלים נוספים. חייבים להרחיב את המעגלים כדי להצליח להוביל לשינוי בקרב בעלי הבית שהשתגעו . וחשוב בעיני – גם אם זה אומר שצלילותו המוסרית של קול המחאה הרדיקלי תתעמעם מה לזמן מסויים, ויובלטו פתאום קולות אחרים המעמידים בראש מעייני האנשים למשל את החרדה ממות החיילים והרס המשפחות ומכמות ארונות הקבורה הנערמות לפנינו. כלומר, גם אם לזמן מה יובלט המימד הפרטי על חשבון הכללי. המסקנה האוניברסלית וטיעון הצדק והמוסר הכללי יגיעו גם לשם אחר כך ממילא.

    צריך להתחיל לעורר את הדיון הציבורי המתקיים "במיין סטרים" ולהרעיד שם את אמות הסיפים. אחרת תמשיך ישראל לשקוע בבוץ הלבנוני, בוויטנאם הפרטית שלה, ובמקביל, להשקיע (יחד עם החיזבאללה וסוריה) – את אזרחי לבנון עמוק בבוץ של מדינתם שלהם – לעוד הרבה מאוד זמן. אם לא יגיעו המונים להפגנות תימשך השאננות של בעלי הבית המשוגעים!

  6. יואל קורנבלום

    את זרעי הפורענות העכשווית טמנו כבר לפני שנים ולכן אפשר להאשים את עצמנו במצב שנוצר. זה לא התחיל עם חטיפת החיילים ולא עם הפלישה ללבנון. מה שאנחנו רואים היום זאת פשוט תוצאה של פחדנות מצידנו לדרוש את אשר מגיע לנו לפי ההסכמים עם אויבינו, וכפי הנראה גם תוצאה של טמטום. לא דרשנו ולא נלחמנו על מה שמגיע לנו לפני שנים כשיכולנו לעשות את זאת בזול. האוייב הכין את עצמו לקרב נגדנו, יצר ביצורים, הכין מודיעין, התחמש והתאמן, בצפון ובדרום, שבר את כל ההסכמים אתנו או בכלל לא קיים אותם ואנחנו ישבנו ולא נקפנו אצבע. כשהאויב הגיע למסקנה שהוא מוכן למלחמה נגדנו הוא התחיל אותה, מתי שהיה נוח לאוייב, לא לנו. אף אחד, כולל הכותבים הנכבדים כאן, לא התלונן לפני המלחמה הזאת ולא שאל שאילתות או הגיש בגצי"ם כדי לתקן את המצב והתנהלנו כמו שוטים בעולם אידאלי.

    אז עכשיו הבועה הזאת התפוצצה ואנחנו משלמים בריבית דריבית את מה שלא שילמנו קודם ונמשיך לשלם כי זה לא נגמר עדיין. אם נפסיק לשלם עכשיו אז אז מה שישאר יצטבר עם ריבית דריבית ונצטרך לשלם את זה בשנה הבאה במחיר עוד יותר גבוה. כרגע אנחנו משלמים את המחיר הזול ביותר בהתחשב במצב. האם אף אחד מהכותבים הנכבדים כאן לא חשב שזה יבוא? אני ממש לא מבין למה הכותבים הנכבדים כאן מופתעים? האם הכותבים הנכבדים לא ציפו לדבר כזה? האם לא יכלו הכותבים הנכבדים להבין מעצמם שלמצב הזה אנחנו מתקדמים? לכן אני לא מבין את כל התגובות של הכותבים מה אתם מציעים? איך מה שאתם כותבים כאן יכול לעזור לנו? אני מקווה שהכותבים הנכבדים לא מציעים מו"מ עכשיו מכיוון שזה כבר הוכיח את עצמו כלא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב.

    זה שאחד הכותבים הנכבדים כותב שהתמיכה בנו יורדת לאיזו מטרה הוא כותב את זה? האם אותו כותב נכבד עובד על תוכנית הסברה במטרה להגביר את התמיכה בנו? ומה עם הקיצוצים בתקציב? ברור שהמלחמה לא באה בחינם. ומה עשה הכותב הנכבד בעניין הזה במשך השנים? האם לא יכול היה לדרוש לפני שנים את קיום ההסכמים עם אוייבנו כך שהוצאות המלחמה יהיו נמוכות ושאר התקציב יעבור לטיפול בנזקקים? או בכלל לא להגיע למצב שבו חלק גדול מהתושבים צריך לחיות כפליטים?

