עניינים ששווה לדעת על האמריקאים

יוסף אלגזי

        כמדינת חסות אמריקאית, המידע המגיע  לישראל מארצות-הברית הוא בדרך כלל מכובס ומסונן בהתאם לטעמם ולאינטרסים של  המימסדים  בשתי המדינות. דוגמא בולטת נוגעת למידע שעניינו ההתנגדות ההולכת וגוברת בארה"ב להמשך המלחמה העקובה מדם שהיא מנהלת בעיראק ולכיבושה. אמצעי התיקשורת בשתי המדינות מקדישים הרבה מאוד תשומת לב ומקום לידיעות ולרכילויות הנוגעות לחיי הזוהר של סלבריטיז מעולמות הפיננסים והבידור, אך מדווחים בצייקנות על תנועות המחאה למלחמה בארה"ב גופה.

את קשר השתיקה מפירים  אתרי אינטרנט ובלוגים של ארגונים ושל יחידים המתנגדים למלחמה. גלישה באתרים אלה חושפת מציאות של התנגדות רחבת היקף למלחמה בעיראק המזכירה את תנועות המחאה בארה"ב למלחמה בווייטנאם לפני שלושה עשורים. תנועת ההתנגדות למלחמה בעיראק עוסקת גם בפעילות חינוכית ופדגוגית, בעיקר בקרב הדור הצעיר, נגד שלוש רעות חולות, אלימות, מלחמה ומיליטריזם.

                                *

ב-3 בנובמבר שחלף, אדם אחד הצית את עצמו במרכז העיר שיקגו. לצד הלפיד החי ניצבה כרזה שקראה "Thou Shalt Not Kill  – "לא תרצח". כשזוהתה גופת האיש נתגלה שהיה זה המוזיקאי Malachi Ritscher  מלאכי ריצ`ר שנודע בחייו כמתנגד חריף למלחמה בעיראק. באגרת פרידה שהותיר אחריו באתר האינטרנט האישי שלו הביע המוזיקאי בן ה-52 את תיקוותו ש"הסתלקותו תועיל ותשדר לעולם: `אני מתנצל על מה שאנחנו מעוללים לכם. אני בוש ונכלם מהחורבן והמהומה שארצי גורמת לכם".

מחאתו הטראגית של מלאכי ריצ`ר הזכירה לרבים את סייגון של שנת 1963 כאשר נזירים בודהיסטים הציתו עצמם בימי המלחמה בווייטנאם. אמצעי התקשורת, האמריקאית והישראלית, התעלמו מקורבנו של מלאכי ריצ`ר, אך רבים בארה"ב  זיכו  אותו בתואר A Martyr for Peace.

                                *

מזה למעלה מחודשיים עצור באחד מבסיסי צבא ארה"ב בעיר מאנהיים שבגרמניה החובש הקרבי Agustin Aguayo  אגוסטין אגואיו שנעדר מיחידתו הצבאית בשל סירובו להילחם בעיראק. בית הדין הפדראלי לערעורים בוואשינגטון אמור בקרוב  להכריע בתביעה המשפטית שהגיש אגואיו נגד שר ההגנה שיחייב את הצבא להכיר בו כסרבן מלחמה ולשחררו כחוק מהשירות. אם תדחה תביעתו, אגואיו צפוי לעמוד למשפט בפני בית דין צבאי. 

אגוסטין אגואיו, היום בן 34, הגיע לארה"ב יחד עם הוריו כשהיה בגיל 3 ממקסיקו בה הוא נולד.  הוא, אשתו Helga , הלגה, ילידת גואטמלה, ושתי בנותיהם בנות ה-11, חיו בעיר לוס אנג`לס. ביום  עבד  אגואיו  כפקיד בנק, ובערבים הוא למד בתיקווה להתקדם בחיים.   תמורת הבטחות לקבלת  הלוואות בתנאים נוחים, ביטוחי בריאות וחיים בתנאים מועדפים, הכשרה מקצועית כחובש ומילגת לימודים שיקלו עליו להתקבל ללימודי רפואה אחרי ארבע שנות שרות צבאי פעיל – שוכנע אגואיו להתגייס לצבא. נוסף לבטחון הכלכלי שהבטיחו לו, מגייסיו ציינו את חשיבות שירותו הצבאי לקידום ערכי הדמוקרטיה ברחבי תבל.

