הכל אודות הראש (2): על תבונה ורגישות בכס הקדוש

רונן שמיר

בקושי גוועה לה פרשת הקריקטורות והעולם המוסלמי שוב כמרקחה.  הפעם לא מדובר באיורים אלא בדיבורים.  אבל הסיפור דומה.  שוב עולה שאלת הראש.  הפעם, ראש בלי גוף.  המקום: אוניברסיטה גרמנית.  הדובר: האפיפיור.  הנושא:  דת ותבונה.  תכונה רבה צפויה בימים הקרובים.  הפגנות מחאה, גילויי אלימות, הערות דיפלומטיות, קריאות להתנצלות, מאמרי מערכת, ניתוחים מלומדים.  בעין הסערה עומדת החלטתו של האפיפיור לפתוח את הרצאתו בציטוט של קיסר ביזנטי המתווכח עם מלומד פרסי בעת המצור על קונסטנטינופול.  הקיסר אומר בערך כך:  "הראה לי מה בדיוק חידש מוחמד ותמצא רק דברים רעים ובלתי אנושיים, כמו פקודתו להפיץ את האמונה באמצעות החרב."  [לנוסח המלא של ההרצאה ראו כאן)

אך בעוד שמרבית תשומת הלב ניתנת לציטוט המעליב, חלקים אחרים בהרצאה מאירי עיניים לא פחות.  מדובר בהרצאה מרתקת, ערוכה היטב, אקדמית לעילא ולעילא.  בניגוד לאיסלאם ולגישות נוצריות מסוימות הרואות את הרצון האלוהי כעומד מעל היכולת התבונית להבינו ולהכילו, מגן האפיפיור על העמדה לפיה פעולה שלא בהתאם לצו התבונה מנוגדת לטבעו של האל.  בהתאם לכך, מטרתה של ההרצאה הינה להגן על קיומו של קשר בל יינתק בין התרבות ההלניסטית לבין התיאולוגיה הנוצרית, להתקיף גישות נוצריות הפועלות לדה-הלניזציה של הנצרות כגישות המתקרבות קרבה מסוכנת לעמדה התיאולוגית [הנחותה במשתמע] של האיסלאם, ולבקר את הגישה המזהה את התבונה עם הפילוסופיה הקרטזיאנית ועם האמפיריציזם של מדעי הטבע.  לשיטתו של האפיפיור, גישה תבונית זו – המתגלמת גם בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה ובהיסטוריה ובפילוסופיה – מהווה רדוקציה וצמצום של המדע והתבונה, מוציאה את הדת מהתבוני, ומסתכנת בהעדר יכולת לפתח תורת מוסר ואתיקה משמעותית ויציבה.  כנגד כל אלו מציב האפיפיור גישה לפיה לא רק שהתבונה אינה מנוגדת לאמונה אלא תבונה ואמונה שלובות זו בזו ללא יכולת הפרדה.  מכאן עובר האפיפיור להתקפה על הגישה אותה הוא מכנה פלורליזם תרבותי.  פלורליזם זה, הוא טוען, פועל לניתוק הזיקה בין התרבות ההלניסטית לבין התיאולוגיה הנוצרית כדי לאפשר את קיומה הלגיטימי של הנצרות גם בהקשרים תרבותיים אחרים.  אבל לשיטתו, זהו ניתוק בלתי אפשרי:  "הקשר בין תבונה ואמונה הוא חלק מהאמונה.  זו התפתחות העולה בקנה אחד עם טבעה של האמונה עצמה."  וקשר זה, לדבריו, נולד בהקשר ההלניסטי. 

הדברים נאמרים בדיוק רב:  "הקרבה הפנימית בין האמונה התנ"כית לבין החקירה הפילוסופית היוונית יצרה מאורע כביר בחשיבותו לא רק מנקודת הראות של ההיסטוריה של הדתות אלא גם מנקודת הראות של ההיסטוריה של העולם…  בהינתן מיזוג זה (convergence), אין זה מפתיע שהנצרות, חרף שורשיה וכמה התפתחויות משמעותיות שמקורן במזרח, קיבלה לבסוף את מעמדה ההיסטורי המשמעותי באירופה.  אפשר לבטא רעיון זה גם בדרך ההפוכה:  מיזוג זה, בתוספת המאוחרת של המורשת הרומית, יצר את אירופה ונותר הבסיס למה שניתן בצדק לכנות אירופה."

חשוב להבין שהציטוט לעיל אינו מכוון לדה-קונסטרוקציה של האופי האירו-צנטרי ואתנו-צנטרי של הנצרות.  נהפוך הוא.  נאומו של האפיפיור חוגג עמדה זו.  מבחינה זו, נאומו של האפיפיור מאיר עיניים.  לא מדובר פה בעמדה ניאו-שמרנית המבוססת על הגיגיו המפוקפקים של ימין קסנופובי ועל סיסמאות פופוליסטיות.  האפיפיור מבטא עמדה ארכי-שמרנית הראויה לתשומת לב מיוחדת בדיוק מפני שהיא מנוסחת היטב ובנויה על הכרות עמוקה עם תבניות השיח האקדמי והאינטלקטואלי.  זו עמדה המגייסת את הארטילריה הכבדה של תרבות המערב – פילוסופיה, תורת מוסר, ומדע – כדי לעגן בתוכה את התיאולוגיה הנוצרית וכדי לעגן הן את תבונת המערב והן את הנצרות בעמדת דוברי האמת הצרופה. 

בין השאר, אני סבור כי הרצאה זו חשובה במיוחד כיוון שהגיון הטיעון נזקק למעשה לסימולציה של אלמנטים המשחזרים את טענותיו של אדוארד סעיד ב"אוריינטליזם".  בסופו של דבר, "יצירתה של אירופה" מופיעה כתלויה ביכולת התיאולוגית והמוסרית להבחין ולהרחיק את עצמה מ"המזרח".  מזרח נטול תבונה, מזרח נטול ראש, כבר אמרתי

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.