למצוא דרך משלנו

אסנת טרבלסי

 בשבת האחרונה לא הלכתי להפגנה נגד המלחמה. זו הפעם הראשונה שלא הלכתי להפגנה. לא הלכתי  מתוך החלטה מודעת ולא מתוך תירוץ של אין לי זמן או כל תירוץ אחר, אשר בדיעבד, כשאני חושבת על כך, נבע אולי מאותו מקום בו הגיעה ההחלטה לא ללכת בשבת האחרונה.

כבר כמה שבתות יש הפגנות נגד המלחמה שמתחילות ב-18:30 בערב. שבת בערב.

אלה הן הפגנות משותפות של יהודים וערבים, וככאלה אני רואה בהן ערך, למרות שקשה למצוא בהפגנות האלה באמת מפגן של אחוה, ויש שם רבים שרוצים לטשטש את הנוכחות הערבית. אבל אלה לא הפגנות של יהודים וערבים, אלא הפגנות של אשכנזים וערבים

בהפגנות האלה אין מזרחים. יש אשכנזים וערבים. את המזרחים ניתן לספור, ובפעמיים האחרונות חיפשתי וספרתי. היינו מעטים. ניתן היה לספור אותנו. .

באמצע השבוע היתה משמרת מחאה כתגובה לרצח בכפר כנא ושם הייתי המזרחית היחידה.

זו לא הפעם הראשונה שאני המזרחית היחידה בכל מיני מחאות והפגנות קטנות שנערכות. בהפגנות גדולות יותר יש עוד כמה ואני מניחה שאותם מזרחים שאני פוגשת בהפגנות הגדולות מוצאים עצמם לבד בפעילויות דומות. אני גם מוזמנת לכל מיני פגישות תכנון של פעילות נגד המלחמה ובדרך כלל אני מעדיפה לא ללכת.

אני מעדיפה לא ללכת מאותה סיבה שאני מוזמנת:  כאשה מזרחית. רובם של הכלולים בקבוצה שנקראת  ”השמאל הרדיקלי” מודע לעניין המזרחי, וכמו שחשוב  שתהיינה נשים והומואים בפעילויות חשוב גם שיהיו מזרחים. ואם זו אישה מזרחית אז זה טוב פעמיים.ולי נמאס.

אין לי טענה אל האשכנזים שמארגנים את ההפגנות ועושים עבודה חשובה נגד המלחמה המטורפת הזו ופוליטית – מבחינתם. אין לי גם ציפיה שהם, במיוחד בזמן הזה, יתנו דעתם האם המזרחים באים להפגנות או לא. . מלכתחילה לא מצפים שדתיים ישתתפו, אבל גם מזרחים שאינם שומרים שבת לא יכולים להרגיש בנוח, להרגיש שותפים להפגנה הזו. ההפגנה הזו יכולה לשלב בתוכה קבוצה קטנה של מזרחים כמונו, שעם כל מודעותנו עברנו אשכנזיזציה: מרצים, אנשי קולנוע וספרות. אבל נדמה שהמפגינים אפילו לא שמים לב לכך שההפגנה מנכרת לא רק בגלל המסרים שלה (שלהם אני שותפה ולמענם אמשיך להאבק בכל דרך), אלא בגלל שהיא משמרת את אותם יסודות של תרבות אשכנזית שדחתה תמיד את המזרחים. 

אבל , הטענה שלי היא אלינו. אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתנהג כמו ילד שהשאירו אותו מחוץ למעגל והוא בוכה על כך שלא משתפים אותו. אם לא הכניסו אותנו למעגל או שהמעגל שהכניסו אותנו אליו לא מתאים לנו עלינו ליצור את המעגל שלנו. מעגל שיכיל את המורכבות שהיא מי שאנחנו, התנגדות למלחמה שלא תהיה מנוכרת, שבה נרגיש מי שאנחנו, ולא הנציג המזרחי (שזקוקים לו מטעמי פוליטיקלי קורקט), מאבק שלא יפריד בין שאלות פוליטיות וחברתיות. זאת בפרט כאשר אנחנו יודעים טוב מאד שמי שיושבים במקלטים  (או מגיעים לעיר הנופש של גיידמאק (הם בני משפחה שלנו, שאין באפשרותם לקחת חדר במלון במרכז ואין לאן ללכת אז יושבים במקלטים כבר שלושה שבועות בתנאים מזעזעים ומתים מפחד. הם אולי כבר פחות מאמינים לסיסמאות על הביטחון ועל "ההישגים הביטחוניים", אך בהחלט מרגישים מאוימים ולא מעיזים לעזוב את המקלטים המיוזעים. וכדי להיות ברורים מי שנשאר במקלטים, בחדרי המדרגות או ב"מרחבים המוגנים" הם מזרחים, רוסים ואתיופים, שהובאו לשם כדי למלא כך נראה את התפקיד שהם ממלאים היום – עורף חזק ליושבי המרכז.

לפלסטינים אזרחי ישראל אין גם את זה,הם פשוט נהרגים ומיד משמשים את התעמולה הישראלית הגורסת שנסראללה אינו מבחין בין דם לדם (כאילו שהם מבחינים) ומתעלמת לחלוטין מהעובדה שרובם ככולם מתנגדים נחרצות להרס ולחורבן שממיטה ישראל על לבנון. אבל ההפגנות גם אינן בשבילם. לא היו הפגנות כאלה באוקטובר 2000.

על השאלה מדוע אין מזרחים בהפגנות ובפעילויות של השמאל למדנו כבר לענות. על תחושת הניכור, על ההליכה ל"ימין" כמחאה, על הרצון להשתייך שהתעצם והפך ללאומיות שהפכה עם הזמן ללאומנות. אבל אנחנו גם יודעים מי נשאר במקלטים בצפון, ומה זהותם של מרבית אלו שנהרגים מהקטיושות ואפילו בין החיילים.  כל זה נכון, אבל זה לא ישתנה מתוך הפגנות השמאל, שמשמר את הניכור הזה.

