כל המפלגות מחויבות באופן מלא למדינת הרווחה האוניברסאלית, למודל שוק העבודה הפיני הזהה לזה של שבדיה, ולמודל שוק ההון הפיני שגם הוא זהה לזה של שבדיה (קרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים הן הבעלים של רוב ההון הפיני). כל המפלגות הגדולות והבינוניות כבר הספיקו בעשרים השנה האחרונות לשבת עם כל יתר המפלגות הגדולות והבינוניות בקואליציה כזאת או אחרת והאיגודים המקצועיים הענקיים של פינלנד (למעלה מ 80% מהשכירים) שומרים על קשרים טובים עם כל המפלגות המשמעותיות.
בבחירות שהתקיימו ב 18 במרץ התחזקה מפלגות "הקואליציה הלאומית" שישבה באופוזיציה ונחלשו "מפלגת המרכז" ו"המפלגה הסוציאל דמוקרטית הפינית". עם זאת התנודות היו קלות יחסיות והמפלגות הגדולות והבינוניות נותרו עם כמות בוחרים הקרובה לממוצע התמיכה בהן בעשור האחרון.
המדיניות הכלכלית צפויה להישאר זהה בכל ממשלה שתקום. הסוציאל דמוקרטים ו"מפלגת הקואליציה הלאומית" שקיבלו 45 ו 50 מושבים בהתאמה אינן יכולות להקים ממשלה ללא "מפלגת המרכז" שלה 51 מושבים ולכן הממשלה שתקום תהיה מורכבת או מ"מפלגת המרכז" ו"הסוציאל דמוקרטים" או מ"מפלגת המרכז" ו"הקואליציה הלאומית" (בפרלמנט הפיני 200 מושבים). לסוציאל דמוקרטים יהיה בכל מקרה חלק בשלטון מאחר ונשיאת פינלנד הינה סוציאל דמוקרטית. הנשיא בפינלנד נבחר בבחירות כלליות וסמכויותיו די דומות לאלו של נשיאי צרפת.
הדבר המעניין בפינלנד הוא התפתחותו של הקונצנזוס שכתוצאה ממנו ההבדלים בין הממשלות הפיניות השונות פחות חדים מיתר ארצות סקנדינביה למרות שדווקא האחרונות נהנו תמיד מדימוי אנכרוניסטי של חברות ללא עימותים פוליטיים חריפים.
קונצנזוס זה אינו מובן מאיליו. ב 1918 חוותה פינלנד מלחמת אזרחים אכזרית שבה ניצבו מצד אחד הקומוניסטים ורוב הסוציאל דמוקרטים ומהצד השני כוחות שמרניים. "מפלגת המרכז", שקמה במקור כ"מפלגת האיכרים" ומהווה לצד הסוציאל דמוקרטים את אחת המפלגות הוותיקות ביותר בפינלנד, נטתה לחבור בעימות זה לשמרנים. לאחר מכן בשנות העשרים והשלושים הוגבלה מאוד הפעילות הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הפינית ומנגד נאלצו המפלגה הסוציאל דמוקרטית הפינית ו"מפלגת המרכז" להתמודד מול תנועות פאשיסטיות שפרחו בקרב הימין הפיני. הסוציאל דמוקרטים הפינים ו"מפלגת המרכז" חוקקו מספר חוקים סוציאליים במהלך שנות ה 30 אולם קשה לתאר את פינלנד של בין מלחמות העולם כחברה העוברת "מהפכה סוציאל דמוקרטית" בדומה לשבדיה נורבגיה ודנמרק.
ה" מהפכה הסוציאל דמוקרטית" הגיעה לפינלנד ב 1945. בעקבות ניצחונה של ברה"מ במלחמת העולם השנייה והמעמד הניטראלי המיוחד של פינלנד הפכו רק שני צירופים של קואליציות פוליטיות ללגיטימיים. הצירוף הראשון היה קואליציות של המפלגה הקומוניסטית הפינית והמפלגה הסוציאל דמוקרטית הפינית והצירוף השני היה ממשלה של מפלגת המרכז יחד עם הסוציאל דמוקרטים הפינים. כל צירוף אחר נתפס כפרובוקציה מסוכנת כנגד ברה"מ.
הממשלה הקומוניסטית- סוציאל דמוקרטית של 1945-1948 הקימה את יסודותיה של מדינת הרווחה הפינית שהדבקה במהירות את הפערים בינה ובין שבדיה. הממשלות הבאות בין שמדובר היה בממשלה עם "מפלגת המרכז", שאימצה עמדות יותר ויותר שמאליות מבחינה כלכלית, ובין שמדובר בממשלת שמאל קלאסית המשיכו ברציפות בעיצוב הכלכלה הפינית באופן המחקה לפרטי פרטים את המודל השוודי. בכל אותה תקופה נותרו השמרנים הפינים "במידבר הפוליטי".
נפילת ברה"מ גרמה למשבר כלכלי חמור בפינלנד אולם כל שלוש מפלגות השלטון המסורתיות הקומוניסטים, הסוציאל דמוקרטים ו"מפלגת המרכז" היו מחויבות באופן מלא למודל הסוציאל דמוקרטי. לכן היציאה מהמשבר הכלכלי והשינויים המבניים בכלכלה הפינית לא לוו בפירוק של יסודות המודל הסוציאל דמוקרטי הפיני ומדינת הרווחה המקיפה, האיגודים המקצועיים החזקים והבעלות הציבורית על רוב ההון נותרו בעינם. המפלגה השמרנית ששאפה לצאת מבידודה הפוליטי אמצה עמדות קרובות מאוד לאלו של מפלגת המרכז ונטלה חלק גם בקואליציה רחבה שבמסגרתה ישבה באותה ממשלה יחד עם המפלגה הקומוניסטית. בשיאו של התהליך שעבר על השמרנים הפיניים קמה בפינלנד קואליציה של המפלגה הסוציאל דמוקרטית והמפלגה השמרנית הפינית ללא "מפלגת המרכז". כלומר המפלגה השמרנית הפינית איגפה את "מפלגת המרכז" משמאל.
התהליך שעבר על פינלנד בשנות ה 90 גרר לא מעט השוואות בינה ובין שוויץ שבה מושלת דרך קבע קואליציה של 4 מפלגות גדולות הנעות מהימין הקיצוני ועד השמאל המתון. אלה שבשוויץ כלל התהליך התיישרות לימין שבמסגרתו אימצה מפלגת הימין השמרנית עמדות גזעניות מובהקות ועדיין המשיכה להיות שותפה לגיטימית בממשלות שבהן יושבים גם הסוציאל דמוקרטים השוויצרים. בפינלנד נעו מפלגות הימין ("המפלגה השמרנית ו"מפלגת העם השבדי") שמאלה תוך אימוץ בין השאר של מחויבות עמוקה לפלורליזם תרבותי והרחבתו של בסיס התמיכה ב "מודל הסוציאל דמוקרטי הסקנדינבי".