מייד לאחר שחתם על מסמכי הגיוס נשלח אגואיו למחנה אמונים. האימונים, ובעיקר המיטווחים באש חיה לעבר מטרות-דמויות-אדם והאימונים בדקירת בובות-דמה בפגיון, ערערו את שלוותו והתחיל לפקפק בנכונות צעדו להתגייס לצבא. "בפעם הראשונה שהחזקתי ביד רובה אם-16 נתקפתי רגשי אשם. לחוש את כובד מכונת ההרג הזו מוטטה אותי",  התוודה באוזני בני משפחתו וחבריו הקרובים. במארס 2003 כשפרצה מלחמת עיראק נדהם לגלות שגם החובשים בצבא נדרשים להיות חמושים ומוכנים למלא אחר פקודות להשתתף בלחימה ולהרוג.

באביב אותה שנה עבר אגואיו יחד עם יחידתו לגרמניה שעל שטחה מוצבים כ-70 אלף  חיילים אמריקאים. כמו חיילים אמריקאים רבים שבני משפחותיהם חיים סמוך למקום בו הם מוצבים, גם רעייתו ושתי בנותיו של אגואיו עברו לחיות בגרמניה. להם הוא גילה שהוא אינו רוצה להילחם, שהוא אינו מסוגל לכוון את נשקו נגד אדם כלשהו כדי להורגו.

הרעייה הלגה שהתייצבה לצידו של אגואיו ביקשה את סיועם של ארגונים  התומכים בסרבני מלחמה. מהר מאוד  התברר לבני הזוג שאומנם סרבנות מלחמה מוכרת בצבא ארה"ב, אך היא כרוכה בפרוצדורה מייגעת ומכשילה. סרבן נדרש להוכיח שסרבנותו מונעת מאמונה דתית עמוקה ושהוא מתנגד לכל המלחמות. בעקבות שיחות שהוא מנהל עם כוהן דת צבאי, פסיכיאטר וחוקר מטעם הצבא, אלה ממליצים לשלטונות צבא להיענות או לדחות את בקשתו להכיר בו כסרבן מלחמה. עוד התברר להם שחיילים המכריזים על עצמם סרבני מלחמה הם קורבנות להצקות, להשפלות ולעונשים שרירותיים. מי שנשברים, מעדיפים לערוק, לצרוך סמים בציפיה  להיתפס, או להצהיר על היותם הומוסקסואלים. רק כמחצית החיילים המכריזים על עצמם כעל סרבני מלחמה מוכרים על-ידי שלטונות הצבא בתור שכאלה.

בקשתו של אגואיו להכיר בו כסרבן מלחמה נדחתה על-ידי מפקדיו. בפברואר 2004 הוא שוגר בעל כורחולעיראק. כאן הוא הצליח לשכנע את כוהן הדת הצבאי, את הפסיכיאטר ואת החוקר הצבאי בכנותו ואלה מצידם המליצו להכיר בו כסרבן מלחמה. חבריו ליחידה נדהמו לגלות שאגואיו נהג לצאת לסיורים ולתורנויות שמירה כשכלי נשקו לא טעון.

משך כל שנת שהותו בעיראק, בעיר תיקרית, אגואיו נתקל יום-יום בחיילים אמריקאים ובאזרחים עיראקיים הרוגים ורבים אחרים שאיבדו יד, רגל ואיברים אחרים. חיילים שתו לשוכרה, עישנו סמים ואיימו להתאבד. "הייתי עד לאופן בו עשינו דה-הומניזציה של העם העיראקי ולחיסולם של חפים מפשע. כאן גברה התנגדותי למלחמה", סיפר.

בסוף אוגוסט 2004 דחו שלטונות הצבא את בקשתו של אגואיו להכיר בו כסרבן מלחמה. "כשלא הכירו בי כסרבן מלחמה שלטונות הצבא התכחשו למצפוני. היה זה כאילו אמרו  לקתולי `אתה לא קתולי`, או ליהודי `אתה לא יהודי`".

אחרי שנה בעיראק חזר אגואיו לגרמניה. כאן נאותו שלטונות הצבא לקיים דיון חוזר בבקשת הסרבנות שלו. ב-24 באוגוסט 2006, כשבקשתו נדחתה שוב, הוא נתבשר כי הוטל עליו קנס כספי והוארך שירותו הצבאי בגין סירובו להחזיק נשק בזמן האימונים.