אנחנו יודעים להסביר את היעדרותנו ממה שנקרא "השדה הפוליטי", אך בעצם הפקרנו את השטח לאשכנזים. למעשה הפכה הפעילות המזרחית לשם נרדף לפעילות חברתית וגם זו לא ברור היום מהי. להיפך, היום התברר שאין כל משמעות לפעילות חברתית שאין איתה עמדה פוליטית, ושהחלוקה הזו בין "חברתי" ובין "פוליטי" משמרת את המקום של המזרחים. האם היא חלוקת מזון? תערוכות של אמנים מזרחים? דיור מוגן? מה בדיוק? מה שברור הוא שאין פעילות פוליטית מזרחית. פעילות פוליטית שמתנגדת באופן פעיל למה שנעשה פה ולא רק עכשיו,( גם התנגדות לכיבוש לא נשמעה באופן ברור בשנים האחרונות מצד הארגונים המזרחים או כותבי האג`נדה המזרחית) אין פעילות פוליטית שקושרת בין גורל האנשים שיושבים במקלטים של קרית שמונה וטבריה לפליטים מדרום לבנון וביירות, שלא לדבר על אנשי עזה ושדרות. אין כלום!

יש כמה מאמרים באינטרנט וזהו. וגם במאמרם האלו לא נקשר גורל האחד בשני.  או שמבקרים את המלחמה ומה שנעשה בלבנון או שמזדהים עם יושבי המקלטים בצפון וכאילו אין האחד קשור בשני ומונע ע"י אותה מכונת מלחמה שאינה יודעת לאן פניה מועדות והורסת את כל הנקרה על דרכה. עם זאת חשוב לציין שפעם ראשונה בזמן אמת נכתב מאמר חשוב ביותר ע"י סמדר לביא וראובן אברג`יל , שיכול להוות בסיס מצוין לעמדה שאני מציגה כאן.

אנחנו לא יכולים להמשיך ולשתוק. הגיע הזמן שנתחיל להאמין בעצמנו, שנבין שלא תוכל להיות עמדה פרו-פלסטינית בעלת השפעה אם היא לא תצא מאיתנו, ולא תקח בחשבון גם את המזרחים. כי כך אנחנו משמרים – ובצדק – את הרושם ש"השמאלנים אוהבים את הערבים אבל שונאים יהודים/מזרחים". זה מהותי לחיות בתוך המתח בין בית חנון ובין שדרות, ולגלות סולידריות עם שני הצדדים. זה הרבה יותר קשה, אבל זה הרבה יותר חשוב. אנחנו צריכים שהשמאל הרדיקלי יצטרף אלינו. אז גם תהיה לפעילות היהודית-ערבית המשותפת משמעות אחרת: זו לא תהיה פעילות אשכנזית (ולצורך הענין אנחנו מצטרפים לאשכנזים עם עורנו השחום) עם ערבים – שממילא יוצאת כנגד המזרחים, אלא תהיה בסיס למסגרת כוללת. עלינו לצאת מתחושת חוסר האונים או חוסר השייכות שאופפת אותנו כבר זמן רב מדי ומונעת כל דרך לפעולה. אנחנו חייבים לחשוב על דרכים בהן נוכל לפעול. הפעילות שלנו חייבת להיות מופרדת בשלב ראשון מהפעילות של השמאל הרדיקלי, אך רק בשלב הראשון. מופרדת משום שלא ברורות לנו כל התשובות לכל השאלות ואולי לא ברור לנו הקשר בין ההתנגדות למלחמה לישיבה במקלטים.הפעילות צריכה להיות מופרדת בשלב הראשון  מזו שנעשית היום ב"שמאל" האשכנזי, אחרת נפקיר את עצמנו לקואופטציה אותה אני מרגישה כבר זמן רב ובגללה לא הלכתי להפגנה בשבת.ולדעתי זו אחת הסיבות למיעוט המזרחים בהפגנות.  אני כלל לא מתכוונת לקדם כאן צורך לקיום הפגנה מזרחית מול זו האשכנזית. אין בכוונתי להשתמש באותם כלים קיימים ולהתחרות בהם.  

אנו חייבים לנסות ולמצוא את דרך הפעולה שלנו שתגיע לאנשים שלא מוצאים עצמם בהפגנות ובפעילויות ובחוגי השמאל. הרי אנחנו חייבים לנצל את כל הידע שצברנו על מה שנעשה וקרה פה כל השנים, את התובנות שהגענו אליהם, על המאבקים שנעשו פה ובעולם (ולהפסיק לחלום ולדבר עליהם).

אנו חייבים למצוא את דרך המאבק שלנו.

מאבק שקושר את  הבעיות החברתיות יחד עם הבעיות הפוליטיות, שמקשר בין הקרבנות הלבנונים והפלסטינים לבין הבעיות שלנו.כשנבין שיש קשר נוכל לשנות את מצבנו לא רגע אחד לפני.

שנבין שנעשה בנו שימוש ציני למטרות כביכול לאומיות שכלל אינן משרתות אותנו ובעיקר להיפך.

שנבין שהמלחמה הזאת גובה מחיר יקר מאין כמוהו ואין למחיר הזה כל תמורה ולא תהיה.   

