התפכחות

יוסי דהאן

מני אביב הביא לידיעתי את הטקסט המעניין הבא של עורך "מעריב", הטקסט נכתב בעיתון אחר ולקוראים אחרים, זמן רב לפני שהוא ורבים נוספים חוו גילוי והארה אדירים, טלטלה עצומה שניערה אותם מתרדמתם האידיאולוגית הדוגמטית והפכה אותם בין לילה לחברים במועדון היוקרתי, הסלקטיבי והמשתלם של בעלי תשובה – מועדון "השמאלני המתפכח":

"ההיתר הצדקני, שנטלו לעצמן ממשלות ישראל בימים עברו, ועל פיו מותר, ואף ראוי (אם כי "לא נעים") לפגוע באזרחים משום שהאוייב נטע בקרבם מטרות צבאיות, הגיע בימים אלה למסקנתו הקיצונית והבלתי נמנעת – מותר לפגוע אנושות באוכלוסייה אזרחית בת מאות אלפים, בבניה של עיר שלמה, בשל הרצון לעקור מתוכה או להשמיד בתוכה את רבבת הלוחמים שהם אויבינו.

מעשה איום ונורא זה שעושה צה"ל כמעט מדי יום בבירות, עטוי במעטפת שמנונית ומבחילה של הצטדקויות. תירוצים והשתבחות עצמית, עם קורטוב של רטינה קשה נגד העולם שאינו רואה את יפי נפשנו. מכלול הפטפוטים על היותנו מדינה הומאניסטית-מתייסרת, ועל היות צה"ל צבא רחימאי, נקי כפיים ורחוק ממעשי אכזריות, הוא דוגמה מובהקת לטמטום הלב. יש כאן ניסיון להסביר כי מטרה, שניתן לחלוק עליה, מצדיקה אמצעים אכזריים, מחובר לניסיון של הבחנה בין שני סוגים של אכזריות.

הסוג הראשון, על פי תפישה זו, הוא מעשה הזוועה האישי, הכרוך במגע פנים-אל-פנים. זהו מעשה המגונה על דעת הכול. וכך, למשל, אסור להרוג שבויים, אסור להרוג בנשק קל אזרחים שניתן לראות אותם בעין.

לעומת זאת, מעשה האכזריות הרחוק מן העין, הינו מקובל וראוי (אף כי, ושוב,"לא נעים"). הטייסים זורעי הפצצות, התותחנים יורקי הפגזים וכל שאר הלוחמים המפעילים כלי נשק כבדים מטווחים ארוכים על אוכלוסיה אזרחית, אלה אינם אכזריים ואינם עושים מעשי זוועה, שהרי אינם מעורבים רגשית, אין בהם התלהמות היצר ואין הם רואים בעין את "הלקוחות" של פעולותיהם…. ניסיון זה לשים פדות בין שני סוגים של פעולות מלחמה לא מוסריות הוא ניסיון מלאכותי בעליל, היכול להתקבל רק על דעת רופסת שנשטפה בבליל הדביק של הצדקנות הישראלית היבבנית… בדרך להשגת המטרות הצבאיות, במקום לקפוץ מיד למסעות מפוקפקים של האשמות באנטישמיות ובערבוב מושגים, כדאי שניתן דעתנו לכך שבמסע על בירות, אנו מתקרבים במידה מסוכנת לשפל מדרגה מוסרי של הגרועות באומות".

(אמנון דנקנר – "הארץ" 5.8.1982 – תחת הכותרת "הפקודה כבר ניתנה").

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איציק ניסני

    "האנשים הצבועים ביותר שעל כדור הארץ"

    מאמר מאת מיכאל בהה -E MICHAEL BĖH
    עיתונאי נוצרי לבנוני מביירות (30.7.2006)

    הפוליטיקאים, העיתונאים והאינטלקטואלים של לבנון קבלו בימים אלה את שוק חייהם. הם ידעו היטב שחיזבאלה הקימה מדינה עצמאית בתוך ארצנו. מדינה שכוללת מיניסטריונים ומוסדות מקבילים, בכפילות לאלה של לבנון. מה שלא ידעו – והם מגלים הודות למלחמה זו (דבר שמשתק אותם בגלל ההפתעה והפחד) אלה מידות ההרס העצמי.

    למעשה ארצנו הפכה להיות שלוחה של איראן וכוחנו הפוליטי כביכול, משמש מגן פוליטי וצבאי לאיסלמיסטים מטהרן. פתאום גילינו שטהרן מאחסנת מעל 12,000 טילים מכל הסוגים והמידות, הכל על השטח שלנו. ושהם ארגנו בסבלנות ובשיטתיות כח משלים, אשר בעזרת הסורים, משתלט יותר ויותר, כל יום על כל חדרי הבית – לבנון. תארו לעצמכם שאנו מאחסנים טילי קרקע – קרקע על שטח ארצנו, טילי זילזל ושהיירי ממכשירים אלו יכול לגרום, בלי שנדע, למאבק אסטרטגי אזורי שבכוחו חיסול לבנון.

    אנו ידענו שאיראן – באמצעות החיזבאלה, בנה קוו מג'ינו אמיתי בדרום. אך רק התמונות של מרון אל- רס ובינת – ג'ביל גילו לנו את היקף העבודות שמידותיהן מאפשרות לנו להבין מספר דברים בבת אחת: שלא היינו יותר שולטים על גורלנו, שאין לנו האמצעים הנחוצים כדי להפוך את המצב. הבנו גם שאלה אשר עשו מארצנו בסיס קדמי למאבק התורה האיסלמית נגד ישראל, לא הייתה להם כל כוונה לוותר מרצונם על מעשיהם.

    חוסר החלטיות, פחדנות, מחלוקות וחוסר אחריות איפיינו את מנהיגינו. לכן לא היו מסוגלים להתמודד מול כוחות פוליטיים אחרים בארץ הארזים.

    צבאנו בוודאי שונה במשך שנות הכיבוש הסורי כך שלא יהיה מסוגל למלא את תפקידו כמגן האומה. אף לא היה מסוגל להתמודד עם המליציות של חיזבאלה.
    צבאנו הוא כוח שעדיין תלוי בבעליו הזרים ואיננו ניתן לביקורת. למשל, הוא שיתף פעולה עם האיראנים כדי להעמיד את הראדר שלנו על שפת הים לרשות הטילים שלהם, טילים שכמעט הטביעו אוניה ישראלית במימי ביירות. חברי הממשל שאינם אנשי חיזבאלה אפילו לא ידעו על קיום טילי קרקע – ים על שטחנו… זה עלה הרס מוצדק של כל תחנות הראדר שלנו ע"י צבא היהודים. ועדיין אנו יוצאים בזול מכל התסבוכת הזאת.

    וכעת אנו בוכים ומשחקים בצביעות את תפקיד הקורבנות. אנו יודעים להתלונן ולטעון כי אנו אף פעם לא אחראיים על הזוועות שמתרחשות, בהפרשי זמן קבועים, על שטחינו.

    החלטת מועצת הביטחון 1559, התובעת מממשלתנו להציב את צבאנו על השטח העצמאי שלנו, לאורך הגבול הבינלאומי שלנו עם ישראל ודורש פירוק כל המיליציות הנמצאות על השטח שלנו , התקבלה ב – 2.9.2004
    היו לרשותנו שנתיים כדי לבצע החלטה זו ולהבטיח עתיד של שלום לילדינו ואנו לא עשינו כלום לביצועה. וזו היא טעותם של הפוליטיקאים פחותי-ערך הלבנוניים, ושל אף אחד אחר!

