בימים האחרונים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלושה דיווחים, אומדנים של חשבונות לאומיים לרבע השלישי של השנה, מדד המחירים לחודש אוקטובר ולקט נתונים לרגל יום הילד הבינלאומי. שלושתם מציגים תמונה לא מלבבת של החברה הישראלית.
שני הדו"חות הראשונים הפתיעו כמובן את הכלכלנים אשר ציפו לפגיעה קטנה של המלחמה, הצודקת ביותר מאז ומעולם, בפעילות הכלכלית, והנה הפלא ופלא התוצר ירד ברבע השלישי ב-1.4%. אז לא רק שיש מחיר חברתי למלחמה יש לה גם מחיר כלכלי, אולי זה ישפיע על הנהנים מהפריחה הכלכלית לפעול למען משא ומתן מדיני. הדיווח בנושא האינפלציה חשף שוב את בנק ישראל במערומיו, שוב לא יעמוד בנק ישראל ביעד האינפלציה, ושוב האינפלציה תהיה נמוכה מן היעד.
לא רק זאת, כאשר בוחנים את האינפלציה על פי חמישוני אוכלוסיה מוצאים שהאינפלציה ירדה יותר בחמישון החמישי (המבוסס כלכלית) מאשר בחמישון הראשון, כמעט אחוז שלם (0.9%-) בחמישון החמישי לעומת כ-חצי אחוז בחמישון הראשון (0.4%-). בין אוקטובר 2005 לאוקטובר 2006 רמת המחירים של החמישון החמישי ירדה ב-0.4%- ועלתה בחמישון הראשון ב-0.4%, איזה עולם נפלא.
באשר למצבם של ילדים מגלה "לקט הנתונים" שרק 14.8% מן הילדים עד גיל 17 חיים במשקי בית ללא מועסקים, רק להזכיר 35.2% מן הילדים מצויים מתחת לקו העוני. מדברים רבות על הפער הדיגיטאלי והוא מתבטא במספרים, בחמישון הראשון ההוצאה על אינטרנט היא 55 שקלים לעומת 294 שקלים בחמישון החמישי (פי 5.3). הפערים גדולים גם בהוצאות על בריאות בחמישון הראשון 55 שקלים לעומת 258 שקלים בחמישון החמישי (פי 4.7). הפער גם ניכר בשיעורי עזר 13 שקלים לעומת 76 שקלים (פי 5.8). הפער הגדול ביותר הוא בהוצאה על חוגים וקורסים 35 שקלים לעומת 326 שקלים (פי 9.3).
הנתונים שפורסמו מבשרים רעות לשואפים לחברה שוויונית יותר, כיון שהשקעה פחותה בבריאות ובחינוך תיצור פער שאינו ניתן לגישור אלא בהשקעה ממשלתית מאסיבית שלא תהיה, כיון שצריך לקצץ במיסים לחמישון החמישי המסכן, וצריך ממשלה קטנה, וצריך לקצץ בשירותים חברתיים, וצריך מלחמה פה ושם כי אנו נמצאים באיום קיומי, וצריך וצריך וצריך, העיקר לא לעשות את מה שבאמת צריך.