"מדינה יהודית בכל מחיר" , או בסך הכל קצת גזענות

אחרי זמן ממושך שבה נמנעתי מלצפות בתוכנית המתישה פופוליטיקה, צפיתי בחלקה הראשון של התוכנית שכותרתה "ערבים זה לזה" (5/12). למעשה עלי להודות מראש, אין חדש תחת השמש, בעיקר תסכול, מיאוס והרבה גזענות. בפתיח התוכנית צוטט ראש העיר רמלה והובאו ה`ממצאים` על נסראללה כגיבור תרבות בקרב סטודנטים ערבים. החיבור בין השתיים כמובן כשלעצמו מוכר ולא מבטיח. אין למעשה דיון בגזענות ואם יש, תמיד בהכרח הוא מכיל גם את הצדקתה.

הדובר הראשון היה ראש העיר רמלה שהסביר כי דבריו לא הופנו כלפי האוכלוסייה הערבית אלא  נאמרו בתגובה לעיתונאי שעורר את חמתו בכך שהתייחס בחוסר כבוד "למורשת הציונית ומורשתו של עם ישראל".

כשאמרה בתגובה להסבריו, דוקטור נדרה  שלהוב-קבורקיאן כי דבריו של ראש העיר הינם "אמירה מאוד גזענית" חזר וקטע `כבוד` ראש העיר את הדוברת בקריאות תרעומת: "אני לא מבין, איפה הקטע הגזעני בזה", ו"איפה הגזענות, הלו". למי שלא שמע את ה`פנינים` (כי מיד הם הוחלפו ב`פניניו` של עזמי בישארה, יותר נוח), ראש העיר אמר: "…אז שילכו להזדיין כולם.. .אתם גם כן נהייתם שפוטים של כל מזדיין בתחת ערבי, מה קרה?!")

במהלך `מבריק, `אמיץ ו`מהפכני`  אמר הח"כ איתן "אולי אפשר להבין את הפרובלמטיקה אם נחליף את המילה ערבי במילה יהודי", והסביר "אם היית שומע ערבי אומר לערבי אחר את מה שנאמר כאן [אמירתו של ראש העיר]", והיכונו למסקנה ה`רדיקאלית` של איתן: "אני כיהודי הייתי מרגיש לא בנוח.. ונפגע.. אני חושב".  לא בנוח ! באמת אמירה חזקה ביותר, לשון שגיא נהור לגזענות?

אבל מילת הפתח בדיון לא היה גזענות אלה `אפליה`.

מספר פעמים עלה נושא האפליה בדיון, למשתתפים היהודים היה קושי גדול לומר מפורשות שקיימת אפליה. (מיכאל איתן ועמו מתן וילנאי ה`מתונים` השתדלו להציג דוגמא קטנה לאפליה כזו, אך נמנעו מלענות לשאלה האם הציבור הערבי מופלה. וכדי לא להיחשד כפרו ערבים, הם הקפידו גם לציין כי ראש העיר רמלה עושה עבודת קודש למען דו-קיום בעירו). לא מפתיע הרי להודות במקרי אפליה אינו דומה להכרה באפליה מבנית.

כל אמירה של הדוברים הערבים על אפליה זכתה מיד לקישור כזה או אחר לדבריהם או מעשיהם של ערבים אחרים (אלה הרעים, אתם יודעים); הגידופים של עזמי בישארה, וכמובן פיגועים. עודד גרנות המנחה התמיד בהענקת הלגיטימציה, והשיב כמעט לכל ציון של אפליה על ידי דובר ערבי, בשאלה "ניסית פעם להבין מאיפה זה בא?".

כשאמרה הדר` נדרה שלהוב-קבורקיאן כי צריך להכיר בעובדה ההיסטורית שהמדינה הזו גרמה עוול, מיד התפרץ בתרעומת וילנאי `המתון`: "מה זאת אומרת גרמה עוול, לזרוק את היהודים לים זה לגרום עוול? אבותיכם לא אמרו את זה?". מה הקשר?, קצת מורשת ציונית ברור.

עו"ד מוחמד דאחלה חזר וציין כי נושא המדינה היהודית – שאותה הדגישו כל הדוברים היהודים כתנאי ראשון והכרחי לשוויון זכויות-  הוא כאובססיה, וניסע להציע לדון בתוצאות המדינה היהודית בשטח, ולהימנע מ"המילים הגדולות", קרי מדינה יהודית.

פעם אחת העלה עודד גרנות את השאלה "האם מדינת ישראל היא מדינה גזענית כן או לא? האם יכולה להיות מדינה דמוקרטית ובאותו זמן להכריז עליה כיהודית ?". שאלה טובה, אך כמובן שזו אינה שאלה אלה מין `טיזר` שכזה… שאלה רטורית – הרי אי אפשר באמת לערער על החיבור יהודית-דמוקרטית, וגזענית? לא- חס וחלילה. אבל אולי פשוט כן- למה לא בעצם?

יוסי פלד שותף נוסף ב`דיון` סיפק תשובה ברורה, והטיב לנסח את מפתח ההשתקה ו/או הלגיטימציה. יוסי פלד הסביר וקבע שיש להבין ולקבל כי על מדינת ישראל להיות "מדינה יהודית בכל מחיר, אני חוזר, בכל מחיר".  איש לא הגיב לאמירה גורפת זו, היא הרי רק הוסיפה את הפרוש הידוע לאמירה הרגילה בזכותה של מדינה יהודית ודמוקרטית.

כל כך פשוט: מחיר המדינה היהודית הוא `לא כל כך נורא`- `בסך הכול` מחיר הגזענות והאפליה – העובדה היא שרוב הציבור בישראל (היהודי והחלק ניכר גם מזה הערבי) חי עם מציאות זו בשלום או לפחות השלים עימה.

מתי סוף סוף נצליח לתרגם את הדיון הזה כך שיוכל להכיל את המונח המדויק מאחורי ה`אפליה` – והמונח הוא גזענות, גזענות עמוקה, מבנית ולגיטימית (שאינה שמורה לערבים-פלשתינים). זהו תנאי הכרחי לאפשרות להבין את ההשלכות היום יומיות של החיבור יהודית-ודמוקרטית, כל עוד לא יישחק לחלוטין גם יוקרתו של הדימוי הדמוקרטי.