    יש לי ביקורת על התנהלות הממשלה. מצער לראות את ההנהגה שיש לנו שאינה ממש מתאימה למצב וגם עושה הרבה טעויות. עובדת לאט כאילו כל העולם רק מחכה לנו. אבל אולי הם לומדים על גבי כולנו ואולי גם זה מחיר שצריך לשלם וכפי הנראה נשלם. אבל צריך להמשיך עכשיו ולהשמיד את האוייב. לא להסכם עם החיזבאללה אלא להשמדה טוטאלית של החיזבאללה ורק אחרי זה נראה אופק מדיני. אם לא נעשה את זה אז קיימות שתי אפשרויות עיקריות והן או שלא נתקיים או שנתחיל מלחמה חדשה בקרוב.

  7. חזי מחלב

    לשיקו,
    תצא כבר מהשטויות האלה של מעמד הפועלים. אין כאן כורי פחם שמעבירים את מקושי החפירה שלהם מאב לבנו יחד עם התודעה המעמדית כמו באנגליה, וגם אין כאן את אוכלי הבולבוסין הרעבים של ואן גוך ממישורי פלנדריה שבבלגיה, ומהמישורים בצפון הולנד.
    כל מה שאנשי "מעמד הפועלים" רוצים זה רק להיות בורגנים.
    לכן, התיאור הלקוח מהפוליטיקה של הזהויות ,הוא ורק הוא, יכול להבהיר לך גם את המבנה וגם את הצעדים שצריך לנקוט בעקבות כך בחברה הישראלית, שהיא החברה המורכבת והמסובכת ביותר עלי אדמות.התיאוריה של מרקס יכולה לחול עליה רק באופן חלקי ביותר. שהרי ממה נפשך: אם אבות ה"סוציאליזם" הישראלי דיברו על פועל אידיאולוגי (אשכנזי) לעומת פועל טבעי(מזרחי, ובמקרה דנן ממוצא תימני), יוצא שכל התיאוריה שלהם מופרכת מראש. זאת ועוד, גם מכתביו של האינטלקטואל והתיאורטיקן הגדול, בר בורוכוב, יוצא מישמש אחד גדול. בין השאר הוא כותב כי בארץ-ישראל אמנם אין מעמד פועלים, אבל הציונות תיצור אותו.ובכן, הציונות שהיא סיפור הצלחה יוצא מן הכלל ביחס לתנועות אחרות לשחרור לאומי(על כך, אם תרצה, אהיה מוכן לפרט למה ומדוע ), יצרה כאן אמנם חברה מעמדית, אבל לאוו דווקא במובן המרקסיסטי של המושג. הריבוד החברתי הארור והמעיק, הוא קודם כל ואולי גם אך ורק, עדתי!
    כאן לא יועילו לא פלכנוב,לא אנגלס, לא ז'אן ז'ורס וגם לא דומיהם.

  8. מכלוף

    הטענה שבעל הבית השתגע לא נכונה.
    בעל הבית ביושבו על רולטת המזרח התיכון החליט להתחיל משחק חדש……..טורפים את הקלפים,חזק,אלים,ורצוף
    ויושבים למשחק חדש.
    חוק עשרים שמונים, הוא חוק לפיו עשרים אחוזים מהתושבים עושים חיים,ושמונים אחוזים הנותרים ,נושאים בעול.
    אז היכן הבעיה ? שמונים אחוז ישלמו את המחיר(דמים) ,מה אכפת לבעל הקזינו.

  9. יסעור

    בגבולה הצפוני הבשילה חבית של חומר נפץ .
    ישראל בחרה לנטרל אותה על ידי טילטולים פראיים , היא לא השכילה לנטרל אותה קודם לכן .
    והצעדים בהם היא בחרה לנקוט היו חד צדדים – היה משא ומתן עם לבנון? עם סוריה? – נחתם הסכם? כלום.

