סיכום מייאש של מאבק הארעיים בנמל התעופה בן גוריון

עמי וטורי

הארעיים בנתב"ג הובסו. לא שהתוצאה צריכה להפתיע מישהו ובכל זאת כדאי לפחות לנסות ולהביא כעת כאשר התוצאות כבר ברורות למדי, תאור מקיף של מה שהתרחש. במסגרת סיכום זה אנסה ככל האפשר להימנע מהפאתוס של מאמרי האחרונים, פאתוס שנראה לי כעת מגוחך לאור הבנאליות של הרוע שמצליח להצמית כמעט כל מאבק צודק בתחומי ישראל.

הסביבה שבה התרחש מאבק הארעיים בנתב"ג הייתה ועודנה עוינת לחלוטין לאנשים שדורשים את הזכות הבסיסית ביותר, הזכות להתפרנס בכבוד תוך יכולת לדעת שפרנסה זו לא תילקח ממך ללא הצדקה וללא כל צורך כלכלי.

משרד האוצר ומשרד התחבורה מחזיקים מזה זמן רב בתוכניות שמטרתן העברת עיקר הפעילות בנתב"ג לחברות קבלן (כלומר הפרטה של הכול למעט המבנים וההנהלה). הנהלת הרשות מורכבת בעיקר מיוצאי צבא השמחים לרצות בברוטאליות את אדוניהם ובראש המערכת עומד חדל אישים בשם גבי אופיר ששכח מזמן מאין בא ומיהם האנשים שעליהם הוא דורך.

הנהגת ההסתדרות והוועד הכללי בנתב"ג אינם טובים בהרבה. הנהגת ההסתדרות היא זו שאישרה את החוזים השרירותיים שבאמצעותם מועסקים הארעיים בנתב"ג ובמקומות נוספים. האינטרס שלה בסכסוך הנוכחי היה לסיים את הסיפור במהירות ולגרום לארעיים לקבל את הדין בשקט.

חלק מהנהגת הוועד הכללי בנתב"ג מורכב מאנשים ישרים שטובת כלל העובדים לנגד עיניהם. על היתר ניתן לקרוא תיאור מדויק בפוסטים של בני נוריאלי.  חוקת הוועד הכללי בנתב"ג אינה דמוקרטית. לארעיים יש זכות הצבעה אבל רק לקבועים יש גם את הזכות להיבחר (החוקה זכתה לאישור ההסתדרות).

לפני מספר שנים ניסה בני נוריאלי לארגן מרד של הארעיים בחטיבת התפעול מרד שיביא לדמוקרטיזציה פנימית של הוועד. הניסיון כשל הודות לטכניקת הפרד ומשול. הפעם נוצרה הזדמנות ייחודית. ההסכם הקיבוצי האחרון שעליו חתם הוועד הכללי יצר מצב בלתי אפשרי גם מבחינת העובדים הקבועים. הוועד התחייב לא לשבות עד דצמבר 2007. בתמורה לקידום בדרגות של כמה מחברי הנהגת הוועד והכנסתם לקביעות של מספר עובדים נוספים נפרצו כל הגבולות ביחס לארעיים. הארעיים הוחתמו על חוזים יותר ויותר דרקוניים כולל החוזה האחרון שלפיו ארעי מועסק בנתב"ג חמש שנים ברוטו ולאחריהם לא יועסק יותר בנתב"ג. בהדרגה חל גם גידול במספר הארעיים עד שכיום כ 80% מהצוותים הפעילים בניטול ובמיון מורכבים מעובדים ארעיים. לחלק מהקבועים יש קרובי משפחה בקרב הארעיים וגם ליתר הקבועים ברור כיום שאם יוחלפו הארעיים בעובדי קבלן הם כעובדים נעדרי כוח יאבדו די מהר את כל זכויותיהם כקבועים.

הנהגת הוועד קיוותה להכניס לקביעות מספר עובדים שהיא מחויבת להם. מנגד הנהלת הרשות בגיבויו המלא של האיש ש" פרס עבה ומרח דק" הניחה שהיא יכולה לקדם ללא הפרעה את תוכניות ההפרטה.