    גם אחרי יציאת הכובש הסורי,הממשלה שלנו נתנה לאוניות ולמשאיות עם כלי נשק לפרוק
    את המטען אצלנו, מבלי להיות מוטרדים מהמשא שלהם. היא שכנה את סיכויי התחייה של הארץ הזאת כאשר המירה את "האביב של ביירות" עם "השחרור של ביירות". למעשה, אנו קבלנו אז הזדמנות,- כחנינה שלא קיווינו לה,- כדי לאפשר לנו לקחת את עתידנו לידינו.

    כעת אפשר בהחלט לומר כי לא היינו מסוגלים להגיע להסכמה כדי להרחיק את אמיל לחוד, הבובה של אסאד, ושהוא עדיין נשיא של – מישאחדים מתעקשים לקרוא הרפובליקה שלנו… אין צורך לחפש רחוק: אנחנו מה שאנחנו, כלומר, לא מי יודע מה.

    כל האישים הנושאים באחריות ציבורית ותקשורתית בארץ זו, הם האחראיים לאסון. פרט לקולגות שלי, עיתונאים ומוציאים לאור, אשר מתו נרצחים ע"י הקלגסים הסורים, בגלל זה שהיו ממש פחות פחדנים מאלה אשר נותרו. ולחוד נשאר בבעבדה (ארמון הנשיא).

    וכאשר אני מדבר על אסון, אינני מתכוון לפעולה של ישראל כתשובה לתקיפת אזרחיה וצבאה, אשר נעשתה משטחנו ושאנו לא עשינו כלום בכדי למנוע אותה… ולכן אנו אחראיים לה. כל בריחה מאחריות זו (אחדים כאן לא מכירים את המונחים המינימלים של המשפט הבינלאומי כדי להבין זאת) פירושה שלבנון, כמדינה, איננה קיימת.

    הצביעות נמשכת: אפילו כמה עיתונאים של L ORIENT -LE JOUR המכובד מעמידים, זה מול זה, את הפראות של החיזבאלה ושל הישראליים. בושה ! חוסר יושר ! ומי אנחנו בתוך הסיפור הזה ? הקורבנות "המסכנים לעולם" של שאיפות האחרים ?

    הפוליטיקאים תומכים בתיזה חסרת-שחר זו, או שהם שותקים. ואלה שציפו מהם שידברו, כדי להציל את התדמית שלנו, גם הם שותקים כמו האחרים. ואני מתכוון בדיוק לגנרל און AOUN, אשר יכול היה לדחוף כתף ולצעוק את האמת. אפילו האויב שלו – ווליד ג'ומבלט, מנהיג הדרוזים הראה את עצמו פחות … מעורפל.

    קורבן ? לבנון ? איזו בדיחה !

    לפני ההתקפה הישראלית, לבנון כבר לא הייתה קיימת. היא הייתה רק הולוגרמה. בביירות, לאזרחים תמימים כמוני נאסרה הכניסה באזורים מסוימים של עיר הבירה שלהם. אף המשטרה שלנו, הצבא שלנו והשופטים שלנו היו בין אלה שנאסר עליהם להיכנס.
    למשל, המקרה של אזור המפקדה של חיזבאלה ושל הסורים בשכונת חרט חרייק. ריבוע של קילומטר מכל צד, בירה בתוך בירה, נשמרת ללא הפסקה ע"י צבאו של חוריא, לרשותה מוסדות משלה, בתי ספר, גני ילדים, בתי משפט, רדיו משלה, טלוויזיה ובעיקר… ממשל משלה.

    "ממשל" אשר החליט לבדו (במקום "הבובות" שבממשלת לבנון – בה לחיזבאלה יש גם שרים) החליט לתקוף מדינה שכנה אשר אין לנו איתה כל סיכסוך מהותי או מבוסס, ולהטביע אותנו בסיכסוך דמים. ואם תקיפת מדינה ריבונית על שטחה, אם רצח 8 מחייליה, אם חטיפת שניים נוספים ובמקביל שיגור טילים על תשע ערים, אם זה איננו מהווה סיבת-מלחמה (CASUS BELLI) אז, צריך לבדוק מחדש את ההגדרה של עקרון היורידי הזה.

    והנה הם, הפוליטיקאים השפלים, כמעט כולם, כולל מנהיגים רבים ואנשי דת שיעים, מברכים כל פצצה אשר נוחתת מ – 16 F יהודי ואשר באה להקטין את העלבון לריבונות שלנו שחרט חרייק מהווה בלב לבה של ביירות. בלי הישראלים, מה היינו עושים כדי לקבל הזדמנות נוספת ( אשר לא מגיעה לנו בכלל!) לבנות מחדש את ארצנו ?

    כל מבצר איראני- סורי אשר ירושלים הורסת, כל לוחם איסלאמי שסולק, מאפשר ללבנון לשוב על רגליה באופן יחסי ולקום מחדש ! החיילים של ישראל עושים פעם נוספת את עבודתנו. מחדש, כמו ב – 82, אנו צופים,- שפלים, מפוחדים ותוך כדי העלבתם – לקורבנם ההירואי, המאפשר לנו לשמור על תקווה לא להבלע במעמקי האדמה.
    בהיותנו מוטרדים בדרום לבנון כמו משלג של אשתקד, נתנו לזרים להשתלט על זכויותינו מבלי שיהיה לנו הכוח להחזיר לעצמנו את העצמאות והריבונות.
    והיה בגמר המלחמה, והצבא הלבנוני יחזיר לעצמו את השליטה על השטח שלו והתפטר מהמדינה אשר בתוך המדינה הפועלת לחנק העיר (הבירה) זה יהיה רק הודות לצה"ל. זאת, הכל יודעים היטב, כל הפוליטיקאים הפחדנים – מהרמאי פואד סיניורא, אל סעד חרירי בנו של שודד לבנון, ועד הגנרל און- הישר.

    ובעניין ההרס הנגרם ע"י הישראלים… הנה לכם עוד מעשה מרמה: לכו אל המפה. אני ציינתי פחות או יותר אך בקנה מידה נכון, את החלקים של הבירה שלי אשר נהרסו ע"י ישראל. מדובר על חרט חרייק – בשלמותה – ועל שכנות מנהיגי חיזבאלה הנמצאים בפרבר השיעי בשם דאייה.

    בנוסף לשני אזורים אלה, צה"ל פצץ:- בניין מפקדת החיזבאלה בן 9 קומות, בתוך הסיטי של ביירות (זה היה "מוט" של נסראללה בתוך העיר, באמצעותו הוא הוכיח את נוכחותו ושליטתו עלינו), – מחסן נשק סורי בנמל, – שתי תחנות רדאר של הצבא, אשר קצינים שיעיים העמידו לרשות החיזבאלה, – ומשאית אשר נחשדה בהעברת נשק בתוך הרובע הנוצרי של אשרפיה.
    בנוסף לזה, הוצאו מכלל שימוש דרכים ושדות תעופה, אשר שימשו לצייד את החיזבאלה בנשק ותחמושת.
    מחוץ לזה, צה"ל לא נגע ולא הרס שום דבר! וכל אלה המדברים על "הריסת ביירות", הם – או שקרנים או איראניים, או אנטישמיים, או לא נוכחים. אפילו הבתים הנמצאים במרחק סימטה מהמטרות שצוינו לא נפגעו, אפילו לא קבלו שריטה. כאשר רואים את העבודה הזאת, מבינים את פירוש המושג "ניתוח כירורגי" ויכולים להתפעל על מיומנות הטייסים היהודים.

    הרובע שנמחק הוא זה שהבניינים שנהרסו היו שייכים למנהיגי הארגון הטרוריסטי.