רק אז אולי נצא מתוך הפינה אליה נכנסנו והוכנסנו לפני הרבה שנים. הגיע הזמן לצאת מההלם ויפה שעה אחת קודם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אמיר

    וחשוב לי להבין מה גורם לניקור מזרחיים בהפגנות השמאל
    (זו לא שאלה צינית, אני באמת רוצה לדעת)

  2. אדי

    נו באמת, לא מספיק ש"השמאל הציוני" מתייחס אלינו כאל אויבי הציבור, עכשיו גם מאשימים אותנו שאנחנו לא מספיק מזרחיים. כאילו שיש איזושהי חשיבות או משמעות לעניין הזה בהקשר המחאה נגד המלחמה. מספיק כבר לחפש בפינצטה כל הזמן את הזווית המזרחית. די באמת גם לשטויות יש גבול. אני לא מחפש בכל פעולה את החלוקה אשכנזים – מזרחיים (כשאני אפילו כותב את הביטוי הזה זה נשמע לי אדיוטי) אבל אם אני מנסה להסתכל דרך הפריזמה הזו אני נזכר בדי הרבה "מזרחיים" בין משתתפי ההפגנות, אבל אולי הם לא ממש נחשבים כי בעיני הכותבת הם משתאכנזים (מה זה בדיוק?).

  3. נירית צארום

    כאן בכלל, במיוחד בזמן האחרון, קשה לומר משהו אנטי ציוני. זה מטריף אותי לראות איך ישראל משמידה שכונות שלמות, וכל הציונים ממשיכים לראות את ישראל כחלשה. אני מרגישה כאילו אני לא נמצאת במדינה שלי, להפגנות אני גם לא הולכת כי גם שם אני מרגישה זרה – אני נמצאת ולא נמצאת וקולי לא נשמע. כן זה שוב מעלה את השאלה אם אפשר לנהל כאן איזשהו שיח ביקורתי שאיננו אשכנזי ואיננו ציוני. נדמה לי שלמזרחיות עצמאיות אין סיכוי, לא רק במרחב האקדמי, במרחב הציבורי בכלל, ראי מקרה טלי פחימה. הזרות שנכפת עלי כאן ע"י הגמוניה ציונית אשכנזית, באמת לא משאירה לי הרבה ברירות אם ברצוני לכתוב משהו בעל חשיבות. השיח כאן רווי בגזענות באופן שאני כבר לא בטוחה שאפשרי לשנות.

    פיסקה מתוך מכתב ששלחתי לפני זמן מה למזרחית בניכר

  4. יואל קורנבלום

    באמת קשה לי כציוני לקרוא דברים כאילו ובכלל להאמין שיש אנשים שמפתחים דעות הזויות כמו של הכותבת הנכבדה. כמובן שכל אחד רשאי לדעותיו. אבל אולי הכותבת הנכבדה גם תסכים גם שכמה מילות תודה מגיעים למדינת ישראל למרות הכל. למשל זה שמדינת ישראל מאפשרת הפגנה נגד הממשלה ורוב הציבור בזמן המלחמה. אני לא חושב שזה היה מזיק לכותבת הנכבדה לאמר שהיא שמחה לגור במדינה כמו ישראל שמאפשרת את זה. אני בטוח שאפילו אחד שתלוש לגמרי מהמציאות יודע שאי אפשר היה לעשות את זה אצל שכנינו אפילו בזמן שלום.

    יפה שהכותבת הנכבדה לא הלכה להפגנה אבל ההסברים נראים מאד מוזרים. אבל גם קיימת האפשרות שאולי שבאופן תת הכרתי כבר הפנימה הכותבת והבינה שההפגנה לא במקומה וישראל צודקת בתגובתה. אני מניח שאולי לא נעים כלפי החברים לאמר את זה בריש גלי אז אפשר תמיד לעטוף את זה בסיבות אחרות.

    גם בקשר לאפליה באמת אולי כבר אפשר להפסיק עם זה? לא רק מזרחים מופלים. גם רוסים למשל מופלים. גם בהם יש בעלי מקצועות אקדמיים שעוסקים בניקיון. מסתבר בנתיים שרוב צמרת המשטרה והצבא הם מזרחים אז איפה האפליה? גם הרבה מזרחים נמצאים במשרדי הממשלה וגם בבנקים ובעוד מקומות. אני יכול לאמר לכותבת הנכבדה מנסיוני האישי כאשכנזי שהופליתי לרעה בארץ אם בעבודה או בדברים אחרים. האפלייה היא חלק מהתכונות האנושיות ואין הרבה שאפשר לעשות בעניין אולי חוץ מאשר חינוך. תמיד מפלים את המיעוט כי הוא חלש. כמובן שהבעיה היא להגדיר מי המיעוט.

  5. רמי אדוט

    נא לשים לב שעבור הכותב המיזרחים האנטי-ציונים כבר השתלטו על האקדמיה ולכן אם הגיעו או לא הגיעו להפגנה זה לא כל כך משנה. אגב, איך נבדקה אי-נוכחות המיזרחים בהפגנה של אלפי אנשים? לא חשוב. באמת אין לי כוח לזה. העיקר, במקום להמשיך בפלגנות המסורתית שכידוע אף מיזרחים לא ניצלו ממנה, אנא קראו מה חושבים בצד השני.

    וכך מוסר לנו אבנר במילים ברורות את אותו תירס מקולקל שניסה ארי שביט למכור במאמרו:

    "האקדמיה הפכה למעוז של רדיקלים חתרנים מהפכנים שונאי המדינה המוכנים לתרום בכל דרך(כמעט)לתבוסתה.
    חלק כי היא רעה לדעתם.
    חלק מרכזי דינמי ואובססיבי בפעילותו האטי ישראלית ואנטי ציונית מורכב ממזרחים(חלקם מגדיר את זהותו כיהודית-ערבית).
    הרקע לשינאה מוצג על ידם גם כן על בסיס טיעונים כלל אנושיים כמו צדק מוסר שיוויון וכד` אך למעשה מטרתם לשרת בתוך החברה הישראלית,אותה הם שונאים כאמור,את האינטרסים של המזרחים כנגד קבוצות אחרות, בעיקר האשכנזים.
    היום יש מח` באוניברסיטת ב.ג, ת`א וחיפה שם אין דריסת רגל לאשכנזי וכלל לא חשוב כמה מוכשר הינו.
    הם מייצרים ידע כביכול מדעי בנושאים החשובים להם פוליטית ולא מדעית כדי להשתמש בהם במאבקיהם הפוליטים המהפכנים.
    כך נוצר אבסורד חמור כאשר המדינה מממנת עריכת מחקרים המיועדים לשכנע אנשים להצטרף לפעילויות אנטי מדינתיות,מהפכניות.
    חלקם רואים בערבים את אחיהם האמיתיים וקוראים לשתף עימם פעולה כנגד אויביהם המשותפים =האשכנזים.
    היכנסו לאתריהם:
    http://haokets.org/

    http://www.ha-keshet.org.il/

    http://www.kedma.co.il/

    שם תמצאו קישורים להרבה ארס נוסף.