ההנהלה הכינה לכן 120 מכתבי פיטורים שכללו כמעט את כל הארעיים בחטיבת התפעול שעובדים למעלה משנתיים רצוף (תנאי מינימום לקבלת קביעות ע"פ ההסכמים הקיימים). הוועד בצעד נדיר של ויתור על כוחו עודד את 120 הארעיים הוותיקים להתארגן ולהקים מעין וועד פעולה. כמו כן נרמז להם שאם יתפוצץ המשא ומתן "קצת בלאגן" יתקבל בברכה. אולם כדרכן של פעולות מעין אלו לא תמיד יש למחולל הפעולה שליטה על התוצר הסופי.

באמצע אוקטובר פנו אלי למרות שאיני נמנה על ה 120 ובקשו ממני לסייע. שמחתי לעשות זאת הן משום שנראה היה לי שהעניין צודק והן משום שאני מכיר היטב את המפוטרים ורבים מהם ידידים אישיים שלי ואפילו חברים. עם זאת לא הסכמתי להפוך למעין יועץ תקשורת פרו בונו של וועד נתב"ג.

ביום שלישי ה 1 בנובמבר התפוצץ המשא ומתן לאחר שהנהלת הרשות לא הסכימה לזוז במילימטר מכוונתה לפטר 120 ארעיים וותיקים.  ביום רביעי ה 2 בנובמבר בשעות הצהריים נודע על ההזמנות הראשונות לשימועים (ראיון לפני הוצאת מכתב פיטורים רשמי). הארעיים הוותיקים החלו לשבות מידית. הארעיים הצעירים התלבטו אבל לא מעט מהם נסחפו בהתלהבות הכללית.  בשעה 17:00 נתבקשתי ע"י אחדים מחברי בקרב ה 120 להגיע לנתב"ג (לא הייתי אמור לעבוד באותו יום) ולסייע להם בארגון השביתה. עם הגעתי דרשתי (והדרישה התקבלה בלא התנגדות) שמטרות השביתה יהיו אוניברסאליות. כלומר דרישות עבור כלל הארעיים. הוחלט שמטרות השביתה הן ביטול כל 120 מכתבי הפיטורים והעסקה מובטחת ללא פיטורים בחורף לכל הארעיים במשך לפחות חמש שנים רצופות.

יועצת התקשורת של הוועד רצתה לקיים הפגנה מסורתית של "לחם עבודה". אולם לאחר זמן קצר הצלחתי לשכנע את רוב הדמויות המובילות בשביתה לעבור לקו של "קץ לניצול" ו"צדק עכשיו".

הגישה הזו התאימה לרובם של השובתים ונשמרה בעקביות ללא סטיות כמעט עד סוף המאבק.

בשלב זה 20:00 יום רביעי החלו הרוחות להתלהט. מאחר שהנהלת הרשות עמדה לבטל בכל רגע את תוקף כרטיסי העובד שלנו הוחלט להתרכז בתעלת המיון שבשטח האווירי המוגבל בכניסה. חלק מהשובתים לקחו יוזמה וסגרו את כל הכניסות לתעלת המיון בבריקאדות מאולתרות  מטרקטורים וקונטיינרים.מרגע זה הייתה כניסת הכבודה לשדה משותקת. 

בשעה 1:00 יום חמישי לפנות בוקר הגיע מנהל אגף הניטול בני מליציקי עם 40 צווי הרחקה שהוכנו מראש. צווים אלו מולאו על ידו במקום ע"פ הפרצופים בקרב השובתים שאותם זיהה באופן מידי. שוטרי יס"ם נכנסו לשטח האווירי ועצרו ללא כל התנגדות שלושה סבלים, בני גיני, מיכאל חן ויובל ברדוגו.

