תמריצים למתים

יוסי דהאן

איציק כתב כאן לפני שבועיים על קובי אלכסנדר, מייסד ומנהלו של תאגיד "קומברס"  שרשויות החוק בארצות הברית מתכוננים להעמיד אותו לדין, בין היתר על הונאה, בשל המניפולציות שביצע בהקצאת אופציות לעצמו. מליצי היושר שלו, שניהלו בינם לבין עצמם קרבות מרפקים על מנת להעיד בכלי התקשורת על מוסריותו ויושרתו של חברם, טענו שמדובר בצדיק יהודי תם הנרדף על ידי הגויים האנטישמיים. לצד טיעון האנטשימיות הם הוסיפו את טיעון המחץ שהוא לא היה המנהל היחידי שהונה את בעלי המניות, היו גם אחרים.

בתחילת החודש גם פורסם כי בנק הפועלים הגיע להסכם פשרה עם שניים מבכיריו, היו"ר שלמה נחמה והמנכ"ל צבי זיו, שלפיו יחזירו כ-26 מיליון שקל מהבונוסים המופרזים ששולמו להם עבור רווחי הבנק ב-2005.

פול קרוגמן בעל טור ב"ניו יורק טיימס" ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון כתב ביום שישי מאמר בשם "Incentives for the Dead", על שחיתות מנהלים בסקטור הפרטי. השחתה שמטעמים מובנים לתקשורת המסחרית התאגידית בארצות הברית ובישראל יש נטייה מובנית קמצנית בדיווח עליה.

על פי התקשורת הישראלית הסקטור הציבורי הוא אוקיינוס של שחיתות, גיא רולניק העורך הכלכלי של "הארץ" בנה לעצמו קריירה מצליחה על התזה הזו, בעוד שהסקטור הפרטי הוא מופת של יעילות, מינהל תקין ומצויינות.

קרוגמן מתרכז במאמרו במשכורות ובבונוסים שמעניקים המנהלים לעצמם.

בשנות השישים והשבעים, הוא כותב,  שכרם של מנהלי תאגידים גדולים היה פי 40 משכרם של עובדים, המנהלים דרשו שכר גבוה יותר ופרופסורים בבתי ספר למינהל עסקים נרתמו למאבקם. הם טענו שאם המנהלים לא יקבלו שכר על פי ביצועי החברה הרי שלא יהיה להם תמריץ להתאמץ והם ינהגו כמו ביורוקרטים בסקטור הציבורי. ואכן דירקטוריונים של תאגידים העניקו למנהלים זכות לרכוש את מניות החברה ביום הקצאת המניות בשוק. ההיגיון היה שאם מניות החברה יעלו הרי שהמנהלים האחראים לביצועי החברה ולעליית המניות ירוויחו ואם הן יירדו המניות שלהם יפסידו מערכם. כך יהיה למנהלים תמריץ לגרום למניות החברה לעלות.

בשנות התשעים שוק המניות היה בעלייה חדה ושכר המנהלים הגיע לפי 367 משכרם של העובדים. אולם לשכר הזה היה קשר קלוש עם ביצועיהם של המנהלים, כיוון ששוק המניות היה בעלייה וגם מניותיהן של חברות לא מוצלחות במיוחד עלו. לאחר מכן החברות החלו לבצע כל מיני טריקים, לדוגמה לאחר ירידה בערך המניות, מניות המנהלים שמחירן היה גבוה יותר הוחלפו במחיר הנמוך יותר, על מנת להבטיח שלא משנה מה יקרה שער המניות בתאריך מסוים המנהל ירוויח.

אולם גם זה לא היה מספיק, מה שמנהלי חברות כקובי אלכסנדר מ"קומברס" ואמנון לנדן מ"מרקורי" עשו, זה להקצות לעצמם מניות בתאריך מסוים אולם לרשום בספרי החברה כאילו המניות הוקצו בתאריך מוקדם יותר, התאריך שבו מחיר המניה היה הנמוך ביותר, מה שמכונה "תארוך לאחור".

יש כמה בעיות עם הפרקטיקה הזו, ראשית זו העלמת מס ושנית זו הונאה. לציבור נאמר שסכומי העתק שהמנהלים מקבלים הם פרס על תרומתם היוצאת מן הכלל לרווחי התאגיד, אולם למעשה המנהלים הללו זכו בסכומי הכסף הללו רק בגלל שהם הופיעו לעבודה. אולם לעיתים הם גם לא היו צריכים להופיע לעבודה, במקרה של תאגיד Cablevision Systems המניות הוענקו למנהל תאגיד שנפטר (כלומר ליורשיו), הדירקטוריון פשוט שיקר וקבע שהמניות הוקצו למנהל בזמן שהוא עוד היה בין החיים.

לאחר שערוריות Enron  ו WorldCom  נוצר הרושם שמישהו יעשה סדר בתאגידים הכלכליים הרושם הזה היה מוטעה, וחבריו של אלכסנדר בתקשורת דואגים לכך שלא יהיה סיכוי שדבר כזה יתרחש כאן בעתיד.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.