שכר בכירים, ומשהו על קבלה ללימודים

מפעם לפעם כשמשעמם לי אני עוסק באחת מפעולות החשבון הבסיסיות, לפעמים חיבור, לפעמים חיסור ולפעמים אני חוטא אפילו בחילוק. בשבועות האחרונים התחילו להתפרסם הדו"חות השנתיים של חברות ציבוריות שמתלווים להם נתונים על שכר הבכירים. הנה פורסם שלשום שמנכ"ל מכתשים אגן היוצא השתכר בשנה שעברה 24 מיליון שקל, 7.5 מיליון שכר ו-16.5 מיליון מימוש אופציות. מצאתי שאדם בשכר מינימום צריך לעבוד 606 שנים כדי להגיע לסכום הזה, מי שמשתכר שכר ממוצע 266 שנים ומי שנתמזל מזלו ושכרו החודשי עשרים וחמישה אלף שקלים לחודש יצטרך לעבוד 80 שנה כדי להגיע לסכום הפעוט הזה.

כאשר אני מתבונן במספרים הללו נראה לי שמשהו השתבש , שכר גבוה בלי גבול הוא לגיטימי ונכון ויש רבים שיצדדו בו לעומת ההתנגדות הנחרצת להעלאת שכרם של המשתכרים שכר נמוך כי זה יהרוס את הכלכלה. זכורים הויכוחים על העלאת שכר המינימום, שכרו השנתי של ינאי היה מספיק להעסיק 4800 עובדים חודש שלם בשכר של 5000 שקלים. פערי שכר שכאלה אינם רק נושא כלכלי או חברתי אלא גם מוסרי, יש מעטים יחסית ששווים הרבה גם כבני אדם ולעומתם ערב רב של סתם בני אדם שבעצם רק מפריעים ואותם אפשר לנצל.

אתמול קראתי שאוניברסיטת תל אביב מצטרפת לאוניברסיטאות אחרות בקביעת קריטריונים מפלים לקבלה לפקולטה, המבוקשת, לרפואה. רק בני עשרים ומעלה יתקבלו מעתה אלא אם הם בעתודה האקדמית. הטיעון מדבר על בגרות ובשלות. עתודאים בני 18 הם בשלים ואחרים לא. הטיעון הזה מבייש ולפי טעמי לא יעמוד בשום מבחן משפטי, אבל לא המשפט מעניין אותי אלא החשיבה שמגבשת תנאים שידוע שיפגעו באוכלוסיה הערבית תוך היתממות שלא זו הכוונה. עוד פעם יש שווים ויש שווים יותר.ראוי שהאוניברסיטה תבטל לאלתר את הרעיון המפלה הזה, בלי בלבולי מוח וטיעונים מופרכים.