מה ניתן לקנות ב 1.2 טריליון דולר, אין תשובות קלות ועל קאנט והעדפה מתקנת

יוסי דהאן

דיויד ליאונהרדט, בעל טור ב"ניו יורק טיימס שואל "מה ניתן לקנות ב 1.2 טריליון דולר?". אנחנו לא נתקלים במספרים מהסוג הזה בחיינו היום יומיים, אומר ליאונהרדט, ולכן קשה לנו לומר מה ההבדל בין המספר הזה מספרים גדולים אחרים שנשמעים אותו דבר, מיליון וביליון. הדרך להבין את משמעות המספר הזה לעומת המספרים האחרים, אומר ליאונהארט, היא לשאול מה ניתן לרכוש בסכום הזה.

ב 1.2 טריליון ניתן להכפיל את המימון לחקר הסרטן, לטפל בכל האמריקאים חולי הסכרת ומחלות הלב שאינם מטופלים ולהציל את חייהם של מיליוני ילדים בעולם באמצעות מתן חיסונים.

כל הפעילויות הללו לא מגיעות אפילו למחצית הסכום. בשאר הכסף ניתן להעניק חינוך חינם לכל הילדים בגילאים 3-4 ולהגדיל באופן משמעותי את תקציבי השיקום של העיר ניו אורלינס.

את החלק האחרון מסכום זה ניתן להקצות לביטחון הלאומי, ליישום המלצות ועדת 9/11, בין היתר בדיקה קפדנית יותר של תכולת הנוסעים ואמצעים מחמירים יותר להיאבק בהפצת נשק גרעיני. כמו כן ניתן להגדיל את התקציב למלחמה נגד הטליבן באפגניסטן ולעצור את רצח העם בדרפור.

דרך אחרת של המימשל האמריקאי להוציא את הסכום הזה הייתה לנהל מלחמה בעירק.

לפני כחמש שנים ההערכה של הפנטגון הייתה שמחיר המלחמה יהיה 50 מיליארד דולר, לורנס לינדזי, היועץ הכלכלי של הבית הלבן, העריך שהסכום יכול להגיע ל 200 מיליארד דולר, בין היתר בעקבות הערכה זו הוא פוטר ממשרתו.

לאורך ההיסטוריה, כפי שהצביע על כך ווליאם נורדהאוז, כלכלן מאוניברסיטת ייל, אנשים נטו להמעיט בהערכה של מחיר מלחמות. כיום מחיר העלות היומי של המלחמה בעירק הוא למעלה מ 300 מיליון דולר, כשני מיליארד דולר לשבוע.

את התרגיל של ליאונהרדט ניתן לערוך גם כאן על עלות הכיבוש, שלמה סבירסקי ערך חישוב כזה בספרו " מחיר היוהרה: הכיבוש – המחיר שישראל משלמת 1967-2005", או מה ניתן היה לעשות בעלות מלחמת לבנון השנייה, או לנחש מה יהיה מחיר עלות המלחמה הבאה עם סוריה שאת הצעותיה למשא ומתן דוחה אהוד אולמרט על מנת לא לפגוע ברגשותיו של ג`ורג` בוש ג`וניור.

סיימון בלבורן, פילוסוף מאוניברסיטת קיימברידג`, סוקר ארבעה ספרים של ברנרד ווליאמס שיצאו לאור לאחר מותו בשנת 2003. זו סקירה רחבה העומדת על ההשפעה העצומה של אחד הפילוסופים המקוריים והמבריקים ביותר בעשורים האחרונים. ווליאמס היה יוצר פורה באופן בלתי רגיל ושינה במידה רבה כמעט כל תחום שהוא כתב עליו. בלקבורן סוקר את עמדותיו של ווילאמס, בין היתר, הוא עומד על התנגדויותיו לשני המחנות המרכזיים בדיון המוסרי – התועלתניים והקאנטיאניים.

סטנלי פיש, הוא כות פרובוקטיבי,  הכותב על נושאים שונים במדעי הרוח ובתורת המשפט, בשנים האחרונות הוא כותב טור ב"ניו יורק טיימס". בטורו האחרון הוא דן בשאלת ההעדפה המתקנת ומסביר מדוע קאנט היה מתנגד להעדפה מתקנת. הטור נכתב לאחר שהבוחרים במדינת מישיגן בארצות הברית ביטלו למעשה את החלטת בית המשפט העליון שאישר לאוניברסיטת מישיגן לקיים מדיניות של העדפה מתקנת מהטעם שמדיניות זו תורמת לגיוון אוכלוסיית הסטודנטים, טיעון שודאי ניתן להשתמש בו גם בהקשר הישראלי. 

הטור של פיש דן בעניינים נוספים והוא מודה שעם השנים הוא פחות ופחות משוכנע בהצדקתה של מדיניות זו. הטיעונים של פיש אינם משכנעים ואולי השינוי בעמדתו נובע מכך "שכמו יהודים קשישים רבים אחרים גם הוא עובר לימין", כפי שקובעת אשתו.

 

לאחרונה יצא בעברית ספרו של עובדיה עזרא על העדפה מתקנת "צדק ושוויון – צריך העדפה מתקנת". לא קראתי עדיין את הספר, אבל מקריאת דברים אחרים שכתב עובדיה הספר צריך להיות בהיר ומעניין.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.