פרח לב הזהב

איריס חפץ

לפני כמה שבועות התפרסם בעיתון "הארץ" מאמר בשם "לחנך את פרופ` קרמר" מאת רן רזניק, כתב העיתון לענייני בריאות. לזכותו של רזניק יש כמה כתבות חשובות, כמו חשיפת הניסויים הבלתי מוסריים שנעשו בקשישים בבתי החולים "קפלן" ו"הרצפלד". הכתבה הזו שייכת לז`אנר עיתונאי שונה: חברים תומכים בסחבק. הגעתי אליה במקרה אחרי שראיתי כל כך הרבה מכתבים למערכת מאת חולים לשעבר ובני משפחותיהם, שמחו על הדרך בה הוצג פרופ` קרמר, ותיארו אותו כמטפל מסור והגון.

איך כתב תביעה הופך לכתב אישום?

חזרתי לאחור לכתבה המקורית.ברקע של הסיפור נמצאת שרה קמינקר ז"ל, שהיתה מטופלת של פרופ` קרמר. וחוץ ממנה יבדלו לחיים ארוכים הרופא ושלושת בניה שאף אחד מהם אינו מוכן להתראיין. כל זה לא עוצר את רן רזניק, כי יש לו כתב תביעה ביד וזה נראה לו מספיק. אה, וברקע נמצא גם אהוד אולמרט, שהיה אז ראש עירית ירושלים ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים. דוד פוקס, בנה רב האמצעים של המנוחה, כנראה שיתף פעולה עם הכתב במסגרת  המסע שבו הבן תובע את עלבונה של האם, כפי שהוא רואה אותו. רזניק מספר לנו אמנם ש"איש לא ידע מה בדיוק היה נוסח הדברים שאמר פרופ` קרמר לפציינטית קמינקר באותה שיחה ביניהם" ובכך יצא ידי חובתו. כל זה לא מפריע לו לצטט קטעים מכתב התביעה ולבנות סיפור מחורר שלא ברור מה נשאר ממנו מלבד הנקמה של הבן. גם העורכים שמעליו לא ראו שם איזו שהיא בעיה, כנראה.

לפי הבן, פרופ` קרמר הגיב לבקשתה של המטופלת שלו לגשת לחוות דעת שניה בצורה שהתפרשה אצלה כאיום שמשמעותו אחת: "אם את הולכת אליה אל תחזרי אלי". זו הפרשנות שלו לפרשנות שלה לפחות. לאחר פטירתה של האם ממחלתה, החל הבן דוד פוקס, עורך דין מצליח מניו-יורק, לשאול את פרופ` קרמר שאלות לגבי הטיפול באימו. הוא לא היה מרוצה מהתשובות שקיבל ופצח במסע צלב שכלל דרישה מהרופא לפרסם מאמר בנושא העקרוני של "חוות דעת שניה" שיבטא את דעת בעל המאה ולתלות שלט במרפאתו עם הכיתוב: "החולה זכאי תמיד לפנות לקבלת חוות דעת רפואית נוספת, בכל עת, בכל מחלה ולכל טיפול, ולפעמים אף רצוי כי יעשה כן ואין להרתיעו מכך". כמו שאני מבינה את הדברים, יש לקרמר מזל שהוא לא נדרש ללכת עם השלט הזה תלוי על החזה ולכתוב "אסור להעליב את דוד הבן של שושנה" מאה פעם.

ככל שקראתי יותר כך הבנתי פחות למה היה לרזניק כל כך דחוף לשמש כשופרו של פוקס. מסתבר שהמטופלת היא מתכננת ערים ופוליטיקאית, אמם של שלושה בנים מוצלחים (במאי קולנוע, עו"ד  ופרופ` לבלשנות) ולעורך הדין יש גם חבר שקוראים לו אהוד אולמרט והוא זה שסידר למטופלת את הביקור אצל מנהלת המכון האונקולוגי בהדסה (מהלך לא בעייתי כשלעצמו בהנחה שמדובר בשר"פ, שנועד לשם כך). אולמרט גם מכותב במכתבים אותם שלח פוקס לקרמר. לא פחות ולא יותר. התשובה שהוא קיבל מקרמר הכעיסה אותו, הוא הגיב וקרמר ביקש להיפגש איתו ועם אחיו ולא לנהל התכתבות בנושא כזה דרך האי-מייל. הרופא גם הוסיף שלא נראה לו שראש עירית ירושלים הוא צד בנושא רפואי כלשהו. מכיוון ששניים מבניה מתגוררים בארה"ב פגישה לא היתה אפשרית לדבריו של דוד פוקס והוא דרש תשובות בכתב לשאלותיו.(שוב שיחק אותה קרמר ולא נאלץ לטוס לארה"ב כדי להיפגש עם הבנים. מזל שהמציאו כבר את האי-מייל. מידע חשוב בשלב זה לקוראים, הוא שלרופאה בעצם אסור לדבר עם קרובים בטלפון, שכן לא ברור האם האדם שמקבל את המידע הוא אכן קרוב משפחה או לא. כל זה לא אומר כמובן שהם לא עושים את זה לעיתים, אבל זה לא הנוהל המועדף.)

