העולם החדש - רשמים מהודו

יונה ברגור

ביום שני, 12/12 הסתיימו בלאקנאו, בירת מדינת אוטר פראדש שבצפון מערב הודו שני כנסים בינלאומיים, שנערכו במקביל. הראשון, הכנס הבינלאומי השביעי של שופטים עליונים מרחבי העולם, בעיקר מהעולם המתפתח, אשר דן בניסוח חוקה חובקת יקום, אשר תבטיח הגנה על מדוכאי העולם, המופלים לרעה בשל גיל; מגדר; מוצא; גזע ודת, כך שכל אדם עלי אדמות יזכה בתנאי מינימום לקיום אישי ולביטחון מדיני.           הכנס השני, הוא הסימפוזיון הבינלאומי השלישי- "לקראת ציביליזציה חדשה", אשר נועד לנסח תנאי יסוד לקיום עולם אחר שאינו כפוף לתהליך של כליון עצמי. בסימפוזיון זה, השתתפו נציגים ממעל 90 מדינות, אשר ייצגו, בד"כ, ארגונים שאינם ממשלתיים (NGO-s (, ביניהם, לראשונה נציגים ישראליים, מטעם "הפורום של משפחות שכולות, ישראליות ופלשתיניות, למען שלום, פיוס וסובלנות".

ניתן, כמובן, לפטור כנסים בינלאומיים כאלו במשיכת כתף במקרה הטוב או בזעם עצור במקרה מקל פחות, על היומרה של ארגונים ואנשים, עם כוונות טובות, ככל שתהיינה, לקחת על עצמם לתקן עוולות עולם, הרבה לפני שפתרו בעיות משלהם, בארצותיהם. במיוחד, יכולה ביקורת זו להיות מופנית למדינה המארגנת, כנסים אלו,-הודו- שבה כמה רחובות מעבר לאתר הכנסים, המרתק לכשעצמו, מתגוללים ילדים באשפה מצטברת ונלחמים על הישרדות פיסית, יום יומית, באמצעות קיבוץ נדבות אגרסיבי, מתיירים מזדמנים וממשתתפי כנסים בינלאומיים.

אבל, גם זו דרך קלה מדי. בקורת כזו פוטרת את המצפון של רבים בעולם האכזר, שאנו חיים בו, מלקחת אחריות ולפעול ולשנות את העולם, אשר לדעת רוב המשתתפים בכנסים אלו נמצא על סף שואה, רבת פנים, שבה עוני; מלחמות; טרור בינלאומי; פגיעה רצופה בזכויות אדם, בעיקר בזכויות ילדים; ערעור המאזן האקולוגי הגלובלי וגידול מדכא בפערים שבין אלו שיש להם ובין אלו שלא יהיה להם, הם כולם, אינדיקאטורים מובהקים למפולת צפויה וכואבת של הסדר הנוכחי של העולם. כאשר מפולת כזו תתרחש, אז גם אלו, הסמוכים אל מעיינות השפע, כמו גם משתתפי הכנסים האלו, לא יימלטו מהגורל שיפקוד את כל אוכלוסיית כוכב הלכת הזה.

הכנסים התקיימו, במשך 4 ימים, באחד הקמפוסים של בית הספר, מונטסורי, בלאקנאו. בית הספר מונה, כיום, מעל ל31,000 תלמידים, מגיל הגן ועד ללימודי קולג` לבנות (בית הספר נרשם בשנת 1999, בספר השיאים של גינס, כבית הספר הגדול בעולם, לפי מספר תלמידים- אז כ-22,000 תלמידים). אבל בית הספר לא שימש רק כאכסניה של אולמי הרצאות; חדרי אירוח; במות הופעה ומקום מפגש לבאי הכנסים. בית הספר, בזכות מייסדו י`גדיש גנדי (כנראה שם נפוץ למדי בהודו), והאווירה החינוכית השורה בבית הספר, הוא הרוח החיה של כנסים אלו; הוא זכות הקיום שלהם; בית הספר " הוא בניין עם ארבעה כתלים, שהמחר מטופח בתוכם וגורל האדם מעוצב בתחומי כיתת הלימוד". לבית הספר "תפקיד, לשמש כמגדלור של החברה;  להעניק חינוך משמעותי, מנהיגות והכוונה רוחנית, לתלמידים, להוריהם ולחברה בכללה. בית ספר מודרני אמור לעסוק בנושאים אקטואליים של התקופה. זה הרציונל ליוזמת בית הספר לפעול למען שני מיליארד הילדים בעולם ולמען הדורות הבאים".  בית הספר הוקם לפני 47 שנה, בשנת 1959 ונועד להגשים חזון חינוכי, המטפח מודעות רוחנית בתלמידיו ושותל בלבם הצעיר את הרעיונות של אחדות העולם ושלום עולמי ברוח הפילוסוף ההודי "      Vasudhaiv        Kutumbakam” שגרס " שכדור הארץ הוא מדינה אחת; ואזרחית  העולם היא האנושות כולה". לכן, סיסמת בית הספר, שנבחרה ע"י מייסדיו, מר ומרת גנדי היא Jai Jagat (הטב עם כל העולם), אשר נוסחה לראשונה ע"י מהטמה גנדי. בית הספר מונטסורי בלאקנאו (CMS- City Montessori School) העמיד בראש סולם החינוך את תפישת האלוהים, האחד; את תפישת האחדות של האנושות; את האחווה האוניברסאלית; את אחדות העולם ושלום עולמי, עוד לפני תכנית הלימודים המקובלת והוראת תרבות; מדעים; אמנות; שפות וכו`. תלמידיו, כפי שנוכחנו בכנס זה, לוקחים חלק בכנסים, כבני אדם צעירים עם השקפת עולם משלהם ולא רק בהופעות מרהיבות ברחבת ההופעות המרכזית; לא רק בפעולות סיוע בהכנת הכנס ולא רק באחריות לארח את משתתפי הכנס. התלמידים והתלמידות, מגילאי חטיבות הביניים ואילך, השתתפו באופן אקטיבי במושבים השונים של הכנס; תרמו לדיונים, לפי הבנתם (המרעננת), ללא רגשות נחיתות תוך מתן ביטוי לרעיונותיהם, בפני משתתפים זרים מרחבי העולם, שיש להם רקורד עשייה משמעותי ושליטה מרבית בשפה האנגלית. השילוב הבין דורי המדהים הזה; המפגש הרב לאומי, רב תרבותי המשמעותי הזה, נוצר על רקע עבודת חינוך רבת שנים, בבית הספר, ששיאה הוא ביצירה ובטיפוח אג`נדה, הלוקחת את האחריות על שני מיליארד הילדים, שעדיין לא נולדו, ואשר חייבים להבטיח להם עולם טוב יותר; בטוח יותר ועם סיכויי הישרדות מובהקים יותר.

