על אגודת הסטודנטים, שחיתות וקפיטליזם

אגודת הסטודנטים צריכה לשרת את הסטודנטים, היא אמרה לו, לצלם מאמרים, לעזור עם סיכומים – לא להביע עמדות פוליטיות
רועי לבנה

רבות כבר נכתב על דמותו של הסטודנט הישראלי הממוצע. אותו סטודנט ששבת רעב כשנתניהו לא הסכים להוריד לו את שכר הלימוד, אבל שתק לאורך כל תהליך ההריסה של מדינת הרווחה; אותו סטודנט שקורא את המניפסט הקומונסטי (אם הוא נכלל בחומר החובה למבחן, כמובן), אבל רץ מייד אחר-כך לעוד פסטיבל מנקר עיניים ועמוס מותגים שנערך בקמפוס. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ובכן, בראשית כל שנת לימודים בוחר הסטודנט הזה את אגודת הסטודנטים שתייצג אותו. עוברת אורח שתזדמן לחצרות מגדל השן באותם ימים עשוייה להתבלבל ולחשוב שהגיעה לקרנבל שארגנה מועצת תלמידים של בית ספר יסודי. קונפטי, חצוצרות, בלונים, ליצנים – בגננו הילולה. סביב מה נסובות אותן "בחירות" – תשאל את עצמה עוברת-האורח – המצב הפוליטי בישראל? פעילות קהילתית של סטודנטים? טוב, האמת היא שקשה לומר. בכל מקרה, די ברור שהבחירות לאגודת הסטודנטים נראות כמו סוג של קריקטורה של הבחירות לכנסת.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אני זוכר שבשנה הראשונה שלי כסטודנט לכלכלה באוניברסיטת ת"א התמודדו שני `תאי סטודנטים` על קול הבוחרת. הראשון תבע "להמשיך את העשייה" (או משהו דומה לזה) והשני "לשנות את פני החוג" (כנ"ל). בסופו של דבר הוחלט ברוב קטן להמשיך את העשייה. כהונת נציגי החוגים באגודת הסטודנטים מסתכמת בדרך-כלל בצילום מקראות מוזלות עבור הסטודנטים, סידור שיעורי עזר (בתשלום) עבור אלה שמעדיפים לשלם על פני היוועצות חינם-אין-כסף עם המתרגלים שלהם ובחלק מהחוגים – ארגון מסיבות. אף אחד מהדברים האלה לא מזיק, כמובן, אבל אם משקלה של אגודת הסטודנטים היה מסתכם בזה לא הייתי גוזל מזמנכם ומעלה את הרשימה לאתר. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הבעיה שלי עם אגודת הסטודנטים היא שהיא הפכה ממשחק ילדים חביב לארגון חזק ומסוכן. יש לכך שתי סיבות, והראשונה שבהן פשוטה למדי: האוניברסיטאות מתייחסות לאגודת הסטודנטים כגוף רישמי, שסמכויותיו מעוגנות בתקנונים שלהן. כפי שתאמר כל סוציולוגית, כשמישהו מוגדר ע"י מספיק אנשים כגורם בעל חשיבות – הוא באמת הופך לגורם כזה. כך קורה שראשי אגודת הסטודנטים זוכים לקבל במות רישמיות של האוניברסיטאות, לנאום נאומים מלאי חשיבות וחסרי פשר, ולבזבז תקציבי ענק על הופעות וירידים, שנערכים ביום מיוחד שמשוריין בלוח שנת הלימודים. "יום הסטודנט", קוראים לזה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הסיבה השניה להתחזקות המסוכנת של אגודת הסטודנטים חשובה יותר, ויש לה שם פשוט – כסף. אגודת הסטודנטים היא גוף שבבעלותו נכסים שאת היקפם קשה לאמוד. היא מחזיקה בנתחים משמעותיים מהבעלות ברשתות "דיונון" ו"אקדמון", בחברת הנסיעות "איסתא", בלוח הדירות השכורות "מד"ס" (שהתחיל את דרכו כסוג של שירות לסטודנטים והפך ברבות השנים למיזם כלכלי שגבולותיו אינם ברורים), <StrippedTag/FONT>בחברות כוח האדם "ג`וב טוב<StrippedTag/FONT>" ו"גלשן שווקים" (האחרונה גם מפעילה חלק גדול ממכונות הצילום שפזורות באוניברסיטאות), בחברת הביטוח "מאסטר ביט" ועוד. אני חושב אפשר לומר שאגודת הסטודנטים היא סוג של תאגיד מקומי, שעסקיו, שאמורים לשרת את ציבור הסטודנטים, חורגים בהרבה מצילום מאמרים, הפרחת ססמאות ובלונים, ארגון מסיבות ונאימת נאומים בימי זיכרון. