שם המשחק הוא מיקוח

יהודית קנולר

אין כניסיון על מנת להבין כיצד פועלות מערכות כלכליות, והפעם המערכת הבנקאית.

לא מכבר נזקקתי ל-30 אלף שקל במזומן מחשבוני. נדהמתי לגלות כי על משיכת כספי נדרשתי לשלם עמלה של כמה עשרות שקלים. משהרמתי את קולי והזכרתי את מעמדי הבכיר כלקוח ותיק של הבנק, צנחה העמלה לכדי מחצית.

בפעם נוספת השתמשנו באותה שיטה. הפעם בהפקדת מזומן לחשבונו של בני, שהוא זוטר שבזוטרים אך להרים קול גם הוא יודע, וכך גם עמלתו צומצמה לכדי מחצית. הפעם גם נאות מנהל הסניף להסביר לנו את מקורה ההסטורי של עמלה זו: "ברינקס". כלומר, בשביל לשנע את המוזמנים שלנו מהכא להתם, יש צורך במכוניות משורינות ושמורות, העולות כסף רב. פתחנו עיני עגל למשמע ההסבר ומרוב תדהמה הודינו למנהל הסניף על שלא חייב אותנו באותו רגע גם בחשבון החשמל של הסניף, ובנייר הטואלט המשמש את הפקידים שלנו. שכן לשני אלה יש אותה רלוונטיות לשמירה על כספנו כמו למכוניות של ברינקס. זה העיסוק של הבנק ואמצעיו הם חשמל, ניירות וגם מכונית משורינת. כל פעולה בנקאית מחויבת בעמלה. לכאורה אפשר לומר, כי אנו מחוייבים גם באוויר הסניף שאנחנו נושמים שכן הדבר מתבטא בעמלת השורה. אבל גם כשאנחנו מושכים את כספנו מהכספומט שבעבר היה שירות חינם עת פיתו אותנו להשתמש בשירותיו, כדי לחסוך בכוח אדם.. לא עוד.

המפגש האחרון עם הסניף שלי התרחש סמוך לכתיבת שורות אלה וחוויותיו עדיין טריות. ארנקי נגנב לפני כחודש ועשיתי את המוטל עלי: ביטלתי את פנקסי השיקים ואת כרטיסי האשראי והזמנתי חדשים. התהליך נמשך כשבועיים, כי שכחו להזמין לי את הפנקסים, ואת כרטיס האשראי שלי שלחו לסניף אחר.

כך או כך נשארנו ידידים עד לאירוע הבא. אתמול הוחזר שיק שלי בפעם הראשונה בחיי. 

מתברר כי תהליכי הביטול הממוחשבים, מסיבה זו או אחרת עברו גם לשיקים החדשים. הפקידה האשימה אותי באמרה כי הדבר קרה בגלל שלא מסרתי לה את מספרי השיקים בפנקסים שנגנבו, אם הייתי עושה זאת לא הייתה מתרחשת התקלה. עם זאת היא הסכימה לכך שאם אכנס ואחתום שוב על טופס כלשהו היא לא תחייב אותי בגין רשלנותי.

אומר את האמת אני מאד מחבבת את הפקידה הזו, אבל הפעם לא ראיתי איתה עין בעין. אמרתי לה: הרשי לי להחליף דעות עם המנהל הסניף. החלפתי איתו דעות די בקול רם ואמרתי לו: "אתם מחייבים אותי כשאני במינוס, אתם לא נותנים לי שום דבר כשאני בפלוס, על כל גיהוק ושיהוק אתם מחייבים אותי בעמלה, עכשיו אני תובעת את חלקי. מאתמול אני מתעסקת בהתנצלויות, בסידורים לכיסוי השיק שהוחזר ועתה זומנתי לחתימה חוזרת. כלום, זמני אינו נחשב? הפעם המנהל פתח עלי עיני עגל. נראה כי הוא שמע את הטיעון הזה בפעם הראשונה – לפצות לקוח על עוגמת נפש? לא מספיק שהוא אמר כי קרתה תקלה? לא. לא מספיק – השבתי לו די בהרמת קול – עכשיו תורכם".

הוא שאל די בזלזול: על כמה חשבת, מיליון שקל? גרדתי את ראשי ותמחרתי את העצבים שלי ואת בזבוז הזמן בחמישים שקל צנועים למהדרין. "תשלמי לה" הוא הורה לפקידה בנפנוף יד עייף.. הפעם היא פתחה עיני עגל "מה פתאום, לא  מגיע" היא מלמלה, אבל לבסוף התרצתה: "טוב, אם מנהל הסניף מורה לי". שוב נפרדנו כידידים ואני חושבת כי יצרתי תקדים. לידיעת הקוראים: שם המשחק הוא להתמקח.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.