    לעניות דעתי חיזבאללה התחמש עד לשיניו כבר לפני שנים , ובמצב הנוכחי אפשר לומר שהוא כבר בהחלט הגיע "לאסימפטוטה" של ההתחמשות שלו.
    האיום היה חמור יותר בעוד שנה או שנתיים? מסופקני .
    במצב בעדין והלא רצוי הזה שנוצר בחרנו להתמודד בצורה הגסה ביותר והכי לא אינטיליגנטית.
    לא נעים לחיות בצל איום מתמיד שכזה, אבל עדיף לפוצץ אותו לפרצוף בצורה כזו?
    מישהו מזהה איזו שהיא סוג של מחשבה ותיכנון בהתנהלות של ישראל בלבנון? הוגדרו בכלל מטרות ?
    בתחילת הלחימה הצבנו דרישה שצבא לבנון יתפרס בדרום לבנון , היום כשעולה הצעה כזו אנו דוחים אותה ודורשים כח בנלאומי? יש מצב שאנחנו נדע פעם להגיד מה אנחנו רוצים ולעמוד מאחורי הדברים?

    ניתן רק לדמיין את התיסכול של החיזבאללה נוכח מסך לא חדיר לקטיושות קצרות טווח שהיה מוצב לאורך הגבול הצפוני , כאשר את באזורים המסויימים אשר מהם עדיין היה ניתן לשגר היה ניתן לטפל בקלות רבה יותר.
    עצוב שהמודעות הציבורית לאופציה הזו הוחנקה ושואפת לאפס – ונמכרת לנו האשליה של חוסר הברירה וחוסר היכולת להתמודד עם האיום הפרימיטיבי הזה .

  10. דרור ניסן

    לבנון חרבה, הצפון הרוס, נטוש ומרושש, מדי יום אנו סופרים את מתינו, כמות ההפגזות אינה פוחתת, נסראללה הפך אייקון, שיחרור החטופים אינו נראה באופק ואיש בקברניטות אינו מצליח להגיד באופן בהיר לאו הולכים ומתי מגיעים.
    זו מלחמתה שראשיתה בקריזה ואחריתה בפיאסקו נוראי.

    אבל יתרון תודעתי אחד חשוב אולי בכל זאת צומח מהמלחמה המיותרת הזו: היא חושפת את קריסת המערכות בחברה הישראלית באורח מוחשי, את הפערים החברתיים הנוראיים ואת העובדה שמדובר בחברה שנחרבה כליל ושכל המערכות בתוכה פשוט קרסו לתוך עצמן. החודש האחרון המחיש את שידוע זה מכבר: אין עוד מדינה, אלא גבירים, נדבנים ועמותות. חוסנה של חברה אף הוא ביטחון ונכון להאבק עליה. הנה מלחמה ראוייה וצודקת על צדק. פעם אף יכולנו לשמוע את הדברים הללו מפיו של שר הביטחון. היו ימים.

  11. סמי כנפו

    ולמה חלמאי? ככה. כי אילו אני הייתי בעל בית שלא חושב עצמו חלמאי הייתי פועל בשלושה שלבים אל מול תקרית הפתיחה של חיזבאללה. 1. תוקף אוירית את בניני המפקדה של החיזבאללה במשך כמה שעות רצופות. 2. מאותת לעולם שאני מעוניין במו"מ להחלפת שבויים (ונפטר מהעול של אחזקת אלפי שבויים כאן.)3. מוציא חוזה כספי על הסגרתו של השייך נאסראללה נגיד 50,000,000 $. ונותן לו להזיע בלי מלחמה. והיו הרבה פחות אבדות והיה שקט יותר. כדאי לזכור שלוחם החופש סלמן רושדי סבל רדיפה דומה, אז אולי יש כאן הזדמנות להשיב להם לפי שיטתם ולחכות עם השיטה הטכנולוגית. שלבים אלו יקרו ברצף, גומרים 1 עוברים ל-2 וכו'.

  12. שיקו

    ?can you try to separate fact from fiction

    […]
    ממשלת ישראל טוענת כי היא מכוונת התקפות אך ורק למטרות של חיזבאללה וכי לוחמים של הארגון משתמשים באזרחים כמגן אנושי, ומסכנים בכך את חייהם. ארגון Human Rights Watch לא גילה מקרים שבהם חיזבאללה השתמש במכוון באזרחים כמגן אנושי מפני התקפות הנגד של צה"ל. חיזבאללה אכן אחסן מידי פעם כלי נשק בתוך בתים של אזרחים או בקרבתם, ולוחמים של הארגון הציבו משגרי רקטות בתוך אזורים מיושבים או בסמוך לעמדות של משקיפי או"ם – פעולות שהן הפרות חמורות של חוקי המלחמה, מכיוון שהן מנוגדות לחובה לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת למנוע פגיעה באזרחים. עם זאת, אין במקרים אלה כדי להצדיק את השימוש הנרחב וחסר ההבחנה של צה"ל בכוח, שעלה בחיי אזרחים כה רבים. ***באף אחד מהמקרים של הרג אזרחים שמתועדים בדו"ח זה לא נמצאה ראיה לכך שכוחות של חיזבאללה או כלי נשק של חיזבאללה היו באזור שהופצץ על ידי צה"ל או בקרבתו, בעת ההפצצה או זמן קצר לפניה.***

