אתמול התקיים כנס לציון כניסת התו החברתי לתל אביב, עמותת מעגלי צדק שהוקמה ב-2004 פועלת כדי לשכנע עסקים להתייחס בכבוד לעובדיהם, כאשר הכבוד מתורגם, בין היתר, לקיום חוקי העבודה במדינה. אין ספק שזהו פרויקט חשוב כיון שהוא מביא לידיעת הציבור מידע שאין לו בדרך כלל על יחסי ההעסקה ומאפשר לצרכנים לבחור את העסק בו יבזבזו את כספם.
בסקר נמצא שעשרים אחוז יחרימו בתי קפה ומסעדות המנצלים עובדים, באוכלוסיה הצעירה האחוז גבוה יותר ומגיע ל-36%. בכלל בסקרים נמצא שישראלים מוכנים לשלם יותר עבור מוצרים שמיוצרים על ידי מעסיקים שאינם מנצלים עובדים. הנושא הזה הוא חלק מנושא רחב יותר שנמצא תחת הכותרת "סחר הוגן" שבישראל נמצא עדיין בחיתוליו.
אחת התופעות החברתיות הבולטות ביותר בשנה האחרונה היא ההסתפקות במועט של הפעילים החברתיים. במקום לדרוש חיים בכבוד במלוא מובן המילה הדרישה היא לקיומו של החוק. מי שבוחן את הקריטריונים על פיהם ניתן התו החברתי מוצא שמה שנדרש מעסקים הוא קיום החוק וזהו. לשלם שכר מינימום צריכים כולם, כמו גן דמי נסיעה, שעות נוספות, תשלום עד העשרה בחודש, תשלום ביטוח לאומי, תשלום עבור שעות התלמדות, ויום חופש תמורת עבודה בשבת. לא משנה שעל פי חוק כדי לעבוד בשבת צריך אישור ממשרד התמ"ת. חוק שעות עבודה ומנוחה למשל נחקק ב-1951 כמו גם חוק הגנת שכר, לא אתמול בבוקר, וזה שמעסיקים מתחייבים לקיים את החוק נחשב פתאום למעלה טובה במיוחד. באחת הפגישות הראשונות של מרצים באוניברסיטת תל אביב שנגעה בתנאי העבודה של עובדי הניקיון והשומרים נטען שיש לעמוד על כך שיקבלו שכר מינימום. לי זה נראה מוזר, כיון שחשבתי שעלינו לדרוש לא שכר מינימום אלא שכר מחיה. כך גם כאן.
תגידו, מה אתה מבלבל את המח, גם שכר מינימום לא משלמים פה ובכלל החוק הוא אפילו לא הצעה ואתה מבקש שכר מחיה, תתעורר אתה חי במדינת ישראל כאן נשלט הכל על ידי עסקים ולא על ידי חוק או כללי מוסר או כל דבר אחר. זה נכון, אבל בכל זאת קשה לי לקבל את נמיכות הרוח הזאת.
קראתי את מה שכתבתי ונראה היה לי שיבינו שאני נגד פעילות הדורשת ממעסיקים לקיים את החוק, ולא כך היא, אני תומך בכך מכל לב, אבל אני רוצה להזכיר שזו רק ההתחלה, החוק אמור להיות המינימום שממנו צומחת חברה שדורשת את המקסימום כדי שאזרחיה יחיו בכבוד.