הפרשנות של רזניק לפרשנות של פוקס, שבתורו פירש את אימו, היא שקרמר טיפל בקמינקר במסירות בתחילה ואחרי שזו סיפרה לו ש"קבעו לה תור לחוות דעת נוספת, של אונקולוגית מומחית, השתלט עליו האגו". רזניק חוסך מאיתנו את התובנות שיש לו לגבי האיד של קרמר כמו גם לגבי הסופר-אגו שלו. מרכיבי ה"אני" של דוד פוקס נשארים לגמרי לא מפוענים  (למרות שגם פסיכואנליטיקאי בחיתולים יכול לפרש את פרשנות הבן לפרשנות האם.)

אדם וחוות הדעת

הנושא של חוות דעת שניה הוא אחד מהחשובים בדיון על יחסי מטפל-מטופל, שהם יחסי כוח מטבעם, ואפשר היה להסביר בכמה מילים במה מדובר, מה אומר החוק בעניין, המוסר וכו`. אבל רזניק לא טרח להביא את זה לידיעתנו וגם לא עושה רושם שהוא יצא מהמשרד כדי לדבר עם מטופל או מטופלת אחרים של קרמר. יש לו כתב תביעה ביד. מזה הוא כבר מטליא משהו, מה כבר יכול להיות, אחרי הכל מדובר בחברים של מי שהוא היום כבר ראש הממשלה ומבין גדול לא רק בענייני נדל"ן אלא כפי הנראה גם באונקולוגיה.

רזניק מפרש את התנהגותו של פוקס כאילו מדובר בסדרת חינוך שהוא מעוניין להעביר את כל רופאי ישראל (והוא גם מזכיר במכתבו לקרמר את "הנהלים הרפואיים הקיימים בארצות הברית ובישראל", אולי כוונתו היא ללמד את הרופאים מהלבנט מה זה "שירות כמו באמריקה"…למה הנהלים באמריקה אמורים לעניין רופא שמטפל בישראל? כבר היה סיפוח?) אבל למעשה מדובר בטכס זובור שפוקס עושה לקרמר ומשתמש ברזניק כדי שזה ירוץ ויספר לחברה. קצת תמוה שכתב בכיר ב"הארץ" מכתיר את ההשפלות שבעל המאה מנסה לכפות על בעל הדיעה בפועל "לחנך". פוקס, שנאלץ למרבה הצער להתמודד עם מצב שבו הכסף והאמצעים לא יכולים להביא מרפא, מראה לקרמר את נחת זרועו. במידה וכל הפשט והדרש של פוקס להתנהגותו של קרמר נכונות והרופא אכן חטא, הרי שפוקס דומה לאב שמכה את בנו הבכור, אחרי שזה הכה את הצעיר, תוך כדי צעקות: "לעולם אל תרים יד על אחיך". ממש פואמה פדגוגית.

השיחה שהתקיימה בין הרופא למטופלת שלו שייכת לחדר הטיפולים. קרמר לא רק שלא יכול, אלא גם אסור לו מבחינה מוסרית ומקצועית לספר עליה לאף אחד. גם לא לבן יקיר לה. אולי היא אמרה לו שהבן שלה מאמריקה סידר לה בדיקה שהיא בעצם לא רוצה ללכת אליה? ואולי קרמר לא רק חטא בחטא הגאווה אלא גם איים? לאף אחד אין מושג מה קרה שם וטוב שכך.

חוות הדעת השניה, נהייתה כבר למוסד שרבים המתפרנסים ממנו. זהו לוקסוס של חברות שפע, או של חברות שיש בהן כאלו שידם משגת אותה. היא יכולה להציל לא פעם את החולים מהתלות ברופא על אחד (ואם יש להם מזל רע הם מקבלים שניים…) לעיתים רבות היא משמשת גם כנסיון למצות את כל האפשרויות. הילד של פעם, זה שכדי להציל את אימו ששוכבת על ערש דווי חצה נהרות והביא את פרח לב הזהב מעבר להרי החושך, נהיה למישהו עם כסף וקשרים שיכול להרים טלפון ולסדר "סקונד אופיניון" דרך "אח של גיסו שעובד בלשכת האח"מ". הוא נשאר אבל, ומה יותר אנושי מזה, אותו הילד של אמא, שרוצה לנסות לעשות הכל ולהציל אותה ומגייס לשם כך את מה שיש לו. אלא שהרופא עמד בדרכו והוא האשם באי המימוש של הבדיקה ובכשלון להגיע אל פרח לב הזהב.

