על עובדים מנוצלים

איציק ספורטא

הרבה מדברים על כלכלה, פוליטיקה ותקציבים ומה לו, ורק לעיתים נזכרים בעובדות והעובדים עצמם, אלו שקמות כל בוקר לעבודה לא משהו, בשכר ממש גרוע בתנאי עבודה בזבל. ביום שישי האחרון פורסם מאמר על עובדים פלסטינאים המועסקים על ידי קבלנים בעבודה במטעי התמרים בבקעת הירדן. עובדים שמונחים על עץ בבוקר ומורדים בקושי פעם ביום.

שאלו את אלו שהסכימו להתבטא מה היו רוצים שיהיה והנה תשובותיהם: ק`: "החלום שלנו הוא עבודה בטוחה, אבל גם תגמול כספי. אנחנו לא רוצים לעבוד בעבודה כל כך קשה ולא לקבל עליה מספיק כסף. אני חולם שאחרי 20 שנה, 30 שנה שבהן עבדתי, יהיה לי איזשהו ביטחון. איזה ביטוח חברתי, כמו פנסיה, כדי שלא אצטרך לחיות בלי הכנסות. אחרי 30 שנה של עבודה לא נשאר לעובדים כלום. בגיל 50, או שהם נעזרים במשפחה, או שהם מקבלים נדבות".
"החלום שלי הוא שהעובדים יפסיקו לפחד", אומר ח`, בן 35. "הפחד הוא הבעיה של העובדים. מרוב פחד הם שותקים, ונותנים לכולם לנצל אותם".
"היינו רוצים שראש הממשלה יבין אותנו", אומר ש`. "הוא צריך להבין אותנו. אחרי הכל, גם הוא אדם עובד".

סביר שתקוותם תתבדה, לא תהיה להם פנסיה ולא שכר הוגן, העובדים ימשיכו לפחד, ונכון ראש הממשלה עובד אבל זו לא עבודה מאותו משפחה.

מצבם של עובדים פלסטינאים הוא לא ממש במרכז הדיון הציבורי בישראל, אבל גם עובדים שכביכול מועסקים על ידי גורם רשמי, כמו רשויות מקומיות, סובלים מעבריינותם של מעסיקים אשר אינם משלמים שכר ולא מעבירים כספים שנגבו לקרנות הפנסיה. עכשיו ימים לפני ראש השנה הוסכם לשלם להם בעקבות איום של ההסתדרות בשביתה כללית, העלות מוערכת ב-100 מיליון שקל. באותו יום אני קורא שחיל האוויר, ההוא שיש לו צבא ומדינה, מבקש לקנות מטוסים שעוד לא קיימים שעלותם מוערכת ב-200 מיליון דולר למטוס אחד, שמונה מאות שבעים ושנים מיליון שקל למטוס, עשרה יעלו שני מיליארד, משהו כמו 8.72 מיליארד שקל. אבל אולי נצטרך איזה 50 מאה מטוסים כאלה והסכום בהתאם. אז הנה סדר העדיפויות של מדינת ישראל.

בשל מצבם הנחות של העובדים "שלא כמו בתי המשפט האזרחיים, בתי הדין לעבודה אינם ממהרים להכיר בתוקפם של כתבי ויתור עליהם חותמים עובדים לפי דרישת מעסיקיהם, גם אם כתב הוויתור נחתם מרצון ולא מתוך כפייה מצד המעסיק או לחץ נפשי בו היה נתון העובד". זה נראה טוב אבל כדי לממש את הזכויות שלו העובד נדרש לפנות לבית הדין לעבודה, בלעדי זה מעסיקים יכולים להחתים את העובד על חוזה שבו מוותר העובד על חופשות, שכר מינימום ומה לא.

עירית יהוד הצליחה להתנתק ממרכז השלטון המקומי כדי לפטור עצמה מההסכם הקיבוצי החל על עובדי העיריות. אישר לה את המהלך בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בטענה שאיחוד העיריות, יהוד ונווה מונוסון יצרו ישות חדשה שאינה מחוייבת להסכמים של כל אחת מהן בנפרד. לא שעד עכשיו ההסכם הקיבוצי הגן יותר מידי על עובדי הרשויות. מנכ"לית העירייה עדינה חכים אמרה: "אין לי שום דבר נגד התארגנות עובדים, אבל אני לא יודעת אם אחתום על הסכם קיבוצי. קודם-כל, אשלים את תוכנית ההבראה ואחר כך נראה אם אחתום עם ועד העובדים על הסכם קיבוצי חדש ואיזה הסכם. בכל מקרה, ההסכם הקיבוצי עם ההסתדרות אינו מחייב אותי ועל כך אני נושמת לרווחה". עכשיו לשמחת עירית יהוד אפשר יהיה לפטר עובדים ולהבריא עד בלי די, מה צריך יותר.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.