    ביירות, כל השאר של ביירות, 95% של ביירות, חי ונושם טוב יותר מאשר לפני שבועיים.
    כל אלה אשר לא היו שותפים לטרור, יודעים שאין להם מה לפחד מאווירוני ישראל,
    אלא נהפוך הוא ! לדוגמה, המסעדה שאליה הלכתי אמש לאכול הייתה מלאה לגמרי
    והייתי צריך לחכות עד 21.30 כדי לקבל שולחן. האנשים מחייכים, רגועים, אך אין
    איש שיצלם אותם. משונה "הריסת ביירות", לא כן?

    בוודאי, ישנם כ – 500,000 פליטים מהדרום והם עוברים טרגדיה אמיתית והם לא מחייכים. אך ג'אן צדיק אשר עיניו לכפר קילה (לכל מילה שלו אפשר להאמין), מבטיח לי כי כמעט כל בתי הפליטים האלה הם שלמים. זאת אומרת שיוכלו לחזור אליהם, בדרום לבנון, כאשר חיזבאלה ינוצח.

    תבוסת הקיצוניים השיעיים אשר נשמעים לאיראן, היא בלתי נמנעת. הדו"חות אשר פורסמו ע"י אנשי נסראללה וע"י הצלב האדום הלבנוני הם שקריים: מתוך 400 נפטרים שהוכרזו ע"י לבנון, רק 150 הם קורבנות אזרחים אמיתיים של מלחמה. היתר הם אנשי מליציה ללא מדים בשירות איראן. הכתבה הפוטוגרפית של סטפן יופה: "האזרחים מתוך הדו"חות הלבנוניים…" עבור הסוכנות שלנו, מהווה הוכחה מיוחדת במינה למידת "פיברוק" חולני. וזה עושה את המסמך הזה לחשוב ביותר.

    כמו כן, הארגון של חסן נסראללה , לא איבד 200 לוחמים, כפי שצה"ל טוען. המספר הזה מתייחס לקרבות אשר התחוללו ליד הגבול. ואף הוא מופחת על ידי הישראלים (מתוך סיבה שאינני מכיר) במאה אנשי מליציה נוספים. הסך הכל של אבדות חיזבאללה בבסיסי שילוח הטילים ובמחסני הנשק והתחמושת (בביירות, בבקעה ובבעלבק) מגיע לכ – 1,100 אנשי חיזבאללה נוספים אשר פסקו מלהטיל טרור ולהעליב את ארצי.

    כמו הרוב העצום של אנשי לבנון אני מתפלל שאף אחד לא יפסיק את ההתקפה הישראלית לפני שתפסיק לשבור את הטרוריסטים. אני מתפלל שהחיילים היהודים העברים יחדרו לכל פינה של דרום- לבנון ויגרשו, במקום שאנו נעשה זאת, את כל התולעים שמתחפרים שם.
    כמו רוב הלבנונים, שמתי בקבוק שמפניה לקירור כדי לחגוג את ניצחון הישראלים.
    אך אני מסכים למשפטו של מישל סרדו: שהם לוחמים גם עבור החופש שלנו, קרב
    נוסף, "אשר בו לא הייתה" !

    ובשם העם שלי, אני רוצה להביע את הוקרתי האין-סופית למשפחות הקורבנות הישראליים, אזרחים וצבאיים, אשר קרוביהם נפלו כדי שגם אני אוכל לחיות לפי זהותי. שיידעו שאני בוכה יחד איתם.

    ובאשר לחבורת העלובים אשר פורחים בראש ארצי, הגיע הזמן שיבינו כי אחרי המלחמה הזאת, אחרי שבני הברית הטבעיים יפטרו אותנו מאלה שמונעים מאתנו להקים מחדש את המדינה, הפסקת אש לא תספיק. כדי להבטיח את עתיד לבנון, עליהם להבין שהגיע הזמן לעשות שלום עם אלה שאין לנו כל סיבה להלחם נגדם. רק השלום יכול להבטיח את השלום. מישהו אמור להגיד להם שבארץ הזאת עדיין לא למדו מה היא "אמת ודאית"…

    *******
    תרגום מצרפתית: אלעזר שפר
    הדפסה בעברית: דינה מצליח

  2. יואב פלד

    טוב, אז הוא עבד בהארץ. כשהוא עבד בדבר "לא היתה לו אחות", וכשהוא עובד אצל נמרודי כל ישראל אחיו.

  3. דרור ניסן

    כנראה שדנקנר וגינת הם חלק מהקברניטות המלחמתית המתלהמת, לפחות ע"פ מאמריהם.
    קריאה לרצח המוני של אזרחים חפים מפשע – מה שמשתמע למעשה מהגותם של השניים – על ידי שני העורכים של שני העיתונים הגדולים בישראל, היא ללא ספק חידוש.

  4. רונן אלפסי

    צריך לקרוא כל מאמר או קטעי הגות בהקשרם הכרונולוגי והלוגי.
    האם דין מלחמת הישרדות הגנתית כדין מלחמת כיבוש לצורך סיפוח עוד ועוד טריטוריות?
    האם קטע שנכתב בהקשר של מלחמה מסוימת צריך להיות מובא כרפרנס למלחמה הבאה בתור? כאילו המלחמה הבאה התור אינה תלוית מטרה או זמן או הקשר אחר.

  5. יואל קורנבלום

    אז מה יוסי, אתה חושב שאנחנו נהנים מהמלחמה? אתה חושב שאנחנו אוהבים להרוג בכלל? הרי אפילו לא יצאנו להגנתנו קודם במטרה מטומטמת לחסוך חיי אדם והנה עכשיו אנחנו מבזבזים כל כך הרבה חיי אדם. כל העם בוכה על זה וכל העם לא רוצה את זה אבל מה החלופה? מעניין שכל הכותבים, כמו דנקנר, מעלים דברים שאפשר להגדיר כהתפרצות לדלת פתוחה. אבל פתרונות אין לאף אחד. אולי לאף אחד אין רעיון על מה שצריך לעשות אבל לכתוב כפי הנראה צריך. לא דנקנר ולא אחרים באו אם פתרונות של ממש או אפילו הצעות של ממש. משהו שאפשר לדון בו ללא התלהמות. משהו שאפשר לבצע וגם לדאוג שלא יופר. משהו הבנוי על המציאות כאן היום ולא על מציאות של מלחמת העולם הראשונה ועוד דימויים מהעבר או ציטטות לא מובנות בהקשרן.

    אז זה מה שאני מציע:

    להלחם עד שהחיזבאללה יושמד ולא לעצור לפני זה.
    לנסות לא לפגוע באזרחים אבל אם אין אפשרות אז גם לפגוע באזרחים
    שום הסכם עם החיזבאללה רק עם ממשלת לבנון ולבדוק שהם באמת מסוגלים לעמוד בהסכם.
    להעמיד לדין כפושעי מלחמה את אנשי החיזבאללה.

    יוסי, אולי תכתוב לנו מה ההצעות שלך?

