ניהול עסקי כדיקטטורה

לאחרונה נחשפה שיטת העבודה של HP בנוגע לבדיקה של הדלפות ממועצת המנהלים. בעקבותיה רואיינה יושבת ראש החברה שטענה כך: "כל חברה מנהלת חקירות. חקירות, מטבען, פולשות לצנעת הפרט. את נאיבית אם את חושבת שהיולט פאקארד היא החברה היחידה שמפעילה כוח חקירות, ומדובר, אגב, בכוח שמאויש בעיקר ע"י שוטרים לשעבר, שעושה כל מיני עבודות של בלשות פרטית, מעקב, התחזות לאנשים אחרים, כדי לפתור בעיות במטרה להגן על האינטרסים של בעלי המניות".

המטרה העיקרית של הארגון היא להגן על האינטרסים של בעלי המניות, כל הדיבורים על כך שחברות הן יותר מאשר בעלי המניות ושיש בהן בעלי עניין שונים טובים כנראה לספרי למוד ולמטרות של יחסי ציבור, כמו גם מעורבות חברתית תרומות ועוד. במציאות הארגונית עדיין רואה יושבת הראש את תפקידה הבלעדי להגן על בעלי המניות, לא העובדים, הלקוחות או כל דבר אחר.

עוד ממצא מציטוט זה הוא שלחברות עסקיות יש אגף חקירות על כל המשתמע מכך, ואני חשבתי שרק למדינה יש רשות לחקור וגם זאת בפיקוח של בתי משפט וכללים ברורים. אבל לא כך חושבת הנכבדת, ברור לה שזכותה להפעיל חקירות כדי לבדוק הדלפות, כי הרי לא יתכן שמישהו ידליף מקודש הקודשים של החברה העסקית. אם כך מתנהגים לגבי דירקטורים מעניין כיצד בולשים אחרי עובדים. זה מזכיר לי את המחלקה שנקראה המחלקה הסוציולוגית שהקים הנרי פורד ב-1913. מחלקה זו נועדה לאשר תשלום גבוה יותר מהמקובל עם עמדו העובדים בסטנדרטים מסוימים. כדי לבדוק זאת עקבו ובלשו אנשי המחלקה אחר אורח החיים של העובדים. לכל בית של עובד הגיע חוקר שבחן את היחסים בן בני הזוג, את דפוסי החיסכון והחוב, הרגלי השתייה של העובדים, ועוד.

הניהול העסקי נראה אידיאלי, ועדת דברת כמשל, ואנשי עסקים מציעים לנהל את המדינה כמו שמתנהלים עסקים, רק צריך לזכור שניהול עסקי הוא דיקטטורי באופיו ונועד לשרת מתי מעט, בעלי המניות. במקום להרחיב את הדמוקרטיה לעולם העבודה רוצים להרחיב את הדיקטטורה לעולם הפוליטי.