ברוכות הנמצאות פצצות המצרר

ב-24 ביולי 2006, קצת מעל לשבוע לאחר פריצתה הפוחזת של מלחמת לבנון השנייה, עלה לדיון הבינלאומי בפעם הראשונה (במהלך מלחמה זו) צמד המילים המרטיט "פצצות מצרר" (Cluster Munitions). יממה אחת קודם לכן הצליחו תחקירני ארגון זכויות האדםHuman Rights Watch  — שעסקו בתיעוד רצוף ושטתי של מה שארע בצפונה של ישראל — לצלם, בין השאר, מערום של פצצות מצרר 155 מ"מ מוכנות לשיגור באחד המטעים בגליל העליון. (את שתי התמונות הראשונות והמכריעות הללו אפשר לראות כאן באמצע העמוד לערך). <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

למען מצטרפים חדשים יותר של העוקץ, כדאי אולי להזכיר שפצצת מצרר היא פצצה שמכילה בתוכה כמות גדולה וקטלנית של פצצות קטנות. על פי רוב מתפוצצת הפצצה מעל הקרקע והפצצות הקטנות שנמצאות בתוכה מתפזרות לכל עבר ומתפוצצות זמן קצר לאחר מכן ברדיוס גדול. <StrippedTag/FONT>

דפוס הפיזור הנרחב של הפצצות שבתוך הרקטות מקשה מאוד להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע שנמצאים בסביבת רדיוס גדולה באזור הירי. חמור מכך, מספר גדול מבין הפצצות הקטנות אך הקטלניות הללו כלל לא מתפוצץ מלכתחילה. מכאן נובע שנותרות מאחור כמויות גדולות של "נפלי" חומר נפץ שהם כמעין מוקשים בגודל של מפוחית זוהרת ונוצצת ש"יושבים" להם סתם כך על הקרקע – לעיתים אף בין צמרות עצים – וגורמים לפציעה ולהרג של אזרחים, כולל ילדים שובבים ומסוקרנים, זמן רב מאוד לאחר שנסתיימה ההתקפה המקורית ולאחר שוך הקרב.   <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

כך או אחרת, מהתיעוד המצולם של הימצאותן של פצצות מצרר במטעים בגליל אפשר היה לשער – אך אי אפשר היה עדיין להסיק בוודאות אמפירית מוחלטת – שפצצות מצרר אכן נורו לתוך לבנון ושנעשה בהן שימוש בפועל. סביר להניח שמסיבה זו העבירו באופן מיידי התחקירנים בישראל את האינפורמציה המצולמת שלהם לעמיתיהם לארגון שעבדו במקביל בתיעוד המלחמה בצידו השני של הגבול, בלבנון. הצוות בלבנון צריך היה לנסות ולתעד באופן אמפירי בלתי משתמע לשתי פנים את אפשרות נפילתן של פצצות מצרר בלבנון. לצערם של הלבנונים ושל מספר לא גדול מספיק של ישראליות וישראלים באותם ימים או היום, מלאכתו של צוות HRW בלבנון לא לקחה זמן רב מידי. בתנאים לא פשוטים הצליח הצוות להפוך לעובדה את מה שעד אז היה סברה, הווה אומר, שכבר ב- 19 ביולי 2006, בהתקפה ארטילרית על הכפר הלבנוני בְּלידה, נהרגה אישה אחת ונפצעו לפחות 12 אזרחים נוספים, ביניהם שבעה ילדים, מפגזי מצרר שירה הצבא הישראלי. את גרסתו העברית של אותו תחקיר ראשוני ומכריע מה- 24 ביולי אפשר למצוא כאן. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מיום זה ועד לימים אלו החלה השתלשלות איטית מאוד בישראל ובארה"ב בכל מה שנוגע לסוגית הירי של פצצות מצרר. כדאי אולי להתחיל מהסוף. בסופשבוע האחרון – כחודש וחצי מאז פורסמה הידיעה הראשונה על הפצצות ע"י HRW – הצליחה סופסוף הסוגיה לצלוח למקום מרכזי מספיק בעיתונות ה"מיינסטרים" הישראלית. אין זה מפתיע שהיה זה מירון רפופורט, אחד המעולים מבין עיתונאי התחקיר הישראלים, שדיווח באופן מעמיק על הפצצות אותן שגרה ישראל בכתבה שכותרתה "ההפתעות הקטנות שהשארנו ללבנונים" .<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