  6. דוד גלבוע

    יש להודות שאחת השגיאות החמורות שעשינו היתה תחילת המלחמה בהפצצה ברובע השיעי של ביירות. מלחמה ללא קביעת מטרות היא עקרה. אם הכל ידעו שחיזבאללה השתלט על אזור הגבול היה צריך להטיל על הצבא מיידית לחסל את בינת גביל ועמיתיה במקום לברבר שלושה שבועות על "אזרחים בעיירה". איש לא היה מצייץ בעולם לו צהל היה עוקף את המכשולים האלה וחוזר מהצפון דרומה תוך שיטוח הכפרים ומחיקתם מעל פני האדמה. זו תגובה בריאה חוסכת דם חיילים ומתאימה למצב.חיל האויר היה מקבל הכשר לקיום מצור על הגבולות למניעת כניסת חימוש ומתנדבים איראניים. מי שהקשיב לאורי שגיא הבין שזה המהלך הנדרש במקום להתחיל להצטדק על הריסת בתיה של ביירות. באזור הגבול של לבנון איתנו אין אזרחים אלא גרורות של החיזבאללה שותפים נאמנים להתבצרותו ולחימושו כך שזכויות אדם לא קיימות שם. כך היתה נמנעת הזדהות כל לבנון סביב הטרוריסטים האיראניים והתעמולה העולמית היתה יורדת לרמה נסבלת. האמור לעיל אינו חוכמה אחר מעשה אלא דרך עליה הצניעו מומחים צבאיים ממש ולא הפרשנים המטומטמים המאיישים עוד היום את מסכי הטלביזיה גם אם הם מצטיירים כאלופים.
    איש אינו יודע איך תסתיים הלחימה אבל מה שברור הוא שזו הפעם הראשונה שהיתה תמיכה עממית בצהל וכבר עתה ברור שהכזיב תוך נזקים חמורים לחייליו ולעורף לו מגיעים מירב הצלשים.
    הדרג המדיני לא התייעץ עם עוזי דיין וגיורא איילנד משום שאולמרט ופרץ חששו לכבודו של חלוץ ואנחנו נאכל את התוצאה זמן ממושך, עם או בלי ועדות חקירה.על כך כתב המשורר: החמצה כזו יכול לברוא רק השטן.

  7. Reuven

    If I order a suit from the tailor, I do not have to be a tailor in order to express my satisfaction or my dismay if it has not been professionally tailored!

    Your demand that any critic should come up with a solution, otherwise be quiet, is as old as the the stupid dialectics seeded by Avot Hayishuv, Ben Gurion et al.

    If my nose smell a stench, I WILL cry foul.

  8. שירה אוחיון

    בזמן שעיני כל העולם נשואות אל המלחמה בלבנון, וכל העתונאים הזרים עברו לזירת ההתרחשות המרכזית, עזה נכתשת והסבל של האזרחים שם שוב מגיע לשיאים חדשים, כך מספר ידיד שחזר ממילואים שם.
    המלחמה הזו נפשעת, כיוון שהיא פוגעת בעיקר באזרחים ישראלים ולבנונים. מי שיזם אותה ללא כל הכנה ביטחונית ומודיעינית הוא הרפתקן חסר אחריות או סתם ערל לב. ולא היתה הכנה (כך לא מכינים את העורף למלחמה, וכך לא מכינים חיילים להילחם). על ההצדקה המוסרית להתקפות על האזרחים אין טעם להתווכח בכלל. העם שלנו נהיה כהה חושים, ששים אלי קרב וחיים מהשכול במקום לקדש את החיים.
    מה כבר היה קורה לו היו משחררים אסירים לבנונים תמורת שלושת החיילים החטופים? מקסימום קומתנו היתה שחה קצת והזקפה הלאומית היתה יורדת קמעה. אבל היינו חוסכים חיים של מאות אנשים, וצער מעשרות אלפי אנשים שנפגעו בגוף, בנפש וברכוש ממלחמה זו.
    מי שחושב שהמלחמה הזו היא מלחמת קיום ואין ברירה וכל הבולשיט הזה שימשיך להתקדם לכיוון הליטני, לכיוון בית הקברות הענקי שמכין לנו שם נסראללה.

  9. אורי

    צבא כחיזבאללה הנטמן בין אזרחים ואינו מפריד את עצמו מהאזרחים אינו צבא לגיטימי. האזרחים אכן חפים מפשע אך השמדת האויב הכרחית. זהו תפקידו של צה"ל – השמדת האויב. הססנות וזלזול בחיי חיילינו ואזרחינו בשם אידיאל הומני הזוי , זה לא מוסרי.

  10. נינה

    נראה לי יותר עדיף שמישהו יקח על עצמו לפרט כאן את התהליך שבאומן מסביר על הראציונליות העומדת בבסיס האפשרות של טייסים ויורי פצצות אחרם לחוות את פעולתם כיעילה ולא בעיייתית. אותה ראציונלית שאיפשרה את הפתרון הסופי. הדה-הומניזציה הכרוכה בתהליך הזה מתחילה בלסמן את האזרח הלבנוני ההרוג כלא רלוונטי אבל עד מהרה היא מתהפכת והופכת את העובדת ואת נתמך קצבת הרווחה ללא רלוונטי

  11. טרזן

    יואל, אתה מציע לבצע פשעים שלא היית מוחל עליהם לו כוונו כלפיך. הנה חלופה:
    הערבים הפלסטינים חסרו חשיבה מציאותית כאשר ראו בהגירת יהודים לארצם, בראשית המאה הקודמת, איום קיומי (גרוע מטרור). במקום לראות את התופעה כרע (לשיטתם) הכרחי, ולהתמודד עמה בתבונה ובדרכי שלום, הם בחרו בעימות צבאי שהביא להם (ולנו) אסון מתמשך. שווה בנפשך שהם היו באים בדברים עם המהגרים הנחושים מאירופה, ומנסחים כללים לדו קיום, איזה ארץ נפלאה היתה לנו היום.
    והנמשל (חלופה להצעתך האלימה):
    שווה בנפשך שישראל תכיר במציאות המזרח תיכונית, על תחלואיה הרבים (וחיזבאללה אינו הגרוע שבהם), ותנסה לבוא בדברים עם ה"אויב". הבה לא נהיה חזירים ונבקש רק לדחות את מעשי האיבה עד ל"מיצוי הערוץ הדיפלומטי". יתכן שהניסוי יכשל ויגבה מחיר דמים, …ויתכן שלא. להרוג-וליהרג אפשר גם אחר-כך.
    לסיכום, החובה לנהוג באופן תרבותי מוטלת עלינו, כצד החזק ביותר (?) בסכסוך באיזורנו, ולא על ארגוני טרור, גרילה, וכיו"ב. אנחנו צריכים להניף את דגל המו"מ מבלי לחשוש משחיקה בכושר ההרתעה שלנו. אם לא נדע לרסן את הנטיות המיליטריסטיות שלנו, שמוצאות ביטוי גם בדבריך, הן יחסלו אותנו.

  12. יואל קורנבלום

    בתגובה הקודמת שלי כאן העליתי את הנקודות רק כהתחלה לדיון כלשהו והנקודות האילו הן בעצם מה שאני חושב שנכון לעשות. אפשר להסכים או לא להסכים ואפשר להביא חלופות. אומר שאני לא יודע את כל העובדות בשטח ואני מקווה ומאמין שמישהו בצה"ל או בממשלה כן יודע. אני אשמח לשמוע הצעות נגדיות אבל צריך להפסיק עם הבכיינות שאנו קוראים כאן באתר. זה לא מקדם שום דבר. אף אחד מאיתנו לא אוהב את ההרג והרס אבל זה מה שקורה. מה עוד אפשר לעשות? רוצים לחסל אותנו ואנחנו מתגוננים ואסור לנו להפסיד. כמובן שהיו הזדמנויות שונות בהתחלת המלחמה כמו שכמה מגיבים העלו אבל היו גם הזדמנויות עוד לפני התחלת המלחמה, למשל להרוס את קו הביצורים של החיזבאללה לפני שנים. כל זה כמובן לא עוזר היום. מה שיכולנו לעשות בעבר ולא עשינו לא קיים. פספסנו את ההזדמנות ועכשיו יש לנו מצב חדש. המצב החדש הוא שהמלחמה התחילה וצריך לגמור את זה בצורה שאנחנו נצא ונראה המנצחים. כל דבר אחר יזמין מלחמה נוספת קשה יותר.

