כבר הרבה זמן שהציבור בישראל התרגל לשמוע ולקרוא, מדי יום, בחדשות, כי בגדה המערבית ובעזה נהרגים פלסטינים בידי חיילי צה"ל. זו מלחמה! ההשלמה עם ההרג הזה משדרת : כל עוד ההרוגים הם ערבים, פלסטינים – לא נורא. זו גזענות.
מן הראוי לשים לב: להרוגים יש אמהות ואבות, אחיות ואחים, רעיות ורעים, בנות ובנים, סבתות וסבים, דודות ודודים, שכנות ושכנים. האם אנשים אלה יישארו אדישים לנוכח הרג יקיריהם? הבדק מישהו כמה מבין רבבות האסירים הפלסטינים הנמקים בבתי הכלא של הכיבוש בעוון "פח"ע" (פעילות חבלנית עויינת), כלשון דוברי צה"ל, הם קרובי משפחה, ידידים או שכנים של אותם הרוגים פלסטינים עליהם אנחנו קוראים ושומעים, מדי יום, בחדשות?
זה מאוד לא נעים, אך מוכרחים להודות: החברה הישראלית סובלת ממחלה ממארת שהולכת ומחמירה ושמה: גזענות. לגזענות בחברה הישראלית שורשים עמוקים, מיגוון רחב של ביטויים, והיא משבשת את דעתם של רבים.
לצורך כתיבת רשימה זו גלשתי למספר אתרים באינטרנט שהתייחסו למושג "סכנה דמוגרפית" ולשני משפטים ידועים במסורת היהודית: "הן-עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" ו"הלעולם נאכל חרב?"
למשל, באתר הדתי-לאומני "כיפה", בהתייחסו למשפט, "הלעולם נאכל חרב? נכתב, "ברגע שתיכנס השלווה למדינה יתגבר הפשע הפנימי. בימי מלחמה עם ישראל הוא מוסרי יותר. כאשר ימי המלחמה נגמרים המוסר החברתי מתקלקל! יהיו יותר גניבות, יותר רציחות וכו`"
חוקרים, פוליטיקאים ועתונאים – לא רק מהימין, גם כאלה שמצהירים על עצמם ליברלים, אנשי שמאל, שוחרי שלום וזכויות אדם – מתריעים בראש חוצות מפני הסכנה הדמוגרפית המאיימת על ישראל. הם לא מתכוונים חלילה לא לאינואיטים ולא לאבוריג`נים כמי שלטענתם מסכנים את ישראל, אלא… נכון, הם מתכוונים לשכנים שלנו, לערבים, לפלסטינים.
לרשימת המתריעים מפני "הסכנה הדמוגרפית" כדוגמת הפרופסור ארנון סופר, הפוליטיקאים בנימין נתניה, משה ארנס (ליכוד) ויוסי בילין (מרצ), הצטרף לאחרונה גם העתונאי גדעון לוי מ"הארץ". במאמר שפירסם (20.8), הוא התריע על כך ש"לימין אין כל מענה לסכנות המרכזיות המרחפות מעל ראשינו – הדמוגרפית, האיסלאמית והטכנולוגית". לא להאמין, אך זהו ציטוט מדויק מגוף המאמר ומכותרת המישנה שלו.
2. תעודת עניות
בצדק, חובה לבקר, וללא כחל וסרק, כל מי, ארגונים ויחידים בישראל, שתמכו במלחמת לבנון השנייה בה פתחה ממשלת ישראל בעידודה הגלוי ובתמיכתה המלאה של ממשלת ארצות-הברית. עם התומכים במלחמה נמנו כאלה שמצהירים על עצמם כמשתייכים לשמאל ולמחנה השלום בישראל.
בצדק, היו גם מי שהעירו, כי חלק מהמתנגדים למלחמה התעלמו לחלוטין מעובדות מסוימות במלחמה, ובהמשך, הפגינו התנהגות כתתית כלפי כאלה שתמכו בהתחלה במלחמה, אך בשלב מסויים הפסיקו לתמוך במלחמה והצטרפו לתביעה להפסיק מייד את המלחמה.
השבוע פורסמה הודעת הלשכה הפוליטית של מק"י בעקבות המלחמה (24.8). במסגרת הגילוי הנאות אקדים: עד קיץ 1990 הייתי חבר מק"י.
קראתי בעיון את הודעת הנהגת מק"י בה היא ביטאה, שוב, את התנגדותה למלחמה, וטוב היא עשתה. ואולם, לדעתי, חסרו בהודעתה כמה אלמנטים חשובים לדיון ולצורך בגיוס חלקי ציבור נוספים בישראל נגד המלחמה. לשווא חיפשתי בהודעה, בין השאר:
ביטוי של הזדהות עם כל הקורבנות של המלחמה, ישראלים ולבנונים, עם כל נפגעי החורבן והפליטות שהמיטו עליהם ההפצצות וההפגזות הישראליות על תושבי לבנון, ועם כל נפגעי החורבן והפליטות שהמיטו עליהם הרקטות של החיזבאללה ביישובים היהודים והערבים בגליל ובחיפה; אלה ואלה ביצעו פשעי מלחמה;
ציון חלקן של הנהגת ארגון חיזבאללה וממשלות איראן וסוריה במלחמה; מאוחר מדי הודה מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, שאילו ארגונו ידע לאיזו מלחמה נוראה תוביל החלטתו לשבות שני חיילים ישראלים, הוא לא היה מקבל החלטה זו; חיזבאללה ופטרוניו, ממשלות איראן וסוריה, ידעו, כך הם טוענים, שממשלות ישראל וארה"ב מתכננות התקפה גדולה על לבנון – אז מדוע הם שיחקו לידיהן?
גינוי קריאתו של נסראללה בזמן המלחמה לאזרחים הערבים בחיפה לעזוב את עירם;
הצגת התביעה לצדדים לנהל מייד מו"מ, ישיר או בתיווך צד שלישי, לחילופי שבויים ואסירים, ישראלים, לבנונים ופלסטינים; ועד לשיחרורם, המהיר ככל האפשר, לתבוע מהצדדים לאפשר מייד לנציגי ארגון הצלב האדום הבינלאומי לבקר אצלם, להביא מהם אותות חיים לבני משפחותיהם, ולדווח על מצבם הבריאותי ועל תנאי שבייתם;
התייחסות לשידוד המערכות הפנימי המתנהל בעקבות המלחמה בכל המדינות באזורנו שהיו מעורבות בצורה זו או אחרת במלחמה, לרבות המדינות הערביות.
התעלמות מנושאים אלו בהחלטת הנהגת מק"י מעיד על חוסר ניתוח מעמיק ואובייקטיווי של המלחמה ותוצאותיה ועל חוסר אומץ פוליטי. הנהגת מק"י הוציאה מתחת לידה מיסמך באושים המעיד על כך שאיבדה גם את דרכה וגם את נשמתה. מצער.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
