הם הוצאו להורג עם שחר

לפני כשבועיים, הודיע שר ההגנה הבריטי, דס בראון (Des Browne), שממשלתו תיזום הליך תחיקתי שבסיומו תתאפשר הענקת מחילה קולקטיווית ל-306 חיילים בריטיים שהוצאו להורג בעוון גילויים של  מורך-לב   (cowardice) בימי  מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) לפני כ-90 שנים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

שנים רבות, ממשלות בריטניה, בהנהגת השמרנים והלייבור כאחת, דחו בקשות חוזרות ונישנות למחילה  שהגישו  משפחותיהם של כמה מהנידונים למוות. חיילים אלו הוצאו להורג בידי כתות יורים לאחר שנדונו למוות על-ידי  בתי-דין צבאיים בעוון "עריקות, התמרדות, סרבנות או מורך-לב בעת קרב". רבות ממשפחות  הנידונים למוות קבלו על כך שיקיריהם הוצאו להורג במשפטי-בזק תוך הפרת כללי צדק מינימליים. השלטונות הצבאיים והאזרחיים הכירו בכך,  שפסקי דין המוות וההוצאות להורג בוצעו "למען יראו וייראו". משפחות הנידונים  המנהלות הקמפיין לטיהור שמם של יקיריהם מפעילות אתר אינטרנט בשם www.shotatdawn.org.uk/ תוך שימוש בצירוף המילים "נורו (למוות) עם שחר". <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בראש המתנגדים לבקשות לבדיקה מחדש של משפטי השדה של החיילים שנדונו למוות והוצאו להורג  בעוון מורך-לב – עמדו, ועדיין עומדים, גורמים רבי-שפעה במימסד  הפוליטי ובצבא, במשפחת המלוכה ובאמצעי תיקשורת שמרניים. גורמים אלו, גם אחרי 90 שנים, מבקשים להנציח את מיתוס הגבורה של ה"טומיס" tommies)) הבריטיים שנפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה ולשמר בקרב הדור הצעיר של היום ושל הדורות הבאים את הערך המקדש את הקרבת החיים למען המולדת.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

השר ההגנה הבריטי הסביר, שהמניע להחלטה להעניק מחילה קולקטיווית מקורו בחוסר האפשרות לבצע בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בין הראשונים להגיב להודעת שר ההגנה הבריטי היו גרטרוד האריס Gertrude Harris)) בת ה-93, בתו של החייל הארי פאר (Harry Farr)  שנורה למוות בגיל 25 בעוון גילוי מורך-לב בקרבות בחזית נהר הסום (Somme) בצרפת באוקטובר 1916. החייל פאר נימנה עם אותם 306 חיילים בריטיים שנידונו למוות על-ידי בתי דין צבאיים והוצאו להורג באותם הימים. בתגובתה, הכריזה גרטרוד האריס, כשלצידה בתה ז`אנט בות` (Janet Booth) , "נתיב הייסורים שלי בא לסיומו. אני מאושרת מהידיעה שזכרו של אבי הוא ללא רבב".<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

פאר הצעיר גוייס לצבא הסדיר בשנת 1907 כאשר מלאו לו 17. כששוחרר אחרי ארבע שנות שירות בצבא הסדיר, הוא הועבר לאחת מיחידות המילואים. עם פרוץ המלחמה הוא גוייס ונטל חלק בקרבות הקשים של החזית בצרפת בהם נהרגו רבבות חיילים צרפתים, בריטים, גרמנים ורבים רבים אחרים.   בספטמבר 1916, לאחר שנלחמו הוא וחבריו לנשק משך שנתיים בחפירות וספגו הפגזות בלתי פוסקות, הוא הודיע למפקדיו שהוא איננו מסוגל לשוב לחזית. הוא סבל מהלם קרב. בתגובה, הושם על-ידי מפקדיו למעצר. בעקבות משפט שדה שנמשך 20 דקות הוצא החייל פאר להורג. בית הדין הצבאי התעלם ממצבו הבריאותי והנפשי הקשה בו הוא היה שרוי ועליו דיווח קצין רפואה צבאי.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מנתונים חלקיים שפורסמו באתר  האינטרנט Shotatdawn עולה, כי בזמן המלחמה, 600 חיילים צרפתים,  <StrippedTag/FONT>500 חיילים איטלקים, 346 חיילים בריטים, 48 חיילים גרמנים, 25 חיילים קנדים, 13 חיילים בלגים, 10 חיילים מצבא ארצות-הברית, ו-5 חיילים מצבא ניו-זילנד הוצאו להורג בידי צבאותיהם. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

נתונים אלה אינם כוללים הוצאות להורג של חיילים בצבאות האימפריה הרוסית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, האימפריה העות`מאנית, ומדינות נוספות שהשתתפו במלחמה, וכן הוצאות להורג שלא דווח עליהן.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הדרישה לחון את החיילים שהוצאו להורג בעוון גילויים של מורך-לב בקרבות מלחמת העולם הראשונה עולה תדיר במדינות שהשתתפו בה, אך גם אחרי 90 שנה תביעה אנושית זו נתקלת בהתנגדות חריפה. בנובמבר 1998, הצהיר ראש ממשלת צרפת דאז, ליונל ג`וספן, כי הגיעה העת להעניק חנינה ל-49 חיילים צרפתים שהוצאו להורג בעקבות התמרדותם לאחר מיתקפת הדמים הכושלת של הצבא הצרפתי באביב 1917. יוזמתו של ג`וספן נבלמה מייד על-ידי נשיא צרפת, ז`אק שיראק. לשכתו  פירסמה הודעה שקבעה, כי היוזמה של ראש הממשלה מוקדמת למדי.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

                                                  <StrippedTag/FONT>*<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

עמים  רבים קיבלו עליהם את הצו, "אל תרצח". ואולם, במלחמותיהם הבלתי פוסקות, הם מפירים צו זה, ותמיד הם מוצאים צידוקים למכביר למלחמותיהם.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

כזכור, בני ישראל קיבלו עליהם במעמד סיני את עשרת הדיברות שכללו את הדיבר השישי, "אל תרצח". לא עברו אלא ארבעים שנה  <StrippedTag/FONT>ואותם בני ישראל – הפעם בהנהגתו של יהושע, יורשו של משה – יצאו לאין-ספור מלחמות לכיבוש הארץ. אחרי שבני ישראל כבשו את יריחו למשל – כך מגלה התנ"ך – "ויחרימו את-כל-אשר בעיר מאיש ועד-אשה מנער ועד-זקן ועד שור ושה וחמור לפי-חרב" (יהושע, ו`, כ"א).<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

                              <StrippedTag/FONT>* <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בימים אלה של הפסקת-אש במלחמת לבנון השניה, האם זו תהיה גם המלחמה האחרונה בינינו לבין שכנינו? כל עוד נמשכים הכיבוש והמלחמה נגד העם הפלסטיני – לא.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>