ב-1 בספטמבר השנה נפקד מקומו של אגואיו באוטובוס שהסיע את יחידתו למטוס שאמור היה להחזירו לעיראק. למחרת, כשהוא לבוש בגדים אזרחיים, הוא הסגיר את עצמו במשטרה הצבאית נכון להתייצב בפני בית דין צבאי. מפקדיו העדיפו לכפות עליו לטוס לעיראק. בתגובה נמלט אגואיו מידיהם. ובמקום להגיע לעיראק,  הוא הגיע למקסיקו וממנה ללוס אנג`לס. אחרי 24 ימי נפקדות, ב-24 בספטמבר התייצב אגואיו, ביוזמתו, כשהוא לבוש בגדים אזרחיים, באחת הכנסיות בעיר בה הכריז שבדעתו להסגיר את עצמו לשלטונות הצבא מתוך נכונות לשאת בתוצאות מעשהו כסרבן מלחמה. "אני מעדיף ללכת לכלא מאשר ללכת למלחמה", הצהיר ומשם הסגיר את עצמו בבסיס הצבא ב-Fort Irving. כשבוע לאחר מכן, לבוש מדים וכשאזיקים בידיו, הוא נחת בנמל התעופה של פרנקפורט בגרמניה ומשם הועבר לכלא הצבאי במאנהיים.

דובר הדיוויזיה הראשונה אליה משתייך אגואיו הצהיר בעניינו, "היחידה של אגואיו נלחמת בעיראק בתנאים נוראיים וזקוקה לכל לחייל. בקרבות נהרגו חיילים ונפצעו אחרים. עריקתו של חובש מסכנת חיילים רבים. עריקות היא פשע, ובעתות מלחמה עריק צפוי לעונש מוות".

                                      *

על פי נתונים שהתפרסמו במגזין   ,Air Force Times הפנטגון מעריך שמאז שנת 2000, כ-40,000 חיילים אמריקאים ערקו מהשירות הצבאי ואלה מהווים כ-1.1% מכלל מצבת צבא ארה"ב. עריקים מצבא ארה"ב מסתתרים בארה"ב, בקנדה ובמדינות נוספות.

אין ספור אתרים באינטרנט מגינים על ענייניהם של פציפיסטים וסרבני מלחמה אמריקאים. לוועד המגן על עניינו של אגוסטין אגואיו אתר בשם www.aguayodefense.org . האתר הפופולרי ביותר של סרבני המלחמה שייך לארגון ה-GI Rights Hotline  וכתובתו www.girights.objector.org.  ארגון זה חשף לאחרונה כי אם עד לפני שלוש שנים בממוצע בשבוע אחד פנו אליו אחד או שני סרבנים, כיום פונים אליו בממוצע בחודש כ-3,000 סרבנים. חברי הארגון נדרשים להתמודד עם נוכחותם הקבועה ופעילותם האינטנסיווית של קציני  צבא ומגייסים בכמעט כל מוסדות החינוך ברחבי ארה"ב כדי למלא את מיכסת גיוסם מדי שנה של כ-200,000 צעירים לשורות הצבא.

בימים אלה, במסגרת פעילותן של  תנועות המחאה נגד המלחמה בעיראק, יצאו לאור סרט די.וי.די ותקליטור באותו שם  Sir! No Sir! המפקד!  לא המפקד! את הסרט, אותו  ביים  David Zeiger דיוויד זייגר, מתאר בהרחבה את התגייסותן ואת קורבנן של תנועות המחאה בארה"ב נגד המלחמה בווייטנאם. בסרט כלולים ראיונות שנערכו בשנה האחרונה עם כמה מהדמויות המרכזיות בארה"ב שנאבקו בזמנו נגד המלחמה. בתקליטור כלולים כמה מהשירים הפופולריים של הימים ההם נגד המלחמה. את הסרט ואת התקליטור ניתן להזמין באמצעות אתר האינטרנט www.sirnosir.com.

הצופה בסרט והמאזין לשירים מבין שלבד מפעילותם הבלתי נלאית נגד המלחמה ונכונותם לשאת את מלוא מחיר עמדתם, מתנגדי המלחמה האמריקאים השכילו בגישתם הפציפיסטית, ההומניסטית והאוניברסלית לשכנע את רוב העם האמריקאי שגם הוא אחד מקורבנות המלחמה המלוכלכת שניהלו שליטי ארצם בוויטנאם ובשאר מדינות הודו-סין.      

         

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.