על חוקים והצעות חוק

לפני ימים אחדים קראתי את הציטוט הבא: "חברי ועדת הכלכלה מהקואליציה והאופוזיציה תומכים בהצעת חוק להפעלת חוק הדיור הציבורי, המקנה לדיירי הדיור הציבורי זכות לרכוש את הדירות שבהן הם מתגוררים. המדובר בחוק שהתקבל עוד בשנת 1998 אך הפעלתו נדחתה ע"י הממשלות השונות במסגרת חוקי ההסדרים". היום בכנסת מחוקקים חוק ולאחר מכן מחוקקים חוק להפעלת החוק וחוזר חלילה עד סוף כל הדורות או עד שיבוא המשיח או שניהם.

זהו לא החוק היחיד שהוקפא עד מוות, כעת הוקמה ועדה שתדון ביישום חוק חברות כח אדם שנחקק ב-2001 ויופשר מהקפאתו ב-2008 , לא ממש, אבל כך כתוב בחוק ההסדרים. רק להזכיר מ-1985 מוקפא, בוטל, נעלם, אולי לא היה אף פעם חוק חינוך חינם מגיל 3. במקום ליישם חוק אוניברסאלי יש נהייה לכיוון חוק שיכיר בהוצאה על ילדים כהוצאה מוכרת. מי נהנית מהוצאה מוכרת מי שעובדת ומשתכרת שכר יחסית גבוה, ולא רק יחסית.

מעיון בדו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה לשנת 2005 נמצא שנשים המשתכרות 6033 שקלים לחודש ויש להן שני ילדים פטורות ממס (4.75 נקודות זיכוי). בהמשך אותו דו"ח בלוח 13 מדווח ששכרן הממוצע של נשים 5903 שקלים והשכר החציוני 4199 שקלים, כך שברור שרובן הגדול של נשים אימהות לילדים לא ייהנו מכלום. רק נשים הנמצאות בעשירונים 8-10 ייהנו מהטבה זאת ממס. כך שאיני מבין מה ההתלהבות גם של ארגוני נשים. בנוסף נטען שהעלות של ההטבה הזאת היא בין 1-2 מיליארד שקל, הפעלת חינוך חינם מגיל שלוש עלותה גם היא דומה, אז מה עדיף?   

אבל מה לנו החוקים החברתיים, או הנראים חברתיים הללו, כאשר יש לנו נשיא שיואשם כנראה באינוס, אונס ועוד, ובמפלגה שקוראים לה ליברמן שכבשה את התקשורת בדיונים אין סופיים על כלום. ומפלגת עבודה שלפי דברי בוז`י אין לה ברירה אלא להישאר בממשלה, ובכך אנו נידונים לרכילות האין סופית של הפוליטיקה הקטנה והאישית שאינה משפרת במאום חייהם של מי שגר כאן.