    תמצית (11 עמודים):
    http://hrw.org/reports/2006/lebanon0806/lebanon0806summaryhe.pdf

    וכאן: http://www.kedma.co.il/index.php?id=1118&t=pages

    את הדו"ח המלא באנגלית (51 עמודים) אפשר וכדאי לקרוא כאן:
    http://hrw.org/reports/2006/lebanon0806/

  13. ראובן שביט

    דרור ניסן שכח(או שמא לא מודע) להשפעות מרחיקות-הלכת של המלחמה בהבטים נרחבים הרבה יותר לטווח הארוך שאנחנו כבר בעיצומם בהליך מואץ של התרסקות:

    זוכרים את האג'נדה של הבחירות האחרונות??ממשלה אזרחית-חברתית. מה נשאר ויישאר מזה??NADA!! עמיר פרץ הושלך למשרד הבטחון להיות מריונטה לכל בעלי הזקפה המיליטריסטית.

    הירשזון כהרגלו ממשיך להיות נושא כליהם של חברות דירוג-האשראי ושולח את יולי תמיר להביא לו חמין במקרה הטוב לפגישותיהם הקרובות.

    ארקאדי גיידמק עוד יבוא חשבון ויביא את החשבוניות לפרקליטיו-שלוחיו בשלטון כשתתחדש החקירה הפלילית בעניינו.

    בנוסף, לכל דמוקרטיה שאבדה הן את הצפון תרתי-משמע ואת המצפון האנושי- חברתי, ההתרסקות היא בלתי נמנעת.
    אנו כבר רואים מוגלות שיגיעו(להערכתי תוך כעשור)לנמק ממשי:הירידה העקבית בשיעור ההצבעה בבחירות שהגיעה לשלב מעורר דאגה והבחירות בעלי האג'נדה האזרחית היו אמורות לבלום תואץ לכדי בריחה לקצוות(בעיקר הימניים)
    ועשוייה לטעמי כאשר יהיה בידי הימין כוח פוליטי מספק לחקיקה סוחפת ונרחבת של חוקי חירום בעילה המופרכת של שמירה על בטחון המדינה, צמצום זכויות אזרח ופרט שיביאו בטווח הקצר להפיכתה של הדמוקרטיה הישראלית לריקה מכל תוכן מהותי, לבריחת-מוחות ובסופו של עניין לקריסתה של מדינת-ישראל כישות עצמאית.

  14. אבנר.ל

    אתה מציע לי לקרוא 51 עמודי שקר אחד גדול כנגד קריקטורה אחת קטנה המספרת את הסיפור האמיתי כולו?

    הויכוח הזה חסר טעם.
    לא אתה ולא אני היינו שם.
    גם אנשי האירגון הזה,HRW לא היו שם בשעת ההפצצות.
    סיפורים כל אחד יכול לספר.
    מה שנותר זה לברר במי תומך כל אחד מאיתנו .
    התמיכה היא האמונה.
    אתה מאמין לערבים ואני מאמין לבני עמי.
    מבחינתך הקריקטורה צרכה להיות הפוכה.

  15. ron

    thanks for the information. there is little need for you to engage with abner. you can not argue rationally with an orthodox jew whether or not god exist. for an orthodox jew god exist and its beyond material dialogue. similarly, avner wouldn't let facts intervene in his world-view. he doesn't need facts as he operates on "emunah" and baseless propagnda . his only concern is to be a good member of the "eehud Ha-leumi" party which is practically the entire israeli citizenship during the last month.

    i read this morning the entire HRW report. its clear that they were there and methodologically speaking its the best material one has right now in english RE what happened in levanon. its depressing to realize how religous are the secular jews in israel in terms of their irational and unconditional belief in false gods, lies and propagnda. shalo shalom lehah, ron, chicago.