לא הייתה זו הפעם הראשונה בהקשר של המלחמה בלבנון שצמד המילים "פצצות מצרר" הופיע בשפה העברית. הפעם הראשונה בישראל שבה נדון בעברית צמד מילים זה ארעה כאן, בהעוקץ (ברוכות הבאות פצצות המצרר). דיון זה בהעוקץ ארע בו ביום בו פורסמה הידיעה המקורית באנגלית של HRW (ובעקבותיה כמובן). תרגומו השלם לעברית של תחקיר HRW שהובא לעיל ראה אור רק שלושה ימים מאוחר יותר. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מספר ישראליות וישראלים קיוו בכל מאודם שהעיתונות העברית "תיקח הלאה" מהעוקץ את סוגית המצרר ותחל לטפל בה באופן מהיר, יעיל ושטתי כפי שעיתונות אמורה לעשות. זאת בין אם במטרה למנוע הרג אזרחי מיותר נוסף בלבנון או על מנת למנוע מבוכה לא-הכרחית ומיותרת ממדינת ישראל. ישראלים אלו נתבדו שכן בדיוק ההפך הוא שקרה: צמד המילים "פצצות מצרר" המשיך להיוותר נוכח-נעדר ולא נכלל בשום דיון רציני בעברית בעיתונות היומית הכתובה או האלקטרונית במהלך המלחמה (ואף לאחריה).<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

המצב בעיתונות הכתובה והאלקטרונית בארה"ב היה דומה, אם כי מעט טוב יותר מזה שבישראל.  ב- 2 באוגוסט, שמונה ימים לאחר פרסומו של תחקירו המקורי של HRW, פרסם ארגון מעקב המדיה האמריקאי FAIR סקירת עומק מפורטת על האופן שבו כוסתה הידיעה על ירי המצרר של ישראל בעיתונים החשובים ביותר בארה"ב וברשתות הטלוויזיה המובילות בה. מסקנת התחקיר הייתה שהאינפורמציה על פצצות המצרר שנחתו בלבנון לא זכתה לשום סיקור רציני או תשומת לב וזאת על אף העובדה שהרג אזרחים לבנונים רבים כבר תועד בשלב זה כמו גם שהוכח שימוש לא-מובחן במצרר (ומכאן גם לא-חוקי מבחינת החוק ההומאניטרי הבינלאומי) בקרב אזרחים בלבנון.  <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בשלב זה כל אדם יכול היה לדעת על שמצרר נורה ללבנון, כולל בין אזרחים. עובדה פשוטה זו לא מנעה ממר דניאל איילון, שגריר ישראל בארה"ב, להמשיך ולטעון עד ה- 10 באוגוסט  ש(ציטוט) "ישראל לא משתמשת בפצצות מצרר בלבנון." את תשובותיו לשאלות הישירות שהוא נשאל באשר לממצאי תחקיר המצרר של HRW אפשר לקרוא; עם זאת, משעשע יותר להאזין להם<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>. תשובותיו של השגריר איילון גם מדגימות פרק מובחן אחד באובססיה הישראלית הלאומית, הווה אומר, הצלחתה או כישלונה של ה"הסברה" הישראלית המיתולוגית: עבור ישראלים רבים הבעיה לעולם אינה מה שעושה ישראל בפועל מבחינה אמפרית; עבורם הבעיה מתחילה ונגמרת אך ורק באופן שבו ה"הסברה" הישראלית מצליחה או לא מצליחה "לכבס" את המציאות. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