בשעה 2:00 ביקשו מנהלי כוח האדם של הרשות אריה קדוש וחנן מוסקוביץ לדבר איתנו כדי שנצא משטח השדה ללא התנגדות.  כולם התרכזו בשטח מועדון מחלקת המיון (הצמוד לתעלת המיון) ושמעו שורה של הטפות מוסר שנענו בתגובות מילוליות זועמות של השובתים. במקביל בסביבות 4:00 היגיע אלינו פניה מראשי הוועד הכללי שביקש שנפסיק את השביתה. אולם ברוב קולות של הנוכחים בתעלה (כ 200 סבלים) הוחלט לצאת מהשטח האווירי ולהמשיך בשביתה.  ב 6:00 בבוקר יום חמישי התפנינו מהשטח האווירי והתרכזנו תחילה ליד בניין הנהלה ולאחר מכן באזור טרמינל 2.  במקביל הוקמו משמרות שביתה על יד הכניסה למחלקת המיון וליד הכניסה למחלקות הניטול, מפעילים וניקיון מטוסים.

לצד השכנוע שבוצע הן ע"י משמרות השביתה והן ע"י טלפונים למי שאמורים היו להגיע למשמרת זכינו לסיוע גם מצד הקבועים. הקבועים המשיכו לעבוד אבל במקביל הם הבהירו לכל ארעי שהיגיע למשמרת שנוכחותו אינה רצויה. השביתה הייתה כמעט מוחלטת והשדה שותק ברמה כזאת שרוב הטיסות נחתו והמריאו בלא לפרוק כבודה. בשעות הצהריים התקיים דיון בבית הדין המחוזי לעבודה. סצנות בכי קוראות לב של עובדות ניקיון המטוסים לצד הסברים של עו"ד בני כהן ששמש כעו"ד של הוועד הכללי, אך במקביל נרתם לסייע לנו כאשר הובהר שהארעיים אינם מתכוונים להפסיק לשבות, הביא לפסק דין שהגדיר את השביתה כחוקית. בשלב זה שבתו סך הכול כ 550 ארעיים כלומר כמעט כל הארעיים בחטיבת התפעול. ביום שישי בבוקר נבחרה הנהגה לשביתה ובשעה 9:00 בבוקר נפגשנו עם עו"ד בני כהן במשרדו והבהרנו לו מהן דרישותינו. בני כהן התחייב להעביר דרישות אלו לוועד הכללי להסתדרות ולהנהלת משרד התחבורה. בני כהן הבהיר לנו שהוא מוכן לייעץ לנו בחינם לאור צדקת מאבקינו אך כעו"ד של הוועד הוא אינו יכול לייצג אותנו. בנוסף קיבלנו גם יעוץ משפטי מעורכי דין מתנדבים שארגן חברי שי כהן. עו"ד אלו הבהירו לנו שבני כהן הינו עו"ד ישר ושנוכל לסמוך על עצתו למרות שהוועד הכללי הוא ששכר את שירותיו.

שי כהן שנירתם באופן מלא למאבק החל לארגן עבורנו קמפיין תקשורתי. במקביל החלה תמיכה והזדהות של פוליטיקאים בעלי השקפת עולם סוציאליסטית. ביקור ההזדהות הראשון נערך ביום שישי בבוקר ע"י חבר הכנסת דב חנין מחד"ש , דב התקבל בחום רב ע"י השובתים.  שלי יחימוביץ הבטיחה להגיע לדיון בבית המשפט הארצי שאמור היה לדון בעינינו. כמו כן כבר ביום א פורסם בY-net  מאמר דעה תומך פרי עיתה שניכתב בתיאום עימנו במהלך יום שישי.