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מכאן אני חושב שצריך לשים לב לשני דברים. הראשון הוא שחיתות – פשוטה, קרה וחסרת בושה – שבמקרים רבים יכולה לגרום גם לפוליטיקאים משופשפים ושבעי מינויים פוליטיים להחוויר. גילה גמליאל, למשל, הצליחה להגיע למעמד של נחקרת במשטרה (בחשד לאי סדרים בנוגע למינויים פוליטיים באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון) כבר לפני שנבחרה להיות חברת כנסת בליכוד. נדמה לי שאפילו צחי הנגבי לא הצליח להגיע להישג כל-כך מרשים, מה גם שעתידה של הגב` גמליאל עוד לפניה. אבל זה רק קצה הקרחון, כי כמו שרבים מאיתנו יודעים, הסכנה האמיתית היא לא במושחתים שעוברים על החוק, אלא דווקא באלה שניחנים באינטיליגנציה גבוהה מספיק בשביל לרוץ על הגבול האפור שבין החוקי לבלתי-חוקי. את המושחתים האלה אי אפשר להאשים בשום דבר בגלל שהם הקפידו להתייעץ עם מני מזוז, או לפחות עם העורך דין שלהם, לפני כל שיחת טלפון.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אדגים את העניין בקיצור כדי לא להלאות אתכם ביותר מידי פרטים. נחשו, למשל, מה משותף בין מנכ"ל איסתא, מר גל אחישי ומנכ"ל "מאסטר ביט", מר אסף בנאי? יפה! שניהם היו בעבר יושבי-ראש של אגודת הסטודנטים. מה נאמר ומה נגיד – האוניברסיטה היא באמת קרש קפיצה מצויין לשוק העבודה, בעיקר אם אתם מכירים את האנשים הנכונים שיכולים לסדר לכם תפקיד מרופד לאחר תום לימודיכם.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אבל זה שטויות, אתם יודעים, מה זאת קצת שחיתות בין חברים? אחרי הכל, אחרי שיושבי הראש של האגודה מסיימים תקופות כהונה קשות כל-כך – לא מגיע להם ג`וב שהולם את כישוריהם? הדבר שמכעיס באמת הוא האופן שבו <StrippedTag/FONT>חבורת המושחתים הזאת<StrippedTag/FONT> מתייחסת לעובדים שעומלים כדי שהיא תוכל להמשיך להתווכח על מכירה וקניה של מניות ואופציות. אני מניח שכולנו כבר מכירים את עמדתה של אגודת הסטודנטים בנוגע לסכסוכי עבודה באוניברסיטה. למלחמה שלה בשביתות המרצים שמלמדים את חבריה אני מעדיף שלא להתייחס, למרות שגם היא מגוחכת. למה שלא נתמקד בעיוורון (או שמא היה זה רוע טהור) הברור יותר: בשנת 2002, כאשר אוניברסיטת תל-אביב הודיעה על פטורים של מאות מעובדי הסגל המנהלי שלה ללא כל מו"מ עם ועד העובדים, הודיע ועד הסגל המנהלי על שביתה כללית. לאגודת הסטודנטים זה ממש הפריע. נכון שמותר לכם לשבות, הם אמרו, אבל לא על הגב שלנו (איזה משפט נפלא; תזכרו אותו – הם משתמשים בו הרבה גם היום). ביום השלישי של השביתה לועד הסגל המנהלי