כנס השופטים העליונים, הבינלאומי הסתיים בקריאה למדינות העולם להקצות מקום ראוי בתכניות הלימודים הלאומיות, לחינוך לשלום ולחייב חקיקה ואכיפה של חוקים לשמירת זכויות הפרט- הילד; האישה; המיעוט הלאומי והדתי; העני, החי בשולי החברה, כפי שאכן באים לידי ביטוי בחוקה ההודית באמצעות סעיף c 51. סעיף זה מחייב, את הממשלה וכל אזרח במדינה. לכבד את החוק הבינלאומי. ההכרזה הזו, מטעם ראשי המשפט העולמי, אמורה ליצור בסיס, מבטיח יותר, לקיום שלום עולמי; לטיפוח יחסי שכנות צודקים, המכירים בזכויות הצדדים, להגדרה עצמית ולהעצמתו של החוק הבינלאומי כמכשיר להגנה, על זכויות האדם; הילד וזכויות הדורות הבאים.

התפאורה הייתה שלמה ומרהיבה. כותרות ענק לכיבוד החוק הבינלאומי; לישוב סכסוכים בדרכי שלום; להגנה על זכויות הילדים, מלאו את רחבי הקמפוס היפהפה הזה. לוחות ענק, עם תמונות של אישי העולם ומשתתפי הכנס(כולל של הנציג הישראלי-קרי אני), ליוו אותנו בכל צעד וצעד. אם להזכיר, רשימה אקראית של משתתפים, נציין את הנשיא לשעבר של מאוריציוס; שרת המשפטים של טנזניה; נשיא בית המשפט העליון של מונגוליה; שופטים עליונים מטג`יקיסטאן; לטביה; אינדונזיה; בוטאן;  בנין; סודאן; סיירה ליאונה; שופטת בית המשפט העליון של לבנון-פריאל דאלול שלחה מכתב ברכה וכמובן אישי חוק מן הארץ המארחת, בעלי תפקיד כיום, או בעבר, כולל סגן נשיא בית המשפט הבינלאומי בהאג, וזוכה פרס אונסקו לחינוך לשלום לשנת 2006. סה"כ נוכחות מרשימה של מעל ל-100 אנשי משפט וחוק בינלאומי, מ 47 מדינות, שרובן מדינות מתפתחות, המשקיפות על סדרי החוק והמשפט הבינלאומיים, השוררים כיום בעולם, בדאגה רבה.

במקביל, התכנסו נציגים של קרוב ל200 ארגונים לא ממשלתיים (NGO-s ( מ-90 מדינות על מנת לקיים דיונים ולהציג את מגוון הפעילויות שלהם לקידום השלום; הדמוקרטיה; החינוך וכבוד האדם ולהתחבר, באמצעות הצעות לדרכי פעולה לשיפור פני העולם, למערכות החקיקה ואכיפת החוק הבינלאומיים. מיניסטריון לשלום, בכל מדינה, היה אחד מן הרעיונות שזכה לתהודה חיובית. הקמתה של ממשלה עולמית, בעלת אופי פדראלי, שתפעל במתכונת דמוקרטית-חוקתית, היה רעיון נוסף שאומץ ע"י המשתתפים. כמובן, שינוי כללי ההתנהלות הכלכלית הגלובלית, על מנת לאפשר למדינות ולאוכלוסיות שאין להם, לצאת ממעגל העוני והנחיתות, היה גם הוא פופולארי ביותר.