ביום שישי בשעה 16:00 הוציא בית המשפט המחוזי לעבודה בת"א צו מניעה זמני שחייב אותנו לחזור לעבודה עד הדיון בבית המשפט הארצי בתנאי שהרשות תבטל את כל צווי ההרחקה ותחזיר לפעילות את כרטיסי העובד שלנו. בשעה 20:00 התרכזנו כ 100 סבלים בכניסה למחלקת הניטול במטרה לחזור כגוף אחד (סוג של הפגנת כוח) ולא כיחידים. אולם המנהלים שנשלחו אלינו סרבו לבטל את צווי ההרחקה של בני גיני, יובל ברדוגו, וחן מיכאל ולאפשר להם להיכנס יחד איתנו לשטח האווירי. כתוצאה מעמדת ההנהלה החלטנו להמשיך ולשבות עד שיבוטלו צווי ההרחקה שלהם. ב 1:30 לאור קריסתו המוחלטת של השדה נכנעה הנהלת הרשות וביטלה את צווי ההרחקה. בעקבות החלטה זו חזרנו לתחום השדה והתחלנו לעבוד "לפי הספר".

ביום שבת בערב לקראת הדיון בבית המשפט אורגנה הפגנה גדולה מחוץ לבית המשפט הארצי לעבודה. לצד הארעיים מנתב"ג נטלו חלק בהפגנה גם אנשי חוג יסוד ממפלגת העבודה, אנשי "מאבק סוציאליסטי" ונציגות מכובדת ממק"י בהנהגת אפריים דוידי. ה"קשת הדמוקרטית המזרחית" פרסמה גם היא את דבר ההפגנה והוציאה מאוחר יותר מכתב תמיכה בשובתים.  בדיון עצמו נכחו שלי יחימוביץ, יורם מרציאנו, יוסי דהאן ודני גוטווין.

הדיון התנהל בצורה תמוהה ביותר. עו"ד הדין של רשות שדות התעופה, ההסתדרות והוועד הכללי, הסתגרו יחד עם השופטים במשך שעתיים ודנו בהעדרנו בגורלנו. אמרו לי שגם ח"כ יורם מרציאנו נכנס לחדר הדיונים מתוך סקרנות אך איני יכול לומר זאת בוודאות.  לאחר מכן התקיים דיון בן 30 דקות שבמהלכו הסבירו בהרמוניה מופלאה עורכי הדין של ההסתדרות הכללית ושל הרשות שהם מתנגדים לשביתתנו ורואים בה "שביתה פראית". כדי להביע את מחאתי על הדיון שבו אנו "נוכחים נפקדים" דברתי ללא אישור שלוש פעמים והורחקתי מהבניין.  לאחר כרבע שעה נתבקשתי לחזור כדי לשמוע את גזר הדין. לא שמעתי גזר דין מאחר שכל מה שאמר השופט סטיב אדלר הוא "שמעתי את הצדדים וכעת אשב לכתוב את פסק הדין".  כדי לשמור על המומנטום ולאור מצבנו הלא ברור הצעתי "ללכת לכותל" ולחכות לפסק הדין. עובדי המשמרת בנתב"ג כבר עמדו לעזוב את השדה אלה שאז התערב ח"כ מרציאנו ושכנע חלק מהאנשים שפסק הדין למיטב הבנתו עומד להיות אוהד. בהעדר קונצנזוס הוחלט בשלב זה להמשיך בעבודה.  

לפנות בוקר הבנו שפסק הדין כובל אותנו למקום עבודתנו. במקביל רשות שדות התעופה גייסה 120 שוברי שביתה (חלקם קרובי משפחה של אנשי הנהלה) והבטיחה להם 1000 שקל ליום אם יצטרכו לעבוד במקומנו. המומנטום אבד. בשטח טרמינל 2 הביעו סבלים ועובדות ניקיון מטוסים את ייאושם ונראה היה שהכול מתפרק. גם אני התפרצתי בזעם. אנשים הרגיעו אותי והבטיחו לעשות "כל מה שאגיד". לא היה לי רעיון טוב לכן הצעתי שנתרכז בחדר האוכל (למעט מי שנמצא במשמרת) כדי להישאר מגובשים ובערב נקיים הפגנה חוקית.  הגשתי בקשה מסודרת במשטרה ונאמר לי שלא אמורה להיות בעיה. בערב נמסר לי שהרשות היא הריבון והיא אוסרת את קיום ההפגנה. למרות זאת כפי שהתברר לי בדיעבד התקיימה הפגנה ביום א` בערב כאשר אני עצמי הייתי כבר תשוש למדי מ 90 שעות ללא שינה.