נמאס וחבריו סגרו את החשמל ונעלו את הכיתות בכל הבניינים באוניברסיטה. בהיסטוריה של האקדמיה ניתן למצוא מספר מקרים שבהם אגודות סטודנטים חברו למאבקים של עובדים חלשים בקמפוסים. בארה"ב היו מקרים שבהם סטודנטים התבצרו עם העובדים בכיתות הלימוד ונלחמו לצידם עד שהמאבק נשא פרי כלשהו, ולו חלקי. אבל אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב היא ארגון קצת שונה. הביריונים שמאכלסים את ועדותיה לא אהבו את זה ופרצו את המנעולים – שבירת שביתה קלאסית. פיטורים? עוני? מה זה לעומת הסיכוי שיבוטלו כמה ימי לימודים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

נעזוב לרגע את שבירת השביתות ונראה מה עושה אגודת הסטודנטים בחברות שאותן היא מנהלת. ביולי 2005 דיווחה <StrippedTag/FONT>רותי סיני ב`הארץ`<StrippedTag/FONT> על סירובו של יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א דאז, יפתח עצמון, להכיר בארגון העובדים שהקימו עובדי רשת "דיונון" כחוק. מנכ"ל דיונון, ליאור טנר (פעיל בכיר לשעבר בתא "העבודה" באגודת הסטודנטים של האוניברסיטה, אבל זה בטח סתם צרוף מקרים), פוטר מכיוון שתמך בעמדת העובדים. העמדה הזאת, כמובן, <StrippedTag/FONT>לא הפריעה לאגודה התל-אביבית להפגין בעד זכויות עובדי כשלא היא המעסיקה שלהם<StrippedTag/FONT>. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

החדשות האחרונות בעניין מגיעות מ"איסתא". אתר ynet מספר <StrippedTag/FONT> לקוראיו כי החברה נוהגת לגבות קנס של לא פחות מ-2000 שקלים מעובדים שהעסקתם מסתיימת מכל סיבה שהיא בתוך פחות מחצי שנה מיום תחילתה. המשמעות: חלק מהעובדים שמפוטרים בתקופה זו מרוויחים בסיכום הכללי (כלומר לאחר הפחתת הכנס מסך משכורותיהם) סכום הנמוך משכר המינימום. סילחו לי בבקשה על ההתלהמות: בעיני זאת פשוט רשעות. כל מי שרשום כסטודנט באוניברסיטה בישראל מחוייב לדרוש עכשיו מהאנשים שמייצגים אותו דין וחשבון על הפרשה הזאת.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בשנה שעברה עבדתי כמתרגל בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. אני זוכר שכשבוע לפני הבחירות ראיתי את איתמר שחר, אחד מהפעילים הדומיננטיים בתא חד"ש בקמפוס, נכנס לאולם הרצאות שבו ישבו תלמידי תואר ראשון, ומנסה לשכנע אותם שאגודת הסטודנטים צריכה להיות גוף פוליטי, עם אג`נדה חברתית ברורה. אחת מהסטודנטיות שישבו באולם קמה וצעקה לעברו שהוא צריך להתבייש בכך שהוא מכניס פוליטיקה לקמפוס. אגודת הסטודנטים צריכה לשרת את הסטודנטים, היא אמרה לו, לצלם מאמרים, לעזור עם סיכומים – לא להביע עמדות פוליטיות. אני חושב שהסטודנטית הזאת, בדומה לעדר שליווה את דבריה במחיאות כפיים קצובות שאילצו את איתמר לצאת מהאולם, מחזיקה בחלק מהאחריות למקרים שתוארו לעיל. אני לא זוכר מי אמר שהאסקפיזם הוא הפריווילגיה של הבורגנות ובאיזה הקשר, אבל נראה לי שהמשפט הזה מתאים לסטודנטית הזאת ולחבריה ממש כמו כפפת מינק ליד. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.