ומישהו שאל, אבל מאיפה יגיע הכסף?

למרות המלחמה בצפון ותשלומים של 1.9 מיליארד שקלים בגין נזקי המלחמה והגדלת תקציב הביטחון,יש עודף מפתיע של 2 מיליארד שקלים בתקציב – מבשרת כותרת שהופיעה לא מכבר ב"דה מרקר" המוסף הכלכלי של "הארץ".

מפתיע? לא דווקא. אם ממשיכים לקרוא את הידיעה מגלים, כי בנוסף לעודף הגבייה – שהוא נתון אולי לא צפוי (13.7% לעומת השנה הקודמת) הרי בעשרת החודשים מתחילת השנה הוציאו המשרדים החברתיים רק 74% מתקציבם. הנתון הזה מוזר דווקא לאור המלחמה, שאז הייתה כזכור, היזקקות מוגברת להוצאות הללו. למרות זאת, כפי שאנחנו יודעים, הייתה הסתמכות על תרומות של יחידים והציבור הרחב, והמדינה עצמה לא עמדה בחובותיה.

הנתון הזה ממשיך להציק דווקא לאור התכניות בחוק ההסדרים להמשיך ולהקפיא את קצבאות הביטוח הלאומי. לא ברור מלכתחילה איזו סמכות חוקתית יש למדינה בהקפאת הקצבאות, אשר יוחדו למטרה זו בלעדית, בעת הגבייה, ומהווים מעין ביטוח ליום סגריר לאזרחי ישראל.

בפועל אנחנו יודעים כי הכספים מועברים למשרד האוצר, העושה שימוש בהם, מבלי שהאזרחים המבוטחים מכספם הם ומכספי מעסיקיהם יקבלו על כך ריבית או תמורה כלשהי.

הסיבה היחידה, שהדברים טרם נבחנו מבחינה משפטית, נובעת מהעובדה שמקבלי הקצבאות נמנים עם האוכלוסייה החלשה ביותר ואין להם את המשאבים הכספיים והנפשיים להתאגד ולהלחם כנגד כך.

הבחירות האחרונות הוכיחו, כי מבחינה פוליטית לציבור יש עניין בשאלות החברתיות, אולם הנציגים, הגמלאים ואנשי העבודה, אשר נבחרו תוך נפנוף הדגל החברתי, לא סיפקו את הסחורה.