ביום ב` איבדנו את השליטה על גורלנו. ההסתדרות ורשות שדות התעופה הסכימו ערב קודם להקפיא בשבועיים את הליך הפיטורים ולפתוח במשא ומתן שבו לא הייתה לנו כל נציגות. לאחר שבמהלך יום ג` התחמקו אנשי הוועד הכללי ממתן משקיף לארעיים במשא ומתן ובמקביל ההסתדרות הצניעה את גיוסם של 120 שוברי שביתה ע"י רשות שדות התעופה (תוך תשלום קבוע כדי שיישארו בהמתנה בבית). איימתי שאפוצץ את הסיפור. החל משעות הערב החל אחד מחברי הוועד היותר ישרים לעדכן אותנו במהלכי המשא ומתן.

שי המשיך בקמפיין התקשורתי ובמקביל כאקט של עצמאות אל מול הוועד החתמתי את הארעיים של משמרות יום רביעי לפנות בוקר על עצומת מחאה כנגד פסק הדין של בית המשפט הארצי לעבודה (הנהגת הוועד הכללי מאוד לא אהבה את הרעיון).  בנוסף התחלנו לתלות במחלקות וליד משרדי ההנהלה את מכתב התמיכה של הקשת.

שיא הקמפיין התקשורתי היה אמור להיות כתבת מוסף של "הארץ". הכתבת בילתה איתנו ברציפות את כל יום חמישי לפנות בוקר ואת כל יום שישי בלילה. יועצי התקשורת של הרשות ניסו למנוע את פרסום הכתבה ע"י אמירת שקרים לעורך מוסף הארץ אבל נכשלו במשימתם.

ביום א ה 12 בנובמבר התחיל המשא ומתן הרשמי והסתיים באותו יום. הפשרה שנראה כאילו נתפרה מראש קבעה שמספר המפוטרים יצומצם ב 46 אנשים וכל יתר הארעיים יועסקו עד דצמבר 2007 (הסיכום הוא בע"פ ושום מסמך לא הוצג לאיש מאיתנו כך שאנו ניזונים מדיווחים בע"פ).

ביום ב התקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת ביוזמת ח"כ הכנסת דב חנין ובהשתתפות שלי יחימוביץ, ויורם מרציאנו שבו נתבעה הרשות לפרסם קריטריונים ברורים שע"פ יקבעו המפוטרים (רשות שדות התעופה לא העבירה עדיין את הקריטריונים הללו לוועדת הכלכלה של הכנסת). למעשה זו הערובה היחידה לכך שרשות שדות התעופה לא תיפרע ממי שהנהיג את השביתה.

ביום ג הוועד הזכיר לכל מי שנשא בכיסו הבטחה מעורפלת לקביעות שהוא עדיין יכול לממש ההבטחות (או לא לממשן) והסולידאריות התפוררה סופית. במקביל הוציאה ההסתדרות הכללית לכל ראשי הוועדים בנתב"ג (נוסף לוועד הכללי יש בנתב"ג גם וועד טכנאים וועד האקדמאיים) הוראה לשבור באופן פעיל כל ניסיון מחודש לשביתה של הארעיים.

עו"ד בני כהן התפטר מתפקידו כעו"ד של הוועד והתנדב להגן משפטית בתהליך השימוע על כל אחד ואחד מהארעיים. אולם ההסתדרות הוציאה ווטו על דרישה זו וגם פנחס עידן תמך בעמדה זו. הרשות סירבה מהתחלה לאפשר ייצוג משפטי של הארעיים בשימוע.

ביום רביעי הקרוב אני מתפטר מעבודתי  ברשות שדות התעופה לאחר שבאופן לא מפתיעה סורבה בקשתי לחופשה ללא תשלום. אני מקווה שלמרות זאת הגחלים שנותרו בחטיבת התפעול יתפרצו שוב בעתיד (במועד נוח יותר) ויאפשרו איזושהי עשייה של צדק.                        

 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.