  6. danydin

    יקירתי,
    כבן לאם ערבייה בת דת משה (מזרחית כהגדרתך) לא ממש ברור לי מה את מנסה לאמר
    כל ההתכנסות המשותפת הזו של המזרחים (אנחנו כהגדרתך) מיותרת, הישגי החברה האשכנזית מבוססים על תפיסת עולם אינדבידואלית המאפיינת את החברה והכלכלה המערבית אליה אנו שייכים ו/או מנסים להשתייך
    המאבק האמיתי הוא 'אחד על אחד' ברגע שהערבים בני דת משה יבחרו באפיק האינדווידואלי כדרך חיים יחל להיווצר איזון תרבותי/כלכלי

    התמקדות באני תעניק לפרט ממגזר זה יכולות כלכליות ואחרות שיאפשרו לו לזכות בנתחים משמעותיים יותר מהחברה הכלכלה והתרבות הישראלית
    זאת באמצעות הענקת תשתית חינוכית וכלכלית לצאצאיו שלא יסתפקו בהתחברות לעטיני הממסד השונים, כמו: משרדי ממשלה, המערכת הצבאית/משטרתית וכד' או השתייכות למפלגות דתיות כחלק מתהליך רכישת זהות ישראלית/יהודית מהלך/דרך ההופכת את הערבים הישראליים בני דת משה לבעלי תפיסת עולם פוליטית ימנית לאומנית שלא אפיינה אותם בארצות מוצאם

    האופצייה הרלוונטית ביותר לטעמי, הנה השפעה פוליטית
    מאחר ומרבית ערביי ישראל בני דת משה נמנים על מעמד הפועלים בכדי להשיג עצמה כקולקטיב עליהם לבחור במפלגות בעלות אוריינטצייה פוליטית סוציאליסטית/שמאלנית ראדיקאלית

    ההמלצה הזו שלך להתכנסות ומאבק משותף אינה מסוגלת לייצר כל יתרון יחסי מהותי למגזר הזה באוכלוסייה, מלבד אולי מודעות שולית ותחושת 'עייפות חומר' של הציבור הישראלי בכללותו

    -עד כאן (בשלב זה)-

    אשמח לתגובתך

    🙂

  7. ש. יובל

    אני חושש שיש לי מחלוקת עם מסקנה אחת במאמר. הדרך האחרת, המזרחית, להתנגדות למלחמה ולכיבוש, צריכה להיות דרך חדשה עבור כולם, לא רק עוד אופציה. דרך המחאה הנוכחית, על כל יתרונותיה היחסיים והשיפורים שנעשו בה, לוקה בחסר לא רק עבור מזרחים אלא בכלל.

  8. קורי חביב

    ועל הסרט שהפקת "בדל", כפי שמספר במאמרו היום (14.8) ב"הארץ" מר גואל פינטו? מתי כבר ייכנס לך לראש שזה שזה שאת נלחמת עבור הפלסטינים, לא יביא לך שום דבר, חוץ מחרם מצד הפלסטינים וחנפניהם הנוצרים באירופה, שמתייחסים אלייך כציונית (אשכנזיה) כובשת, מעצם היותך ישראלית, גם כשאת חושבת שאת אנטי-ציונית מזרחית המתנגדת לכיבוש? מתי כבר תראי את המציאות כמות שהיא ולא כמו שאת מפנטזת שהיא?

  9. עוזי אורנן

    אסנת, האומנם את יודעת להבחין מי "מזרחי" ומי "אשכנזי"?
    המחשבה הזאת ממש משגעת אותי. זוהי ממש גישה גזענית, והיא מעוררת הרבה תמיהה וכמובן גם רוגז. כל המאמצים של בני האדם הרואים עצמם מתקדמים בעולם מכוונים נגד החלוקה והמיון של כני האדם ל"קבוצות", חלוקה שבעקבותיה באות הפליות וקיפוחים, והנה באה בחורה, המדברת בשם צדק ואי הפליות, ועושה זאת בעצמה, בלי שהיא מרגישה בכלל את האבסורד שבדבריה.
    אני רוצה לספר לך ששנים רבות הייתי מורה לבני נוער, ובשיעור הראשון היה צריך למלא את היומנים בפרטי התלמידים. בימים ההם היומן הכיתתי היה מכיל טורים אחדים ואחד מהם היה "העדה". בכל שיעור ראשון בכיתה חדשה הייתי מראה את זה לילדים ומעביר לנוכח כולם קו שחור על העמודה הזאת, ומעורר שיחה מדוע אני מוחק את הפרט הזה, מכוון שיחה על שוויון בני האדם, על חברה הישגית במקום חברה שיוכית. לחשוב שאחרי כמה עשרות שנים, באתר הרואה עצמו מתקדם, אמצא טיעונים גזעניים כאלה! זה ממש מוציא לי את החשק לדבר על לב קוראי האתר להתגייס למען מניעת רישום ה"לאום" במירשמי משרד הפנים, למען איסור איזכור המוצא, הדת או שאלות עקיפות ל"ערכים" אלה.