    אני מספיק מבוגר כדי לאמר לכם שפעם לבנון היתה בעיקר מדינה נוצרית וקראו לה שוויץ של המזרח התיכון. זאת היתה מדינה שעסקה בעיקר בנופש ובנקים. אבל מה שקרה שם זאת דוגמא למה שקורה אם האזרחים לא מוכנים להלחם על עצמאותם. וזה כפי הנראה גם מה שיקרה לנו אם נוותר ולא נלחם על עצמאותינו. אז ככה, בהתחלה בא הפת"ח והקים את פתחלנד כמדינה בתוך מדינה. נלחמנו זה עם וגרשנו אותם לטוניס (אחר כך החזרנו אותם לכאן תודות לפרס את ביילין ושות' אבל זה סיפור אחר). אחר כך באו הסורים ותפסו פיקוד על לבנון אם ישיר או באמצעות החיזבאללה ונלחמו בנו דרך גבול לבנון במקום דרך גבול סוריה. זה עבר ואז באו האיראנים ותפסו פיקוד על לבנון באמצעות החיזבאללה. כל אילו הן עובדות בדוקות ואי אפשר להתווכח עם זה. מדינת ישראל לא יכולה לסבול דבר כזה בגבולה וחייבת לארגן שם סדר אחרת נראה מלחמות ללא סוף בכל פעם שלדיקטאטור כלשהו יש בעיה פנימית בארצו. לכן אנחנו נלחמים כדי לשמור על עצמאותינו כמדינה יהודית ציונית.

    כמובן שבמלחמה הזאת גם אזרחים בשני הצדדים נפגעים. עכשיו נניח לרגע שהאזרחים בלבנון היו רוצים את עצמאותם, כפי שמתקבל על הדעת, והיתה פורצת שם מלחמת אזרחים שהיתה צריכה לפרוץ כבר מזמן. האם לא היו נהרגים אז אזרחים? ברור שכן אז מה זה כבר משנה באיזו צורה או מלחמה נהרגים האזרחים? כשישראל תנצח היא תדאג לתת ללבנונים מדינה נקיה ממחבלים. ישראל עושה את מלחמת האזרחים בלבנון במקום הלבנונים ועבור הלבנונים. מה בקשר להריסת תשתיות "אזרחיות" כפי שמובא באתר? יש לזכור שגם האוייב משתמש בתשתיות האזרחיות ולכן פוגעים בתשתיות האילו. דבר זה נעשה בכל מקום ואין טעם לבכות על זה. רק להזכיר את ליל הגשרים שהיה בארץ.

    חוץ מזה מה שמפחיד אותי באמת זאת התנהלות הממשלה שלנו. יש לנו ראש ממשלה שהכינוי פולטיקאי סוג ז' זאת מחמאה עבורו וכן יש לנו עסקן הסתדרותי בתור שר בטחון. אף אחד מהם לא עסק במצב מלחמה כזה לפני כן ושניהם לא כל כך מבינים בעניין המלחמה וזה לא טוב. ראש הממשלה אמר שנתקדם לאט וזה יעזור להתכנסות וכן הלאה שטויות התלושות מכל מציאות שמעלות לכל הפחות את החשד שהוא תחת השפעת סמים או לכל הפחות סתם הוזה. יש לזכור שאם לא יודעים משהו זה לא הופך אדם לטיפש. אבל אם אדם לא מבין שהוא לא מבין משהו, למרות ההסברים הרבים, זה הופך אותו לטיפש מסוכן. זה בערך מה שיש לנו בתור ראש ממשלה ושר ביטחון. אותי זה מפחיד. הייתי רוצה לשקר לעצמי ולאמר שזה נשמע כמו פראפראזה על דברי הגשש אבל אני לא מצליח בזה.

  13. שיקו

    existing empirical data doesn't seem to upport your mantras

    […]
    ממשלת ישראל טוענת כי היא מכוונת התקפות אך ורק למטרות של חיזבאללה וכי לוחמים של הארגון משתמשים באזרחים כמגן אנושי, ומסכנים בכך את חייהם. ארגון Human Rights Watch לא גילה מקרים שבהם חיזבאללה השתמש במכוון באזרחים כמגן אנושי מפני התקפות הנגד של צה"ל. חיזבאללה אכן אחסן מידי פעם כלי נשק בתוך בתים של אזרחים או בקרבתם, ולוחמים של הארגון הציבו משגרי רקטות בתוך אזורים מיושבים או בסמוך לעמדות של משקיפי או"ם – פעולות שהן הפרות חמורות של חוקי המלחמה, מכיוון שהן מנוגדות לחובה לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת למנוע פגיעה באזרחים. עם זאת, אין במקרים אלה כדי להצדיק את השימוש הנרחב וחסר ההבחנה של צה"ל בכוח, שעלה בחיי אזרחים כה רבים. ***באף אחד מהמקרים של הרג אזרחים שמתועדים בדו"ח זה לא נמצאה ראיה לכך שכוחות של חיזבאללה או כלי נשק של חיזבאללה היו באזור שהופצץ על ידי צה"ל או בקרבתו, בעת ההפצצה או זמן קצר לפניה.***

    תמצית (11 עמודים):
    http://hrw.org/reports/2006/lebanon0806/lebanon0806summaryhe.pdf

    וכאן: http://www.kedma.co.il/index.php?id=1118&t=pages

    את הדו"ח המלא באנגלית (51 עמודים) אפשר וכדאי לקרוא כאן:
    http://hrw.org/reports/2006/lebanon0806

  14. יואל קורנבלום

    אני לא יודע אם אתה רואה מהירהורי לבך או פשוט אתה לא מבין את המצב. אציע לך הסבר אחר לדבריך. היהודים גרו כאן תמיד אבל העליה הגדולה התחילה בסוף המאה ה 19. באותו זמן שטח ישראל היה תחת שילטון עותומאני לא היתה כאן מדינה ערבית. אחרי מלחמת העולם הראשונה הבריטים קבלו מנדט על המקום במטרה להקים מדינה יהודית. לא היו הרבה ערבים בארץ אבל הרבה ערבים באו לכאן כמהגרי עבודה עם הפיתוח הכלכלי שהביאו היהודים. משהו כמו העובדים הזרים היום. אל תשכח גם ששטח ישראל לפי חבר הלאומים והכרזת בלפור כללה גם את שטח ירדן. רק בגלל בעיות בין בית סעוד ובית האשם נקרע החלק הזה מישראל. אז הבריטים לא עשו את מה שאמורים היו לעשות ולכן המצב שלנו היום. אז זה הסיפור על הגבולות שלנו היום שגם כך אינן מוכרים ע"י הערבים אז מה נעשה?

    בקשר למו"מ שאתה מציע אז כבר עשינו הרבה מו"מ שמו"מ והערבים לא קיימו כלום. מספיק להאשים את היהודים במצב הקיים. היהודים לא אשמים בכלום. הערבים הם שאשמים לבד במצב שנוצר ולי ממש אין אפילו התנצלות. אני מתגונן בגלל שרוצים להרוג אותי ואם זה לא נראה יפה אז שיפסיקו לנסות להרוג אותי. נראה לי שאדם צריך להיות עיוור וחירש כדי להאשים את היהודים במצב הקיים. נתנו לערבים את כל ההזדמניות והם פשוט בשלהם, רוצים להשמיד את מדינת ישראל. לא בגלל שהיא מפריעה להם במשהו אלה ישראל היא מכשיר נוח בידי הדיקטאטורים הערביים כדי להשכיח מאזרחהם את הבעיות הקשות שלהם.

    שבת שלום וד"ש לג'יין.

  15. חזי מחלב

    אהבתי את האירוניה שלך. רק תיקון טעות קטנה ברשותך. הוא , אמנם עבד בדבר, אבל את המאמר המשוקץ "אין לי אחות" הוא כתב בעיתון "הארץ". דומני שזה היה בפברואר 83. על כל פנים מיד לאחר הרצח של אמיל גרינצווייג זיכרו לברכה.

