התרגלות לעוני כמדיניות, ועוד על הפרטה

איציק ספורטא

במהלך הויכוח הציבורי על פנסיה חובה נשמעו דעות שונות. דעה אחת גורסת שהשקעה בפנסיה על ידי עובדים בשכר נמוך תוריד את רמת חייהם הנוכחית לטובת חיים טובים יותר לעת זקנה, משהו שלכאורה אין בו הגיון. בנוסף, נראה שמס הכנסה שלילי, מלבד מגרעותיו האחרות, ישמש לתשלום עבור פנסיה חובה ולא ישנה את מצבם הנוכחי של עובדים.

במקום פנסיה חובה ומס הכנסה שלילי אפשר להעלות את שכר המינימום ולהחליט שגמלת זקנה תהיה ברמה כזאת שתחלץ את המבוגרים מעוני דרך המכשיר הקיים של הבטחת הכנסה. אבל זה כמובן פשוט מידי. מה גם שהעלאת שכר המינימום תושט על מעסיקים ואלו לא כל ישמחו לשלם, כמו שרבים מהם עושים כבר עכשיו.

מעניינת הייתה תגובתו של המשנה לנגיד בנק ישראל צבי אקשטיין בנוגע לפנסיה חובה: "התפישה כי חיים מקצבאות הבטחת הכנסה מדרדרים קשישים לעוני – שגויה: "מי שמשתכר 10,000 שקל ולא חוסך לפנסיה, מבחינתו לחיות על 2,000 שקל הבטחת הכנסה לאחר גיל פרישה זה באמת עוני. אבל זה אינו נכון למי שהשתכר 3,000 או 4,000 שקל כל ימי חייו, ובסכום זה פירנס משפחה שלמה. מבחינתו, לפרנס את עצמו לבד ב-2,000 שקל לאחר הפרישה אינו מהווה החמרה במצבו. להפך, מצבו אפילו משתפר". הנה כל התורה כולה על רגל אחת, מה שקובע אינו המצב האובייקטיבי אלא הפער ברמת חיים בין הימים של אדם כעובד וכפנסיונר. מי שרגיל לחיות בזבל לא יחווה ירידה ברמת חייו לעת פנסיה ולא יהיה ממש עני, מי שרגיל לחיות ברווחה יחסית צריך לדאוג שגם לעת זקנה יחיה כך כי אם לא הוא יהיה עני.

אם נרחיב את ההיגיון הזה נוכל לטעון שטוב שאנשים יתרגלו לחיות בצמצום בכל מהלך חייהם ובאמת המשק הישראלי פועל על פי ההיגיון הזה, אחוז העובדים העניים מקרב העניים עולה כפורח. בדו"ח העוני האחרון נמצא שכ-175000 משפחות מתחת לקו העוני הן משפחות שבהן ראש המשפחה עובד, מספר המשפחות העניות בגיל העבודה שאין בהן מפרנס הוא 142500, כך שמסך המשפחות העניות בגיל העבודה 55.1% הן משפחות עובדות, לעומת 55.6% ב-2005 כולה, ו-54.7% בדו"ח ב-2004/5.

דבר נוסף, רותי סיני מפרסמת סדרה בנושא הפרטה של שרותי רווחה היום התפרסם המאמר השני שעוסק בהפרטת מעונות למפגרים. על פי הכתבה מצטיירת תמונה שעל פיה הדבר הטוב היחיד שקורה בהפרטה הוא פגיעה במעמדם של העובדים ששכרם והתנאים הסוציאליים שלהם פוחתים כדי להגדיל את הרווחים של המפעילים הפרטיים. באופן מעניין מפרסם היום הניו יורק טיימס מאמר בנושא מיקור חוץ של פעולות שנעשו בעבר על ידי המדינה בארה"ב, שהיקפו הגיע לכ-400 מיליארד שקל בשנה. מיקור חוץ גם הוא סוג של הפרטה, במאמר נטען שהדיבורים על תחרות, יעילות ועלות נמוכה מתבררות כמוטעות. יותר מכך, הקבלנים הפכו לרשות רביעית במדינה (אתם יודעים בנוסף לרשות המחוקקת, מבצעת ושופטת) והם מעסיקים כעת יותר עובדים מאלו שמעסיקה המדינה. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.