  10. עופרה יעקובי

    אני הייתי בהפגנה אחת ואני מזרחית גאה, אני אומנם לא כהת עור לחלוטין אבל אני מזרחית במאת האחוזים, הורים ממצרים!
    לדעתי אין לך מושג קלוש מיהי מזרחית ומי אשכנזייה, את נטפלת לסטיגמות ואני בטוחה שכל בהירת עור ישר חשבת שהיא אשכנזיה. אולי תתפלאי אבל יש מזרחיות בהירות עור, את פשוט רדופת סטיגמות, ובעצמך מייצרת פארנויה מזרחית.
    אני מתביישת בשבילך ובשבילי.

  11. מלי

    היה לי קשה לקרוא עד הסוף.
    בעיני ההתעסקות האובסיסיבית ב"כמה מזרחים היו" היא קצת טפשית.
    בנוסף, כל הפעילויות נגד המלחמה נראות לי כתוצר של חשיבה ילדותית פשטנית ושטחית.
    אבל הבעיה האמיתית טמונה לפי דעתי במשפט
    "עברנו אשכנזיזציה: מרצים, אנשי קולנוע וספרות"
    כלומר גם בעיני הכותבת – להיות משכיל, סופר, אומן הוא דבר המנוגד ל"תרבות המזרחית".
    להיות מזרחי, גם בעיני הכותבת הנאורה, הוא להיות מוכר ירקות בשוק או משהו דומה.

    ולכן, לא משנה כמה כספים ישקיעו בצמצום פערים, כמה מורים איכותיים יביאו, כמה תשתיות יפתחו, כמה יגדילו הגישה לאינטרנט ולמחשב. כל עוד רכישת השכלה מקבלת משמעות, בעיני המזרחים עצמם, של אובדן הזהות והמוצא (=השתכנזות), אין סיכוי שהפערים יצטמצמו. ואין סיכוי שיבואו יותר מזרחים להפגנת שמאל כזו או אחרת – הזויה ככל שתהיה..

    מה שהכותבת עוד לא הבינה הוא שהבחירה היא לא בין להשתכנז או להישאר מזרחי אותנטי, אלא בין להתקדם ולהתפתח, לבין להישאר מאחור ולהיות פרימיטיבי גאה. אין לזה קשר למזרחים או אשכנזים. נדמה לי שהכותבת אולי "השתכנזה" לפי "הכללים" אבל זה לא ממש עוזר לה לחשוב בצורה מתקדמת.

  12. נעמה

    אסנת שלום,

    אני קוראת בדבריך, ומרגישה שדברייך תקפים לתנועת השמאל באשר היא, לא רק למזרחים.

    יש לך טעות לא-מקרית בעובדות, שכן ההפגנות שאת מתארת אורגנו, רובן ככולן, על ידי נשים – פלסטיניות, רוסיות ואשכנזיות. אולם הסיבה שאת מתמרמרת, בצדק, היא שהיה בהן ייצוג ייתר לדוברים אשכנזים. דבר זה נובע מהמשך ההישענות על מקורות הכוח המסורתיים (סלבריטיז – אשכנזים כמו אבנרי או יעל דיין). הבעיה היא אי-נטילת הכוח מידי השמאל האשכנזי, ובהשאלה – מקברניטי המדינה בכלל.
    זה מחזק את עמדתי, שטענתך רלוונטית לשמאל בכללו, לא רק המזרחי.

    כשאת כותבת: "הטענה שלי היא אלינו. אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתנהג כמו ילד שהשאירו אותו מחוץ למעגל והוא בוכה על כך שלא משתפים אותו" – אני מרגישה שזו עמדתנו ביחס לכוח בכלל. ביחס לממשל. ביחס לשלטון. ביחס לעמדות ההשפעה.

    את חוזרת לנקודה הזו שוב ושוב. "אנחנו יודעים להסביר את היעדרותנו ממה שנקרא "השדה הפוליטי", אך בעצם הפקרנו את השטח לאשכנזים". החליפי אשכנזים באחוס"לים (לפי המונח שטבע קימרלינג) ותקבלי את כל סיפורו של השמאל בעשורים האחרונים. אני מרגישה שאת מתארת את השמאל בכלל גם כשאת מדברת על הצורך ב"מאבק שלא יפריד בין שאלות פוליטיות וחברתיות".

    אין אני מתעלמת מהייחוד של הבעיות ה'מזרחיות' שאת מתייחסת אליהן, ובצדק. אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לראות בהן לא רק בעיות בפני עצמן אלא דגם של הבעייתיות שלנו כתנועה בכלל. למשל:
    "אין… פעילות פוליטית שמתנגדת באופן פעיל למה שנעשה פה ולא רק עכשיו… אין פעילות פוליטית שקושרת בין גורל האנשים… יש כמה מאמרים באינטרנט וזהו. וגם במאמרים האלו לא נקשר גורל האחד בשני."
    אני קוראת את זה באופן קצת יותר כללי. יש כמה מאמרים באינטרנט, הפגנות ספורדיות, פעולות מחאה נקודתיות.. תמיד כתגובה. אין חזון, אין רצף והמשכיות, ולכן גם אין בנייה של משהו גדול יותר.

    ולמה לא? אולי כי טוב לנו במקום שלנו ואנחנו לא באמת רוצים לזעזע את אמות הסיפים. רק לפרסם מאמרים.
    אולי זה בגלל שאנחנו אשכנזים.
    אבל אולי זה בגלל שאנחנו לא מאמינים בעצמנו. אז למה שמזרחים – או כל אחד אחר – יאמין בנו? אז כמו שאת אומרת: "הגיע הזמן שנתחיל".

    יש גם בעיות מנקודת מבט פמיניסטית, של מעמד כלכלי ועוד כהנה וכהנה, ועלינו להתייחס לכולן. אבל אני חושבת שהכוח של דברייך הוא דווקא בכך, שאולי תאפשרי לנו – אם נדע להתייחס להתמודד עם זה במישור המזרחי – לצאת באמצעות כך לתיאוריה ופרקטיקה הוליסטית באמת.
    ועל זה את מדברת, הרי, כשאת אומרת: "בסיס למסגרת כוללת".

