על טוהר הכוונות

אתמול התראיין שר הביטחון אצל המראיין הלאומי לפיד, די נכתב על הראיון, בכל זאת רציתי להתעכב על תשובת השר לשאלה הנוגעת למותם של 116 ילדים פלסטינים בעזה מתחילת השנה. השר פצח בשיר הלל על מוסריותו של צה"ל, גם סיפור היה לו על חייל שראה פלסטיני  נושא נשק ביד אחת וילד בידו השנייה שהחליט לא לירות בפלסטיני. סיפור זה אמור היה לשכנע אותנו שילדים פלסטינים כנראה מתעקשים למות בלי להתייחס לכוונותיה הנעלות של מדינת ישראל.

מעניין שהשר הנכבד לא בא לכנסת כדי לשאת את נאום שלו בנושא הצבא הכי מוסרי בעולם, אלא הלך לטלוויזיה, לכנסת נשלח סגן השר, הביטחוניסט סנה, שכמובן שיבח את מוסריותו של הצבא וטען: "בגלל תקלה טכנית שפוענחה בחקירה שעשינו, נפגעו בבית-חנון עשרות אזרחים חפים מכל פשע. אנחנו רואים בדבר הזה תקלה קשה, אסון וכשלון. אני מניח, שלו אלה שירו את הקסאמים ואת טילי הגראד על אשקלון היו פוגעים בתושבי אשקלון, אזרחים, נשים, ילדים, הם היו מפרשים את זה כהצלחה". חבר הכנסת טיבי אמר: " זו הזדככות עצמית. ככה אתה- – -", תגובתו של סגן השר לא איחרה לבוא: " לא. חבר הכנסת אחמד טיבי, זה הבדל התרבויות, וזה הכל. וזה הבדל הערכים". סוף סוף הגענו לתשובה הנכונה הבדל תרבויות. כאשר חבר הכנסת זחאלקה אמר: " יריתם והלכתם לשמוע את  מוצרט. זו התרבות". נשמע הסגן מבולבל משהו ואמר בסופו של הדיון "חבר הכנסת זחאלקה, ההערות המוזיקליות לא ברורות לי, אבל בוא ונתקדם".

כרגע אני מתכונן לשיעור בקורס אתיקה ועסקים העוסק בתורתו האתית של עמנואל קאנט. בספר בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה "בעיות בפילוסופיה של המוסר" (יחידה 5, 1980 ) שנכתב על ידי אלעזר וינריב, מובא המקרה של טייסים אשר בשיחת רעים במועדון הסכימו כולם על האיסור המוסרי להפציץ אוכלוסיה אזרחית. במשימתם הבאה שני טייסים הפציצו מגובה רב, האחד פגע באזרחים והשני לא. השניים האחרים עשו מאמץ, תוך סיכון עצמי, שלא לפגוע באזרחים האחד פגע באזרחים והשני לא. כיון שאנו עוסקים בגישתו של קאנט  שני הטייסים שעשו מאמץ לא לפגוע באזרחים ולא התכוונו לכך עשו את המעשה המוסרי הנכון, בלי קשר לתוצאה. נניח ששוב נקראים הטייסים לבצע פעולת הפצצה והתוצאה דומה (אזרחים נפגעים), ושוב ושוב, האם גם אז נסתפק במבחן הכוונה או שמא נאמר שהדיבור על כוונה הוא דיבור בלבד והמאמץ שהם עושים, או לא עושים, לא לפגוע באזרחים הוא מן השפה ולחוץ.

מדיניותה הצבאית של ישראל הגיעה לשלב  שבו האמירה שפגיעה באזרחים אינה מכוונת מאבדת מתוקפה. כאשר שר הביטחון אמר ביולי השנה שהוא גאה בהסרת המחסום האסטרטגי של פגיעה בבלתי מעורבים: "אני שיניתי את הקוד. אני אמרתי, אין יותר מושג של בלתי מעורבים, יש מושג של נותני חסות", אי אפשר להמשיך לטעון לטוהר הכוונות. כדי שאני וכמותי נאמין בטוהר זה על הצבא לנקוט בצעדים שיוכיחו שאכן נעשה מאמץ אמיתי לא לפגוע באזרחים, ועל המדינאים לחתור להסכמים במקום להרחיב בלי סוף את הפעילות הצבאית חסרת התוחלת.

להצטרפות לעצומת המחאה של סבלי נמל התעופה בן גוריון לחצו כאן