על התקציב, עוני וקצת פוליטיקה

איציק ספורטא

לפני שמונה ימים פורסם דו"ח העוני, לפני יומיים התוכנית הכלכלית לשנת 2007 (מסמך ארוך 170 עמוד, ומשעמם), ונראה שכל קשר בין שני אלה הוא מקרי בלבד. נכון שהמצדדים במדיניות הכלכלית מוסיפים תמיד איזה משפט או שניים על היותו של התקציב חברתי, רגיש מלא חמלה ועוד מילים שכאלה, אבל בפועל המדיניות הכלכלית בישראל היא המנוע העיקרי להגדלת העוני, לא רק זה הנמדד בדו"ח העוני.

הכנסתו של המוגדר עני היא 1866 שקל לחודש מישהו חושב שבסכום זה או אף בסכום הגבוה בחמישים אחוז מסכום זה לאפשר חיים סבירים ליחיד בישראל, לא נראה לי. כאשר  37% מהעובדים, כ-940000 עובדים ועובדות, משתכרים בממוצע כ-2648 שקל לחודש כאשר השכר המקסימאלי בקבוצה זו הוא 4430 (מתחת לקו העוני למשפחה של 4 נפשות) שקל, איך אפשר לדבר על הצלחה כלכלית?

נוצר מצב שהדיון בישראל ממודר כמעט לגמרי, יש ביטחון, כלכלה וחברה בסדר הזה, כל אלה פועלים בעולמות מקבילים. אין ניסיון אפילו לחבר את שלושתם, מלבד מס שפתיים כזה או אחר. כאשר הממונה על התקציבים או מנכ"ל משרד האוצר מתראיינים ונשאלים בנושא טענתם היחידה והאחידה היא שיהיה טוב בעתיד וזו הדרך היחידה, אפשר לדמות את זה למצפים למשיח. יש משהו מוגבל ומגביל בחשיבה הכלכלית השלטת בישראל לכן קשה גם למצוא כלכלנים שיבחנו את המדיניות כלכלית גם על בסיס ההשפעה שלה על המצב החברתי, כיון שכאשר נכנסים לדיון הוא מוגבל לראש לממדים המוכרים לכלכלנים ובהם לא נכללים נושאים של אי שוויון, עוני ועוד נושאים אזוטריים שכאלה.

התראיינתי לא מעט בימים האחרונים בנושא והצגתי את הקשר בין הדברים אבל אז תמיד נשמעת הטענה על מחסור במשאבים. משעמם כבר לטעון שהמחסור היחיד הוא ברצון לפעול כדי שהחברה הישראלית תהיה חברה צודקת. דבר בולט נוסף הוא שגם דברים מתונים והגיוניים המושמעים על ידי אלה הקרויים חברתיים משקלם קל כמעמדה של החברה בדיון הציבורי. אם נאמר להגדיל את הגירעון, או להגדיל את ההוצאה הממשלתית או להקפיא את הרפורמה במס זה ישמע ככפירה בעיקר. לא משנה שמשרד האוצר פרסם שמתחילת השנה יש עודף של 5.8 מיליארד שקל בקופת המדינה.

כך שכדי לתת משקל כביכול לדברים אלה יש להביא מומחה כלכלי שישמיע אותם, גם כאשר אלה עושים זאת הם נתקלים בביקורת של שומרי החותם. זכורה הדרישה של שר האוצר מאלי הורוביץ להתנצל על הטענה שהכלכלה הישראלית מנוהלת על ידי גזברים ושהקיצוץ בתקציב של 2006 הוא מיותר. אז הנה כדי לתת לגיטימציה לדברי דבריו של איתן רף יו"ר בנק לאומי הממליץ להגדיל ההוצאה ב-3%, לא ב-1.7% כמו שביקשו המפלגות החברתיות בהסכם הקואליציוני, להשהות זמנית את הפחתת נטל המס על השכבות המבוססות, ולהגדיל את הגירעון.

כיון שהתקציב פחות או יותר נקבע המפלגות השונות תנסנה להכניס בו שיפורים שבמיטב לא ירעו את המצב, במקום זאת יש לדרוש שינוי מהותי בפרמטרים של התקציב ולהציע הצעות ברורות להשקעה בחברה, קצבאות, חינוך בריאות ולפתח מהלכים לשיפור שוק העבודה כך שמי שעובד לא יהיה עני. זה כמובן מצריך שינוי בחשיבה שעיקרה מבוטא בתוכנית הכלכלית באמצעות רפורמות לעין סוף שבהן נמדד העולם אך ורק על ידי  סרגל היעילות הכלכלית, כביכול.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.