גם החשש של מטופלים רבים מ "מה הרופא שלי יגיד אם אלך לרופא אחר" אינו חדש. לרופא יש מעמד מיתולוגי של יודע כל, וההליכה לחוות דעת שניה היא המסע מיודע-כל א` ליודע-כל ב`. פעמים רבות מדובר בחשש של המטופלים בלבד. יש רופאים רבים, שלא רק שלא אכפת להם אם המטופל יעבור למטפל אחר, הם אפילו היו שמחים להיפטר מהנודניק הזה. זה נכון במיוחד כשמדובר בחולים לא פרטיים. כשמדובר בחולים פרטיים, אז הרופאים בהחלט רבים עליהם, כמו שהזכיר פרופ` קרמר במאמר שכתב ולא פורסם. חולה מבית חולים סורוקה שמגיע אחרי ניתוח מוח לשר"פ ב"הדסה" יכול למשל לשמוע שחבל שפתחו לו את הראש בניתוח מיותר. ואם הניתוח לא היה מיותר, הרי שהמנתח הוא הבעיה העיקרית ולא הגידול. אחרי אמירה כזו ואחרי הסבל שהוא עבר בניתוח הוא יכול בקלות להתפתות ולעבור לרופאים מירושלים, כי משם תצא תורה והם בחוכמה (?) שבדיעבד ועל חשבון החולה "יודעים" שהטיפול היה רע במקרה הטוב ובמיותר במקרה הגרוע. הוא לא רוצה לעבור שוב ניתוח ועולה כל חודש לק"ק, משלם עבור מונית מדימונה לירושלים, ובנוסף לשר"פ של הדסה ורק זה כבר עוזר קצת להרגיש שהנה כל המשפחה מתאמצת בשביל הבריאות שלו. כל הסיפור עולה משהו כמו אלף שקלים לכל ביקור. לא פעם מדובר במאמצים לא נחוצים שמלווים בהתנהגות מאוד לא קולגיאלית של הנאבקים על החולים. סביר להניח שלו היה החולה הזה מגיש תביעה דומה כמו דוד פוקס, הוא לא היה מוצא אוזן קשבת כל כך מהר אצל רזניק. שלא לדבר על טלפון לאולמרט. בישראל של היום, יש אחרי הכל לא מעט חולים שאין להם כסף לאוטובוס שיוביל אותם לחוות הדעת הראשונה.

מקורותי האישיים

נזכרתי שאני מכירה רופא ריאות, שפעם אפילו התארח במחלקתו של פרופ` קרמר כדי ללמוד משהו. להבדיל מרן רזניק ומהחולים של קרמר שטרחו לכתוב מכתבים למערכת "הארץ", הוא ראה איך קרמר מתייחס לחולים שלו ומה המדיניות שלו לגבי חוות דעת שניה (מי שרוצה שיילך). סיפרתי לו את הסיפור ושאלתי על הצורך בחוות דעת שניה במקרה הזה. לדעתו, החולה היתה דווקא יכולה בקלות להיבדק על ידי פרופ` פרץ, מנהלת המכון האונקולוגי ב"הדסה" ובאותה מידה על ידי כל רופא אחר. "סרטן ריאות זה כמו לחץ דם" הוא אמר. "זו מחלה די פשוטה ואין יותר מדי התלבטויות מהותיות. כל רופא יכול לטפל בזה כמעט". בתור מי שמטפל ביותר חולים כאלו ביום אחד מאלו שרזניק, פוקס ואולמרט רואים יחד בשנה אחת, זה נותן משקל אחר לדברים.

לקח לי לא מעט זמן עד שהצלחתי להסביר לו שפוקס תבע את קרמר, וכשהוא הבין בסוף הוא אמר שלא היה לו הרי שום סיכוי לפוקס, כי אף אחד לא יודע מה היה בשיחה. אני הבעתי יותר ספק במה שבית המשפט יעשה עם זה. "את יודעת מה", הוא הוסיף, "אם קרמר מפסיד הם יכולים לסגור את כל בתי החולים בישראל." למה? שאלתי.

"כי קרמר שייך לעשרה אחוז של הרופאים בישראל שמתייחסים בכבוד לחולים שלהם. מה הם יעשו עם תשעים האחוז האחרים? יוציאו את כולם לפנסיה מוקדמת?"

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.