    אני מאמצת ב-100% את המשימות שאת מגדירה:
    "אין בכוונתי להשתמש באותם כלים קיימים ולהתחרות בהם..אנו חייבים לנסות ולמצוא את דרך הפעולה שלנו שתגיע לאנשים שלא מוצאים עצמם בהפגנות ובפעילויות ובחוגי השמאל. הרי אנחנו חייבים לנצל את כל הידע שצברנו על מה שנעשה וקרה פה כל השנים. את התובנות שהגענו אליהם על המאבקים שנעשו פה ובעולם (ולהפסיק לחלום ולדבר עליהם)." ושוב: "אנו חייבים למצוא את דרך המאבק שלנו"

    כאשכנזיה וכמזרחית אני מרגישה שלא מצאתי את הדרך. שלא היה מי שיתווה לי אותה. ה'מסורת' של השמאל האשכנזי אינה דרכי, (מצטערת, לא בא לי על מודעות ב'הארץ', ואין לי שום דבר נגד בית אריאלה, באמת, וצוותא מבחינתי זה להופעות אינטימיות של שלמה ארצי בחורף, ועצומות זה לסלבריטיס), ואילו על השמאל המזרחי עדיין למצוא את דרכו, כפי שאת מציינת. למען המזרחים והאשכנזים וכולם.

    את מדברת על הצורך לבנות "מאבק שקושר את הבעיות החברתיות יחד עם הבעיות הפוליטיות, שמקשר בין הקרבנות הלבנונים והפלסטינים לבין הבעיות שלנו. כשנבין שיש קשר נוכל לשנות את מצבנו לא רגע אחד לפני. שנבין שנעשה בנו שימוש ציני למטרות כביכול לאומיות שכלל אינן משרתות אותנו ובעיקר להיפך. שנבין שהמלחמה הזאת גובה מחיר יקר מאין כמוהו ואין למחיר הזה כל תמורה ולא תהיה. רק אז אולי נצא מתוך הפינה אליה נכנסנו והוכנסנו לפני הרבה שנים".
    על כל זה אין לי אלא לומר: "יפה שעה אחת קודם".

  13. א.ש.

    הייתי בהפגנה אחת, זו של הנשים, בה צעדו מכיכר רבין לקינג ג'ורג' פינת בוגרשוב. כשפגשתי עוד מזרחית אחת פעילת שלום בת דורי נחנקתי מדמעות. כי רק אז הבנתי את גודל הבדידות.
    נאה דרשו סמדר לביא וראובן אברג'יל עוד בתחילת המלחמה מעל דפי אתר זה על חוסר התוחלת של השמאל האשכנזי ועל ההתרפסות הלאומנית המזרחית כולל זאת של הפסבדו-רדיקלים בקירבנו שעולה לנו גם בקורבנות רבים הן בפריפריה האזרחית והן בין הכוחות הלוחמים. רק בשביל מה? כדי להמשיך להתרפס ולקבל ליטוף על הראש?
    כמו סמדר וראובן (איזה לפידים הם לפני המחנה הקטן שלנו וראו כבר את כל מה שייתפתח במלחמה המיותרת הזאת עוד בשבוע הראשון שלה), אני לא רואה אותנו כיום מפגינים נגד המדינה העושקת והחומסת הזאת. אני רואה אותנו עומדים בתור ראשונים להתנדב ואחרונים לקבל את פירות ההתנדבות הזאת בתקווה להשתלב, להימחק, ולהוריש קצת מעות לדור הבא שלנו. אין לנו פרדסים שהופשרו לנדל"ן להוריש ולא דירות של הסבתות בלב תל אביב.
    האשמה כולה שלנו. ה"השתלבות" הזאת שהמזרחים ממשיכים לחלום עליה. כמו שאמרה כאן שירה בתגובה אחרת-בסוף אנחנו נישאר כאן. האשכנזים מהשמאל יקחו את הדרכונים שהנפיקו מהאיחוד האירופי ואת הכספים מהעושק שלנו ויתחילו חיים חדשים באירופה, קנדה, ארה"ב ועוד יעדי הגירה מועדיפם לאנשים עם חינוך מצויין ושליטה באנגלית.
    החלום שלי הוא הפגנה מזרחית מתמשכת שמשלבת את המאבק החברתי עם המאבק הפוליטי שלנו להיות חלק לא צלבני באיזור בו אנו חיים. גם השמאל האשכנזי צלבני בשורה התחתונה. חלמתי כשהיה המזרח אל השלום. חלמתי כשנסענו לטולדו. אני ממשיכה לחלום.

  14. אירית

    הזמן והאופן שבוחרת הכותבת להעלות את הנושא מעלים חשש שהשב"כ מצליח לשלוח קרני היפנוזה לכל מיני אנשים, או לשים להם משהו בקפה. אחרת קשה להסביר את היציאה הזו, ולא רק זו (יש עוד נוקדנים מעניינים כמו יורם בר חיים, שאינו מדבר על מזרחים אבל מעביר בחינות באיסלאם וכתיב ערבי כתנאי להפגין נגד המלחמה, ובכך מוריד את שיעור המשתתפים הנמוך ממילא). זה כבר לא ניראה כמו פרובוקטורים אלא באמת כמו משהו מיסטי קצת, השפעה אל חושית הרסנית. ועכשיו יגיעו שאני משתיקה, מכסה, אשכנאצית…שיהיה, ו…כן עם פריווילגיות ניכרות שעדיין לא הצלחתי למצוא אותן, אבל ממשיכה לחפש בכל כוחי. א..כן, גם תומכת נלהבת של בוש. ובלה בלה.
    ספק ברצינות, אני מציעה לפשפש בטכניקות שעליהן קוראים בספרי מדע בדיוני, יתכן שיש בזה יותר מאשר פרנויה וקונספירציה. לשטיפת מוח יש כל מיני תצורות, חלקן ניראות כאילו הגיוניות או "צודקות" באותו רגע, כלומר, רציונאליזציה להשפעה חיצונית.
    אולי באמת נפריד את העדות, ואת יודעי הכתיב הנכון, וגם את בעלי הפריווילגיות, ויישארו להפגין נגד הממשלה רק כמה ישראלים שהוכיחו קשר דם ללבנט אך גרים בברלין או בלונדון. כל השאר לא יורשו לעשות זאת. חוץ מגקי אדרי שיפגין להרחבת המבצע הקרקעי עד להחזרת כל השבויים וזאת בשם עובדי הקבלן המזרחיים שמעכשיו ייקראו "השמאל הרדיקלי החדש".