למרבה האירוניה יום אחד בלבד לאחר שנשא שגרירינו בארה"ב את נאומו (כמו גם שמונה ימים לאחר פרסום התחקיר העיתונאי של FAIR) פורסמה ידיעה מעניינת מאוד ב- New York Times.  ב- 11 באוגוסט דיווח ה- NYT שמדינת ישראל פנתה לממשל האמריקאי בבקשה שזה יספק לה רקטות ארטילריה קרקעיות מסוג M26 הנושאות מצרר וזאת בנוסף לפצצות שכבר היו בידי ישראל. במילים אחרות, לא פחות מ- 20 ימים לאחר תיעודו הפומבי המקביל של HRW בלבנון ובצפון ישראל באשר לירי של פצצות המצרר, עמדתה הרשמית של ישראל בסוגיה הייתה זו פחות או יותר: "יש לנו תיאבון רב ומה שיש לנו אינו מספיק; אם אנו ניצבים בפני בעיה כלשהי הרי שהבעיה היא שאין לנו מספיק גיוון של פצצות מצרר להפגיז באמצעותן את לבנון." כדאי להוסיף בהקשר זה שמבחינת הפרופיל המצררי שלה <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>שייכת ישראל לאותה קבוצה מיוחסת של מדינות שבה בעת מייצרות, מייבאות, מייצאות ומשתמשות בפועל בסוגים שונים של פצצות מצרר כבר מעל לשני עשורים.   <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בעקבות פרסום ידיעה זו ב- NYT החל להשתנות ולהתרחב מעט הדיון בארה"ב סביב פצצות המצרר.  בישראל באותם ימים עולם כמנהגו נהג: עדיין קשה היה לאתר את צמד המילים "פצצות מצרר" בעיתונות או בציבוריות הישראלית. HRW הגיב בו ביום לפרסום הידיעה ב- NYT וקרא לממשלו האמריקאי – הארגון הוא אחרי הכל ארגון בלתי-ממשלתי אמריקאי – לדחות את בקשתה של ישראל לקבלת משלוחים נוספים של פצצות מצרר. חמישה ימים מאוחר יותר כבר יכול היה HRW להוסיף שה"כמויות הגדולות מאוד של תחמושת שלא התפוצצה (נפלים) כתוצאה מ-33 ימי לחימה כבדה בלבנון מהוות סכנת חיים וסכנת פציעה לאזרחים. שרידי המלחמה הקטלניים לרבות פצצות שהוטלו ממטוסים, פגזי ארטילריה, טילים ופצצונות מצרר, מהווים סכנה לאזרחים העקורים שחוזרים לדרום לבנון ולארגוני הסעד שעוסקים בחלוקת סיוע הומניטארי". <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בשבוע השני של חודש אוגוסט כבר החלו להופיע ידיעות רחבות יותר ב- NYT על הנושא. מה שהתחיל כידיעה חדשותית עבר והתפתח לכתיבה ברמה של תחקיר עיתונאי על הקשר בין ישראל וארה"ב בנושא של פצצות מצרר ועל ההסכמים בין שתי המדינות, מאז ימי ממשלו של של רונלד ריגן, באשר למצבים בהם מתירה או אוסרת ארה"ב על ישראל להשתמש ביבוא של מצרר אמריקאי בעימותיה ומלחמותיה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ב- 17 באוגוסט כבר יכול היה HRW למסור אינפורמציה נוספת. יחידות פינוי מוקשים של האו"ם שהחלו בביצוע סקר ובעבודות פינוי בדרום לבנון, זיהו 10 אתרים שבהם השתמשה ישראל בפגזי מצרר ארטילריים במהלך מעשי האיבה שהתנהלו. תחמושת מסוכנת שלא התפוצצה, כלומר נפלים שלא התפוצצו בעת הפגיעה והם עדיין `חיים` ועלולים להתפוצץ, נמצאה באזורי נבטייה, טבּנין ובית יהוּן, כמו גם באזורים הסמוכים לכביש החיבור טבּנין לבין בית יהוּן. החשש היה שעשרת האתרים שזוהו במהלך