לאחרונה פתחה מירב ארלוזורוב ב"דה מארקר" במסע צלב נגד האוניברסיטאות. במה שנהוג לכנות בעיתונות בשם "פרויקט מיוחד" יצרה ארלוזורוב בליל של טיעונים, בחלקם דמגוגיים, סקרים עלומים ועובדות מופרכות עטופים בזעם אידיאולוגי קדוש בשם המצוינות והיעילות. כפי שכתבתי כאן לפני שבוע, האוניברסיטאות בישראל כפי שהן מנוהלות ופועלות היום הם אחד המוסדות האחרונים הראויים להגנה, אבל כתיבתה של ארלוזורוב מצליחה לגרום אפילו לאנשים כמוני להיחלץ להגנתם. אייל גרוס, מרצה למשפטים באוניברסיטת תל אביב כתב באתר שלו "המשתה" מאמר מפורט נגד ההשתלחות של ארלוזורוב – "הארץ נגד האוניברסיטה". גם גיא דוידוב, מרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מתקן לכותבת כמה עובדות ומסביר כמה דברים אלמנטריים על חשיבות חופש ההתארגנות של עובדים.
הנה חדשה מארץ נידחת שלא זכתה משום מה למקום בולט בתקשורת הישראלית. לפני חמישה ימים עבר בסנאט האמריקאי חוק המעלה את שכר המינימום מ 5.15 דולר לשעה ל 7.25 דולר לשעה. החוק עבר ברוב של 94 נגד 3. בקיצור תשעים וארבע סנטוריות וסנטורים פופולוסיטיים ודמגוגיים שרוצים להפוך את ארצות הברית לקומוניסטית העבירו חוק שיחזיר את המשק האמריקאי לימי הביניים. אוסף מטורפים סוציאליסטיים. בעוד שאצלנו לעומת זאת מתחוללת מהפיכה חברתית שבמסגרתה יונהג מס הכנסה שלילית שתעניק תוספת של כמה מאות שקלים לסבסוד מעסיקים העושקים את עובדיהם.
ואם בשכר מינימום עסקינן, הנה ניתוח המסביר מדוע יש לפקפק בעיקרון הדתי הקובע שכל עלייה בשכר מינימום תביא בהכרח לאבטלה.
בין היתר מצוטט מחקרם של קרוגר וקארד ודבריו של כלכלן זוטר, יחסית לשטרסלר אני מתכוון, לורנס כץ מאוניברסיטת הארורד, הכופר בהנחה האורתודוכסית.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
