מי מחבק את מהגרי העבודה?

"בחג הסוכות הזה עלינו לחבק את העובדים הזרים, לכבד את תרומתם ומסירותם ולדאוג לשמרם, יחד עם החקלאות כולה, כאתרוג, כדי שמנגינת ההתיישבות לא תידום". הכותב חבר הכנסת שי חרמש אחד מנציגיי ההתיישבות בכנסת המעלה על נס את תרומתם של ה"חקלאים" בישראל לביצור המולדת, לפיתוחה הכלכלי, ועוד. גם הוא יודע שמי שעושה את העבודה הם העובדים התאילנדים, ומאלה צריך עוד ועוד, הפעם עוד 7000.

יושר מינימלי היה דורש מהח"כ הנכבד לספר לנו על מצבם הקשה של עובדים אלה המנוצלים עד דק גם בניגוד לחוקי מדינת ישראל: "האוצר מציג בדברי ההסבר להצעת החוק שורה של יתרונות שיש למעסיקי עובדים זרים בחקלאות על פני עובדים מקומיים; יתרונות המפחיתים בצורה משמעותית את עלות העבודה למעסיקים. לפי האוצר, העובדים הזרים בחקלאות מועסקים 14 שעות ביממה, שכרם בפועל פחות מ-3,500 שקל בחודש (שכר מינימום) ורובם עובדים 7-6 ימים בשבוע; העובד הזר תמיד זמין למעסיקו מפני שהוא מתגורר בסמוך או במקום העבודה, ומוכן לעבוד בהיקף משרה כפול מזה של עובד מקומי. בנוסף, תפוקתו של העובד הזר לשעת עבודה גבוהה בהרבה מזו של עובד מקומי". השפה האוצרית מעצבנת כרגיל, אבל בכל זאת 14 שעות עבודה ביום. גם האוצר ובעיקר חבר הכנסת שכחו שיש חוק שעות עבודה ומנוחה האוסר שיטת העסקה שכזו בלי קשר לכלום. כל אלה גם שכחו את מאבקי העובדים למען שמונה שעות עבודה ביום, וכציונים דגולים, גם שכחו את דבריו של הרצל על שבע שעות עבודה ביום, בגלל האינפלציה כנראה 7 שעות בזמן הרצל הפכו כעת ל-14 שעות.

חבר הכנסת היה צריך לשאול את עצמו האם המטרות הלאומיות והאחרות של "חקלאי" ישראל שוות את מחיר הניצול הזה? אבל שאלה כזאת אינה עולה על דעתו. כי צריך להתחרות עם חקלאי מדינות העולם השלישי, והדרך היחידה לעושת זאת היא לייצור מעמד של אנשים החיים בתנאי עולם שלישי במדינת ישראל. כמו כן הוא יוצא נגד: "עוד היטל חדש, שנרקם דווקא לקראת חג האסיף, של 8.33% לצורך מימון פרישה של העובד בטרם ישוב למולדתו". לחבק זה בסדר אבל לשלם משהו בעבור זה, מה פתאום.

בראיון עם חבר הכנסת מוצאים דוגמה לערבוב של טיעונים לאומיים וכלכליים שבעצם מטהרים כל שרץ, אבל חג היום אז במקום לשלם נחבק ונכבד ונמשיך לנצל כי כך דרכו של עולם.

*למעוניינים/ות כאן אתר הסרט "Black Gold" הבוחן את מצבם של מגדלי קפה בעולם השלישי.