על סטודנטים, עובדים ונציגיהם

בשבוע האחרון למדנו דבר חשוב, ארגונים שאמורים לייצג את שולחיהם מגיעים להסכמים שבהם הם מוותרים כמעט על כל דרישותיהם. הסטודנטים חתמו בסוף השבוע על הסכם שלא נתן להם כלום, מלבד הבטחות המנוסחות יפה ופגישה עם שרת החינוך. ההסתדרות גם היא ויתרה על דרישתה לפתור מיידית את בעיית הלנת השכר המתמשכת ברשויות המקומיות בעבור פגישה ומכתב מראש הממשלה.

ומה כתוב במכתב: "הלנת שכרם של עובדים היא נורמה פסולה, שיש להוקיעה תוך נקיטת האמצעים כנגד מעסיקים שאינם משלמים שכר עובדיהם במועד". מה זה אומר, שראש הממשלה קובע ממרום מעמדו המוסרי שיש כאן נורמה פסולה, בלעדיו לא היינו יודעים זאת. רק מה ראש הממשלה שכח את תלמודו בבית ספר למשפטים שלא נורמה פסולה בעלמה יש כאן אלא עבירה על החוק, חוק הגנת שכר מ-1958. יש הטוענים שאין זו עבירה פלילית, אבל אי תשלום שכר מינימום הוא עבירה פלילית. מי שלא משלם שכר בכלל גם לא משלם שכר מינימום כך שיש פה עבירה פלילית.

ראש הממשלה ההחלטי של מדינת ישראל וממשלתו הנגררת יכולים להחליט החלטות מהירות רק כאשר זה נוגע לפתיחת מלחמה, לזה מספיקות כמה שעות. כאשר משהו נוגע לרווחתם של אזרחים הנפגעים ישירות ממדיניות הממשלה, או לעובדים המנוצלים על ידי רשויות מקומיות או על ידי המגזר הפרטי, פה יש בעיות וזה קשה, מישהו אחר אשם, ובכלל צריך לחשוב ולשקול עד אין די, או שהכלב ימות או שהפריץ ימות.

הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב גילו שהם חתמו על הסכם של כלום וחזרו בהם מהחתימה, ייקח כנראה להסתדרות עוד זמן להיווכח שמכתבים מראש הממשלה שווים בערך אותו דבר כמו מילים חסרות שחר של שר האוצר ושר הפנים. בישראל של שנת 2007 האזרחים נחשבים כקליפת השום לא רק בעיני הממשלה אלא גם בעיני ארגונים חוץ פרלמנטאריים שאמורים לייצג אותם, הגיע העת לשנות זאת. במקרה זה גם הסטודנטים וגם העובדים צריכים לדרוש מנציגיהם לעשות את אשר הם נבחרו לעשות ולא שילכו לעשות לביתם.