על הונאת ה"בחירה" ו"האחריות האישית" ועל הדקדוק המוסרי

יוסי דהאן

אחד הספרים המעורר דיונים מעניינים ברשת בחודשים האחרונים הוא ספרו של Jacob Hacker – The Great Risk Shift, The Assault on American Jobs, Families, Health Care, and Retirement and How You Can Fight Back. הקר, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ייל, מתאר כיצד מתפוררת הרשת הדקיקה של מערכת הרווחה של ארצות הברית וכיצד באמצעות יצירת מילון המעמיד במרכזו מושגים כ"בחירה" ו"אחריות אישית", הצליח הימין החברתי והכלכלי בשיתוף התאגידים הכלכליים להפריט את האחריות הקולקטיבית של המדינה והתאגידים לסיכונים של אזרחים ועובדים והעביר אותה לאחריותו האישית של כל אזרח. כיצד בשם "חופש הבחירה", רפורמות בתחום הבריאות בארצות הברית, הוזילו את העלות לביטוח רפואי עבור המעסיקים והטילו את האחריות לביטוח רפואי של העובדים, שבשם עקרון הבחירה כל אחד מהם מהם לדאוג לכך בעצמו.

דוגמה לא פחות דרמטית להעברת סיכונים מהקולקטיב ליחידים הוא שוק העבודה, מבחינה זו לדעתי ישראל מהווה דוגמה דרמטית אף יותר מארצות הברית. בשוק העבודה ההפרטה בנשיאה בסיכונים באה לידי ביטוי במעבר מתעסוקה קבועה ומתמשכת המלווה בסל זכויות עובדים רחב, למעבר לתעסוקה בלתי יציבה, ארעית ולעיתים חלקית המלווה בסל זכויות מצומק ביותר אם בכלל. "שוק העבודה הגמיש" לא הגדיל את הבחירה עבור העובדים, הוא בדרך כלל פגע באינטרסים שלהם והגדיל את הבחירה עבור המעסיקים ודאג לאינטרסים שלהם. בתחום הפנסיה, גם בישראל, מקומות תעסוקה המבטיחים לעובדים תכניות פנסיה בעת פרישתם הפכו למצרך נדיר יחסית לעבר. המעסיקים העבירו את הסיכון לדאגה לעתיד אל כתפיהם של העובדים שצריכים לדאוג בעצמם לכך שתהיה להם הכנסה לאחר פרישתם ממעגל התעסוקה. הסיכון הגדל נובע מכך שאיש אינו מבטיח שההשקעות של קרנות הפנסיה הפרטיות בשוק המניות אכן תבטחנה שהכסף שהושקע בקרנות אלו אכן יימצא שם בעת הפרישה, כל מה שאפשר לקוות הוא ששוק המניות לא יצנח. כך גם בתחום הבריאות, העלות של שירותי בריאות הופכת יותר ויותר יקרה, ומי שצריך לשאת בה הוא היחיד. זה מה שמתרחש גם כאן בישראל, שבה ההוצאה הציבורית לבריאות הולכת וקטנה בעוד ההוצאה הפרטית לבריאות הולכת וגדלה. טענה מרכזית של הקר היא שבעוד הציפייה היא שקובעי מדיניות התעסוקה והרווחה יתנגדו לכך הם למעשה היוזמים והמצדדים הגדולים של המהלכים הללו, שוב ישראל היא דוגמה דרמטית לתהליכים שבהם הממשלה היא היוזמת והמובילה את העברת הסיכונים מהמדינה ליחידים.

הקר טוען שמדיניות זו בעייתית רק מבחינה מוסרית אלא היא גם נטולת היגיון כלכלי, כיוון שאם העובדים מעריכים שהתעסוקה שלהם נמצאת בסיכון הם לא ישקיעו בשיפור היכולות המקצועיות שלהם, ההשקעה בהשכלה הופכת לפחות אטרקטיבית כאשר השכלה אינה מבטיחה תעסוקה המלווה בהטבות כלכליות. הקר מצביע עך כך שמאחרי מסך הריטוריקה הצוהלת של הצמיחה הכלכלית, חייהם של יחידים הופכים להיות יותר ויותר בלתי יציבים ומסוכנים.

ספר חדש מעניין נוסף הוא ספרו של Marc Hauser – MORAL MINDS

How Nature Designed Our Universal Sense of Right and Wrong.

האוזר, פרופסור לפסיכולוגיה וביולוגיה באוניברסיטת הרוארד, מנסה לספק תשובה לשאלה הותיקה האם עיצוב התפיסות המוסריות שלנו הוא תוצאה של השפעות הסביבה בה אנו גדלים – חינוך הורינו, המוסדות החינוכיים או הדת,  או שמקור המוסר הוא טבעי ונמצא במוחנו. האוזר טוען שיש לנו יכולת מוסרית שהתפתחה במהלך האבולוציה, יכולת שניתן למקמה באזור במוח המסוגלת לזהות בעיות מסוימות כבעיות מוסריות, האזור הזה במוח מכיל דקדוק מוסרי אוניברסלי, מערכת שעל בסיסה נבנות תפיסותינו המוסריות, ובעזרתו אנחנו מייצרים במהירות רבה שיפוטים מוסריים שלעיתים איננו מודעים לתהליך יצירתם. הפילוסוף ריצ`ארד רורטי הסוקר את ספרו של האוזר במוסף הספרים של ה"ניו יורק טיימס", אינו סבור שסדרת הניסויים שהאוזר מציג בפני הקוראים מובילה למסקנה שהוא מנסה לשכנע אותנו לאמץ. בניסוים שהאוזר מציג, ילדים כבר יודעים בגיל שלש "שאם מעשה גורם לנזק אולם הכוונה מאחריו הייתה טובה אזי צריך לשפוט את המעשה בפחות חומרה", לדעת האוזר היכולת שלנו לחשוף רמאים המפרים נורמות חברתיות אינה יכולת נלמדת אלא מולדת. לדעת רורטי, האוזר אינו מצליח להראות מה מייחד את התחום המוסרי ממערכות כללים חברתיות נלמדות אחרות, כגון כללי הנימוס החברתי.    

האוזר מאמץ את התיאוריה של נועם חומסקי, שאיתו הוא גם שיתף פעולה במחקרים משותפים,  מהתחום הלשוני לתחום המוסרי. על פי חומסקי רכישת השפה על ידי ילדים אינה נעשית באמצעות ניסוי וטעייה או חיקוי אלא מבוססת על כך שלבני אדם יש מערכת פנימית של חוקי דקדוק אוניברסאליים שאיתה הם נולדים ובהקשרים לשוניים ותרבותיים שונים הם לומדים שפה מסוימת על בסיס אותה מערכת כללים אוניברסאליים.  

לדעת האוזר, מערכת כללי הדקדוק המוסרי שלנו יוצרת שיפוטים מוסריים המגבילים את התנהגותנו, חלק מאותם שיפוטים הם אוניברסאליים, למשל, איסור על הריגה, איסור על גילוי עריות, איסור על גניבה ורמאות, דאגה לילדים ולחלשים. אולם קיימים הבדלים בין התרבויות השונות, הבדלים המעניקים משקל שונה לשיפוטים הללו. לדעת האוזר,  המוסר התפתח מסיבות אבולוציוניות, מהטעם שהוא מאפשר לנו להמשיך לשרוד ולהתקיים כקבוצה.

בניגוד לטענות של האוזר על חשיבות הביולוגיה להבנות המוסר, רורטי סבור שעדיין למדעי הרוח והחברה יש תפקיד מכריע בהבנה ופיתוח התפיסות המוסריות שלנו.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.