הרהורים על זהות ופליטות, שני מאמרים

יוסי דהאן

במוסף "ספרים" של "הארץ" שני מאמרים מעניינים על זהות, מזרחיות, חירות, פליטות ועניינים אחרים הכרוכים בהם.

מאמר של אמנון רז-קרקוצקין על מאמרו של חברנו המנוח דודי מחלב "הרהורים על זהות" שהתפרסם בספר "קולות מזרחיים" שערכו גיא אבוטבול, לב גרינברג ופנינה מוצפי-האלר, זהו קטע מהמאמר:

"ההתנגדות למושג "יהודי-ערבי" כמסמן זהות באה לדודי מתוך ההכרה שהמגרש שבו הוא נמצא הוא מגרש אחר: המגרש הישראלי-הלאומי. ביקורת הלאומיות איננה יכולה לטשטש זאת בשמה של עמדה "פוסט לאומית" לכאורה, שהרי עמדה כזו כמוה כעצם שלילת הזהות, דרך של השפה ההגמונית להדוף כל ביקורת בטענה שהיא איננה רלבנטית יותר. "ביקורת הלאומיות", הוא כותב, "אין פירושה, כמובן, שאתה יכול להימצא מחוץ לאותו מרחב ערכי-נורמטיבי המכונה האתוס הישראלי. אנחנו לא משוחררים ממרחב זה, אלא פועלים לשינוי כלליו".

לכן, הביקורת של דודי על הישראליות לא נעשתה מבחוץ, אלא דווקא כהשתתפות בה וכמאבק על ערכיה. זוהי עמדה של מחויבות ושל אחריות מלאה, המובילה לקריאה למאבק מזרחי המסמן קו אופק כולל. את המקום של האתגר הזה הוא מסמן באחת התחנות המהותיות של חייו, תחנה שאליה הוא שב שוב ושוב, ושהיא יסוד הגותו: תנועת קמפו"ס. "בית גידולי הפוליטי", הוא כותב, "ממנו יצאתי אני לחשוב על שאלת הזהות, הוא קמפו"ס: קבוצה יהודית-ערבית לפעילות פוליטית וסטודנטיאלית, באוניברסיטה העברית בירושלים".

אבל למרות שהוא מציין שהפעילות בקמפו"ס היתה "מתוך מחויבות ערכית, לא מתוך מזרחיותי", הרי שדרכו בהמשך חייו היתה ניסיון לשלב בין שני יסודות אלה. גם ממרחק השנים, השחרור מסתמן במה שקמפו"ס היתה, או יותר נכון במה שהיה נדמה שהיתה. קמפו"ס מסמנת את הזיכרון, את התקווה וגם את הייאוש. דומה שרק מתוך מקום זה הוא יכול היה לפתח את זהותו כמזרחי, כיהודי וכישראלי".

ומאמר של משה (שיקו) בהר, "אני פליט ואתה פליט ואבא שלך פליט. כולנו פליטים", על ספרם של לובה אליאב ויוסי אלפי "משני עברי המעברה".

"אבן גבול נוספת שמוצבת בספר נוגעת למערכת היחסים האתנית התוך-יהודית. כבר בעמוד השלישי מתוודה אלפי שבגיל ארבע היתה לו כבר תחושה חזקה שהוא שונה. "יש לך מושג למה?", שואל אליאב, ואלפי משיב: "כן. כי דיברתי ערבית". 150 עמודים מאוחר יותר, ותשעה עמודים לפני שהספר נגמר, מעיר אלפי בצלילות ותעוזה: "ככל שאני מתבגר, אני רואה את עצמי יותר ויותר כיהודי ערבי. אחרי הכל אני בן ערב, וכיהודי אני מרגיש מאוד מאוד בן-ערב". אעז לקבוע שתובנתו זו של אלפי היא דווקא תוצאתה הישירה של פעולה סיזיפית בת שני עשורים לפחות, שנעשתה תוך מאבק עיקש מהשוליים הישראליים המושמצים ביותר על ידי מספר מבנות ובני דורם של ילדיו של אלפי. 14 שנים לאחר שהפמיניסטית המזרחית תקווה לוי חצבה ב"עיתון אחר" חלל שבו היא אפשרה לפרוזאיקן המזהיר ביותר שחי כרגע בישראל, פרופ` שמעון בלס, להכתיר את ראיונה העמוק עימו בכותרת "אני יהודי-ערבי", יכול כבר גם אלפי לדון בפומבי באפשרות. אלא שהעניין עדיין לא פשוט.

נוכח ראייתו המתעצמת של אלפי את עצמו כיהודי-ערבי מדגיש אליאב: "אני רוצה להזהיר אותך קצת מפני העניין של היהודי הערבי. החברים של יהודה שנהב, מהקשת הדמוקרטית המזרחית, אימצו את הזהות הזאת, ולכן אם תגדיר כך את עצמך, הצבע שלך יהיה של הקשת הדמוקרטית, שהיא תנועה שכל עניינה הוא לשמר את הפער בין מה שנקרא עדות המזרח לבין מה שנקרא אשכנזים, ולהעביר אותו עוד דור. הם פשוט רוצים לטפח דור של בנים להורים שחוו על בשרם את העוול הגדול שאני וחברי כאילו גרמנו בשנות ה-50, ולכן ברגע שאתה אומר `אני יהודי-ערבי` זה צובע אותך בגוונים של האג`נדה החברתית שלהם, שסותרת לחלוטין את כל מה שאמרת במשך כל השיחות האלה שלנו". מיותר להיכנס לניתוח כמותן העצומה של הפרכות האמפיריות והרעיוניות הכלולות בפסקה זו; מספיק לומר שזהו רגע מביך ביחס לרמת תובנותיו הסוציו-פוליטיות והתרבותיות של אליאב".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.