היומיים הראשונים לאחר המלחמה עלולים להיות רק קצה הקרחון. במילים אחרות, כבר לפני כחודש קיבלו צוותי האו"ם דיווחים על לפחות 16 נפגעים מפצצונות מצרר שהתפוצצו זמן רב אחרי שנורו. לא מפתיע שהם חששו שיהיו עוד נפגעים רבים. הפרוט המלא נמצא כאן <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אינפורמציה זו הובילה את ה- NYT לשיא של פרסומיו בנושא פצצות המצרר. שיא זה היה פרסום של מאמר מערכת תמציתי (ב- 26 באוגוסט) שנשא את הכותרת החד משמעית – והמעט מפתיעה בכל הנוגע לפוליטיקה הכללית של ה- NYT – אין מקום לפצצות מצרר . ראוי גם להזכיר שיום קודם לכן דיווח גם איציק ספורטא על אחד מפרסומיו של ה- NYT בנושא . מאז ועד היום המשיכו להיפצע ולהיהרג מידי מספר ימים אזרחים לבנונים, כולל ילדים משחקים, מנפלי מצרר ישראלים שמספרם מוערך בעד ל- 100 אלף<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>. זו הסיבה שארגון אמנסטי הצטרף לאחרונה גם הוא לקריאה לישראל למסור פרוט רב יותר בכל הנוגע לאזורים המדויקים בלבנון שאליהם נורו הפצצות.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אם לשוב לכתבה החשובה בעברית של מירון רפופורט, דומה שלאור כל המובא לעיל אפשר לקבוע שתרומתו הסגולית והחדשנית ביותר של רפופורט לדיון התגלמה בשיחות שהוא הצליח לנהל עם מספר חיילים ישראליים שהיו מעורבים בירי של מצרר ללבנון במהלך המלחמה ושהחלו לפקפק בערך מעשיהם הן מבחינה תועלתנית-צבאית גרידא והן מבחינה מוסרית (התנצלותי על השימוש במילה כה צדקנית וגסה זו). מותר להזכיר בכל זאת שהדיון הציבורי בעברית בנושא פצצות המצרר – "ציבורי" במסגרת המגבלות כמובן – נערך ע"י קוראות וקוראי העוקץ בזמן שניתן היה למנוע בו את כל ההתפתחויות המצערות שסוקרו לעיל. בין מתדייני העוקץ היה גם תותחן במילואים שכינה את עצמו "יסעור" ששב וניסה להסביר כבר לפני כחודש וחצי מדוע ירי של מצרר הוא הרסני, קטלני וחמור כל כך לעומת ירי של פצצות נטולות מצרר. מכל החומר הניתוחי שמובא לעיל ניתן לקבוע שהסבריו המקצועיים של הקורא הסבלני "יסעור" אוששו ע"י כל המקורות הצבאים-מקצועיים הבינלאומיים שלינקים אליהם הובאו ברשימה זו, כולל ב- NYT. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

כשישראלים רבים מידי שבים ומדברים בשבועות האחרונים על "הסיבוב הבא" ה"בלתי-נמנע" – כאילו המלחמה הבאה היא גזרת טבע טלאולוגית, או גזרת שמיים הכרחית ובלתי הפיכה – חשוב לזכור את סוגית המצרר. על אף שהחוק הבינלאומי הנוכחי אינו פוסל לחלוטין – למצער – את השימוש בפצצות מצרר, אולי  כדאי בכל זאת שקבוצות ישראליות תתחברנה באופן זה או אחר לקואליציה הבינלאומית הפועלת לביטולו המוחלט של ההיתר הלגלי לשימוש כלשהו בפצצות מצרר. אולי כדאי היה לשקול הוספת לינק כאן בהעוקץ לאתר של הקואליציה הבינלאומית הזו. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ברוך בואכן, פצצות המצרר; ושבעתיים בצאתכן.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>