  16. ירון שטוקלמן

    בזמן שאתה כותב את השורות הכפויות טובה שלך על צה"ל והלוחמים ה "אכזריים" שלנו, יש מי שעושה את
    העבודה כדי שתוכל למצוא אשמים, במקום בו מגדלים קטיושות וטילים שלא יצפו לקטןף את פירות היאוש הפחד והחמלה
    שלנו, מועדון השמאל הוא אולי אקסלוסיבי, צודק וחשוב בהרבה מקרים אבל אסור לו לתת למכור לנו אשליות שאם ננשק
    את כפות רגליו של חסן הוא יהפוך את עורו, יחזיר את הילדים ויקח חלק במועדון המפוער אותו אתה מציע לנו.
    המצב בלבנון אינו פשוט- זה לא שהכניסו טילים לכפרים חפים מפשע אלה שבנו את הכפרים על הטילים עצמם….
    מי שעושה שימוש במגן אנושי לטרורר הוא החיזבלה ומי שהיה יכול לסיים את הלחימה הזאת מזמן עם הרבה פחות
    הרוגים הוא צה"ל
    גם באירן בונים כור אטומי תחת עיר שלמה של אזרחים: חפים מפשע , בני ערובה, מארחי טרוריסטים, זה לא משנה
    איך תקרא להם האיום הוא אותו איום והערבים עם כל הצער והכאב רק ימשיכו ברעיון המזוויע הזה כשהם יראו
    כמה שהוא מצליח

  17. נתן.

    לראשונה מזה שנים ארוכות, נלחמת מדינת ישראל מלחמת קונצנזוס, מלחמת אין ברירה , מלחמה שחצתה מחנות והעמידה רוב ישראלי עצום ותאב חיים ביחד. זאת, מול אויב שאינו מנהל איתנו מלחמה בשל סכסוך לאומי או טריטוריאלי, אלא מלחמת שמד, מלחמת תרבות וציוויליזציות, כזאת שאין בה פשרות והידברות.

    במקרה שכזה יש "להחליף את הדיסקט" – אין על מה לדבר ואין עם מי. גם אני האמנתי בבפשרות ובהידברות וגם היום משוכנע כי בסופו של דבר הפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני יתבסס על שתי מדינות לשני עמים סביב גבולות 67', אני רואה במקרה של החיזבאללה – ארגון שיעי קנאי – מקרה שונה בתכלית. ראשית, אין סיכוי שחיזבאללה באמת יקבל אותנו כאן וכל הסכם שייחתם עימנו יהיה מהלך טקטי בלבד שתכליתו להעצים את כוחו ברחוב הערבי לקראת עימות עתידי נוסף. שנית, מבחינתנו הגעה להבנות עם ארגון זה פירושה הודאה בהסכמה לקיומו ולקבלתו כשחקן בזירה. התוצאה של פתרון מדיני היא ברורה – כניעה לתכתיבי טרור.

    הסיבה לקונצנזוס יוצא הדופן היא מדיניותם של יצחק רבין, אהוד ברק ואריאל שרון. הסכם אוסלו, הנסיגה מלבנון והשיחות עם הסורים שקדמו לה (שיחות שפרדסטאון), יחד עם הנסיגה מעזה, היו אבנים שהפכנו בדרך לשלום. כן, ניסינו, באמת שניסינו. לא ניתן להילחם מלחמת קונצנזוס מבלי למצות קודם מהלכי שלום, יותר מזה, אוי לו לעם שיוצא למלחמות מבלי שימצה כל אופציה אחרת ומי כמונו יודע שניסינו הכל.

    גבולות עזה ולבנון הם גבולות קונצנזוס, הן בעיני החברה הישראלית והן בעולם וזה גם סוד כוחנו כעת – הקונצנזוס. לגיטימציה בינלאומית אף היא לא מזיקה אף פעם. היום יותר מתמיד, מתגברים במערב הקולות שמקבלים את זכותנו להגנה עצמית, משום שאיננו על משבצת הכובש.

    לראשונה מזה זמן רב אנחנו נלחמים על הבית – לא על רצועת ביטחון בתוך לבנון ולא על התנחלויות בלב עזה.

    אם נמשיך ונילחם על פי הקונצנזוס – ננצח, אין בכך ספק.

  18. רפי יחזקאל

    אם משהו רקוב בקיר הבית
    אז יש לפעול מיד כנגד זה.
    אם בקירות נוצרו סדקים בינתיים
    אסור שאיש אותם יראה.
    אם בתקרה נוצרו כתמים של מים,
    אם העמוד המרכזי רועד
    במקום שנערוך פה בדק בית-
    צריך רק לטייח ולסייד.

    כי מה נחוץ- רק סיד,
    רק סיד לבן טרי
    לפני שיתמוטט כל דיר החזירים
    כך נסייד הכל ובעזרת הסיד
    ידפוק הכל שנית, ידפוק כמו תמיד.

    הנה הסיד רק אל תקימו רעש
    תנו את המברשת למלאכה ניגש
    בזכות הסיד כמו חדשים אנחנו
    בזכות הסיד נקים עידן חדש.

    כי מה נחוץ רק סיד, רק סיד
    לבן טרי,
    לפני שיתמוטט כל דיר החזירים
    הביטו בבנין, אח כמה הוא נחמד,
    אולי כולו רקוב-אבל הוא מסויד.

  19. אמנון נבון

    היכן ניתן לראות את המקור בצרפתית כדף של העיתון?

  20. סטודנט

    הארגון נקרא Metula News Agency, והוא מדבר על כתבו העיקרי בלבנון –
    Notre correspondant principal au Liban, Michaël Béhé

    http://www.menapress.com/apropos.php
    לא מצאתי שום מאמר אחר שעליו הוא חתום.

  21. דנה שבתאי

    הייתי רוצה לדעת היכן פורסם המאמר במקור והאם פורסם בעיתונות הלבנונית, אין ספק כי מדובר בעיתונאי אמיץ במיוחד.

  22. Danny

    שלום רב,

    האם ניתן לקבל את המאמר באנגלית?
    תודה

  23. הדה

    שלום רב,
    האם ניתן לקבל מכם את ההפניה למאמר המקורי?
    תודה,
    הדה

  24. טל

    משהו יודע מהו הארגון metula news agency וכיצד יוצרים אתם קשר?

  25. רוזה

    מחפשת את המקור – מישהו יכול לעזור ?
    תודה

  26. סטודנט

    פו הדוב הסתובב פעם יום שלם סביב עץ ועקב אחרי טביעות רגל משונות, עד שהתברר שאלה טביעות רגליו שלו. כמה מקוראי האתר נלהבים לגלות עיתונאי העובד בסוכנות ישראלית ומשקף את נקודת המבט הישראלית הרשמית. אילו היה מדובר בכתב של הדיילי סטאר או עיתון לבנוני, מילא. אבל לגלות שישראל מפיצה טיעונים פרו-ישראליים, זה הגליק הגדול?