  15. סמי כנפו

    גם כי אני בהיר עם עיניים בהירות ויותר כי אני נראה מתנהל וחושב אינדיבידואליסט ומערבי. מה לעשות?..איך הייתי יכול לרצות אותך טרבלסי? אולי שיזוף הגון??

  16. חומסקי הבן

    בדקתי.
    רוב החילים שנהרגו אינם מזרחים על פי מוצאם או על פי דעותיהם וחינוכם ("משתכנזים" בלשונך- גב' טרבלסי).
    למרבה הפליאה, כך גם הדבר בין ההרוגים היהודים מהקטיושות ששילח בכוונת מכוון הרוצח נאסראללה.
    לא חשוב.
    בעקבות אבא, אבקשך להתעלם מהעובדות ולהמשיך לייצר תיאוריה.
    אגב, אני מקווה שהסרט שהפקת "בדל" לא יוחרם באף פסטיבל.
    עם מאמרים כאלה אפילו ג'וליאנו מר יאשר שאת "מהטובים".
    חזקי ואמצי!

  17. נתן.

    שאלה:
    איך קוראים לאדם שלא מוכן להשתתף בהפגנה רק בגלל שהמפגינים הם לא ב"צבע" שלו?
    תשובה:
    תלוי איפה.
    בעולם קוראים לו "גזען".
    בישראל הוא נקרא "פעיל חברתי".

  18. איתן

    ההפגנות האנינות של השמאל ה 'רדיקלי' (רדיקלי בעיני עצמו, כמובן), אינן כוס התה שלי.
    לא רק בגלל השבלונות הצפויות, הסיסמאות הלעוסות, הדמות הקבועה על דוכן הנאשמים, ופתרון האינסטנט הקבוע, השחוק, למלחמה הנוכחית. אלא משום שאין בהן שום חשיבה מקורית, חדשנית, נועזת. נדמה ששוב פורשים את הפלקטים מההפגנה הקודמת, עם אותה יפי- בלורית כסופה קבועה ואותן קריאות.
    אם לנו המזרחים יש משהו אחר לומר, שונה, מזרחי, כן – מ ז ר ח י – מוטב שנהיה אמיצים וכנים ונאמר אותו – ומוטב שיהיה שונה מהמלל המייגע הקבוע, הפטרנליסטי של קבוצת המפגינים הקבועה.
    אבל אולי כדי לומר משהו חדשני, מהפכני – צריך לחשוב קודם, לדגור על המועקות והכאבים, לנסות ולהבין מה קרה כאן בחודש האחרון. מה באמת קרה כאן. אני לא מוכן לקפוץ אוטומטית כמו קפיץ מתוך קופסת ההפגנות של השמאל. אולי בכלל צריך לבדוק אם יש כאן שמאל מזרחי או שלנצח נתארח בהפגנות שאוזכרו לעיל.

  19. איציק ניסני

    איזה כיף לי שאני גם ממוצא ספרדי גם שייך לימין גם שייך לנכים וגם שייך לשומרי הסביבה
    יש לי המון שייכות חיפשתי ולהפתעתי לא מצאתי עדות בקבוצות האלו .

    אני מוצא בקבוצות אלו אנשים מסורים ואדישים חכמים וטפשים מציקים ונחמדים.

    אם טרבלסי רוצה את מוזמנת להצטרף לספקטרום האנושי בו אני נמצא .

    כדי להיות בראש שלך טרבלסי הנה אכזבה שלי מאי קיום הפגנה דווקא .
    ההפגנה שלא קיימת הינה הפגנה של אנשים ישראלים ערבים פלשתינאים מוסלמים -בסדר הזה
    למען שיויון זכויות של ישראלים מזרחים יהודים -בסדר הזה
    ההפגנה לא תתקים בגלל שקבוצה אחת לא תתקים לעולם נחשו מיהי