הייתה זו תפישת הגלובליזציה, החורגת הרבה מעבר, לגלובליזציה  הכלכלית, הרווחת כיום והמוכתבת ע"י החברות הרב לאומיות, אשר שלטה בכנס זה. "האנושות היא, למעשה, אחת! היא, במידה רבה, בעלת אופי בין-דתי, בין גזעי, בינלאומי והיא מתפקדת במונחי תלות הדדית בין מרכיביה השונים. אנו, כולנו חייבים בשילוב כוחות בעולם, רב לאומי; רב גזעי; רב דורי זה, שאף הוא אינו כוכב בודד, אלא חלק ממערכת קוסמית, שאנו חייבים לשמור על תקינותה", על מנת שלא נבלע, יום אחד, בחומה השורף של מערכת השמש שלנו. במקביל, יש אמונה, שגם היא באה לידי ביטוי, בהצהרה המסכמת, הגורסת שאין סיבה ששלום עולמי; הזכות לחיים; הזכות לקיום, לרווחה ולשפע כלכלי לא יהיו זמינים לכל אוכלוסיות העולם. תאריך היעד להתממשותו של הסדר העולמי החדש, נקבע לשנת 2020, כאשר הפעולות הראשונות המוצעות הן להקים ועדות בינלאומיות לזכויות של הדורות הבאים.

אחד התרומות של הנציג הישראלי- נציג המשפחות השכולות, הישראליות והפלשתיניות-, אשר השתתף בכנס, הייתה הכללתו של סעיף בדבר הקמתו של מכשיר פעיל ויעיל על מנת לפתור סכסוכים בינלאומיים בדרכי שלום, ללא אלימות ולטפח את התפישה של פיוס הדדי, במקומות בהן מתקיימות מלחמות או סכסוכים בעלי אופי אלים. במקביל, ניסיונו המרשים של פורום המשפחות השכולות בחינוך לשלום ופיוס, באמצעות מאות מפגשי לימוד בבתי ספר תיכוניים, בהשתתפות שני נציגים של שני הצדדים המסוכסכים, אשר שלמו את המחיר המרבי- אובדן יקיריהם- הוכר והוערך על ידי כמעט כל באי הכנס וצוין כאחד ממוקדי התקווה המרשימים ביותר, שהובאו לידיעת משתתפי הכנס.

בנסיבות הפוליטיות הבינלאומיות, הנוכחיות, שבהן מדינת ישראל זוכה לגינוי, כמעט פה אחד, בעצרת האו"מ, אין זה דבר זניח שנציג ישראלי זוכה להכרה ולהערכה בכנס, שכמעט כל משתתפיו, שייכים למדינות הגוש השלישי. אבל גם אין זה דבר מפתיע! מסר של שלום; מסרים של הכרה הדדית ונכונות לוותר על נקמה; מסר של תקווה והתפייסות בין צדדים עוינים, במשך יותר ממאה שנה, זוכים לתשואות ולחיזוקים, מצד נציגי מדינות, אשר בד"כ אינן תומכות בישראל. אומנם לא היה זה כנס בעל אופי פוליטי, במובן הפורמאלי, אבל ארגון שלום ישראלי פלשתיני (שרק מגבלות תקציב מנעו שליחת נציג פלשתיני, לצד הישראלי, כפי שבד"כ נהוג בארגון זה), ההולך לאורם של דברי ראש הממשלה הישראלי שנרצח על מזבח השלום-יצחק רבין- "עדיפים כאבי השלום על ייסורי המלחמה", יכול למצוא את עצמו בקונצנזוס עולמי הגורס ש: "הלחימה כנגד אש באמצעות תגובה של הצתת להבות, דינה להסתיים בעשן ואפר".

זה המסר של הכנסים האלו; אלו התקוות שטופחו בלאקנאו;  כאלה הם המחנכים המפעילים את בית הספר הייחודי הזה; כאלה הם 31,000 תלמידי בית הספר מונטסורי, שלקחו על עצמם לשמש פה לדורות הבאים; זו העוצמה שיכולה להפוך סדרי עולם. בסדר עולמי חדש זה, על החברה הישראלית לבחור להיכן פניה מועדות- לשלום ולפיוס או לעימות צבאי אינסופי. המשפחות השכולות, הישראליות-פלשתיניות, המרכיבות את חוג ההורים-פורום המשפחות, בחרו במסר של שלום ותקווה. בחירה זו התקבלה בברכה ובהתלהבות ע"י משתתפי הכנס בהודו, ותתקבל בברכה ובתמיכה, ללא סייג, גם בעתיד, בכל מקום בעולם שבו הדאגה לעתיד ראוי יותר, של שלום; ודאגה לכבוד האדם ומאבק למען חירותו, זוכים להעדפות יתר.

                                                                   דר` יונה ברגור

                                                                רמת השרון

פורום המשפחות הישראליות פלשתיניות למען שלום, פיוס וסובלנות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.