  27. אודי קיויתי

    שלום
    ברצוני לקבל את המאמר של MICHEL BEH מ-30.7 בתרגומו של אלעזר שפר
    בכוונתי לשלוח את המאמר לכמה ממכריי שהינם דוברי צרפתית.
    תודה רבה

  28. ויקי

    הי
    אני מנסה למצאו בINTERNET גם את הכתב הלבנוני וגם המתרגם. לא מצאתי. נראה לי שמהוא כתב את המאמר היפה הזה וניסה
    לתת לנו תקווה שבצד השני יש אנשים שפויים. אבל לצערי זה מפוברק. מי שכתב את המאמר – גאון תקשורתי. כדי לתרגם אותו לערבית
    ולשפות אחרות ולפרסם בכול הדרכים האפשריים. מאוד הייתי רוצה למצאו את הכתב האמיתי. בהקשר אלינו (ישראלים), אנו חייבים להוריד
    את המשקפיים הוורודות ולא להוסיף את הנוספים. אנו עומדים על קצה של קיומינו ומתווכחים. ובינתיים מכניסים אותנו למשרפות. אותם
    6000000 . ואנו עוד בטיפשותנו מנסים למצאו משהו אנושי בצד השני. "איזה נאצי או ערבי נחמד! אולי אם נתנהג יפה לא יהרגו אותנו! הוא בודאי איש משפחה כמוני".
    ויקי

  29. יונהיה

    להלן התרגום לספרדית של המאמר הנ"ל של העיתונאי הלבנוני הנוצרי . לפי הרשום התרגום מצרפתית נעשה בידי אלעזר שפר, אשר גם מופיע כמתרגם החומר מצרפתית לעברית (התרגום בספרדית הועבר על -ידי גב' סנדה אברמוביצ'י מפרו , דרום אמריקה – אשר עושה עבודת קודש בהפצתה של חומר רב – באנגלית ובספרדית – בנושא ישראל . כתובת הדואל שלה: sanda@telefonica.net.pe

    ———–
    Las personas mas hipocritas sobre la Tierra
    E MICHAEL BĖHE
    Periodista Cristiano-Libanes, Beirut 30-07-06

    Los politicos, los periodistas, y los intelectuales del Libano recibieron estos dias el shock de su vida. Ellos sabian muy bien que Hizbolla habia levantado un pais dentro del nuestro. Un pais que incluye ministerios e instituciones paralelas, en duplicidad con las del Libano. Lo que no sabian – y estan descubriendo gracias a esta guerra – (cosa que los paraliza, por la sorpresa y el miedo), es el tamaño de la autodestruccion.

    De facto, nuestro pais paso a ser un apendice de Iran y nuestras fuerzas politicas, pasaron a ser y actuan como un escudo politico y militar, de los islamistas de Teheran. De repente, descubrimos que Teheran almacena mas de 12000 cohetes y misiles de todo tipo y tamaño, y todo esto, en nuestro territorio, y que organizaron con paciencia y metodicamente una fuerza complementaria que, con la ayuda de Siria, toma el control, mas y mas, dia a dia, del Libano.

    Imaginen Uds.que almacenamos misiles tierra-tierra en nuestro territorio, misiles Zilzal que, su disparo, puede provocar, sin que lo sepamos, una contienda estrategica zonal que puede llevar a la destruccion del Libano.

    Sabemos que Iran, por intermedio de Hizbolla, construyo una “linea Maginot” real en el sur, pero, solamente por las fotos de Marun-Al-Ras y Bint-G’abil podemos descubrir la extension y tamaño de los trabajos que nos permiten llegar a entender varias cosas al mismo tiempo:

    Que no nosotros regimos nuestro destino, y que no disponemos de los medios para cambiar la situacion. Entendimos tambien que, aquellos que hicieron de nuestro pais una base adelantada de su lucha doctrinaria islamica contra Israel, no tienen ninguna intencion de renunciar por voluntad propia a sus actos.

    Falta de decision, cobardia, disputas internas y falta de responsabilidad caracterizaron a nuestros dirigentes, y por ello, no fueron capaces de enfrentarse a fuerzas politicas ajenas al pais de los cedros.

    Nuestro ejercito, por supuesto cambio mucho con los años de ocupacion Siria. No fue capaz de cumplir con su deber de defender a la nacion, y menos aun fue capaz de enfrentarse a las milicias de Hizbolla. Nuestro ejercito es una fuerza que depende de sus patrones extranjeros y no hay sobre estos control alguno. Por ejemplo, coopero con los Iranies cuando les permitio a estos utilizar los radares del ejercito ubicados a orillas del mar para disparar misiles contra naves israelies, uno de los cuales casi hunde a una cañonera israeli, frente a Beirut. Ministros del gobierno, que no pertenecen a Hizbolla, no tenian idea siquiera que existian misiles tierra-mar, en territorio libanes. Esto le costo al Libano la destruccion completa y justificada de todos los radares costeros por parte de la aviacion judia.

    Con todo, nos salio barata esta complicacion, y ahora nosotros lloramos y jugamos hipocritamente el papel de victimas. Sabemos quejarnos y alegar que nunca somos responsables de las atrocidades que ocurren, en espacios de tiempo fijos, en nuestro territorio.

    La resolucion 1559 del Consejo de Seguridad, que exige de nuestro gobierno emplazar nuestro ejercito en nuestro territorio soberano, a lo largo de nuestra frontera internacional con Israel y exige el desarme de las milicias que se encuentran en nuestro territorio, data del 02-09-2004.

    Tuvimos dos años de tiempo para cumplir con la resolucion y asegurar un futuro de paz para nuestros hijos y no hicimos absolutamente nada para implementarla. Y este es el mayor error de los insignificantes politicos libaneses y de nadie mas!.

    Tambien despues de la retirada del invasor Sirio, nuestro gobierno permitio que barcos y camiones cargados de armamento descargaran su contenido en nuestro territorio, sin preocuparse por lo que descargaban.

    El gobierno hipoteco la posibilidad de rehabilitacion de nuestro pais cuando transformo la “primavera de Beirut” en la “liberacion de Beirut”. De facto recibimos entonces la oportunidad, con clemencia no esperada, de tomar el futuro en nuestras manos, y no la aprovechamos.

    Hoy podemos certeramente decir que no fuimos capaces de llegar a un acuerdo para alejar a Emil Lajud, el titere de Asad, que aun es el presidente de aquellos que insisten en llamar “nuestra republica”. No hay que buscar demasiado lejos, somos lo que somos, o sea, no demasiado….

    Todas las personas con responsabilidad politica y de los medios de comunicación, en nuestro pais, son los responsables del desastre, menos aquellos colegas mios, periodistas y editores, que murieron asesinados por los vendepatrias sirios, por haber sido menos cobardes que aquellos que sobrevivieron. Y Lajud, siguio con su trabajo en el palacio presidencial.

    Y cuando hablo de desastre, no me refiero al ataque israeli en respuesta al ataque a sus ciudadanos y soldados, que fueron realizados desde nuestro territorio, y que no hicimos nada para evitarlo, y, por lo tanto somos responsables del mismo.

    Todo intento de soslayar esta responsabilidad (la mayoria de los lectores no conoce los terminos juridicos del derecho internacional para entender esto), significa que el Libano, como pais, no existe.

    La hipocresia continua, hasta varios periodistas del honorable periodico L’Orient-L’Jour , ponen en paralelo, el salvajismo de Hizbolla con Israel.

    Es una vergüenza y una falta de honestidad periodistica. Y donde estamos nosotros, los ciudadanos, dentro de esta historia? Somos las victimas inocentes de las ansias de poder de otros.

    Los politicos apoyan esta aventura, o callan. Y aquellos que, esperanzados, esperabamos que hablaran para salvar nuestra imagen, tambien callan como todos los demas. Y me refiero especificamente al general Aoun, que podria haber hablado y dicho la verdad. Hasta su enemigo politico, Wallid Jumbalat, el lider druso, se mostro menos ambiguo:

    “ ¿Victima?, ¿El Libano?, que buen chiste!!”.

    Antes del ataque israeli, el Libano ya habia dejado de existir. Era solo un holograma. En Beirut, a los ciudadanos ingenuos como yo, se les prohibio la entrada a determinadas zonas de nuestra ciudad capital. Y no solo a nosotros, tampoco nuestra policia, nuestro ejercito y nuestros jueces se cuentan entre aquellos que no podian entrar. Por ejemplo, la zona del cuartel general de Hizbolla y Siria, en el barrio de Jarat-Jaraik, un cuadrado de un kilometro por lado, capital dentro de otra capital, custodiada permanentemente por las tropas de Jurieh. En su perimetro, instituciones propias, colegios, jardines de infantes, juzgados, estacion de radio, television y… su propio gobierno.

