עוד שותפות כזו ואבדנו

במלחמת לבנון השנייה התבקשו תושבי תל-אביב, על ידי פיקוד העורף, לגלות ערנות. אחד הטוקבקיסטים הגיב על כך בסגנון תל-אביבי מאד אופייני: "אני מוכן לקבל עלי את תפקיד פיקוד העורף ולשמור עד שעה שתיים בצהריים. בין שתיים לארבע אני נח ומחזיר את האחריות לפיקוד העורף".

אני מצידי ממשיכה להיות ערנית וכבר מודיעה לפיקוד העורף כי באזור שלי אין מקלוט ולמרות העובדה שראש העיר הופך ונובר ללא לאות בכל איזור ככר הבימה, אבן גבירול, שדרות ח"ן, והרחובות הסמוכים, אני יכולה להעיד בעירנות כי החפירות הללו אינן מובילות למקלוט האיזור וגם לא לרכבת קלה.

ערנותי גם התבקשה בראש חוצות, בכיתוב הצמוד לתמונתו של האנס בני סלע "בואו לתפוס אותו ביחד איתנו". איזה יופי עכשיו אנחנו שותפים גם של פיקוד העורף וגם של המשטרה.

בנוסף לתחומי ביטחון החוץ והפנים הנ"ל, הרי בתחומי הבריאות והחינוך אנחנו כבר מזמן שותפים. זאת כי הרי ידוע שאין חינוך חינם ואין בריאות ללא השתתפות עצמית. בתחום הרווחה ארקדי גידאמק, שהתמחה בפינוי תושבים בעת מלחמות, ועמותות שונות המתמחות בהסעדה, נטלו על עצמם את תפקידי המדינה.

בעלי הבתים, המשכירים דירות שהוסבו לכמה דירות חדר זעירות ב-500 דולר לחודש ליחידה, בתל-אביב, הם אלה שדואגים לזוגות הצעירים במקום משרד השיכון, ובוררים של העולם התחתון תומכים בסוכת הצדק הנופלת, לאחר שמשרדו של השר הנשקן הועבר כסרח עודף לשרת החוץ.

נשארו כמובן משרדי המיסים העושים את עבודתם נאמנה וגובים במרץ כספים כשותפים מלאים להכנסות מהעבודה שלנו, כל זמן שיש לנו עבודה.