חדשות סקנדינביות - פינוי האנרכיסטים והמאבק לשוויון של האיגודים המקצועיים

שנת 2006 מסתיימת בסקנדינביה באירוע חריג בחומרתו במונחים מקומיים. "בית הנוער" בקופנהגן ששימש במידה רבה כמרכזם של האנרכיסטים הסקנדינבים נסגר. "בית הנוער" הינו בית מ 1890 ברובע נורברו (צפונית מערבית למרכז העיר קופנהגן) . הבית שהיה בבעלות עירית קופנהגן נותר נטוש במשך תקופה ארוכה עד שב- 1982 השתלטו עליו אנרכיסטים דניים צעירים והפכו אותו למעוזם. מדובר בתהליך דומה לזה שהתרחש ב 1971 במחנה הצבאי הנטוש כריסטיאנה המצוי בקרבת ארמון המלוכה הדני.

אלה שכריסטיאנה עברה מאז תהליך "התברגנות". רשמית זוהי קומונה אנרכיסטית אך מעשית, למעט שניים שלושה בתים גדולים בדרומה שבהם עדיין חיות קומונות, יתר המחנה מורכב מבתים קטנים המאוכלסים במשפחות. המשפחות מחנות את רכביהן הפרטיים ברחובות הסמוכים ומחזיקות בכתובת דואר רשמית לצורך קבלת שירותים מהממשלה הדנית. במרכז המחנה ישנם מספר בתי קפה מאולתרים הפוטרים את עצמם מתשלום מיסי הקנייה הגבוהים על אלכוהול וסיגריות ומגלים יחס סובלני לצריכת סמים. בעת התרחשותם של אירועים פלילים חמורים מקובל להזמין פנימה את המשטרה הדנית. כמו כן כריסטיאנה הפכה לאתר תיירות למרות הגרפיטי האוסרים על צילום, כתובות המעטרות את קירות החומה שמקיפה את המתחם.

"בית הנוער" בנורברו לא עבר תהליך דומה. בבניין בן 5 הקומות (אם זכרוני אינו מטעני) התגוררו בממוצע כ 100 איש שלא רק שפעלו כקומונה אלה הפעילו מתוך הבניין תחנת רדיו אנרכיסטית וארגנו "פעולות חוץ". פעולות אלו כללו בעיקר הפגנות, חלקן אלימות, נגד האיחוד האירופאי ושאר סמלי הגלובליזציה. בבית זה אורגנו ככל הנראה ההפגנות האלימות נגד הגלובליזציה בעיר השבדית גוטבורג בשנת 2001. למרות היותו של "בית הנוער" קוץ בישבנם של לא מעט סקנדינבים קיומו נתפס כסמל לדמוקרטיה הדנית המגלה יחס ליבראלי כלפי דעות רדיקליות.

אולם לא לעולם חוסן. בשנת 2000 נרכש הבית ע"י ארגון מיסיונרי נוצרי בראשות רות אבנסן. האירגון מקיים מאז הליכים משפטיים במטרה להעביר את הבית לחזקתו. ב 15 בדצמבר הגיע העת למימושו של צו פינוי שהוצא ליושבי הבית. התוצאה הייתה מהומות שבהן נטלו חלק מאות צעירים משבדיה ודנמרק, קרוב ל 220 עצורים ו שישה פצועים. כעת מנסים בעירית קופנהגן (הסוציאל-דמוקרטית) למצוא פתרון לאבן שהשליכה לבאר גברת דנית, נוצרית, אדוקה ומלאת "כוונות טובות".

בשבדיה האיגודים המקצועיים מתכוננים למשא ומתן הקיבוצי לשנת 2007. פדרציית עובדי הצווארון הכחול הכוללת כ 40% מהשכירים השבדים החליטה כי התביעה תהיה תוספת שכר של 3.9% מהשכר הממוצע לכלל השכירים במקצועות הצווארון הכחול (השכר הממוצע לעובד צווארון כחול בשנת 2006 היה כ 21,500 כתר לחודש) אבל לא פחות מ 825 כתר לחודש (כ 82.5 אירו). עבור מקבלי השכר המינימאלי העומד כיום על כ 16,200 כתר לחודש מדובר בתוספת של למעלה מ 5%.  ההחלטה מוצגת גם כמהלך שמטרתו הגברת השוויון בין המינים מאחר ובאיגודים המקצועיים בעלי השכר הנמוך יותר,  כמו איגודי עובדי ניקיון והמלונאות קיים רוב נשי לעומת רוב גברי בענפי הבניין ותעשיית המתכת שבהם השכר הממוצע הוא כ 24,000-25,000 כתר לחודש. פדרציית האיגודים המקצועיים של עובדי הצווארון הלבן (כ 30% מהשכירים השבדים) ופדרציית האיגודים המקצועיים האקדמאיים (כ 11% מהשכירים השבדים) צפויות לקבל החלטות דומות.  המדיניות לקראת המשא ומתן הקיבוצי לשנת 2007 מהווה דוגמא לדרך שבא האיגודים המקצועיים השבדים (בעיקר אלו של הצווארון הכחול) רואים עצמם כמי שצריכים להמשיך ולפתח את המודל השבדי גם בעת שלטונה של ממשלת מרכז ימין שמדיניותה הנוכחית אומנם לא תפגע במודל אבל גם לא תקדמו. בדנמרק האיגודים המקצועיים והשלטון המקומי (הסוציאל-דמוקרטים שולטים ב 70% מהרשויות המקומיות בדנמרק) לוקחים על עצמם תפקיד זה כבר קרוב לחמש שנים . האופי האידיאולוגי והדמוקרטי של איגודים מקצועיים אלו (אופי שקצת חסר בחלק מהאיגודים המקצועיים הישראלים) מהווה את המקור ללגיטימציה הציבורית שיש להם כאשר הם פועלים למען שימור השוויון הכלכלי בשבדיה ובדנמרק.