    Gobierno que decidio, por si mismo, (en lugar del gobierno libanes, donde Hizbolla tambien tiene representantes), atacar a un pais vecino con el cual Libano no tiene ningun conflicto sustancial o establecido, y hundirnos en un conflicto sangriento.

    Y, si atacar un pais soberano en su territorio, asesinar a ocho de sus soldados, secuestrar a dos de ellos, y, paralelamente lanzar misiles a nueve ciudades, no son suficientes argumentos para declarar la guerra (Casus Belli), entonces hay que hacer una revision general de este concepto fundamental del derecho internacional.

    Y aquí estan, los politicos venales, casi todos, incluidos dirigentes civiles y religiosos Shiitas, bendiciendo cada bomba que cae de un F-16 israeli, para hacer disminuir el insulto que, sobre nuestra soberania es la presencia de Jarat Jareik en pleno corazon de Beirut.

    Sin los israelies, que es lo que tendriamos que hacer para recibir una nueva oportunidad (oportunidad que no merecemos) para reconstruir nuestro pais?

    Todo bastion Irani-Sirio que Jerusalen destruye, todo combatiente islamico eliminado, le permite relativamente al Libano pararse sobre sus pies nuevamente, como en el ‘82. Observamos, atemorizados y abatidos a la victima heroica, que nos permite un rayo de esperanza de no ser devorados en las entrañas de la tierra.

    Como si estuvieramos preocupados, en el sur del Libano, por las pasadas tormentas de nieve, dejamos que extranjeros se apoderaran de nuestros privilegios, sin tener las fuerzas para recuperar nuestra independencia y nuestra soberania.

    Y, si al finalizar la guerra, el ejercito libanes recuperara el control territotial y nos liberaremos del pais dentro de nuestro pais, que asfixia a nuestra capital, esto sera solamente gracias al ejercito de Israel, Tzahal.

    Esto lo saben muy bien, todos los politicos cobardes, desde el tramposo Fuad Seniora, Saad Hariri, hijo del saqueador del Libano, hasta el general Hon-el recto.

    Y presten atencion!!!

    Con respecto a la destruccion realizada por el ejercito israeli…otro ejemplo del fraude: miren bien los mapas. Pueden ver en ellos, las partes de Beirut destruidas por la aviacion israeli. Se trata de Jarat-Jaraik-especificamente- y el barrio de los dirigentes de Hizbolla, al sur de la ciudad llamado Dajia. Aparte de estas dos zonas, Tzahal bombardeo: el edificio de nueve pisos de la comandancia de Hizbolla en el centro de Beirut (este edificio era el bastion de Nassrallah en el centro de la ciudad, y su forma de demostrar su presencia y dominio en la ciudad), un deposito de armamento sirio en el puerto, dos estaciones de radio del ejercito, cuyos oficiales Shiitas pusieron al servicio de Hizbolla, y un camion que, supuestamente transportaba municiones en el barrio cristiano de Ashrafia.

    Aparte de esto, fueron destruidos caminos de acceso y parte del aeropuerto de Beirut utilizado para el transporte de armamento y municiones.

    Al margen de esto, Tzahal no toco ni destruyo nada mas en la ciudad. Y todos aquellos que gritan por la destruccion de Beirut son, o mentirosos o Iranies, o antisemitas, o no estuvieron en la ciudad. Hasta se puede ver que las casas, separadas solamente por la calle de las zonas mencionadas no sufrieron ni siquiera un rasguño.

    Cuando se mira el trabajo realizado por la aviacion, puede llegar a entenderse el concepto de “operación quirurgica” y podemos asombrarnos de la destreza de los pilotos israelies.

    El barrio destruido es dondevivian los dirigentes y acomodados del movimiento terrorista Hizbolla.

    Beirut, todo el resto de Beirut, 95% de Beirut, vive y respira mejor que hace dos semanas. Todo aquel que nada tiene que ver con el terror, sabe que nada tiene que temer de los aviones israelies, al contrario. Por ejemplo, ayer fui a cenar a un restaurante, que estaba repleto y tuve que esperar hasta las 21.30 Hs para encontrar una mesa.

    La gente esta tranquila, sonrie, pero no hay ningun periodista que filme esto. Raro no? A esto llaman destruccion de Beirut.

    Por supuesto, hay 500.000 refugiados del sur que viven una verdadera tragedia y ellos no sonrien, pero J’an tzadik de Kfar Quila, asegura que casi todas las casas estan enteras y podran volver a ellas, cuando Hizbolla salga de ellas.

    La derrota de los extremistas Shiitas que responden a Iran, es casi segura. Los reportes que publico la gente de Nassrallah y la Cruz Roja libanesa son mentiras: de los 400 muertos “oficiales” en el Libano, solo 150 son civiles, y el resto son milicianos sin uniforme al servicio de Iran. El reportaje fotografico de nuestro corresponsal Stephan Yoffe “Los civiles dentro de los reportes libaneses” para nuestra agencia, nos presenta una demostracion inigualable de informacion enferma y prefabricada, y esto es lo que le da a este reportaje su importancia.

    La organizacion de Nassrallah, no perdio 200 de sus combatientes, como indico Tzahal. Este numero se refiere a los combates que tuvieron lugar cerca de la frontera sur, y tambien este numero fue reducido por las fuerzas israelies (no se porque), en otros 100 combatientes. El total de perdidas de Hizbolla, en las bases de lanzamiento de misiles y en los depositos de armamento y municiones (en Beirut, La Bikaa y Baalbek) alcanza la cifra de 1100 hombres mas, que ya dejaron de aterrorizar y humillar a nuestro pais.

    Como la mayoria de los libaneses, rezo para que nadie detenga el ataque israeli hasta que estos terminen con los terroristas. Rezo para que los soldados judios entren en cada rincon del sur del Libano y expulsen, en lugar que lo hagamos nosotros, a todos los gusanos escondidos alli.

    Como la mayoria de los libaneses, puse una botella de champania en la heladera esperando el triunfo de los israelies.

    Recuerdo el dicho de Michel Sardo “Ellos luchan tambien por mi libertad, en un nuevo combate, en el cual, tu no estabas!”.

    Y en nombre de mi pueblo, quiero expresar mi agradecimiento perenne a los familiares de las victimas israelies, tanto civiles como militares, cuyos seres queridos cayeron para que yo tambien pueda vivir con mi propia identidad.

    Que sepan que yo, lloro con ellos.

    Y con respecto a la banda de miserables que florece en mi pais, llego la hora de que entiendan, de que, despues de esta guerra, despues que nuestros aliados naturales nos liberen de aquellos que impiden que reconstruyamos nuestro pais, un alto el fuego no sera suficiente.

    Para segurar el futuro del Libano, ellos deben entender que llego la hora de firmar la paz con aquellos con los cuales no tenemos ningun motivo para luchar. Solamente la paz puede prometer paz. Alguien debe explicarles, que en este pais aun no aprendieron que es la verdadera paz.

    Traducido del frances por Eleazar Sheffer.

  30. mem_shin

    אני מבקשת אם אפשר לקבל את המקור של הכתבה המתורגמת :
    "האנשים הצבועים ביותר שעל כדור הארץ"

    מאמר מאת מיכאל בהה -E MICHAEL BĖH
    עיתונאי נוצרי לבנוני מביירות (30.7.2006)

    ברצוני להעביר אותו לכמה מידידי בחו"ל

    רוב תודות