  20. אירית הלפרין

    אני אשכנזיה פעילת שלום מאז 1982. זו הזהות שלי, בחלקה, כי אני גם אמא וגם תרפיסטית וגם מנחת קבוצות וגם סטודנטית. קראתי את מאמרך וחשבתי מתי נפסיק לתייג? מתי נתחיל לחבר ולא להפריד? אני ואת נהיה כוח אם נעבוד ביחד למען השלום. שבוע לפני המלחמה הנחיתי, יחד עם מנחה ישראלית פלסטינית סדנה של נשים ישראליות יהודיות ופלסטיניות והתחברנו והתווכחנו ושוחחנו והאזנו אחת לסיפורי השניה ויצרנו ביחד ציורים ורבנו: יהודיות עם יהודיות בעיקר ואז גילינו שזה משתיק את הפלסטיניות. יש כל כך הרבה צורך בלהתחבר ולהתחזק ביחד תחת איימי המלחמה האחרונה? הזאת. אני מחפשת לחבר נשים עם נשים אמהות עם אמהות כדיי שביחד נצעק אשכנזיות ומזרחיות ומוסלמיות ונוצריות ויהודיות ודתיות וחילוניות ועניות ועשירות. אני חושדת שהרבה הרבה מאיתנו מרגישות כמוני. די ! לא נותנות לכם את הילדים שלנו יותר – פשוט בגופנו נעמוד ונחסום את דרכם למלחמה.
    בואו ביחד. צריך כנראה חיבור כלשהו כי באמת יש בארץ כל כך הרבה קבוצות אז החלטתי להתחיל מנשים כי אני מאמינה בנשים ואני כועסת שמקומנו נפקד מהפוליטיקה כי אנחנו חצי מהאוכלוסיה ואני מרגישה שלנשים נמאס מהדרך שבה הגברים מנהלים את חיינו. אז בואי אחותי לשלום מזרחית או מי שאת. בואי לא נפריד בואי נחבר כוחות כי צריך את הכוחות עכשיו להלחם בעד השלום וכשיהיה שלום יהיה מקום לפלורליזם ולמאבק סוציאלי ולפמיניזם כי עכשיו זה מאבק בין שכולנו נמות או שנעשה שלום ביחד.

  21. רתם

    יש לי כל מיני מחשבות על מה שהכותבת אומרת והיום אני עייפה ועצובה מדי כדי לפרוס אותן.
    אני אבל רוצה לשאול אותך, ולא בזדון או ציניות, אלא ברצינות גמורה, האם שמעת על הפוליטיקה של הזהויות?
    האם אתה גר ביישוב שצריך לעבור וועדת קבלה כדי לגור בו?
    האם היישוב הזה הוקם בימי קניג (מש' הפנים) כחלק מהתוכנית לייהוד הגליל?
    האם אישה ענייה וחד הורית, אמא לשניים, מתפרנסת מהבטחת הכנסה (לא מותר שתהיה לה מכונית לכן) ועבודות ניקיון (משק בית), דור שני או שלישי לעוני ושוליות בישראל, יכולה לגור בבית השכן לך, או שהיא מיועדת לטירת הכרמל, תל חנן או רכסים?
    אני מאמינה שאם תענה על השאלות האלה בכנות רבה, יהיה לך מבוא קצרצר לפוליטיקה של הזהויות, ולא כל כך תשתגע בפעם הבאה שתקרא דברים של אישה מזרחית. זאת מבלי להסכים עם כל מה שגב' טרבלסי מציעה.

  22. אירית

    עוד דבר לאסנת ולאחרים הקוראים לכל מיני פעילויות שעדיין לא ניסחו אותן – תבדקו אם יש לכן צבא מאחור המחפש את השיתוף הזה ?
    יש לי הצעה הרבה יותר פשוטה איך לעורר מודעות בקרב המגזר שלך, תעשי כמוני, תרדי לעם, תגורי בשיכון , סעי באוטובוס, ותקבלי הבטחת הכנסה, תשבי עם הילדים בגינות שעשועים עלובות כי זה מה שיש כשאין כסף, ותגלי משהו מאד מעניין. קודם כל, רוב המגזר שלך יכלול אותך בגדר האשכנזים ממילא, שנית, אם תדברי עם האנשים תגלי שהם פתוחים לשמוע את העמדות שלך, שהם שמחים לשמוע שתחושת הבטן שלהן, בלילה, בשקט, נכונה, כלומר שדופקים אותם, ושהסכסוך עם הערבים "בא מלמעלה מהפולטיקאים" אבל גם תצטרכי לשמוע, לאורך השיחות הארוכות, הרבה התבטאויות שלדעתך הן גזעניות, וגם לדעתי, על ערבים. בכל מקרה, אף אחד לא עוצר אותך מלעשות מה שמזמן היית צריכה לעשות וזה לחיות עם הציבור שאת מתיימרת לדבר בשמו.
    אני למשל לא שייכת לעדה, וכרגע פשוט עניה בגלל דיכוי פוליטי של הממסד, ואני מגלה שהריבוד יקירתי הוא מעמדי, ואני תוהה אם תסכימי לשים את הדולר איפה שהפה שלך נמצא. כי זה אולי רומנטי קצת מרחוק, כאשר עושים על זה סרט, אבל לחיות כמו שהמדינה מועידה לרוב העדה שלך, ולאחרים שלא מוצאים חן בעיניה, זה תענוג קטן מאד. אבל..תנסי, זו ירידה לצורך עליה. ועל דברתי, אף אחד לא ישתיק אותך ולא יצעק לך היידה ביבי ושמאלנית מסריחה, אם הוא קולט שאת חיה איתו ממש. חיה איתו. להיפך, המידע שתביאי יתקבל בברכה, ואולי תצליחי לשנות דפוסי הצבעה של אנשים שאין להם מידע, או שמונעים מהם בכוונה מידע.
    אבל אם את בעצם, כמו רוב כותבי האתר הזה, רוצה לחיות בלונדון או בברלין, אבל לכתוב כמה נורא להיות מזרחי בישראל, ולדפוק לאנשים מעל הראש את החכמה שלך, וכמה הם טפשים ומצביעים נגד האינטרס שלהם, חוששני שהקונסטיטואנסי שלך יקיא אותך ממנו ובצדק. רק אשכנזים מטומטמים מוכנים שישלחו אותם למלחמה, אלה שהילדים, הכסף והעתיד שלהם נמצא בארץ אחרת, ב"מכורה" האמיתית, אירופה או אמריקה.
    המזרחים כך גיליתי פחות מקולקלים אם כי מתחילים לקבל את התסמונת גם כן. בואי תצטרפי אלינו למזרח זו או אחרת. בתוך ה"אנחנו" יש את אלה "שחיים בשקט על גבול הצפון" ואת אלה, רבים מהם מיישובי הצפון, אשר כלואים שם כבשר תותחים בשל עוניים, ומשלמים את המחיר הכבד ביותר.