החדר הסיני, על מילטון ואי שוויון גלובלי

יוסי דהאן

ג`ון סרל John Searle הוא אחד הפילוסופים הבולטים הכותבים על מה שמכונה "בעיית גוף ונפש" או בלשון פשוטה יותר כיצד ניתן להסביר תופעות מנטאליות כתודעה, סובייקטיביות ורצון חופשי. אחת המעלות של סרל היא שהוא כותב על שאלות פילוסופיות מורכבות בלשון פשוטה ובהירה, מעלה נוספת שלו היא הנכונות שלו להתעמת עם פילוסופים, בלשנים, פסיכולוגים, חוקרי מחשבים וכל מי שהוא סבור שמחזיק בעמדות מוטעות (ביניהם דניאל דנט, סטיבן פינקר, נועם חומסקי וריי קורצוייל). בשנים האחרונות הוא עושה זאת גם מעל דפי כתב העת New York Review of Books. אחת הביקורות החריפות ביותר של סרל באותו כתב עת הייתה נגד הפילוסוף הצרפתי ז`אק דרידה, מאמר שבו סרל ניסה להראות שחלק גדול ממה שדרידה כתב הוא או מופרך או חסר מובן לחלוטין.

אחד הדימויים המרכזים של הנפש שסרל יוצא נגדו הוא דימוי המחשב, הוא תוקף בחריפות את הרעיון שניתן להסביר את חיי התודעה שלנו באמצעות מודל המחשב. סרל כתב בזמנו מאמר שהפך קלסי ועורר דיון רחב בשם "החדר הסיני", המהווה טיעון, בין היתר, נגד האפשרות העקרונית לקיומה של אינטליגנציה מלאכותית. 

בעיתון בוסטון גלוב מובא ראיון קצר עם סרל על חלק מסוגיות אלו וסוגיות אחרות.

מאמר ארוך ומאיר עיניים של פול קרוגמן, Paul Krugamn כלכלן מאוניברסיטת פרינסטון ובעל טור ב"ניו יורק טיימס" על מילטון פרידמן. קרוגמן מבחין בין פרידמן הכלכלן לבין פרידמן האידיאולוג. קרוגמן סבור שפרידמן היה כלכלן מזהיר שתרומתו לחקר הכלכלה הייתה עצומה. הוא חולל את המהפיכה האנטי קיינסיאנית (על שם הכלכלן הבריטי ג`ון מיינרד קיינס) שהעלתה על נס את חשיבות התחרות והשוק החופשי. אולם פרידמן טעה לחלוטין בכל הקשור ליכולתה של מדיניות מוניטארית (מדיניות המתרכזת בשליטה על כמות הכסף בשוק) לעצב באופן בלעדי כלכלה יעילה ויציבה.

באשר לפרידמן האידיאולוג, קרוגמן סבור, שפרידמן איש הציבור נהג בחוסר יושר אינטלקטואלי כשהציג את מעורבות המדינה כאחראית לכל האסונות הכלכליים בין היתר למשבר הכלכלי בשנות השלושים בארצות הברית. לדעת קרוגמן אידיאולוגית השוק החופשי, הדה רגולציה וההתנגדות הנחרצת שלו לכל מעורבות של המדינה הוכחו במקרים רבים ככישלונות צורבים. דוגמה מרכזית לעניין זה היא ניסיונן של מדינות רבות בדרום אמריקה שאמצו את תפיסותיו, צעד שהוביל אותן למשברים כלכליים וחברתיים. כאשר משווים שתי תקופות, מציין קרוגמן, זו שהשתרעה מ 1947-1976 – תקופה שבה המדיניות הכלכלית הייתה אנטי פרידמנית בעיקרה ואופיינה במעורבות ניכרת יחסית של המדינה, מוצאים שבתקופה זו חל שיפור דרמטי ברמת החיים של רוב האמריקאיים (ההכנסה החציונית הוכפלה). לעומת זאת בתקופה שבין 1974-2006 תקופה שבה רעיונותיו של פרדימן היו עקרונות המדיניות הכלכלית המנחים בארצות הברית, השיפור ברמת החיים של רוב האמריקאים היה קטן יותר וההכנסה החציונית עלתה רק בעשרים ושלשה אחוזים באותה תקופה.

מה שאנחנו זקוקים לו עתה, מסכם קרוגמן, זו תנועה אנטי מהפכנית אנטי פרידמניסטית.

Branko Milanovic הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של הבנק העולמי העוסק מזה שנים במדידת אי שוויון עולמי. לאחרונה יצא לאור ספרו Worlds Apart: Measuring International and Global Inequalities, שבו הוא מסכם את ממצאי מחקריו. וזו מסקנתו:

"במהלך חצי המאה האחרונה אי השוויון בין מדינות גדל (מדינות עשירות צמחו מהר יותר ממדינות עניות). למרות שגם בשתי המדינות המאוכלסות ביותר סין והודו התרחשה צמיחה משמעותית. בשני העשורים האחרונים אי השוויון בתוך מדינות גדל אף הוא. אי השוויון בין יחידים הוא עצום. בסוף המאה העשרים 5% מהאנשים זכו לשליש מההכנסה הגלובלית, אותו חלק שבו זכו 80% מהאנשים העניים ביותר החיים על כדור הארץ". 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.